חפש את התכלית / שלום רוזנברג

איזה עיקרון רוחני טמון בסידור מחנה ישראל סביב למשכן? בכל דרכיך דעהו: גרסת ה-GPS

באחת מדרשותיו לספר 'במדבר' (עקידת יצחק, שער ע"ב) עומד רבי יצחק עראמה (רי"ע) על האדריכלות הסביבתית של מחנה ישראל במדבר. הוא רואה בה ניסיון של תכנון סמלי כשבמרכזו עומד המשכן. מרכזיות זו ברורה אינטואיטיבית, אלא שרי"ע רואה בה ביטוי לעיקרון כוללני יותר, עקרון ה'תכלית' (מושג שהקריקטורה שלו מצויה במונח היידישאי תַכְלֶ'ס).

אנסה להסביר עיקרון זה בעזרת משל שגיבורו הוא ה-GPS מערכת הניווט הלווייני. מכשיר זה מוכר למדי, ולמרות זאת מבקש אני שנשים לב למהות ההוראות שהוא נותן לנו. הן מעין מצוות מעשיות, הוראות "אטומיות" של שלבים, מהנוסח: "סע ישר 5 קילומטר… עיגול תנועה לפניך בעוד 50 מטר, צא ביציאה השנייה". אלא שמעבר להוראות אלו, יש ממד נוסף. הלוא לפני שיצאנו לדרך, נתנו למכשיר הוראה מסוג ה'תכלית', קבענו לו את היעד האחרון לנסיעה. או אז כדברי החכמים: "סוף מעשה במחשבה תחילה". כלומר, סדר הזמנים מתהפך. היעד האחרון – סוף מעשה – קודם בזמן ובמחשבה תחילה לשלבים של פעולותינו. לשון אחרת: המהות קודמת לקיום.

קודם כול דעהו

עד כאן הדברים פשוטים וטריוויאליים. אשרי מי שה- GPSשלו פועל כך. אלא שאנו יכולים לחשוב על GPS-ים הפועלים בצורה שונה, המזכירה במקצת ל"ותיקים" שבינינו, משחק (לא ריאליטי) ישן ויפה שבו כל המדינה השתתפה: "מחפשים את המטמון". GPS שונה מדריך אותנו בנסיעתנו. ההוראות מופיעות לפנינו, אנחנו נוסעים על פיהן, אלא שאנו בבחינת "מחפשים את היעד" (או יעדים) שלא אנו קבענו. את התכלית של החיים ואת מהות אמונתנו עלינו לגלות. בחיינו אנו נוסעים במחנה במדבר בעזרת מצוות, ואנו צריכים למצוא את המשכן. ישעיהו ליבוביץ' הסכים להשתתף ב"משחק" הזה, אלא שגישתו הייתה שונה, וכך היה אומר: "הדרך חשובה יותר מהיעד". לא כך חשב מורו הגדול הרמב"ם, שהציג את דעתו, רבת ההשפעה, בפרק החמישי של מבואו ל'אבות'. לדבריו המטרה האחרונה נוסחה על ידי בר קפרא (ברכות סג ע"א): "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה? בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו)". דָעֵהוּ, ואז הדרכים, האורחות, תהיינה מובנות לך.

למה חשוב לנו לדעת את התכלית? לדעתי, הסיבה החשובה ביותר נוסחה על ידי רבא, גדול הפילוסופים-האמוראיים: "אמר רבא, בכל דרכיך דעהו… אפילו לדבר עבירה!". כדי להבין זאת, הבה ונחזור לדגם הנסיעה. ה-GPS הביא אותנו לצומת, ונותן לנו הוראה להמשיך ברחוב שבו נסענו, אלא שהנה ההמשך חסום בגלל תאונת דרכים. אמנם כן, לפנינו רחוב נוסף, אך הוא נכנס לצומת ולא יוצא ממנו, הוא חד-סטרי לכיוון הנגדי. מה לעשות? לדעתי, רבא מלמד אותנו לעשות עבירה, לנסוע כנגד כיוון התנועה. בזהירות, אך סע! כולכם ודאי תסכימו שאמבולנס, רכב מכבי אש או משטרה, חייבים לעשות זאת. ואולי גם אנחנו רשאים ואף חייבים לעשות צעד דומה בשעת חירום.

התכלית מקדשת את האמצעים? לפעמים כן. והשוטרים האינטליגנטים חייבים לארגן תנועה חלופית זאת. איך לימד אותנו הרב י' עמיטל ז"ל, "על כך נאמר בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם". על כך אחראים החכמים, הפעם שמאל הוא ימין וימין הוא שמאל. רבא קרא גם את סיום הכתוב: "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". הקב"ה יסכים להחלטה שקיבלת, לאורח שבחרת. מרוב 'צדקות' עלול החכם לפגוע בתורה שהוא מבקש לשמור.

באותו כיוון

הרמב"ם חשב שהקטעים השונים של הדרך יוצרים מעין פירמידה, היררכיה של מטרות שבשיאן נמצא "בכל דרכיך דעהו", המימוש העצמי האחרון. בדרך, אפילו ל"דברי ההבל" יש תכלית. "כשיתעסק לקנות ממון, תהיה תכלית כוונתו בקיבוצו" לאפשר חרות מהמחסור. ממון, קל וחומר לבריאות, הוא תנאי לאפשרות פעולה נפשית ושכלית תקינה. אלא שהקשר הוא פסיכוסומאטי דו-צדדי. הבריאות הגופנית והבריאות הנפשית קשורות זו בזו. כך מגיעים אנו לחשיבותם של הפנאי, המשחק, ההומור והאמנות שצריכים לעזור לאדם במאבקו כנגד ה'מרה שחורה', שהתגלגל לדיכאון שבתקופתנו: "מי שהתעוררה עליו מרה-שחורה – יסירה בשמיעת הניגונים, במיני זמר, בטיול הגנות… וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש ויסיר חולי המרה-השחורה ממנו". נפלא! אלא שבקדקוד הפירמידה נמצאת הדעת. ואולי עלינו לחלוק עליו ולקבוע: 'דעהו' אך לא רק בדעת הפילוסופית.

באבות דרבי נתן (יז, ז) מצאנו נוסח אחר: "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם… שנאמר בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ". הדגש הוא על ה'כל'. "בכל דרכיך", בכל שלב בדרך שבו אנו מוצאים עניין לחיינו, עלינו לחפש את טביעת האצבעות של הקב"ה ולעבוד גם לשם שמים, בתורה אך גם במדע, באמנות, בהומור, בכל יצירה שבה מעורב צלם הא-להים. וכאן סוד הייחודיות האישית. את זאת למדנו מר' זושא שאמר: "כשידונו אותי בשמים לא ישאלו אותי: זושא, למה לא היית משה (בן מימון?), אלא למה לא היית זושא?". היהדות אינה סולם שבו כולנו מתקדמים באותו כיוון, אלא עץ עבות עם הרבה ענפים, כשלכל אחד מפת GPS שונה, ובכל ענף כתוב 'בכל דרכיך דעהו'. דרכיך!

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א בסיון תשע"ב, 1.6.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 ביוני 2012, ב-גיליון נשא תשע"ב - שבוע הספר - 773, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: