לשחק עם הצל / יונדב בקשי

התקופה המוארת ומלאת החיים של החופש חלפה והשמחה בזמן השלכת אינה פשוטה. היציאה אל הסוכה מציעה נחמה ודרך התמודדות עמוקה עם תוגת הסתיו ופחדי החושך

ימים שבין יום הכיפורים וחג הסוכות. שמש של בוקר נגלית ונכסית בשמים מעוננים חלקית, ורוח סתיו משחקת בעלי שלכת הפזורים בחצר. ילד עומד נרגש בין מוטות וקרשים, מחכה למשימה הבאה שתוטל עליו, להחזיק קרש, להביא פטיש. כל הקיץ שיחק כאן לבד עם בני גילו, רץ, התחבא, בנה מחנות ועולמות והחריבן. והיום, אביו ואחיו הגדולים מצטרפים למשחק, יוצאים לחצר ובונים סוכה. הוא מתבונן בדפנות הנעות מעט ברוח, בצללים הנפרשים ומקפצים על קרקע החצר המוכרת תחת כפות התמרים, ובלִבו פליאה.

חג הסוכות נתפס כחג של שמחה ושלמות, מעין שיא וסיכום של הרגלים, ושל חגי תשרי. לאחר העבודה המאומצת של הימים הנוראים, ניתן לראות בו זמן של מנוחה ושמחה של הזוכים בדין. אך לצד תחושת החגיגיות שבו הקשורה לציון ראש השנה בימים הקודמים לחג, אם נתבונן בדופק הטבעי של השנה האקלימית ניתן לראות בין צלליו של החג משמעות נוספת, הנעוצה בתקופת השנה וקשורה לתחושות המורכבות שהיא מביאה איתה.

האדם עומד נבוך מול ערפילי הסתיו
צילום: מרים צחי

חיפוש בעמום

השמחה שעליה התורה מצווה אותנו אינה רק טבעית ופשוטה בימים אלו. על ימי החג, לעת ניסוך המים, אומר המשורר בקהלת: "אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב, והנה גם הוא הבל. לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה".

נראה כי הקושי לנסך בשמחה קשור לכך שתקופה זו של השנה ושינויי מזג האוויר שבה בעצם אינם פשוטים לנו. הקיץ חלף הלך לו, ואיתו התקופה המוארת והמלאה גילויי חיים של חופש, צמיחה ובהירות. עכשיו זה שלכת. הירוק מאפיר ונושר, וחדוות הקיץ שהאירה את הלב בתקווה של שייכות אל מציאות חיה ופורחת נמוגה בערפילי הסתיו, מותירה אחריה תחושה של דכדוך. "מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש".

את הפן הזה של התקופה, הפחות שמח, אפשר לשמוע בתיאור המקראי של החג בספר שמות: "וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך מן השדה". מהפסוק עולה תחושה של סיום ופרידה מן השנה שיוצאת לבלי שוב, והשורש אס"ף מבטא גם מוות ואבדן, כפי שהיטיב לבטא זאת שמואל הנגיד במילותיו הידועות: "מת אב ומת אלול, ומת חומם / גם נאסף תשרי ומת עִמם".

יש בימים של תום הקיץ הרגשה של הסתלקות, משהו שאבד ונעלם, ובמובן זה השמחה איננה רגש פשוט וטבעי בעונה זו.

לצד הצער על האור שאבד האדם אף מתמלא מבוכה וחשש אל מול הצללים והחושך המתקדרים באופק. בלי ששמנו לב היום הולך ומתקצר, והצללים הולכים ומתארכים. השמים מתחילים להתכסות עננים, והאור הבהיר הולך ומתעמעם. העמידה בפתחו של החורף מגלמת אפוא בתוכה עמדה קיומית לא פשוטה המלווה אותנו מראשית התפתחותנו. אם נראה את החורף כלילו של הקיץ, נוכל לדמות את האדם העומד בתקופה זו של השנה אל ילד קטן לעת ערב, שעומד בפתח חדרו החשוך ומפחד להיכנס אליו. הוא כבר עייף ורוצה לישון, אבל החדר אפל ומטושטש, והוא איננו מזהה בו את החדר המוכר והמציאותי שלו. העלטה מכסה את קווי המתאר החותכים של המיטה והשולחן, אין שום דבר יציב ובטוח בחדר, ואל הריק מתגנבים כל המפלצות והשדים שנדחקו על ידי האור עד כה. בדומה לכך, האדם עומד נבוך אל מול ערפילי הסתיו המעלימים את בהירות המציאות שאליה התרגל, ורוצה לאחוז במוכר ובגלוי: “וילד זר הולך ותר, כמו שאול / את עקבותיו של אב ושל אלול / ובעמום הוא מחפש את הצלול“ (נתן יונתן, נאסף תשרי).

האדם מפחד מהחושך והמסתורין שבו. מחפש מציאות צלולה ובהירה, ומתקשה למצוא את עצמו מול העמום והמעורפל. ניתן לראות את המעבר בין קיץ לחורף כמעבר בין עולם חיצוני ומציאותי לבין עולם פנימי ומתכנס. מכיוון אחר, ניתן לזהות בו התפכחות מאשליה של אונות ללא גבול והתמזגות עם המציאות אל הכרה קיומית בבדידות ובנפרדות שלנו מן הא־ל ומהמציאות המתערפלת. בין כך ובין כך הרי שיש כאן מעבר תודעתי חד ולא פשוט המוסיף לקשיי ההסתגלות לתקופה.

מוציאה אותנו החוצה

מנקודת מבט כזו על תקופת השנה, ניתן לראות את חג הסוכות כמועד הנוגע אל שינויי התקופה, מדמה אותם, ומציע נחמה ודרך התמודדות עם תוגת הסתיו ופחדי החושך.

ראשית, בניגוד לאינסטינקט המתעורר בתקופה זו לסגת אל תוך הבית ולהתנתק מן האפלוליות המתפשטת בחוץ, התורה מוציאה אותנו החוצה, להיות במגע ישיר עם שינויי הרוח ומצב הרוח. את המעבר בין אור וצל המתרחש בציר הזמן פורשת הסוכה לפנינו על מימד המרחב. ממש בימים שבהם צללי הלילה הופכים לממושכים מהארת היום, נבנית הסוכה שהגדרתה הבסיסית היא שתהא צִלתה מרובה מחמתה. עלינו לבנות במו ידינו את הסוכה, "תעשה ולא מן העשוי" – קודם הדפנות ורק אז הסכך. כך, בתהליך בניית הסוכה נוצר שחזור מופלא למתרחש בעונה זו. נצייר לנו שוב את אותו ילד שעוזר בבניית הסוכה.

לאחר שנבנות הדפנות, ונוצר אזור מתוחם שטוף שמש, הילד מתבונן כלפי מעלה, ורואה משתומם את אביו על סולם מניח ענף אחר ענף מעל, ובכך הולך ומחשיך את הסוכה עד שהצל רב על האור. האנלוגיה לבוא הסתיו מדויקת. כמו כן הסכך עצמו צריך להיות דבר שגידולו מן הארץ, אך חייב להיות תלוש, ובכך הוא מזכיר לנו את השלכת ואת הפסקת הצמיחה שמתרחשת סביבנו עם בוא הסתיו.

רגע לפני שא־לוהים מכסה שמים בעבים אנחנו מצטווים לעשות פעולה דומה בעצמנו, לייצר לעצמנו פיסת צל, ולשהות בה. להתבונן ביחסי האור והצל, להתרגל אל הצל ולהתיידד איתו. משחקי האור והצל על רצפת הסוכה ממחישים לנו את מערכת היחסים המורכבת בין אור וחושך, בין בהירות ומסתורין ובין גילוי והסתר, ומחברים אותנו אל קסמו וחיוניותו של האפל. כל מי שעשה מימיו את סוכתו קבע בימי החג מכיר את התחושות המתחלפות בין חום וקור, את המעבר בין רגעים שבהם הוא מחפש את האזור המואר לרגעים שבהם הוא תר אחר המקום המוצל ביותר בסוכה.

האור והצל משחקים זה עם זה ומשלימים זה את זה. ביום חוצץ הסכך בין השמש ובינינו, ובלילה ניבטים דרכו הכוכבים ואורם. לצד הבהירות והעוצמה שמביא איתו האור, מוסיף הצל מימד של עומק לתמונה, ומכניס מסתורין וסוד לחלל הסוכה. הצל זז, משתנה, ובכל רגע הסוכה נראית אחרת, כיצור חי ומתנועע. עולה תחושה כי דווקא בין הצללים יכולים לקרות דברים חדשים, אחרים. הצל מאפיל אך גם שומר ומציל, ובעמימות שהוא יוצר מופיעים גילויי הנשגב והמופלא. יושב בסתר עליון, בצל ש־די יתלונן.

בית בכאילו

מעבר לכך, ניתן לראות בסוכה הזמנה לעמדה נפשית היכולה לסייע לעמוד מול שינויי התקופה. ההבחנות הברורות והחדות המאפיינות את הקיץ מקשות עלינו לגשר ולעבור אל תודעת מציאות חורפית, נסתרת וסודית יותר. בעת המעבר השנתי מן השדה והחוץ אל ההסתגרות בתוך הבית, אנחנו מודרכים ליצור מרחב־מעבר לא מוגדר, שאינו נשמע לכללים מקובעים ולהבחנות מוכרות. 'צא מדירת קבע', מהמונחים הקבועים והדיכוטומיים המפרידים באופן גמור בין פנים ובין חוץ, בין הפרטי והציבורי, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. ישנו מרחב ביניים, שאינו שייך לקצה זה או אחר אלא משחק ביניהם ומכיל את הניגודים יחד. מרחב שאינו מכריע בין מציאות ודמיון, בין אני לבין האחר, בין פנים וחוץ, אלא מאפשר תנועה בין הצדדים השונים, ובו האדם יכול להביא עצמו לידי ביטוי.

הסוכה מהווה בו זמנית אוסף של ניגודים. היא לא בדיוק בחוץ, אבל גם לא בפנים (ולכן היא גם בפנים וגם בחוץ); היא גם ארעית אך גם דירת קבע לימים אלו; היא מוארת וירוקה אך גם מוצלת ותלושה; הסוכה הפרטית מתוחמת וסגורה, ובו בזמן היא גם מאווררת, ופתוחה לאורחים. החג הוא אחד הרגלים המיוחדים לישראל, אך גם חג של כל העמים.

מרחב הסוכה הוא מציאותי, ועם זאת יש בו גם מקום רב לדמיון, והוא מזמין משחקיות ויצירתיות רבה. כל סוכה הינה ייחודית ויצירתית (ובעידן שלפני ייצור הסוכות האחידות ביתר שאת). שמיכה של ימי הקיץ ושולחן ישן הופכים לדופן מאולתרת, וחלל הסוכה מתמלא קישוטים כיד הדמיון הטובה. אף ד' אמותיה של ההלכה מגלות אלסטיות יצירתית ומשחק בין דמיון למציאות. די להעיף מבט בסוכת מטיילים כשרה העשויה ממספר מוטות וחבלים כדי לחוש את הגמישות הזו. אפשר להשלים מחיצה לגובה או לרוחב בעזרת הדמיון, להתייחס אל מרווחים סבירים כאילו הם מלאים, ואף לעקם את הדופן בגמישות מרשימה. ובעצם, כל מהותה של סוכה היא מעין משחק. בית בכאילו. מצווה לבנות סוכת עראי, ואז לשחק כאילו היא מקום קבוע.

אזור לימינלי במרחב

דומה כי אי ההצטמצמות בגבולות מקובעים והמשחקיות והחופש שבסוכה הם חלק מהקסם והשמחה שהסוכה משרה על היושב בה. הסוכה מלאה מסתורין קסום, ומזכירה בית מאולתר שילדים בונים בחצר, בית שבחוסר ההגדרה שבו יכול להיות כל דבר, ומאפשר יצירתיות וחופש. יצירת מרחב הביניים המוחשי והשהייה בו פותחות בנו מרחב נפשי מקביל המגשר בין עולמות הקיץ והחורף, החוץ והפנים, בינינו ובין העולם.

כך מהווים הסוכה וימי החג אזור לימינלי במרחב ובזמן, שטח ביניים בין תודעת הקיץ והחורף שאינו שייך לאף אחד מהם, או מרחב מעבר הכולל בו זמנית את הניגודים. במרחב כזה האדם יכול להחזיק בו זמנית את האור והצל, את נוכחות הא־ל והסתתרותו, את נפרדותו ובדידותו כמו את שייכותו וזיקתו אל העולם וא־לוהיו, תחושה המביאה איתה שמחה אמיתית ועמוקה. מלבד היותה גשר בין החורף והקיץ, נראה כי עמדה כזו שבה ההגדרות עמומות מתאימה יותר אל מסתרי החורף, שבהם רב הנסתר על הגלוי, ומכינה אליהם. ממקום כזה אין כורח לחפש בעמום את הצלול, כיוון שמכירים בקסמו של העמום הבא עלינו לטובה ושמחים בו.

יונדב בקשי הוא פסיכולוג קליני

פורסם במוסף'שבת', 'מקור ראשון', יב' תשרי תשע"ג, 28.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 בספטמבר 2012, ב-גיליון סוכות תשע"ג - 790 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: