רנסנס חדש ברומא / ישעיה שטיינברגר

בבירת איטליה, מתחת לאפו של האפיפיור, מתפתחת תנועת התחדשות יהודית שמזכירה את תור הזהב של ספרד. הקהילה העתיקה לא מפסיקה להתחרות בנצרות, ולא ממש מבקשת לעלות לארץ ישראל

קהילת בני רומי היא בעלת מאפיינים שאין להם אח ורע. כששואלים אם הם ספרדים או אשכנזים, שאלה מוצדקת לכאורה, שכן חלק ממנהגיהם נראים כהכלאה בין-עדתית, הם מופתעים. 'מה זאת אומרת? לנו מסורות עוד מימי בית שני, טרם החלוקה לספרדים ולאשכנזים. אנו איטליאנים!'. האיטלקים מצטיינים בחמימות אנושית, בשמחת חיים, בהכנסת אורחים ובאדיבות ים תיכונית. ההתכפתרות הצפון אירופאית, מצד יהודים ושאינם יהודים כאחד – מהם והלאה.

 זה לא מכבר שבתי מכרך של רומי לירושלים. הוזמנתי להעביר שיעורים ב'יום שכולו תורה' שהתקיים בו זמנית בכל קהילות ארץ המגף. כנציג עיר הנצח ברומא (שאף היא מכנה עצמה כך), זכרתי בחדוות מנצחים את קריאת בני אדום שבתהלים קל"ז, לערער את יסוד העיר שחוברה לה יחדיו.

בנים אתם

לא הרבה קהילות יהודיות, אם בכלל, מכנות עצמן 'בנים'. ר' חיים מוולוז'ין טבע את הביטוי 'בן ישיבה' כדי להדגיש שמדובר במשפחה. הכינוי 'בני רומי' מופיע על סידורי התפילה, על המחזורים, על פרסומי הקהילה ועל מסמכיה. כמו מנהגים נוספים בקהילה, גם זהו כנראה מנהג קדום. מסתבר שבמילים הללו יהודי רומא מבטאים מעין קשר משפחתי לעירם ולעברם.

בית הכנסת הגדול והמפואר מדגים את גישת העבר. בבניין, שנחשב לגבוה מסוגו בעולם, היכל שחללו כגובה בית בן חמש קומות. המחיר לערך האסתטי הוא אקוסטיקה גרועה. ללא רמקול כמעט לא ניתן לשמוע את החזן. הגובה הוכתב מרצון להשתוות לגובהה של בזיליקת סט. פטר בוותיקן, להבדיל. כשצופים בנוף המרהיב של המטרופולין מאחת הגבעות הסמוכות, ניצב מימין בית הכנסת הגדול, ומשמאל – בית יראתם. שני המבנים המונומנטליים מציינים את שני צִדי הקשת.

מנהגי בית הכנסת ייחודיים. ביניהם, התכנסות הקהל תחת טליתות, משל היו אפרוחים תחת כנפי האם. תחת טליתותיהם של האב, הרב או המורה (אף לשעבר) מתכנס הקהל להתברך בברכת כהנים בעת שהחזן אומרה בחזרת הש"ץ. מנהג זה אינו תואם את המקובל, שלפיו רק כהן מברך בפרישת שתי ידיים. יהודי איטליה להוטים להתברך מהאב-הזקן כחלק מכיבוד הסמכות הפטריארכית הרווח במדינה, בהשפעת הוותיקן בעליל.

הדגש על חפצים וסממנים חיצוניים יחד עם הרצון להשתוות לנוצרים ולעלות עליהם נוכח בכל מקום, פיזית ותודעתית. הדבר ניכר במיוחד במוזיאון היהודי הקטן, הגדוש שכיות חמדה, במרתף בית הכנסת הגדול. זכיתי לסיור והדרכה אישיים מנשיא המוזיאון שהוא אחד ממייסדיו, ד"ר יעקב מוסקט. הרופא המבוגר התרגש כנער ואף הדביקני בהתלהבותו, תוך שהוא מראה וממשש את הפריטים המדהימים ביופיים ובעושרם.

במעבר בין החדרים ניתן לספוג את ההיסטוריה, שרוויה בעלילות יהודי הגטו. לדעת מדריכי, המילה 'גטו' נגזרה מ'גט' ושתיהן מציינות הפרדה. היהודים הופרדו מהעיר כמצורעים בגזירת האפיפיור, שהיה השליט והבישוף של רומא. הם הוצגו לראווה כאישוש לעליונות הנצרות וכמשל ושנינה לממאנים לקבל את ה'בשורה'. הרעיון נכון, אולם הפירוש המילולי כנראה שגוי: הגטו הראשון קם בוונציה, ונקרא על שם מפעל ברזל סמוך שנשא את השם. אגב, המסעדה המשובחת והכשרה למהדרין שבשכונה נקראת 'בגטו'….

תקרית דיפלומטית קטנה נרשמה כאשר מדריכי הצביע על עמודי שיש שהועתקו למוזיאון מבתי כנסת שחרבו. הוא ציין כי העמודים הם כבני אלפיים שנה, ואין כדוגמתם בשום מקום. חוששני שתגובתי כי אני בא ממקום שהעתיקות בו הן בנות שלושת אלפים שנה בדרך כלל העליבתו במקצת.

כשיש סכנת התחלפות והתקרבות, מקפידים על הבדלה. ל'אותו האיש' קוראים ברומא 'הקרוב', אולי על פי הפסוק: "הלא אח עשו ליעקב, נאום ה', ואוהַב את יעקב ואת עשו שנאתי" (מלאכי א, ב-ג). דווקא הקרבה, כביכול, מסבירה את הפער וכן את האיבה התהומית בין האחים; בין הנצרות נושאת ה'ברית החדשה' שהצהירה 'אנו ישראל' לבין היהודים שנותרו דבקים במסורתם.

עשו לא מרפה. מול בית הכנסת הגדול ניצבת כנסייה שבשערה נחקקו פסוקי זעם מהנביא, שלפי פרשנותם מכוונים נגדנו. בעבר עמדה בגטו כנסייה שהיהודים אולצו להיכנס אליה ולשמוע הטפות להמרת דת. היהודים מספרים כי הם מילאו אוזניהם צמר גפן.

רנסאנס יהודי

ברומא מצויים כיום כחמישה עשר אלף יהודים, ובאיטליה כולה – פי שניים. בבית הספר היהודי הגדול שבגטו לומדים תלמידים מכל גוני הקשת, בנים ובנות, דתיים וחילונים. על המשימה החינוכית המורכבת מנצח רב בית הספר, ראובן קולומבו, בוגר ישיבת הכותל ובן תורה שמכהן גם כרב קהילה טריפוליטנית חשובה. הוא נאבק בתופעות רבות, ולדבריו הוא רווה נחת מתלמידיו כשהוא מצליח להצית בהם ניצוץ התעניינות.

למרות שרבים מהם יודעים עברית, בית הספר והקהילה אינם מבליטים סממנים ציוניים. רק בשנים האחרונות התחילו לומר הלל ביום ירושלים, מספר הרב גדי פיפרנו, מהמנהיגים הצעירים. פיפרנו, יחד עם ה'ממונה' סמי פבונצ'לו – שהוא חובב ספרי מוסר מאסכולת ר' ישראל סלנטר – היה אחראי למיזם לימוד התורה שבו השתתפתי, והשניים אירחו אותי בחום. למרות הזיקה העמוקה לישראל הם רואים את עתידם ברומא. עם זאת, צעירי הקהילה מבקרים ואף לומדים בישראל, ואחדים מהוריהם מחזיקים דירה בארץ.

כנס הלימוד והצלחתו המרשימה הם חלק ממהפכה: יותר מהות, תורה ומצוות בסגנון הרווח בישראל, ופחות טקסיות וליטורגיה. הרנסאנס צמח באיטליה של המאה הט"ו והט"ז. איטליה, לרבות היהודים שבה (כעזריה מן האדומים בעל 'מאור עיניים', שהמהר"ל כתב נגדו את 'באר הגולה'), חידשה את ההשכלה והליברליות כמאתיים שנה לפני מערב אירופה. בניגוד לימי הביניים, שבהם איטליה התורנית הייתה השאור שבעיסה ובסיס ללמדנות אשכנז (מוצאה של משפחת קלונימוס, מראשוני אשכנז ומגדוליה, מאיטליה), מתקופת הרנסאנס ואילך קשה למצוא בה גדולי תורה וישיבות. אפילו תלמוד שלם לא נמצא בידם, אלא כרכי האלפסי בלבד, למרות שהדפוס העברי התרכז ברומא ובוונציה. חכמי רומא התמקדו בלימוד תנ"ך, מחשבה, קבלה ומחקר. בבשר ובלחם של העיון התלמודי ההלכתי מיעטו לעסוק.

לרנסאנס הרוחני הנוכחי אחראים רבנים ומחנכים ססגוניים. ראש הסמינר לרבנים הוא מדען במקצועו, ופרופ' גבריאל לוי, שמעביר שיעור תורני בשעות העבודה, מתוך מטרה חינוכית כי המשתתפים יתייחסו לקביעת העתים לתורה כחלק מהותי של סדר יומם, הוא פסיכיאטר נודע. כבר בעבר הצטיינו יהודים במדע וברפואה, עד כדי כך שבמאה הי"ז רוב הטקסטים הרפואיים, נוסף ללטינית, נכתבו בעברית.

ההתחדשות הרוחנית שואפת לדלג לתור הזהב של ימי הביניים. אף שגם היום פועל ברומא רק סמינר אחד לרבנים, קיימת התעניינות גוברת בלימוד גמרא עיוני מעמיק. בעקבות בני הנוער שחוזרים ממרכזי התורה בישראל ובארה"ב מתפתחת אוריינות תורנית ושמירת מצוות, לרבות אצל הנשים.

הרב הראשי, ד"ר דה-סייני, הוא תלמיד חכם נשוא פנים, מלומד ומורה בחסד, שבמקביל למשרתו הרבנית עוסק ברפואה. בשעתו נזף ברב הראשי של בריטניה על שכינה את האפיפיור 'הוד קדושתו'. "אצלנו", סח לי, "הס מלהזכיר אפילו את שמו". הוא סירב לארח את האיש, עד שנכנע ללחץ משרד החוץ הישראלי.

למרות הכלכלה המקרטעת, יהודי רומא אינם מרבים לדבר על עלייה לארץ. שתי סיבות לדבר: ראשית, הם מעורים במולדתם הנוכרית יותר מאחיהם בגלויות אחרות. הם גאים במורשתם עתיקת היומין, ותחושה זו משותפת גם לקהילה הטריפוליטנית, החדשה יחסית. בזכות ה'לוקאל פטריוטיות' רבים עוסקים בצורכי ציבור. המקום רוחש 'ממונים', 'סגנים' וכיו"ב, שמרכיבים מעין 'ממשלה יהודית', זכר לאוטונומיה בחסות שליט או אפיפיור נאור.

שנית, אין בישראל 'מושבה איטלקית' משמעותית ("הפיצה והאוכל האיטלקי שלכם אינם אותנטיים", נאמר לי. מה שנכון נכון). בכל ישראל, ציינו בצער, אין אלא בית כנסת איטלקי אחד בירושלים, ועוד אחד בתל אביב. "אף מוזיאון בישראל", תינה ד"ר מוסקט את עלבונו, "לא מתייחס ברצינות לאוסף המדהים שלנו כאן".

גובה רוחני

כתייר יהודי טוב שמתי פעמיי לשער טיטוס. התבליט המפורסם שעליו, לדברי מוסקט, אינו מזמן טיטוס, והוא נעשה מאה שנה אחרי תקופתו. לכן אין להסיק ממנו על אודות צורת המנורה בהיכל. יש לציין כי הרב הרצוג התנגד לשימוש בתבליט המנורה כסמל המדינה, שכן על בסיסה חקוקים ציורים סמי-פגניים שלא היו, כמובן, במקדש. מדריכת התיירים הצהירה כי השער מסמל את ניצחון רומי על ירושלים. השבתי לה: לא ניצחתם. המקדש וכליו אינם אלא עצים ואבנים. רוח ישראל, יבנה וחכמיה, הם היהדות האמיתית. רבן יוחנן בן זכאי הבין זאת. את ואספסיינוס – לא.

המתח בין החיצוניות לרוח מורגש גם בחפצי היודאיקה המושקעים של 'בני רומי', במוזיאון ובבית הכנסת. ד"ר מוסקט מצר על ארונות הקודש האיטלקיים העתיקים והנהדרים שהועלו לישראל והוצבו בבתי כנסת ובישיבות בארץ. רובם לא יודעים להעריך את האמנות, התלונן. ציטוטיי מחז"ל, על אודות גאולת בתי הכנסת בגולה, לא סיפקו אותו.

כעבור ימים אחדים, בעודי עובר ליד החורבה בדרכי לישיבת הכותל, שמתי לב לכך שהיא גבוהה מהמסגד שעל הר הבית וממגדל כנסיית הקבר, להבדיל. כיוון שעמדתי למסור שיעור במסכת בבא קמא, לא עניין אותי באותה שעה אלא הגובה הפנימי-רוחני של ישיבת הכותל ותלמידיה.

הרב ישעיה שטיינברגר הוא ר"מ בישיבת הכותל ורב שכונות רמות שרת, דניה והולילנד ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' בתמוז תשע"ב, 29.6.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 ביולי 2012, ב-גיליון חוקת תשע"ב - 777 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 6 תגובות.

  1. דניאל ונטורה

    אוסף של דברי שחצנות מיותרים
    1. מנהגי בית הכנסת ייחודיים. ביניהם, התכנסות הקהל תחת טליתות, משל היו אפרוחים תחת כנפי האם. תחת טליתותיהם של האב, הרב או המורה (אף לשעבר) מתכנס הקהל להתברך בברכת כהנים בעת שהחזן אומרה בחזרת הש"ץ. מנהג זה אינו תואם את המקובל, שלפיו רק כהן מברך בפרישת שתי ידיים. יהודי איטליה להוטים להתברך מהאב-הזקן כחלק מכיבוד הסמכות הפטריארכית הרווח במדינה, בהשפעת הוותיקן בעליל. – "מניין לך שזה לא היה המנהג הקדום"
    2. "כמעט בדיה" – מתקופת הרנסאנס ואילך קשה למצוא בה גדולי תורה וישיבות. אפילו תלמוד שלם לא נמצא בידם, אלא כרכי האלפסי בלבד, למרות שהדפוס העברי התרכז ברומא ובוונציה. חכמי רומא התמקדו בלימוד תנ"ך, מחשבה, קבלה ומחקר. בבשר ובלחם של העיון התלמודי ההלכתי מיעטו לעסוק. – תראה את אוסף פרמה
    3. "אפילו זה לא מדוייק" – שער טיטוס נעשה מאה שנה אחרי תקופתו
    4. "תראה את מצב אחדים מארונות הקודש אז תבין" – המתח בין החיצוניות לרוח מורגש גם בחפצי היודאיקה המושקעים של 'בני רומי', במוזיאון ובבית הכנסת. ד"ר מוסקט מצר על ארונות הקודש האיטלקיים העתיקים והנהדרים שהועלו לישראל והוצבו בבתי כנסת ובישיבות בארץ. רובם לא יודעים להעריך את האמנות, התלונן. ציטוטיי מחז"ל, על אודות גאולת בתי הכנסת בגולה, לא סיפקו אותו.
    חבל על תגובה מבזה על הכנסת האורחים

    דניאל ונטורה
    יוצא איטליה

  2. שמשון צבי לוינגר

    בס"ד י"ג בתמוז ע"ב

    הקורא את מאמרו של הרב שטיינברגר מתרשם שהוא מעריך מאד את יהודי איטליה ואת מנהיגיה הרוחניים ומתפעל מהתחדשות חיי התורה בארץ זו.

    האם לומר על יהודי איטליה שהצטיינו במקרא, במחשבה, בקבלה ומחקר יותר מאשר בעיון התלמוד וההלכה – זה בגדר 'ביזוי'?!

    אמנם צודק מר ונטורה בהערתו שיהדות איטליה הצטיינה גם בתחום ההלכה. אמנה כאן כמה מהבולטים בחכמי איטליה: רבי מנחם עזריה מפאנו, רבי מאיר מפאדובה, רבי עזריה פיג'ו בעל גידולי תרומה, רבי שמואל משער אריה (שמרבית תשובותיו וחידושיו עדיין בכ"י), רבי משה זכות (בעל שו"ת ופירוש על הירושלמי שלא שרד), רבי שמואל אבוהב בעל שו"ת דבר שמואל, רבי יצחק לאמפרונטי בעל האנציקלופדיה התלמודית-ההלכתית 'פחד יצחק' ורבי ישמעאל הכהן בעל שו"ת זרע אמת, בן זמנו של הרב חיד"א (שלהי המאה הי"ח). עוד במאה הי"ט היו באיטליה חכמי הלכה, כרבי מרדכי שמואל גיונדי ובני דורו, שמרבית תשובותיהם גנוזות עדיין בכ"י. ראו עליהם: מ' בניהו, תגלחת בחולו שלמועד, ירושלים תשנ"ה, עמ' שעה-שפא.

    המנהג שהבנים מתכנסים תחת שיפולי טליתו של האב בעת ברכת הכהנים, נהוג גם בקרב רבים מיהודי צפון אפריקה. מעניין שאינו נזכר בספר 'כתר שם טוב' לר"ש גאגין, לונדון תרצ"ד, לא לגבי נשיאת כפים בחול (עמ' נט-סא) ולא לגבי שבת (עמ' רכב-רלא). יתכן שיסודו בדברי השו"ע, או"ח סי קכח,כג: 'והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם'. נראה שיסוד המנהג היה בילדים קטנים שהאב כיסה את פניהם בטליתו כדי שלא יסתכלו בכהנים, וכשגדלו המשיכו להתכנס בשיפולי טליתו של האב מתוך אהבה וכבוד.

    אף המנהג הנפוץ שהבנים מנשקים ידי הוריהם ומתברכים על ידם נזכר לראשונה, עד כמה שידוע לי, כמנהג האשכנזים בפאדובה שבאיטליה, בראשית המאה הט"ז. ראו מ' בניהו, רבי אליהו קפשאלי מקנדיאה – רב, מנהיג והיסטוריון, ת"א תשמ"ג, עמ' קסא. נראה שיהודי איטליה חיבבו את מצוות כיבוד ההורים.

    בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

  3. נעמי גולדנברג

    "יום התורה" באיטליה, התקיים השנה לזכרו של הרב הפרופ' אליה שמואל הרטום, לזכרו, דבר שלא הוזכר כלל ע"י הרב ישעיהו שטיינברג. הרב הפרופ' אליה שמואל הרטום, מפרש התנ"ך, יליד איטליה, מורה ומנהל בתי מדרשות לרבנים באיטליה ורב בית הכנסת האיטלקי בירושלים והנושא היה "הוכח תוכיח את עמיתך". בסיום יום הלימוד כל קהילות איטליה התאחדו בשעה 20.00 לאמירת "יזכור" ו"קדיש" לזכרו של הרב (מצ"ב קובץ הזמנה ליום).
    מנהיגים ורבנים איטלקים היו באיטליה לאורך כל הדורות ובוודאי לא הייתה "תקופת יובש" מאז ימי "תור הזהב" של ספרד עד לימינו אנו.
    בניגוד לדבריו של הרב לימוד הקבלה לא היה כל כך מקובל באיטליה, למעט הרב ישיעהו בן אמוזג בליוורנו בדורות האחרונים ורמח"ל וחבורת תלמידיו במאה הי"ז גדול המקובלים בעולם היהודי שהוחרם בידי רבני אשכנז שלא השכילו לרדת לסוף דעתו,ושרק בדורות האחרונים הבינו את חשיבות פרסומיו (ראה "מסילת ישרים") אף שלא כאן המקום להתעמק בהבדלים הגדולים בין שני האנשים. לעומת זאת מתנגדי הקבלה היו רבים, בראשם שד"ל . בהשפעתו נקבע להוציא מסידור התפילה האיטלקי את כל התפילות שנכנסו בהשפעת הקבלה. בנוסף, חכמי איטליה ורבניהם למדו וידעו היטב את המשנה, התלמוד הירושלמי,התלמוד הבבלי והאחרונים גם אם שיטת הלימוד הייתה שונה מזו של הישיבות במזרח אירופה והם לא נמנעו מלימוד חוכמות העמים והתעמתו איתן כפי שהורה לנו הנשר הגדול.
    אגב, הרב ראובן קולומבו המוזכר בכתבה, התחיל את דרכו בלימוד התורה לקראת בר המצווה אצל הרב מנחם עמנואל הרטום, שבאותה העת היה הרב של ונציה, עיר הולדתו של קולומבו. הרב אימץ את הבחור הצעיר, קרב אותו ללימוד התורה, שלח אותו להתחנך ברומה, בבית המדרש לרבנים, תמך בו כשלמד בישיבת הכותל ואף ליווה אותו בצעדיו הראשונים כרב צעיר בקהילת טורינו.
    המנהג המקסים והמרגש של "ברכת כהנים" האיטלקית, בה כל אב מברך את בניו וכל אם את בנותיה הינו עתיק יומין. מכיוון שיהודים הגיעו לאיטליה עוד לפני האפיפיור, קשה לדעת מי לקח ממי את המנהג… איני חושבת שגם ברכת האב את בניו לפני קידוש בשבת, או חתן את חבריו או סנדק ברית המילה את האורחים, כפי שמקובל בקהילות ישראל השונות יכול גם להיחשב כחיקוי של האפיפיור ברומה!
    בארצנו חיה, נושמת ופעילה מאוד קהילת "בני רומי", לא "רק" בשני בתי כנסת אלא גם בפעילות תרבותית ענפה וסיוע לבני הקהילה ולחברה הישראלית כולה. רק בשבוע שעבר התקיים כנס בן יומיים מרשים ביותר של "חברת יהודי איטליה" שעסק בין היתר בדמויותיהם המופתיות של רבני איטליה בעידן המודרני אך גם בתרומתם הסגולית של יהודי איטליה רחבי האופקים לחברה הישראלית בת ימינו.
    מהכתבה משתמע שיהודי איטליה אינם מרבים לעלות לארץ – גם זה אינו נתוו מדויק. ממה שלמדתי בכנס האחרון דווקא ישנה עלייה גדולה מאיטליה בשנים האחרונות(יחסית לגודל הקהילה בגולה), דבר שמחזק בוודאי את הקהילה האיטלקית בארץ אבל גם מוסיף הרבה מאוד לחיי התרבות, הכלכלה וביטחון המדינה, בהיות הקהילה מורכבת מאנשים איכותיים בעלי שיעור קומה ואידיאליסטים ביניהם הלומדים משנה תלמוד ואחרונים אך אינם מזניחים גם את לימודי המקרא כפי שקורה בישיבות מסוימות.

    פרופ' דוד קאסוטו נעמי גולדנברג (לבית הרטום)

    ART – dh@Daniela Haggiag.com
    Per informazioni sui programmi aggiornati delle singole Comunità seguiteci su http://WWW.YOMHATORAH.IT
    COMUNITÀ EBRAICA DI ROMA
    h 10 – 13 Tempio Bet Shalom
    h 10 – 13 Tempio Bet El
    h 10 – 13 Tempio dei Giovani, in collaborazione con Ospedale Israelitico e AME
    h 9 – 11 Collegio Rabbinico Italiano
    h 11.30 Tempio di Ostia Shirat haYam
    h 11 – 13 Pitigliani. Lezione di rav Gianfranco Di Segni con pranzo
    h 17 Casa di riposo
    PALAZZO DELLA CULTURA
    h 10 – 13 “Avot uvanim”, studio congiunto di padri e fi gli; a seguire lezione di un rav sulle fonti studiate.
    Pranzo e Minchà.
    h 17 Conferenza sull’ammonimento dal punto dei Chassidim e Mitnaghedim.
    Intervengono Rav Shalom Chazan e Rav Reuven Roberto Colombo.
    h 18 Lezione di Rav Steinberger (Yeshivat haKotel – Yerushalaim)
    h 19 Lezione conclusiva del Rabbino Capo Shmuel Riccardo Di Segni
    A seguire festeggiamenti in collaborazione con i movimenti giovanili: spaghettata, musica e balli.
    GIORNATA DI STUDIO DEDICATA A RAV ELIA SAMUELE ARTOM Z”L
    PER LO STUDIO DELLA MITZVÀ הוכח תוכיח את עמיתך – AMMONISCI IL TUO PROSSIMO
    Yom haTorà • יום התורה
    Il Dipartimento Educazione e Cultura dell’Unione delle Comunità Ebraiche Italiane
    vi invita partecipare a una giornata interamente dedicata allo studio della Torah.
    D O M E N I C A 2 0 M AG G I O 2 0 1 2 – 2 8 I Y À R 57 7 2

  4. מאמר מרתק והדיון שאחריו מרתק לא פחות – תודה לכותב.

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים « מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: