העדר האנטישמי / אדמיאל קוסמן

תוצאות ניסויים בפסיכולוגיה חברתית מציעים הסברים מרתקים לתופעות שסביבנו. ספר מעניין ומפתיע בין ספרים משעממים בתחום

 היצור החברתי: שיפור יחסי אנוש

אליוט אהרונסון

תרגום: אביבה גור

ספרית פועלים, 1977

 

אליוט אהרונסון הוא אחד הפסיכולוגים המשפיעים ביותר בתחום החינוך בארה"ב ובעולם כולו. אהרונסון למד בצעירותו אצל חוקרים ידועי שם כאברהם מאסלו וליאון פסטינגר, והוא ידוע בארה"ב בעיקר כמי שפיתח את שיטת הלימוד בקבוצות קטנות  (Jigsaw)שהתפשטה למאות בתי ספר בהצלחה מרובה.

ספר זה, "היצור החברתי", הפך את אהרונסון לחוקר מוכר ומשפיע גם בארץ, והוא נדפס בזמנו במהדורות רבות. אישית, אוכל לומר שכבר קראתי בעבר ספרים בתחום הפסיכולוגיה החברתית, ומצאתי לצערי את רובם קשים לעיכול ומשעממים למדי. לעומת זאת הספר הזה רצוף הפתעות. אהרונסון דומה כאן לקוסם המוציא בכל רגע שפן אחר מכובעו. כמעט שאין עמוד או שניים שבהם לא מצאתי הסבר מעניין ומפתיע לתופעות הבנאליות הסובבות אותנו כיצורים חברתיים בחיי היומיום.

לחץ חברתי

אפתח בדוגמה: בפרק הראשון דן אהרונסון בתופעת הקונפורמיות. תופעה ידועה ומוכרת לכל מי שהיה פעם חלק מ"מדורת שבט" כזה או אחר. בקבוצות הללו בולטת תמיד התופעה שכמה מהחברים ה"מובילים" הם דומיננטיים יותר והאחרים, ה"מובלים", חוששים לצאת נגדם. האחרונים מתאימים את עצמם בדרך-כלל להתנהגות הדמויות המובילות של הקבוצה, אם בדרכי המחשבה ואם באופן ההתנהגות (במקרים רבים יכולתי לזהות אפילו חיקוי של תנועות גוף ודרכי דיבור אופייניות של המנהיגים אצל הצועדים-אחריהם-בעדר).

תחושות אישיות אלו, שאיתן באתי מוכן לקריאת הפרק הפותח של הספר, קיבלו כאן אישוש מדעי ממחקרים שנעשו באופן אובייקטיבי לחלוטין. בפרק זה למדתי לראשונה, למשל, על הניסוי הקלאסי של סולומון אָש, אשר בדק כיצד פועלת ההתנהגות העדרית בקבוצה.

אָש הכניס משתתף-בניסוי לחדר שבו שהו כבר ארבעה משתתפים אחרים. עורך הניסוי הראה לכולם שלושה קווים בסדר-גודל עולה, מהקטן לגדול, ולידם הוא הציג קו רביעי (שגודלו האובייקטיבי היה דומה מאוד – כמעט שווה לחלוטין – לקו האמצעי של הקבוצה הראשונה). תפקיד המשתתפים היה פשוט מאוד: היה עליהם להעריך איזה מן הקווים בקבוצה הראשונה דומה לקו הרביעי. קשה היה לטעות בתשובה לשאלה כל כך פשוטה, ולא לומר שזהו הקו האמצעי; אך כאן טמון הפתיון: המשתתף-בניסוי לא ידע שהארבעה ששהו בחדר לפניו נשכרו על ידי אָש כדי לשחק תפקיד. והנה, בניגוד גמור למה שעיניו רואות – עונים לפניו בזה אחר זה ארבעת ה"שכירים" שהקו הרביעי דומה לזה האחרון שבקבוצה הראשונה (תשובה שאיננה נכונה בעליל, וכל אחד יכול היה לראות זאת במו עיניו ללא ספק).

כשהחל אָש להריץ את הניסוי הפשוט הזה הוא לא יכול היה להאמין שתוצאותיו יהיו כה מרעישות. מתברר שכשלושים וחמישה אחוז מהמשתתפים נכנעו ללחץ החברתי שהופעל באופן זה עליהם, וגם הם אמרו שהקו הארוך האחרון שבקבוצה הראשונה קרוב-בגודלו לקו הרביעי שהוצג. אותם נשאלים נבחנו אחר כך ללא לחץ חברתי וכולם ללא יוצא מן הכלל ענו נכון כשהיו לבדם.

כשקראתי לראשונה על הניסוי הזה הבנתי לפתע רבות מן הסיטואציות המפליאות שבהן לא מצאתי הסבר להתנהגות הקבוצה שסביבי. לבני אדם בקבוצה יש דינמיקה אחרת לגמרי מאשר לבני אדם כיצורים בודדים. לאלו שחייהם נתונים תחת השפעת הקבוצה באופן אינטנסיבי יכולה הקבוצה למכור כמעט כל "לוקש" – וזה יתקבל ללא עוררין – כל עוד הדבק החברתי של הקבוצה חזק דיו לספק לחבריה מה שהם זקוקים לו.

עקרון החיקוי של האחרים הוא עיקרון חזק מכדי שרובנו נוכל אפילו לחוש כיצד הוא סוחף אותנו. זהו אולי הפקטור המרכזי ביותר ביצירת משפחה, קבוצות ועמים. בדומה למים בכלים השלובים, אשר בכל מצב משווים את עצמם, וטיפה מזדרזת להידמות מיידית לחברתה – כך גם החברים בקבוצות מאמצים כמעט בלי לחוש בכך את דעות חבריהם; והם נוטים לאבד במהירות רבה את ההבחנה בין הנראה בעליל למדומה.

תסכול נגד יהודים

אהרונסון עוסק בספר הזה בנושאים רבים נוספים: תעמולה ושכנוע המונים, הצדקה עצמית, התוקפנות האנושית, משיכה לאנשים אחרים ותקשורת בקבוצות. ספרו גדוש בידע מחקרי (שמאז שנכתב הועשר בעוד נתונים כמובן, אבל אין זה הופך את הספר למיושן כלל וכלל).

מחקר נוסף המתואר אצל אהרונסון, בפרק השישי של הספר, עוסק בדעות קדומות, סטיגמות ושנאת זרים. לנו, היהודים, הרבה מהדברים המובאים בפרק זה נוגעים כבמכווה של אש באחת הטראומות המלוות את חיי היהודים לאורך ההיסטוריה. ואולם, מסתבר שמנקודת המבט של הפסיכולוגיה החברתית קיים הסבר קולע למדי לאנטישמיות ולסטיגמות שמהן סבלו יהודים – כמו גם קבוצות שוליים רבות אחרות – לאורך כל שנות קיומם.

הנה הניסוי המרתק המוצג בפרק זה, המבהיר לפחות אחד מן המקורות לשנאת היהודים. דונלד וותרלי אסף לצורך הניסוי הזה קבוצה של סטודנטים, שחלקם היו אנטישמים מוצהרים. הנסיין תסכֵּל את הסטודנטים באופן כלשהו, ואחרי כן, כשהם עדיין תחת הרושם המתסכל של האירוע הפותח, הם התבקשו לכתוב סיפורים המבוססים על תמונות שראו. לחלקם ניתנו דמויות עם שמות יהודיים במובהק – ולאחרים לא. הממצא המעניין של וותרלי היה זה: לאחר רגעים קשים של תסכול, המשתתפים בעלי הדעות האנטישמיות כתבו סיפורים בעלי אופי תוקפני יותר כלפי הדמויות היהודיות מאשר הסטודנטים האחרים שלא היו אנטישמיים. אבל – וזה העיקר – לא נמצא כל הבדל בין הסטודנטים האנטישמיים לחבריהם ברמת התוקפנות כאשר הדמויות שעליהן כתבו לא נשאו שמות יהודיים.

המסקנה של וותרלי היא פשוטה: תסכול מוביל לתוקפנות המופנית נגד מישהו שבין כה וכה הנך שונא; שונא – מסביר אהרונסון – משום שהוא חלש. אהרונסון מכליל תופעה זאת במסגרת ה"שעיר לעזאזל" הקלאסי. דהיינו: כשאנשים מתוסכלים הם תרים אחר שעיר לעזאזל כדי להטיל את אשמת המצב עליו. הללו יחפשו תמיד את האדם או הקבוצה החלשים ביותר כדי לשפוך עליהם את זעמם.

אחתום את דבריי על ספר זה במילות התקווה המעודדות של אהרונסון המובאות בפתיחה לספרו: "אני מאמין שהפסיכולוגיה החברתית חשובה עד מאוד – שכן הפסיכולוגים החברתיים יכולים למלא תפקיד חיוני בהפיכת העולם למקום טוב יותר לחיות בו".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' בתמוז תשע"ב, 22/6/12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 ביוני 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון קרח תשע"א - 724, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: