כפרה על ההתעלמות מנשים / עליזה לביא

מנהיג רוחני בסלוניקי, שדאג לחיי הרוח והאמונה של הנשים, יזם פתרון שיקל עליהן בדמות סידור תפילות מיוחד עם הנחיות מפורטות ורגישות. יש מה ללמוד

סדר נשים 

סידור תפילות בלאדינו, סלוניקי, המאה השש עשרה

אורה (רודריג) שורצולד

יד יצחק בן צבי, תשע"ב 2012, 40+291 עמ'

 לפני כשש שנים, סמוך לפרסום ספרי 'תפילת נשים', התקשר אליי בלפור סימן־טוב. בקול שקט ונעים אך סמכותי הזמין אותי לבוא לביתו ולראות ספר נדיר "שיעניין אותך מאוד".

באותה תקופה זכיתי לקבל פניות רבות ברוח זו. היו שבבתיהם שכנו ספרי משפחה שהכילו תפילות אישיות. היו שברשותם ספרים נדירים, אוצרות גנוזים ששכנו להם על המדף מבלי שעוררו תשומת לב מיוחדת. והיו שביקשו לחלוק ולספר את שאצרו בקרבם שנים רבות.

שיחת הטלפון עם בלפור נשמעה מבטיחה, אך מטבע הדברים למימושה נדרשה פנייה נוספת. לאחר כמה חודשים התקשר, והפעם הייתה בקולו נימת נזיפה: "טרם הגעת וכדאי שנקבע. אני מתגורר בחופית, לא רחוק ממך, זה לא מאמץ גדול עבורך וכדאי לך שתבואי". הגעתי אליו סקרנית ומתנצלת. לאחר שיחת רעים, הושיט לי בלפור ברוגע ובבטחה סידור תפילות של נשים דוברות לאדינו, שערך משה לזר.

הופתעתי והתרגשתי מאוד. לא היה ידוע לי על סידור מעין זה. ממתי הסידור? והיכן פורסם? בלפור סיפר שבשנת 1995 פרסם משה לזר סידור נשים עתיק שנכתב בלאדינו בכתב־יד באותיות עבריות ובניקוד, והוא פרסמו בתעתיק לאותיות לטיניות. מקורו של הספר ככל הנראה מספרד של ימי הביניים, אמר לי בלפור.

הופתעתי. התפילות שאספתי מנשים דוברות לאדינו היו תפילות בעל־פה ולרוב לא מצאתי להן סימוכין בכתב. בעזרתו האדיבה של פרופ' שמואל רפאל, מהמרכז לחקר ספרות הלאדינו באוניברסיטת בר־אילן, הגעתי למשל אל ברכת המזון בלאדינו כפי שזכרה ברטה אגואדו ולתפילה על המיטה לנשים שזכרה אלגרה בן־מלך. אבל סידור כתוב בלאדינו? זו הייתה הפתעה רבתי.

עיון בסידור לימד שהוא כולל בעיקר תפילות ומזמורים. הוא פותח בברכה על נטילת ידיים וממשיך בתפילות היום (ברכות השחר, העמידה, מנחה וערבית), שבת, ראש חודש, חנוכה, פורים, תפילות פסח וסוכות, מוסף פסח ומזמור הנאמר במנחה של אותו חג, ראש השנה, יום כיפור, מזמורים לפסח, קינות לתשעה באב, שיר של יום ומזמור לשבועות. הסידור מלווה בהנחיות לנשים. ביקשתי מבלפור לעיין בספר במשך כמה ימים והוא הסכים. בחרדת קודש אחזתי בספר וביקשתי ללמוד אותו ועליו.

הלאדינו, המכונה גם בשם "הספרדית היהודית", היא שפה כתובה ומדוברת. בעקבות גירוש ספרד איבדו רבים מן היהודים המגורשים את הקשר עם השפה הספרדית־קסטיליאנית המקורית. הדקדוק ואוצר המילים של הלאדינו משקפים, על כן, את השפה הספרדית מן המאות ה־14 וה־15. שימרו אותה בעיקר המגורשים שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית, ששלטה אז בדרום אירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה (כולל מצרים).

בקהילות של מגורשים שבהן נשמר הקשר עם ספרד, כמו באמסטרדם ובאנגליה, התעדכנה השפה והתקדמה. הלאדינו התפתחה לשני דיאלקטים עיקריים: הניב המזרחי (בתורכיה וברודוס) שמקורו בספרדית הקסטיליאנית; והניב המערבי (ביוון, במקדוניה, בבוסניה, בסרביה וברומניה), שהושפע מהספרדית של צפון ספרד ופורטוגל. אוצר הלאדינו כולל מילים רבות שנעלמו מהשפה הספרדית המודרנית, וכן מילים בעברית ובשפות המקומות שבהם התגוררו יהודים אלה: ערבית, תורכית, יוונית, צרפתית, פורטוגלית ואיטלקית.

מהסידור מושמטת הברכה 'שעשני כרצונו'
צילום: A.F.P

ארגז כלים נשי

כמה חודשים מאוחר יותר הזדמנתי לכנס שהתקיים באוניברסיטת בר־אילן ובו שמעתי לראשונה על מחקרה רב־השנים של פרופ' אורה (רודריג) שורצולד על סידור מיוחד לנשים. בסוף הרצאתה המרתקת הבטיחה שורצולד שלא רחוק היום וספרה יתפרסם בעברית ויכלול הקדמה ובה מידע על הנסיבות לתופעה ייחודית זאת.

כמה שמחתי לראות כעת את ההבטחה ממומשת, בדמות ספרה החשוב סדר נשים, סידור תפילות בלאדינו שהתחבר למען נשים יהודיות במאה ה־16 בסלוניקי. ספר זה כולל שתי תוספות משמעותיות: נוסח ההגדה השלם, והנחיות מפורטות של 'איך ומה עושים', המבקשות להכשיר את הנשים לחיי הדת היהודית ולאמונה בא־ל.

הסידור כולו הוא מעין ארגז כלים נשי יהודי, המכיל תפילות וברכות ליום־יום ולמועדים, ופירוט המצוות שהאישה חייבת בהן. במקורו הספר סדר נשים כתוב כולו לאדינו באותיות עבריות. לצד התרגום המוקפד לעברית, שורצולד חשבה גם על קוראי הספרדית ולרווחתם הספר מתועתק לאותיות לטיניות. היא גם כתבה הקדמות המרחיבות את היריעה בעברית ובספרדית ומספרת את סיפורה של התקופה. לספר מצורף פרק מיוחד על הלשון מאת ד"ר אלדינה קינטנה מן האוניברסיטה העברית בירושלים וכן מצורפים מפתחות למילים המיוחדות ללאדינו, למילים העבריות ולמחברים.

הספר הנפלא הזה הוא מסמך אנושי מרתק, המתעד את הדאגה הכנה לחינוך הבנות והנשים, ומהווה אנדרטה לרגישות של מחברו שביקש לתת מענה לצרכים של נשים שידיעת לשון הקודש הייתה מהן והלאה. זהו ספר של מנהיג רוחני, שיזם פתרון שיקל על הנשים ואשר ביקש לדאוג לחיי הרוח שלהן ולחיזוק האמונה.

אֵיש סִדוּר דֵי מוּגֵ'ירֵיש אֵין לַאדִינוֹ פַרַה / טוֹדוֹ אֵיל אַנְיוֹ קוֹנְשוּ אוֹרְדֵין דֵי בְרָכוֹת / אַל פִ'ין. אִי אֵיל אוֹרְדֵין דֵיל לַאבַר דֵי / לַאש מַאנוֹש אִי אוֹטְרוֹש מוּג'וֹש דִינִים / לוֹש קֵי וְיֵינֵין אַפוֹרְפוֹזִיטוֹ אֵין קַאדַה / קַאבְזוֹ קֵי טוֹקַה דֵילוֹקֵי מַאש אַקוֹנְטֵיסֵי / . אִי אַל פִ'ין אוּן אַלֶף בֵית קוֹנְלוֹש / פוּנְטוֹש קֵי אַבוֹגַן אֵינֵיל לַאדִינוֹ פַארַה / קֵי לוּאֵיגוֹ פוֹנְגַאן מַאנוֹ אֵינְלַה אוֹבְרַה / דיל אַבֵיזַאר אַשוּש הִיגַ'אש אִי נוֹ שֵי / אֵישְטוֹרְבֵין אֵין אִירְלַה אַבוּשְקַאר.

הוא סידור נשים בלאדינו ל / כל השנה עם סדר הברכות / בסוף. וסדר נטילת / ידיים ודינים רבים אחרים / שהם נחוצים בכל / עניין הנוגע למה שקורה / . ולבסוף אל"ף־בי"ת עם / הנקודות המניעות [=המוסיפות תנועות] בלאדינו כדי / שמיד הן נותנות יד [=מסייעות] במעשה / הלימוד של בנותיו ולא / יוטרדו [הבנות] בחיפושן.

(מתוך עמוד השער).

אמיץ וחתרני

הספר מיוחס לרב מאיר בן שמואל בן באן בנשת (בנבנשתי) מסלוניקי והוא פורסם, ככל הנראה בקהילה מפוארת זו, בשנת 1550 או בשנת 1565. לאורך ההיסטוריה היהודית אנו פוגשים גברים ונשים הפועלים לטובת בני קהילתם שאינם יודעים עברית, אך סדר נשים צועד צעד נוסף ומבקש לחזק את הנשים במקום שהגברים לא ענו על צורכיהן.

כך למשל, הוא משמיט את הברכה שהסבה שנים רבות אי נחת לנשים: 'שעשני כרצונו'. הברכה הזאת אינה קיימת בו בברכות השחר. רגישות נוספת היא שהאישה מוזהרת שלא לומר "שלא עשני שפחה" אם היא גיורת. ו"בערב שבת סמוך לשקיעת החמה האישה רשאית לומר 'אינני מקבלת את השבת' לפני הדלקת הנרות, כי השבת נכנסת בפועל רק בהתחלת התפילה. היא אומרת את הברכה על הנר לפני הדלקת הנר, ולא לאחריה. עליה גם לומר במפורש שבכוונתה להזיז את הנרות לכשיכבו, אם היא מתכוונת להזיזם".

זהו מעשה אמיץ וחתרני, והגישה הבאה לידי ביטוי בו אולי מסבירה מדוע הספר יצא במהדורה אחת ויחידה. ספר זה, ברוחב יריעתו ובמגוון ידיעותיו, אולי נתפס כמאיים על הסדר הקיים, שבו מרכז הידע היהודי נמצא אצל גברים אשר ברצונם ילמדו את הנשים. הספר מעניק לנשים אפשרות של ידע וידיעה עצמאיים. זוהי כנראה גם הסיבה להיעלמו.

בהקדמה טוען המחבר שהאנשים נמנעים מללמד את הנשים את עבודת ה' משתי סיבות: ביטול הזמן – הם סבורים שיידרש זמן רב ללמדן את הקריאה והכתיבה ואת משמעות הדברים; הם חוששים שהתפילות ארוכות מדי ולכן נשים יזניחו את ילדיהן. אך המחבר בוחר בדרך ראויה ומתחשבת, אינו מזלזל בצורכי הנשים, מתרגם את הסידור ללאדינו ומפרסמו בהתאמה להן. כלומר, תפילות קצרות יותר בהתאם לפוסקי ההלכה. הוא מוסיף שכל אחד יכול ללמד את בתו בכל ערב, ותהיה בכך כפרה על ההתעלמות מצורכי הנשים.

ייתכן שאמנם לא יצאו מהדורות נוספות, אך השפעת הסידור והקריאה לאחריות גברית על חינוך הבנות עשו את שלהן והדהדו עוד שנים רבות. הנה למדנו שבסלוניקי היה במאה השבע עשרה חזן לנשים, שהתפלל בעברית: "יש חזן קבוע לנשים שאינן יודעות לשון הקודש ומוציא עצמו מתפילת לעז". מאה שנה אחר כך הוטל על כל גבר בקהילת סלוניקי ללמד את אשתו תפילה אחת לפחות, על פי הוראה של רבי יצחק מולכו מחכמי סלוניקי (1722‑1781):

ונוסח זה ילמד כל אדם לאשתו שתאמר אותו אצל המזוזה, שהנשים חייבות בתפילה, ובנוסח זה יוצאות ידי חובה, והמלמד לנשים ילמוד להם נוסח זה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ־לוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁבָּרָאתָ אֶת הַכֹּל, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּמְפַרְנֵס אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמֶךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ־לוֹהַי וֶאֱ־לוֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתִּשְׁלַח לִי אֶת מְזוֹנוֹתַי מִיָּדְךָ הָרְחָבָה וְלֹא מִידֵי בָּשָׂר וְדָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שֶׁלֹּא יֶחְסְרוּ מְזוֹנוֹתֵינוּ וְלֹא יֶחְסְרוּ גַּם לְהַבָּא.

מסורת ספרדית

ומה הקשר לסידור שראיתי אצל בלפור? שורצולד מתייחסת לספרו של לזר ואומרת שהסידור נכתב אחרי גירוש ספרד, כנראה בוונציה. היא לומדת מכך שהייתה מסורת ספרדית לתרגם את התפילות לנשים. טענתה זאת החזירה אותי באחת להבטחתי לבלפור – שיגיע יום ואחזור ואטפל בסידור המיוחד לנשים שנכתב בלאדינו בדומה לספרי התחינות באשכנז, בגרמנית ועוד, ולא אסתפק רק בתפילות בעל־פה שכללתי. טלפון קצר ושיחה עם נכדתו לימדו אותי שאיחרתי את המועד. בלפור נפטר לפני שלוש שנים.

אך המסורת אינה עוברת מן העולם אלא עוברת הלאה. מפעלה החשוב והמרשים של שורצולד מנציח לא רק את הרב בנבנשתי שהעז לכתוב עבור הנשים, אלא גם ובעיקר את הנשים שעבורן נכתב הסידור; הוא מלמד אותנו שבנות ישראל בסלוניקי המעטירה רצו להתפלל ורצו ללמוד ורצו להאמין ורצו לקיים.

ועל כך במיוחד ההוקרה והברכה למחברת שהעשירה את ארון הספרים היהודי בכלל ואת מקומן של הנשים ואת הרגישות כלפי צורכיהן בפרט. בספר זה טמונות תשובות רבות למתח הגובר שבין נשים לגברים בחיינו היום, ובהחלט ניתן ואף רצוי לחלץ מסדר נשים תובנות ליישום כאן ועכשיו.

 פורסם במוסף  'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו תשרי תשע"ג, 12.10.12

Advertisements

פורסמה ב-12 באוקטובר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון בראשית תשע"ג - 792, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. "לאורך ההיסטוריה היהודית אנו פוגשים גברים ונשים הפועלים לטובת בני קהילתם שאינם יודעים עברית, אך סדר נשים צועד צעד נוסף ומבקש לחזק את הנשים במקום שהגברים לא ענו על צורכיהן.
    כך למשל, הוא משמיט את הברכה שהסבה שנים רבות אי נחת לנשים: 'שעשני כרצונו'. הברכה הזאת אינה קיימת בו בברכות השחר".

    "שעשני כרצונו" זו ברכה אשכנזית, שאינה מוזכרת בתלמוד, והספרדים הקדומים לא הכירוה (יעוין למשל בסדר התפילה של הרמב"ם). עד היום נשים ספרדיות מברכות אותה בלי שם ומלכות בגלל זה. בקיצור, לא השמטה "פמיניסטית" ולא כלום. הלאה.

    "רגישות נוספת היא שהאישה מוזהרת שלא לומר "שלא עשני שפחה" אם היא גיורת".

    מה הרגישות כאן, לא הבנתי. סביר שלדעת המחבר גר אינו יכול לברך "שלא עשני עבד" (הנושא נדון אצל הפוסקים), והוא פשוט העביר את זה גם ללשון נקבה. הלאה.

    "ו"בערב שבת סמוך לשקיעת החמה האישה רשאית לומר 'אינני מקבלת את השבת' לפני הדלקת הנרות, כי השבת נכנסת בפועל רק בהתחלת התפילה. היא אומרת את הברכה על הנר לפני הדלקת הנר, ולא לאחריה. עליה גם לומר במפורש שבכוונתה להזיז את הנרות לכשיכבו, אם היא מתכוונת להזיזם".
    זהו מעשה אמיץ וחתרני, והגישה הבאה לידי ביטוי בו אולי מסבירה מדוע הספר יצא במהדורה אחת ויחידה".

    מה אמיץ וחתרני בלומר את ההלכה המפורשת, שאישה יכולה לומר שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות? ושמא עצם כתיבת סידור לנשים – דבר שהכותבת עצמה מעידה שהיה קיים לפניו ואחריו – הוא האמיץ והחתרני?

    ואולי התגובה הזו היא האמיצה והחתרנית, ואני מערער את הסדר הקיים. או משהו כזה.

  1. פינגבק: מהפכות « האחות הגדולה

  2. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים « מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: Dr. Quiet Is Chief Doctor! | piperhopkins

  4. פינגבק: Causes, Symptoms, And Therapy Of Pneumothorax | piperhopkins

  5. פינגבק: Why Managing Concern Won’t Reduce Stress | piperhopkins

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: