מחפש רב לירושלים / שלמה טיקוצ'ינסקי

מכתב שהתגלה לאחרונה מאיר פרשיות חשובות בתולדות היישוב הישן, ומגלה מי היו ה'כוכבים' בשמי הרבנות הליטאית וכיצד השתלטו הרמאים על איסוף הצדקה 
במזרח אירופה

בחודש אב תרס"ט (אוגוסט 1909) נפטר רבי שמואל סלנט, אחר מ"ד שנות כהונה כרבה של ירושלים. היישוב הישן היה מפולג אז ל'כוללים' ו'קופות' שונות, והנהגת 'הועד הכללי' שלו לא הגיעה לכלל הסכמה מי יתמנה תחתיו לתפקיד זה. או אז שלחו ממוני ה'ועד הכללי' שליח מיוחד לליטא, שיחפש רב עבור עיר הקודש. השליח היה 'איש חדרה' ר' יהודה לייב פרנק (להלן רי"ל), שעשה כמה חודשים בליטא בעניין זה אך לא העלה דבר בידו.

רי"ל היה איש 'חובבי ציון' בקובנה וממייסדי חדרה. בשנת 1893 עלה והתיישב ב'חאן' המפורסם בחדרה, והיה לרבה הראשון של המושבה. לימים, לאחר שנפטרה אשתו ממחלת הקדחת, ואף לחייו הוא נשקפה סכנה, עבר לירושלים. עקב קשריו עם יהדות ליטא ורבניה נשלח בשנת 1910 למשימה האמורה. בחודש אב תר"ע (אוגוסט 1910) שלח לבנו צבי פסח היושב בירושלים מכתב ארוך וגדוש ובו פרטים מאלפים על פרשת בחירת הרב לירושלים, ובתוך כך על כמה פרשיות מעניינות אחרות.

המכתב נמצא בגנזיו של נכדו, ר' יהודה לייב פרנק מתל אביב. הנכד הנזכר נולד בעיר העתיקה בירושלים כמה חודשים לאחר מות סבו ונקרא על שמו. בגיל חמש־עשרה שלח אותו אביו, הרב צבי פסח, ללמוד תורה בישיבות טלז ומיר שבליטא. בשש השנים שבהן היה בליטא נשמר הקשר עם המשפחה שבירושלים באמצעות מכתבים שהרב פרנק היה מקפיד לכתוב לבנו מדי שבוע (מכתבים שאת חלקי המוסר שבהם נוהג היה המשגיח הנודע ר' ירוחם להקריא בשיחות המוסר בישיבת מיר).

כאשר שב יהודה לייב ארצה, הוא למד במכון הארי פישל והוסמך לרבנות. לאחר שנישא ליהודית לבית ברמן עבר להתגורר בתל אביב. בה הקימו את ביתם, בית ועד לחכמים, ובה חיו במשך שישים ושלוש שנים מאושרות.

למרות עסקיו המגוונים, הקדיש ר' יהודה לייב את רוב זמנו להנצחת אביו ולהוצאת ספריו וכתביו. הספר האחרון, שהוציא לאור כחצי שנה לפני פטירתו (עשרה בטבת תשס"ה), נקרא "אשא עיני אל ההרים" ומכיל את המכתבים שכתב לו אביו בצעירותו, שעליהם שמר כבבת עינו למעלה משבעים שנה.

בעיזבונו של ר' יהודה לייב קיים חומר רב על פעילותו של הרב פרנק, מסמכים ומכתבים השופכים אור על פעילותו ועל קורות משפחתו. החומר עתיד לראות אור בחיבור מחקרי על אודות הרב פרנק זצ"ל.

ר' יהודה לייב פרנק

לחפש ולבדוק וליסע

ירושלים של היישוב הישן הייתה מלאה בישיבות ובלומדי תורה. מדוע לא נמצא רב מתוככי ישיבותיה של עיר הקודש? על שאלה זו כבר ענה פרופ' מנחם פרידמן במחקריו, בתארו את אופיים המורכב של מוסדות  היישוב הישן ואת היחסים ביניהם, ובתוך כך את חוסר היכולת שלהם להגיע לכלל הסכמה בעניין זה.

מי ראוי להיות רב בירושלים? אין הדבר פשוט כלל ועיקר. התפקיד היה תובעני מאוד. ראשי ה'כוללים' השונים נלחמו זה בזה, ויהודי הגולה שמעו דברים לא מחמיאים על ירושלים, על הארץ, על הטמפרטורות ועל הטמפרמנט של אנשיה. בכל זאת המשיכו לתרום כספים לקופות 'רבי מאיר בעל הנס' ועוד. אבל לעלות ארצה? ועוד למשרת רבנות תובענית? קשה היה לרי"ל לשכנע בכך את רבני מזרח אירופה:

תדע בני יקירי כי הרבה הרבה לא יוכשרו לקבל עליהם עבודת משרת רבנות דירושלים אחרי כי באמת הוא דבר קשה.. קשה מאוד.. ולא יש בפה רב אחד או איש אחד אשר ישים לבו לזה באמת, אזי מוכרח אני להיות בפה ולחפש ולבדוק וליסע בכל המקומות אשר נראה צורך, עד שאבוא בעזרת ש־די הבוחר בציון להמטרה הנכונה.

מי היו המועמדים על פי רי"ל? במכתבו הוא מרחיב בפרטי המו"מ שניהל עם הרבנים הבאים: הרב יצחק יעקב רבינוביץ (הנודע בשם ר' איצל) מפוניבז', רבי צבי אופנהיים מקלם ורבי אליעזר רבינוביץ ממינסק (חתנו של 'הגדול' ממינסק, רבי ירוחם לייב פרלמן). כמו כן נבדקה מועמדותם של הרב יוסף דוד מוואשילישוק, הרב רבינוביץ מפרטקין, וכן שני הגיסים הצעירים הרב משה מרדכי אפשטיין מסלבודקה והרב איסר זלמן מלצר מסלוצק.

קשים היו חייו של שד"ר המחפש רב לירושלים. תקשורת המכתבים תחת השלטון התורכי הייתה לקויה, הדעות בעיר היו חלוקות, האינפורמציה והדיס־אינפורמציה זרמו ועורבבו זו בזו. לא נותרה ברירה ל'ועד הכללי' אלא לשגר שליח רבני מיוחד שייסע לעירו של המועמד, ויתחקה מקרוב אחר הליכותיו, דרשותיו והנהגתו את הציבור. אחר כך התייעץ רי"ל עם רבנים אחרים, שקל אם לקבל או לא לקבל את דעתם, ואף ניסה להבין מדבריהם דבר מתוך דבר. אחר כך הביא את דבר המועמד בפני הרב חיים עוזר גרודזינסקי, שנחשב למנהיגה של יהדות ליטא, והלה, כדרכו, התייעץ בדברים אלה עם ה'חפץ חיים'. או אז הוגש לרב המועמד 'כתב רבנות' דירושלים, ורק אז נפתח משא ומתן על ענייני משכורתו והוצאות הבאתו ארצה, מו"מ שהסתיים בדרך כלל בכישלון…

הרב צבי פסח פרנק

הגדילו את ערכו

את שלל הפרטים, הלבטים והתסכולים שוטח רי"ל בפני בנו במכתב שלפנינו. בראש ובראשונה, מועמדותו של הרב איצל מפוניבז', שלא יצאה אל הפועל כיוון שאשתו סירבה לעלות לארץ ישראל. היו גם פקפוקים בדבר כישוריו והתאמתו לתפקיד:

בבואי לפאניוועז.. התבוננתי שמה הרבה אבל יצאתי משמה בלי חשק גדול, מסופקני מאוד מאוד אם הנהגתו וטבעו יוכשר להנהגת עיר קדשינו, וגם בשבת זו דרש דרוש בבית המדרש הגדול עבור לאסוף מעות עבור הרבה עיירות הנשרפות ברוסי' בעוונות הרבים וראיתי כי הוא אינו דרשן נפלא, וכוחו גדול אך בהלכה בעומק הפלפול אבל לא בדרוש, ואף כי ידרוש גם בהגדה אבל בקול נמוך מאוד אשר כמעט לא נשמע לרוב הנאספים, כי כחו וגם קולו לא  חזק, וגם הוא רך המזג, וגם אשתו מוחה בו שלא לילך לעירנו הקדושה כי היא בת גביר רכה וענוגה… דיברתי עמה הרבה וראיתי כי לא נמצא אצלה שום חשק, והיא יראה מאוד מהפיבער [= מהחום] השולטת בעירינו הקדושה, כי הרבה שמעתה אזנה.

המועמד הבא היה הרב אליעזר רבינוביץ ממינסק, ששמו עלה כבר כמה שנים קודם לכן, כאשר כבה מאור עיניו של הרב סלנט ואנשי ירושלים חיפשו רב במקומו. אלא שאז התערבו בדבר 'אנשי בית מהרי"ל דיסקין' – קרי זוגתו הרבנית סוניה, שהייתה מעורבת בכל ענייני ירושלים, ולא אפשרה זאת:

גם רוצה אני לדבר אודות הגאון המפורסם ר' אליעזר ראבינאוויץ שליט"א מד"א [=מרא דאתרא] דעיר מינסק, שמעתי מהללים אותו עד מאוד, הנהגתו הישרה ומידותיו וטבעו, אבל אגיד לך הנסיבה מה שלא עוררתי גינו עד היום, הוא מחמת אנשי בית הגאב"ד דבריסק השפילו מאוד בעיני את גדלו בתורה אשר דמיתי אז, כי ידיעתם ברורה בידיעת הגאון ר' חיים שליט"א. אבל כאשר באתי פה ודיברתי גינו עם הגאונים הני תרי גיסי צנתרי דדהבי הגאב"ד דסלאבדקא והאב"ד מסלוצק, והמה מכירים בטוב את הגאון המד"א דמינסק, הגדילו בעיני מאוד את ערכו גם בתורה כי הוא עילוי מנוער וגם הוא שקדן בלימודו.

שני הגיסים הצעירים אפשטיין ומלצר – שהיו אז 'כוכבים' עולים בשמי יהדות ליטא – היו מבוקשים מאוד לרבנות בכמה מקומות. השניים היו חתניו של ר' שרגא פייבל פרנק, אחיו של רי"ל כותב המכתב, שהיה מעשירי קובנה בפרבר אלקסוט, וביתו היה בית ועד לחכמי תנועת המוסר. רבים הציעו לרי"ל שיפציר באחד מהם לעלות ולכהן בירושלים:

רבים אמרו לי מדוע לא אציע גם אחד מהני תרי גיסי חתני אחי, הגאב"ד דסלאבדקע וסלוצק שליט"א, אשר כעת המה בפה מפורסמים גדולים בעתים האלו… וכשאני לעצמי בודאי לא יעצתי להם, יען כי אדע את כבודו בפה ובקרב הימים אי"ה יעמדו בראש רבני כנסת ישראל, כי הרבנים הגדולים דפה לא יעסקו בתורה מרוב טרדתם וירדו במעלת התורה אחורנית, אבל השנים המה באשר יש להם ישיבות אשר המה הגדולים ביותר ברוסי', ההכרח להם שיעסקו בתורה הרבה, ומתלמידי יותר מכולם, אכן יעלו תמיד בתורה, וגם חסרון אצלם אשר אני דוד להם, ולא לדבר הרבה עבורם, ובמעט כאשר ידעתי החיי צער בירושלים אמרתי להם בפירוש שלא איעץ להם זאת, אבל באמת רואה אני כי גדולים וטובים מהם לא אפשר להשיג.

נוכלי הצדקה

בתוך הרצאת הדברים מעניק לנו רי"ל במכתבו גילויים מעניינים נוספים על אודות אישים, מנהיגים ופרשיות ציבוריות אחרות שהעסיקו את האורתודוקסיה בשנים אלה. מעניין להיווכח במרכזיותו של רח"ע גרודזינסקי מווילנה כבר בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, כמנהיג הציבור האורתודוקסי ברוסיה שגם רבנות ירושלים אינה יכולה לצאת אל הפועל ללא אישורו. רי"ל מנסה לתפוס מקום בתוך סדר יומו העמוס לעייפה של הרב גרודזינסקי:

כי טרדת הגאון ר' חיים עוזר נ"י בווילנא אין להעלות על הכתב, וגם הוא דר על דאצ'ע [= בית נופש] רחוק מהעיר, שלוש פעמים נסעתי אצלו על דאצ'ע וגם שמה מצאתי הרבה הדופקים על דלתותיו ושבוע שלמה יצאה אצלו עד אשר הי' ביכולתי לדבר עמו ארוכה וקצרה כפי שנדרש לענין כזה.

לא נוכל במסגרת זו להקיף את כל הנושאים העולים ממכתב היסטורי רב־חשיבות זה. לסיום נציג כאן פרשייה בלתי ידועה, המלמדת על הבעייתיות שסבל ממנה מנגנון איסוף התרומות למען ארץ ישראל ומוסדותיה. לעתים השתלטו על העניין נוכלים ורמאים, ואלה חוללו נזק בלתי יתואר לישוב הישן ולמטה לחמו, שהיה תלוי בלעדית בתרומותיהם של יהודי מזרח אירופה:

גם רציתי לגלות אזנך כי בדרך נסיעתי בעיר קעלעם ובפאניוועז וראסיין מצאתי משולחים מן ירושלים אשר יאספו כסף רב על קבר רחל אמנו בתחבולות שקר ומרמה וכזב, כי הגוים יקברו מתיהם בקבורת רחל, וינבלו את הקבר הקדוש בפגריהם, לכן יקנו כל המגרש הסמוך להקבר ויבנו בתי ישיבות בתי אולפנא לקבוע ישיבות גדולות על הקבר, ועל ידי קללת הנביא "הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים" צלח מעשי שטן שקבצו ממון רב, כי יש הרבה שוטים אשר ידמו זאת לדבר אמת, בעיר סאוויל אסף מאה רו"כ, וגם בפאניוועז אנכי אמרתי להרב הגאון שזה שקר ותרמית, בכל זאת לא שמע לקול הגאב"ד אשר אמר לו שלא יאסוף מעות, וגם בקעלעם הי' כן, אף כי גם בא הנכבד ר' צבי ברוידא נ"י והעיד לפני הגאב"ד כי הוא בעצמו הי' על קבורת רחל והוא מתוקן בלי שום חסרון, והרב הגיד שלא ילך, בכל זאת מצא מְעַשִּׂים נכבדים, ואספו הרבה מעות…

ובפה הוא כעת צוק העיתים אשר רבו השריפות אשר אין לעלות על הכתב, כמה ערים בפלך קאוונא ווילא פוילין עלו כליל על המוקד, כי הצדקות רמב"נ וכל הישיבות מירושלם בטח יסבלו שנה זו הרבה, ומדוע לא ימנעו העושי נבלה הזאת לרמאות הבריות ולמלאות כסף בכיסם ולהזיק כל מוסדות הקדושות בעירנו הקדושה, ואין איש שם על לב. אכן תודיע זאת להממוני הכוללים וגם להוועד הכללי, אשר יראו לגדור הפרצה והנבלה הזאת, היינו להודיע במכתב שזה דבר בדוי מאיזה אנשים העושים לטובתם, ואם ירצו יוכלו לשלוח לי נוסח טוב, עם המעות אשר יעלה על זה במכתבי העיתים, לשלוח אנווייסונג להג' ר' יוסף ראבינאוויץ ואנכי אדפיס המודעות בכל מכתבי העתים, כי זה מצוה גדולה…

רי"ל אף מפרט במכתבו את שמות הרבנים שהולכו שולל וחתמו על מגבית פיקטיבית זו. אולם פרטי פרשייה זו, ופרשיות היסטוריות אחרות הנחשפות מתוך מכתבו, הן עניין למחקר מקיף שאין כאן מקומו.

הנמען הפך לרב

בפועל לא נבחר רב רשמי למקהלות האשכנזים בירושלים, עד לבואו של הרב קוק בשנת 1919. מי שפעל להבאתו של הרב קוק לירושלים ולהכתרתו כרבה הראשי היה נמען המכתב שלפנינו, רבי צבי פסח פרנק. מצד אחד היו שורשיו ונופו נטועים ביישוב הישן וקשורים במוסדותיו. מצד שני, רבי צבי פסח הבין היטב שפניה של ירושלים לעתיד. עידן חדש נפתח לאחר מלחמת העולם הראשונה, בלפור הצהיר את הצהרתו המפורסמת, וירושלים זקוקה הייתה לאישיות ריכוזית שתשא את העיר ואת מוסדותיה המסועפים לקראת המחר.

רי"ל נפטר בחודש אב תרע"ג, אוגוסט 1913, כשלוש שנים לאחר כתיבת המכתב, ומיד אחר כך פרצה המלחמה העולמית שהחריבה עד היסוד את כל תשתיות היישוב הישן. בינתיים שימשו הרבנים חיים ברלין, יצחק ירוחם דיסקין ויוסף חיים זוננפלד מנהיגי היישוב הישן האשכנזי, אך לא כיהנו כרבני העיר באורח רשמי (ראו עוד: מ' אליאב, 'מוריה – עיתון חרדי לוחם למען תקנת ירושלים', קתדרה 70 – ינואר 1990). מעגל משפחתי היסטורי נסגר כחצי יובל לאחר מכן, עם פטירת הרב קוק בשנת 1935 והתמנות רבי צבי פסח פרנק לרבה של ירושלים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' תשרי תשע"ג, 21.09.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בספטמבר 2012, ב-גיליון יום הכיפורים התשע"ג - 789 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. שמשון צבי לוינגר

    י"ב בתשרי ע"ג

    לגבי היוזמה לרכוש מגרש ע"י קבר רחל, ראה אגרות ראיה, ב, איגרת שצג (אל ועד 'בית רחל', הרב הגאון ר' שאול חיים הורוויץ והרב ר' יהושע צרווינסקי, מיום ט"ו מרחשוון תרע"ב). הרב תומך ביוזמה 'שתהיה נחלה לישראל סמוך להקבר הקדוש והחביב הנ"ל, ובייחוד אם יעלה הדבר לבנות שמה איזה מוסדות קודש הראויים למקום זה, כמו קיבוץ תלמידי חכמים צדיקים עוסקים בתורה ובתפילה. מובן הדבר שנחוץ עם זה, שיהיה שם גם כן מקום ישוב של אנשים העוסקים בדרך ארץ, לזרוע ולנטוע ולהחיות את הארץ. המחשבה הזאת עתיקה היא, וכבר התחיל בהתגשמותה הגאון ראש לחובבי ציון, ר' צבי הירש קאלישר ז"ל, זה כשלושים שנה…'.

    לא נעלמו מעיני הרב 'הערעורים שיצאו על העניין הנ"ל, באו לדעתי, מפני שנמצאו כאלה אשר הגזימו את העניין וציירו ללכת בגדולות, ביסוד מוסדות רבים ומושבה גדולה, וכיוצא בזה דברים שהרצון עומד בהם חוץ מגבול היכולת כעת, וההגזמה מביאה כמובן יאוש תמיד. על כן מחו אנשים חשובים נגד הפרסום של העניין בציור מוגזם זה בהווה, אבל העניין החביב הזה איננו צריך לסיוע של גוזמאות, וכפי מעמד הדבר, קרוב מאד שיצא לפועל בעזרת ה', על ידי השתדלותם הנאמנה של אנשי הלב בארץ ובחו"ל בצורה הגונה ומכובדת…'.

    הרב נדרש לנושא זה גם באגרות ראיה, ד, איגרת א'שמא (אל הנדיב נתן שטראוס, ביום כ"ג אב תרפ"ה). שטראוס קנה את המגרש מידי ד"ר לוי, שהיה נציגו של 'ועד בית רחל (הנזכר באיגרת שצג) הרב מבקש משטראוס להגשים את שאיפת הועד ו'להקדיש את המגרש הזה לשם מוסד דתי קדוש לתורה ולתפילה לישראל…'.

    את הציון לאיגרות אלה מצאת בחוברת 'ושבו בנים לגבולם' – דברים שנאמרו בחנוכת הישיבה ליד קבר רחל בניסן תש"ע.

    בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'.

  2. תודה רבה על המידע וההערות המפורטות. שלמה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: