שח בצומת הצ'ק-פוסט / יעקב עציון

 לפני שבועות מספר רותקו ישראלים רבים למשחקי אליפות העולם בשחמט שהתקיימו במוסקבה, ובהם התחרו רבי אמן בתחום מהודו ומישראל.

שמות רבים למשחק מסתובבים בחללו של העולם מאז עלו הכלים על הלוח אי אז לפני מאות בשנים. ההודים קוראים למשחק צ'טרנגה, באנגלית הוא נקרא chess, בערבית שמו שטרנג' ובעברית ובשפות נוספות – שחמט.

בימי הביניים אף נעשה שימוש בעברית בשם אישקוקי, ולפי רש"י זהו משחק הנרדשיר הנזכר בגמרא כאמצעי מפיג שעמום (ודווקא של נשים). בשתי המילים – אשקוקה ונרדשיר – נעשו ניסיונות שימוש בתקופת תחייתה של העברית בארץ, אך השחמט הנחיל למתחריו מט מהיר.

הפיל רץ

השם המקורי הוא כנראה ההודי – צ'טרנגה. פירוש השם בסנסקריט – ההודית הקדומה – הוא ארבעה כוחות, ואכן, המשחק במקורו דימה מלחמה ערוכה בין שני צבאות שלרשותם ארבע יחידות: רגלים, פרשים, פילים ומרכבות.

הרגלים והפרשים אכן משתתפים במלחמת השח גם בימינו, אך מה הם הפילים והמרכבות? ובכן, שמו של ה'רץ' בערבית הוא 'אלפיל', היינו הפיל, והמרכבה הנוסעת בדרכים ישרות היא אביה של הצריח המוכָּר.

בעברית אנו קוראים ל'רץ' בשמו זה כתרגום מהגרמנית, שמכנה אותו 'לויפר', אך בשפות אחרות הוא נקרא פיל עד היום (וגם בעברית בעבר קראו לו כך). הצריח העברי – גם הוא תרגום לגרמנית (torm, מגדל), אך באנגלית למשל הוא נקרא rook, גלגול של המילה הפרסית רח' שפירושה מרכבה.

כמובן, מעל ארבעת כוחות הלוחמים עומדים המלך והמלכה, החשובים שבכלי המשחק. המלכה בעבר כונתה יועץ למלך, ועד היום שמה בערבית למשל הוא וזיר, היינו שר בכיר.

המלך לא מת

הזכרנו לעיל שהשם המקורי של המשחק הוא צ'טרנגה – ואם כן איך הגענו לשח, ולמקבילותיו בשפות העולם, מ-chess ועד אשקוקי?

כאן נכנס לתמונה המלך, שבנופלו מסתיים המשחק כולו – ולכן הוא קרוי על שמו. בפרסית המלך נקרא שאח, או שאה, ולכן המאיים על מלכו של היריב קורא "שח", לאמור מלכך בסכנה. אם המלך נלכד מבלי יכולת נסיגה או התגוננות, אין כאן רק "שח" אלא "שח מט".

הנחה שגורה היא שמט פירושו מת, והקריאה "שח מט" היא אפוא "המלך מת". כך למשל מוסבר במילון אבן שושן, ולאור זאת אף ניתן למצוא את הכתיב העברי "שחמת" (לדוגמה, במילון למונחי הטקסטיל שיצא לאור בידי ועד הלשון בשנת 1947 נקרא חיבור בדים בדגם קוביות בשם "חיבור שַׁחְמָת"). ברם, חוקרי פרסית טוענים שההסבר המקורי ל"שח מט" הוא "המלך נלכד" או "המלך חסר אונים"' ולאו דווקא מת.

מכל מקום, כאמור, במקרים רבים המשחק עצמו נקרא על שם סופו, ונתכנה בשם "שח". בצרפתית העתיקה התגלגל השח לצורה eshec, ומכאן נולדה הגרסה האנגלית chess, וכן השם העברי אשקוקי (כנראה בהתערבות האיטלקית).

מקום רחוק יותר שהגיע אליו השח הוא פנקסי הצ'קים שאנו משתמשים בהם. דוברי האנגלית קוראים לפעולת האיום על המלך check, בדיוק כמו לצ'ק שבארנק. ובכן, מתברר שהפועל האנגלי השגור to check, שפירושו לבדוק, מקורו באיום ה"שח".

התראת השח עוצרת את המשחק ומאלצת את המותרֶה להגן על מלכו המאוים – ומן המשמעות הזו התפתחה משמעות של מעצר וביקורת גם שלא על לוח השחמט (זכר לדבר – צומת הצ'ק-פוסט בחיפה, שבו הציבו הבריטים מחסומיהם בתקופת שלטונם בארצנו).

הצ'ק הבנקאי מקורו בפעולת בדיקה שנועדה לברר האם שטר או מסמך כלשהו הוא מקורי או מזויף. שטר שנבדק ונמצא תקין סומן בחותמת המעידה על הבדיקה – או שנתלש ממנו ספח ביקורת שנקרא בשם צ'ק – ולימים נקרא השטר עצמו על שם בדיקתו, check (או באיות הצרפתי: cheque).

על כל פנים, כבר למעלה מ-200 שנה מתועד הצ'ק במשמעותו המוכרת, ההמחאה, שכבר התרחקה למדי מהתראת השח (במילים אחרות: כשקיבלו שני רבי האמן דלעיל את הצ'קים המכובדים בסיום ההתמודדות – גם ברוסית ההמחאות נקראות צ'ק – ספק אם חזרה מחשבתם אל איומי השח שעל הלוח).

הצרחה ולא מגדול

במשבצתנו זו לא נתחקה אחר כל גלגולי המונחים הקשורים לשחמט – שהיה חביב למדי על יהודים רבים לאורך הדורות, וזכה שייכתבו לו חידות ויושרו בו שירים (המוכר שבהם הוא כמדומה שירו של ר' אברהם אבן עזרא , הפותח כך: "אשורר שיר במלחמה ערוכה, קדומה מן ימי קדם נסוכה / ערכוה מתי שכל ובינה, קבעוה עלי טורים שמונה". אגב, הרץ מכונה בשירו של ראב"ע "פיל", כבערבית: "והפיל בקרב הולך וקרֵב, והוא נצב על הצד כאורב").

נחתום בציטוט חלקי מדברים שכתב איש הלשון והסופר קדיש יהודה סילמן בכתב העת "השחמט" שיצא לאור בירושלים בשנת 1924, והתהדר בתואר כתב העת השחמטאי הראשון שראה אור בעברית.

כך כתב סילמן ברשימתו הקצרה שהוכתרה "מונחים שחמטיים":

רצוי מאוד שלמשחק השחמט, הנפרץ לפי הערך במדה מרובה בארצנו והמתאים כל כך מתוך חריפותו ועמקנותו לאופי העברי, יהיו מונחים קבועים בעברית, וכל המשחקים והקלובים העברים בא"י ובגולה ידברו שפה אחת ודברים אחדים בשעת משחקם…

באותן שנים טרם השתגרה המילה העברית ל'קלוב', "מועדון", מחידושיו של איתמר בן אב"י.

ממשיך סילמן וכותב:

תבוא נא הצעתי בעניין זה:

חיילים – ייקראו כל שמונת הגופים שבשורה השנייה, ולא "איכרים" כפי המנהג הגרמני, כי תכונת מלחמה למשחק.

צריח – שם הגוף העומד בקצה הלוח בשורה הראשונה. צריח ולא מגדל, כדי שיהא נוח לפעולת ההעברה שבין הצריח והמלך לקרוא:

הצרחה – ולא מִגדול. המשחק לא ימגדל, אלא על אויבו יצריח.

סוס – העומד על יד הצריח, לאפוקי את השם "פרש", הזקוק לפירוש.

אעשה אותך מט, עשיתיך מט – (ולא "אתן לך מט" וכו' שהם ז'רגוניים). אמיט אותך, אמוטט אותך (פעולת מט בחוזק).

תיקו – רמי, מעמד בלתי ברור, לא לזה ולא לזה הניצחון המלא.

פתיתני ואפת – נעשיתי פת. 

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתמוז תשע"ב, 29.6.12

מודעות פרסומת

פורסם ב-1 ביולי 2012,ב-גיליון חוקת תשע"ב - 777. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: