את רוב יצירותיו הספרותיות חיבר סביב מקצוע הטיס שכה אהב. ההתרסקות בלב הסהרה הביאה אותו ליצור את הקלאסיקה שנצרבה לדורות – הנסיך הקטן. המשימה: להישאר ילד

יארצייט / 31 ביולי

אנטואן דה סנט אקזופרי

Antoine de Saint-Exupéry

סופר צרפתי

נולד: ליון, 29 ביוני 1900

נפטר: ליד מרסיי, 31 ביולי 1944

יצירות ידועות: הנסיך הקטן, הטייס, דואר דרומי, טיסת לילה, ארצם של אנשים, טייס מלחמה, מכתב לבן ערובה, המצודה

—

וכך עברו עלי הימים עד שנפגע מטוסי בתאונה במדבר סחרה. הדבר קרה לפני שש שנים וזה עיקר המעשה: במנוע האוירון שלי חל קלקול וכיון שלא היו עמי לא מכונאי ולא נוסעים, ניסיתי לעשות בכוחות עצמי את מלאכת התיקון הקשה. היתה זו בשבילי שאלת חיים או מוות, כי כמות המים שהיתה ברשותי לא היתה מספקת אף לשבוע ימים. בלילה הראשון נרדמתי על החול במקום נידח המרוחק כאלף מילין מאזורי ישוב. בודד הייתי יותר מספן שספינתו נטרפה בלב ים והוא נישא על גבי רפסודה. לכן תוכלו לשער מה רב היה תמהוני כשבא לאזני קול דק ומוכר שהעירני משנתי עם שחר. וכה אמר לי הקול: 'אנא, צייר לי כבשה!'… בעינים לטושות מרב תמהון הסתכלתי בדמות המוזרה שהופיעה לפני. אל נא תשכחו כי אותה שעה הייתי בלב מדבר, במרחק אלף מילין מכל מקום ישוב. ובכל זאת לא נראה הברנש הקט כתועה בישימון לא דרך, אף לא כמתעלף מאפיסת כוחות או מרעב, מצמא או מפחד… (מתוך: הנסיך הקטן. מצרפתית: אריה לרנר, עם עובד, 1973).

נקודה עלומה בסהרה הלובית, שלהי דצמבר של שנת 1935. הוא צועד בצעדים מדודים, תשושים, גופו לא יכול לו, בכל פסיעה טובעת הנעל בים החול האינסופי ואז שבה ועולה אל פני הקרקע. רוחות חמות, לוהטות, מנשבות בחוזקה מאחור, מעיל הטייס המרופט מכביד את חומו והוא פושט אותו מעליו, יודע כי אל אותו קער חדש במישור במדבר הגדול ביותר בעולם לא יֵדע עוד לשוב. האם היה זה ראשו הירוק של דקל שראה למרחוק? האם שם, מעבר לדיונת החול המפלצתית והרכה, מחכה לו בן טוארג, עטוי גלימה כחולה, ויגיש לו בכד חמר מים צוננים שירטיבו את חכו?

התמונה מתעמעמת, הגלימה הכחולה נעלמת, זרועות צמרת הדקל התפוגגו ושוב עוטף את שדה הראייה רק חול וחול. הוא נעצר, מניח לרגליו לשקוע, ושולח מבט מצועף לפניו המיוסרות של אנדרה הפוסע לצדו, שפתיו לבנות וקלופות מיובש. זה הוא שסחף את אנדרה להרפתקה הסהרורית הזו, ועתה סוחפת הסהרה את שניהם, האל יודע מקומם והם בודדים בעולם של חול צהבהב ושמים פתוחים ונעדרי עננים שימטירו עליהם ולו טיפות חלושות. לולא הוצע הפרס הארור ששם לו מטרה להקים מתחרה לצ'ארלס לינדברג חוצה האוקיינוס, לא היה עולה בו הרעיון המופרך הזה בעבור חופן מכובד של פרנקים. שרידי המטוס התרחקו מהם ביום האתמול, ולפתע הוא מבחין כי גם הזיעה נעלמה כלא הייתה, החום מכביד והיא – איננה!

מתוך תיק מחורר הוא בורר את אחד משני התפוזים, בוצע את פלחיו ומגיש אחד לאנדרה. כשהוא נוגס בו, מתמסר לנוזל הכתמתם שנוסע מפיו לגרונו בתנועה חלקה וצורבת, הוא מבחין בילד קטן צהוב שיער, גלימה כחולה מתנפנפת, וחרב בידו, ושולי מגפיו שוקעים וצפים מן החול, ומיד הוא שולח יד לגעת בדמות האיש הקטן, 'פרנסואה', הוא קורא לו, אבל היא חותכת את האוויר ומפרקת אותו לרסיסי תעתוע…

על רקע מטוסו, 1933

המעבר לפנטזיה

"לא בלי שמץ גאוה סיפרתי לו שאני יודע לטוס" (הנסיך הקטן).

נחוש להיענות לאתגר ולשבור את שיא התעופה בטיסה מפאריס לסייגון – לא מעט כדי לזכות בפרס נדיב – שיפץ סנט אקזופרי שוחר הנדודים וההרפתקאות את מטוסו הפרטי, צירף אליו את מכונאי המטוסים אנדרה פרבו ובבוקרו של יום ראשון, 29 בדצמבר, המריאו השניים למסעם לעבר היעד. אלא שמטוסו של סנט אקזופרי לא הגיע לסייגון מעולם, והשניים נחתו נחיתת אונס במדבר סהרה. משך חמישה ימים, כשהם הוזים מחום, נאלצו להתקיים כמעט ללא מים או מזון, עד שנאספו בידי שיירת בדואים מזדמנת. שרידי החוויה הזו הונצחו בספרו של סנט אקזופרי 'ארצם של האנשים' (זוכה פרס הספר הטוב ביותר לשנת 1939) שנכתב בעודו מתאושש מטיסה כושלת אחרת שפצעה אותו אנושות. הפציעה הקשה לא מנעה ממנו להיכנס שוב ושוב לתא הטייס.

חווית הסהרה ההיא חלחלה לתוך סיפור המסגרת של 'הנסיך הקטן', יצירתו המוכרת והאהובה ביותר של סנט אקזופרי. "נוף זה", הוא חותם את היצירה, "הוא בעיניי הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו". למעשה, 'הנסיך הקטן' שונה באופן מהותי מכל מה שכתב סנט אקזופרי קודם לכן: אם יצירותיו הקודמות היו ריאליסטיות, בעלות גוון תיעודי ועסקו באהבתו הנצחית – טיס, הרי שב'הנסיך הקטן' פינתה הטיסה את מקומה לעולם הנייח, והריאליזם – לפנטזיה סמי-הזויה וסימבולית בעלת אופי נאיבי למראה (שמתעלמת במפגיע מאזכור הזמן המפורש והדרמטי שבו נכתבה – שנת 1942). ב'הנסיך הקטן' חוברים זה לזה ילד קטן ורציני, שושנה קפריזית, נחש מדבר, רוכל גלולות וכבשה מצוירת על מנת לשמש מצע תיאטרלי חמים להנגשת הפילוסופיה של סנט אקזופרי.

אבל נראה שהציבור הצרפתי בחר להתעלם ממנה והעדיף את 'טיסת לילה' או את 'טייס מלחמה' פרי עטו על סיפורו המשמים של נסיך כבד ראש וחובב כבשים מכוכב אחר. כך, עם צאתו של הספר לאור באפריל של שנת 1943 היו מכירותיו של 'הנסיך הקטן' דלות ביחס למכירות ספריו האחרים שנכתבו במהלך כל קריירת הכתיבה הקצרה שלו.

הילד שבנו

"שום אדם מבוגר לא יבין לעולם

 כי לעניין הזה נודעת חשיבות כה רבה!" (הנסיך הקטן)

מאז חל שינוי בהלכי הרוח או אולי בהבנה של 'הנסיך הקטן' והוא תורגם ללמעלה משמונים שפות, נמכר במיליוני עותקים, וחוקרי ספרות ממשיכים גם היום לנבור בדימוייו, לצטט מאמרותיו ולמתוח קו ישר מחייו של הטייס ההרפתקן לחיי הגיבור התועה וידידו הקטן ושובה הלב. כמעט שבעים שנה אחרי שיצא לאור, עדיין הוא נתפס בטעות ובשל איוריו הילדותיים של מחברו כספר ילדים קלאסי או כספר ניו-אייג'י שהקדים את זמנו. אולם 'הנסיך הקטן' ממשיך לשמש אובייקט לספרות מחקר ענפה המוצאת בו רבדים ועומקים נסתרים ומנסה להתחקות אחר עקבותיהם של הפילוסופים שקרא סנט אקזופרי (אפלטון וניטשה); לפענח את אותות העגמומיות הגלומה בנסיך הקטן שנשזרו ברבות מהדמויות הספרותיות של סנט אקזופרי ("אני עצוב כל כך", אומר הנסיך הקטן, ומשקף את תחושותיו של יוצרו הבודד בזמן הכתיבה בגלות אמריקה); למצוא את הזהות בין סנט אקזופרי לנסיכו או בין סנט אקזופרי לטייס האובד; לשלות אלמנטים כמו-פשיסטיים המשקפים את ימיה הסוערים של התקופה (הנסיך לא מעוניין בכבשים זקנות או בעלות מום) או סממנים נוצריים (כמו דמיון לאירועים ולמשלים בברית החדשה) ועוד כהנה וכהנה.

אל הרב שלמה אבינר, למשל, הגיעה באחד הימים שאלה – האם יש להתרחק מן 'הנסיך הקטן' שכן הספר "רווי מסרים נוצריים". במענה מנומק ורחב היקף השיב הרב כי "הספר כולל מסרים מוסריים בעלי ערך כלל אנושי", וכי "הזמנתנו על ידי המחבר למצוא מחדש את הילד שבנו כי 'כל המבוגרים היו בהתחלה ילדים אך מעטים מהם זוכרים זאת' – אינה סתם שעשוע אלא מטלה מאוד רצינית ואחראית…".

ואכן, סנט אקזופרי עורך במידה לא מבוטלת "בדק בית" בעולם המבוגרים כשהמתודולוגיה שלו היא הראייה הצלולה, התמה ופקוחת העיניים של הילדים. באמצעותה מתעמת סנט אקזופרי עם הקיבעון וחוסר האונים שהם נחלת עולם המבוגרים: "כי כן דרכם של המבוגרים: תמיד צריך להם הכול", הוא כותב במקום אחד, ובאחר: "כך דרכם של המבוגרים החובבים ספרות ומספרים. אם סחת להם על חברך החדש לעולם לא יבקשו לדעת את עיקרי הדברים ולא ישאלו… האם קולו ערב לאוזן? אילו משחקים חביבים עליו ביותר? ורק זאת יבקשו לדעת… כמה משתכר אביו? … על כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך רוח כי אנו המבינים את סוד החיים". אגב, בסוף 'טייס קרב' מתוודה סנט אקזופרי כי "זלזלתי בשעתו במבוגרים".

'הנסיך הקטן', המעשייה המודרנית שהכתה שורשים בתרבות המערבית, אינה יצירה מוכוונת ילדים דווקא, ותעיד על כך גם העובדה שהדיכוטומיה המקובלת באגדות הילדים בין טוב ורע, בין מכשפה וזאב טורף למול ילדה תמה או גיבור הירואי, אינה נמצאת בה. הדמויות מרובדות ובלתי מוחלטות – השיכור הקדורני מודע לחולשתו, הרברבן מגלה סימני ענווה – והאמירה הסנט אקזופרית שבו מסוגלת לנבוע מבין חרכיהן של אלה. הנסיך הקטן הגיע לכוכנו כדי להישאר.

סנט אקזופרי והנסיך הקטן על שטר של חמישים פרנקים צרפתיים

חלום שמתגשם

"עשיתי דברים גדולים בתעופה, אבל את יודעת ששברתי ידיים, כתפיים, צלעות ולפעמים אני מרגיש שהראש שלי נחצה לשניים.

כבר בנפילה הראשונה שלי במטוס, כשלמדתי לטוס, התקלקל לי משהו בגולגולת"

(מזיכרונות קונסואלו דה-סנט אקזופרי, 'זיכרונות הורד', כרמל).

אנטואן ז'אן-בטיסט מרי-רוז'ה דה סנט אקזופרי נולד בראשית המאה העשרים כילד שלישי למשפחת אצולה, בימים שלנתון הזה כבר לא נודעה כל משמעות. מגיל צעיר מאוד נישא מבטו אל על, אל המטוסים שהמריאו משדה התעופה הקטן הסמוך לטירת דודתו שבה בילה בילדותו. מות אביו בהיותו ילד רך בשנים לא הותיר בו משקעים קשים אבל מות אחיו פרנסואה, יש שיגידו דמות הנסיך הקטן שהזה במדבר סהרה, צילק אותו קשות והופיע כמוטיב חוזר ביצירתו.

רק בגיל 21, בשורות חיל האוויר הצרפתי, זכה סנט אקזופרי ברישיון טיס ובהמשך הפך לאחד מחלוצי הדואר האוויריים הבינלאומיים. אלה נתנו לו את ההשראה לכתוב את 'הטייס', את 'דואר דרום' ואת 'טיסת לילה'. שנה אחר כך התחילה שרשרת תאונות הטיס הבלתי פוסקות שלו תקופות ההחלמה מהן הובילו אותו להגות במחשבה מה לעשות בחייו והושיבו אותו לכתוב לשמחת הקהל האוהד.

נישואיו הסוערים והבלתי יציבים עם קונסואלו סונסה דה סאנדבל חמת המזג ("הר הגעש מאל סלבדור", כינו אותה) שפגש באחד ממוצביו, הם ששימשו כנראה השראה לשושנה הטמפרמנטית מ'הנסיך הקטן' שעליה יאמר הנסיך כי "כמדומני שהיא אילפה אותי…". השושנה אמנם השתלבה במהלך עלילות הנסיך, אבל את הספר פותחת הקדשה מרגשת "לידידי לאון ורת", ובראשיתה התנצלות: "אתכם הסליחה ילדים על כי הקדשתי ספר זה לאדם מבוגר, אך טעמי עמי: אדם מבוגר זה הוא הטוב בידידים שיש לי בעולם". ורת, ידיד הנפש היהודי ודמות אב עבור סנט אקזופרי היתום מאב, היה יקר לו עד מאוד. ורת הוא מי שיסרב לקבל את היעלמו של סנט אקזופרי ויוציא לאור את ספרו האחרון – המצודה.

כאשר הכריזו אנגליה וצרפת מלחמה על גרמניה גויס סנט אקזופרי לתפקיד הדרכה לא רק בשל השיתוק בכתפו השמאלית – תוצר של תאונת המטוס האחרונה – אלא גם בשל גילו המופלג, 39. אלא שהוא התעקש ונלחם על מנת לבצע משימות קרב שהונצחו ב'טייס מלחמה'. כיבושה של צרפת ופעילותו האנטי-נאצית לא הותירו לו ברירה מלבד בריחה לניו יורק. הבדידות, המצב הגופני הירוד והמרחק מקרוביו לא מנעו ממנו לדון שוב ושוב בהקרבה למען המולדת: "אני חייב לשלם חוב עצום שאיני יודע מה טיבו", כתב במהלך המלחמה, וכל מאמציו הופנו למימוש הרצון לחזור לסביבתו הטבעית – בין העננים.

צמיד היד של סנט אקזופרי שנמצא בים ב1966

סיום בתעלומה

"ירח איום שזרח

הזכיר לי באמצע הלילה

איך מת בשנת ארבעים ושלוש

אנטואן

דה סנט אקזופרי…

אנשים אינם חיים לעולם

וגם אנחנו לא לעולם

אבל אילו ניצל

בפעם ההיא,

במארס בשנת ארבעים ושלוש,

הוא היה איתנו

גרגר זורח,

שושן ברוח

צוחק בעננים"

 ('לזכרו של סנט אקזופרי', דליה רביקוביץ'. כל הציטוטים, אלא אם נזכר אחרת, לקוחים מתוך: הנסיך הקטן – שבעה פרקי מסע, גדעון טיקוצקי, הקיבוץ המאוחד).

ביומו האחרון של יולי בשעת בוקר יצא סנט אקזופרי למשימתו האחרונה – איסוף חומר מודיעיני. כעבור שלושת רבעי שעה פסק הקשר עמו. כמה שעות לאחר מכן מילא קצין אמריקני דו"ח על היעלמות טייס ומטוס. האם הייתה זו חולמנותו שעליה התריע מפקדו? חוסר הידע הבסיסי שלו באנגלית? הצלחה גרמנית בהפלת מטוסו? שרידי מטוסו של הטייס הצרפתי נמשו מהמים, ההתרסקות עודנה תעלומה, אבל האגדה של סנט אקזופרי ממשיכה ומרחפת מעל.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו אב תשע"ב, 3.8.2012