בריאת העולם, גרסה 2 / זאב וייטמן

פשטי הכתובים מלמדים כי המבול נועד לא רק לעשות דין ברשעים, אלא להחזיר את העולם לתוהו ובוהו ומשם לבראו מחדש. בין קללת אדם לברכת נח 

בסוף פרשת בראשית קראנו על כך שהקב"ה התחרט על בריאת העולם והחליט למחותו:

וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.

פשטי הכתובים מעידים שהתוכנית המקורית של הקב"ה הייתה להכחיד את מין האדם, ואת כל החיים מעל פני האדמה. אין בכוונתו להשאיר את הצדיקים לבדם בעולם, אלא מדובר במחייה סופית ומוחלטת. ומכיוון שכל ששת ימי בראשית נועדו על מנת להכין את העולם לבריאת האדם הרי שמשמעות החלטה זו היא להחזיר את העולם למצבו הראשיתי – קודם ששת ימי בראשית – לתוהו ובוהו.

איור: מנחם הלברשטט

בריאה חדשה

העובדה שאנו חיים כיום בעולם מלמדת שתוכנית זו לא יצאה אל הפועל והקב"ה לא מחה את האדם מעל פני האדמה. אלא שלמרבה ההפתעה, הפסוקים מעידים שתוכניתו המקורית של הקב"ה התגשמה במלואה:

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם

וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

היקום כולו נמחה והעולם חזר למצב הדומה להפליא למצבו קודם ששת ימי הבריאה בהיותו תוהו ובוהו. כמו בראשונה העולם מכוסה במים, ומהבטחת הקב"ה לאחר המבול "קַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" מדייקים חכמינו שלא רק מה שהקב"ה יצר ביום השלישי, החמישי והשישי נמחה, אלא גם מה שנוצר ביום הראשון (יום ולילה) וביום הרביעי (המאורות). וכמובן, גם את מה שנוצר ביום השני (הרקיע שנבקע ושוב לא הבדיל בין מים למים). ההבדל היחיד בין מצבו של היקום קודם לבריאה לבין היקום במצבו הנוכחי הוא שבראשונה נאמר 'ורוח א־להים מרחפת על פני המים', ואילו כעת מתלווים לרוח א־להים המרחפת על פני המים גם נח וכל אשר איתו בתיבה.

אם כך, העובדה שאנו חיים על פני האדמה ושתיבת נח לא נשארה לרחף על פני המים עד עצם היום הזה לא נובעת מכך שהקב"ה לא הוציא את תוכניתו המקורית אל הפועל, אלא מכך שלאחר מכן החליט הקב"ה לשוב ולברוא עולם חדש וכנראה שונה מקודמו.

ההחלטה על הבריאה החדשה רמוזה בהשוואה בין סיפור בריאת העולם של אדם הראשון ובין סיפור ה"בריאה החדשה" של נח, כפי שנראה להלן. הפסוק "וַיִּזְכֹּר אֱ־לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" איננו מלמד בהכרח על כך שמלכתחילה התוכנית הייתה להמשיך את העולם מנח וזרעו, וייתכן שמשמעות הזכירה כאן איננה אלא החלטה חדשה שמחליט הקב"ה כעת לברוא עולם חדש עבור נח, בדומה לנאמר "ויזכר א־להים את רחל" או ל"ויזכר א־להים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה".

סדר "הבריאה" הראשונה היה ארץ, צומח, חי ואדם, ואף עתה הארץ "נבראת" בראשונה כשהמים הולכים וחסרים ומתגלים ראשי ההרים, ומאוחר יותר מבשר העורב על כך שיבשה הארץ. לאחר מכן מביאה היונה את בשורת חידושו של הצומח, ורק לבסוף יוצאים בעלי החיים מהתיבה ודורכת כף רגלו של האדם על פני העולם המתוקן לו.

העובדה שבעלי החיים והאדם זוכים לברכת פרו ורבו כבראשונה ושוב ניתנת לאדם הממשלה על בעלי החיים מוכיחה אולי יותר מכול שמדובר בבריאה חדשה ואין היא המשך קודמתה. היתר האכילה מורחב לגבי בעלי החיים ובצד ההיתר הגבלה ואזהרה, "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".

עולם הפוך

האמנם הצליחה הבריאה החדשה יותר מקודמתה? לכאורה התשובה שלילית. האדם חוזר ושב על קיאו. יצרו הרע של האדם שהביא להחלטה על המחייה – "וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם" – נשאר גם לאחר המבול: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ואמנם, מיד לאחר צאתו של נח מהתיבה שומעים אנו על שכרותו ועל חטא בנו. מאוחר יותר שומעים אנו על חטא דור הפלגה ולכאורה דבר לא השתנה.

אלא שדווקא פרשת שכרותו של נח מלמדת אותנו על ההבדל המהותי בין הבריאה הראשונה ובין הבריאה השנייה. נח, איש האדמה שחווה בריאה חדשה, מחקה את אדם הראשון ומנסה לחזור לגן עדן. הוא נוטע כרם ושותה מפרי כרמו ובכך הוא כביכול "מתקן" את אכילת אדם הראשון מעץ הדעת שבתוך הגן. אכילת אדם הראשון הקנתה לו את הדעת ואת יכולת ההבחנה בין טוב לרע, ואילו השתייה גורמת לנח לאבד את דעתו ואת יכולת הבחנתו בין טוב לרע. בניגוד לאדם שממהר לכסות את ערוותו, נח שמאבד את יכולת ההבחנה מתגלה באוהלו. החזרה לגן עדן קודם החטא הושלמה.

חם שרואה את אביו הערום מתפעל מהחזרה ל"גן עדן" וממהר לבשר על כך לאחיו. אלא שבניגוד לאחיהם הקטן, שם ויפת מבינים שחזרה זו איננה התקדמות אלא נסיגה והידרדרות מסוכנת. שם ויפת מבינים שבניגוד לעולם הקודם, העולם החדש הותאם לאדם היודע להבחין בין טוב לרע, ובעולם כזה האדם "נברא" כשערוותו מכוסה.

נח שמבין את השינוי יודע את אשר עשה לו בנו הקטן. הוא מבין שבעולם החדש גילוי הערווה ראוי לגינוי והוא מקלל את בנו בקללה המזכירה את קללת האדם הראשון על ידי ה', אלא שהפעם על מעשה הפוך – אדם גרם לכיסוי הערווה, ואילו חם רצה בגילויה מחדש. אדם מגיר זיעה מאפו בעובדו את אדמתו, ואילו חם יגיר זיעה בהיותו עבד עבדים לאחיו.

כאן מתגלה השינוי שבין שני העולמות. הראוי לקללה בעולם בראשית זוכה כעת לברכה, ומה שהיה אידיאל בעולם הקודם כיום מקולל. בעולם בראשית נברא האדם ערום, והלבשתו בכתנות עור לאחר חטאו לא הספיקה לבני האלהים שקלקלו עם בנות האדם והביאו למחיית האדם מעל פני הארץ כולה; ואילו בעולם נח נברא האדם כשהוא לבוש, ועל ידי כך למד האדם להכיר שראיית הערווה בעולם זה הינה מעשה שלילי, מעשה שהביא בעבר את המבול ועל כן יש להזירו ולהרחיקו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' חשוון תשע"ג, 19.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 באוקטובר 2012, ב-גיליון נח תשע"ג - 793 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ב"ה שזכיתי להתכוון לדעת גדולים – אולי בשל העובדה שהרב וויטמן ואני הקטן באים מאותו בית גידול. המאמר הזה יותר ממזכיר את המאמר שהתפרסם באותו מוסף בדיוק לפני שנה:
    https://musaf-shabbat.com/2011/10/27/%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94-%d7%92%d7%a8%d7%a1%d7%94-1-1-%d7%a6%d7%91%d7%99-%d7%9c%d7%99%d7%a4%d7%a9%d7%99%d7%a5/

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: