הפתרון: גיור תינוקות / אלחנן שילה

מענה לבעיית הגרים בימינו ניתן לגייר תינוקות במהלך שאיננו דורש קבלת מצוות על פי ההלכה. לצורך כך מספיק בית דין אחד שיתחיל לפעול

מכיוון שהצעתי לפתרון משבר הגיור על ידי חזקת כשרות בנישואין (פורסם ב'שבת' פרשת תולדות תשע"א) לא עשתה הד ולא התרוממה כפי שהערכתי, ברצוני להציע פתרון אחר, הרבה פחות רדיקלי, ששמעתי מפי הרב משה טנדלר (גם בשמו וגם ממנו ישירות. הרב טנדלר הוא ראש ישיבת ר' יצחק אלחנן של ישיבה-אוניברסיטה, וחתנו של הרב משה פיינשטיין) – מהלך שסיכוייו לפתור את בעיית הגרים בימינו הרבה יותר גבוהים.

המדובר בגיור תינוקות. מכיוון שתינוקות אינם ברי דעת, גיורם איננו כרוך בקבלת מצוות אלא בטבילה ומילה. מבחינה מעשית יש צורך בבניית מקווה טהרה בבתי החולים ובבית דין שישהה שם באופן קבוע. לאחר כל לידה של תינוק לזוג הורים המוגדרים "חסרי דת" יוצע להורים לרשום את ילדיהם כיהודים. אם ייאותו, בית הדין יטביל את התינוק עוד לפני שהאם ותינוקה יעזבו את בית החולים. אם מדובר בבן זכר יתחייבו ההורים גם למול את בנם, וכך תוך דור אנו פותרים את הבעיה.

הרעיון של הטבלת תינוקות יכול להביא לרתיעה בגלל הטקס המקביל בנצרות, אולם כפי שנוהג להתבטא פרופ' שלום רוזנברג – "אין נצרות". כלומר, כל מה שנמצא אצלם בא מאיתנו. גם אם אמירה זאת היא קיצונית, היא חלה בבירור על גיור של תינוקות וילדים הנזכר בגמרא: "אמר רב הונא: גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין… דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו… אמר רב יוסף הגדילו יכולין למחות" (כתובות יא ע"א). בדומה לתהליך הגיור הרגיל בימינו, שהעמיס על הגרים דרישות שאינן מופיעות בהלכה (לימוד ארוך ומכוני גיור), גם כאן נוצר פער בין מה שנפסק ברמב"ם ובשו"ע ובין המדיניות ההלכתית כיום. הרמב"ם פוסק בעקבות הגמרא: "גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין שזכות היא לו" (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, יג, ז), וכך גם נפסק בשו"ע:

עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב יכול לגייר [אותו], ואם אין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר, בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו בית דין יכול למחות משהגדיל (יורה דעה רסח, ז).

בפשטות, השולחן ערוך מתאר כיצד הדבר נעשה. אין צורך שההורים יהיו יהודים מכיוון שבית הדין הוא זה שמגייר. גם אין צורך בקבלת מצוות כשהגר מגיע לבגרות, אלא יש לו זכות למחות על הגיור שנעשה לו בקטנותו. במהלך המאה העשרים חלק מהפוסקים "סינדלו" מסלול זה וטענו שגיור ילד יהודי שמאומץ במשפחה חילונית הוא לא בבחינת זכות מכיוון שהילד יחיה בחטא, ולכן עדיף שיישאר נוכרי. עקב כך, גם בימינו דורשים מההורים לשמור מצוות ולתת חינוך דתי לילדיהם (הרב ישראל רוזן, גיור קטינים המאומצים במשפחה חילונית, תחומין כ, 245-250). כך, במקום הזכות הגדולה של גיור הילד וחילוצו ממצוקה עתידית כשירצה להתחתן, וראייה רחבה הרוצה ליצור אחדות בעם ישראל, יוצרת הרבנות הראשית קשיים, בניגוד להלכות פשוטות ומפורשות, בגלל חומרות של אחרוני האחרונים.

בשביל שמהלך זה יצליח יש צורך בהפרטת בתי הדין ובהקמת גוף עצמאי נפרד מהרבנות הראשית, המוכר על ידי המדינה. בודדים מבין העולים שיהפכו לחרדים יצטרכו לעבור גיור פעמיים, אולם לכלל העם יהיה רווח והצלה.

ריכוזיות מעכבת

התפיסה הטוטליטרית במדינת ישראל, המקנה סמכות לגוף אחד, נוצרה בגלל כוונות טובות – יצירת אחדות בעם ישראל – אולם בפועל הדבר גרם לתוצאה הפוכה: קרע בעם שעם השנים רק יתעצם. נתינת הכוח הבלעדי לרבנות וחוסר הנכונות מצדה לפתור את סוגיית העולים שאינם יהודים לפי ההלכה הביאו אותנו לשוקת שבורה. בחוגי הציונות הדתית אוהבים לדבר על כך שחזרנו לארץ ישראל וכאן ניתן יהיה להקים סנהדרין שיהיה לה הכוח לתקן תקנות, אבל דיבורים לחוד ומציאות לחוד. דווקא קיבוץ הגלויות והימצאות העם היהודי במקום אחד הביאו לריכוזיות שלא מאפשרת גיוון בפסיקה ההלכתית כפי שהיה בגולה. אדרבה, לפי ההלכה בשביל להתגייר מספיק בית דין מסוים שנוקט מדיניות הלכתית מסוימת; אין צורך שכל בתי הדין יהיו כפופים לסמכות אחת.

בשלב ראשון יש להקים בית דין שיתחיל לפעול מלמטה, ויעסוק באופן נקודתי בגיור של תינוקות וילדים. הוא צריך להיות מוקם עוד לפני שיקבל הכרה ממדינת ישראל ותוקף רשמי לתעודות שהוא מנפיק. 'אתערותא דלתתא' תביא בסופו של דבר ל'אתערותא דלעילא'. מבחינה חברתית המתגיירים יראו את עצמם כיהודים וגם מבחינה הלכתית לא ניתן יהיה לפסול את הגיור (בשונה מבית דין המגייר בוגרים, שסוגיית קבלת המצוות יכולה ליצור חוסר לגיטימציה לגביו). בשלב מסוים, אם יהיו מאות גרים שיעברו את התהליך, יכול להיווצר לחץ גם על הפוליטיקאים להכשיר גיורים אלו ולמסד אותם בתהליך של חקיקה בכנסת.

לעשות את המהלך בעצמי איני יכול מכיוון שאין לי מעמד וסמכות הלכתית. מה שנשאר לי הוא להשמיע את הרעיון – ואולי אישיות תורנית מוכרת תרים את הכפפה ותניע אותו הלאה. דווקא מכיוון שהקפיצה הנחשונית נעשתה על ידי פוסק מוכר ובעל שיעור קומה בימינו, יהיה הרבה יותר קל לרבנים נוספים לתמוך במהלך. אולי מתוך מהלך זה תבוא הישועה.

ד"ר אלחנן שילה מלמד במכללת ספיר ובמכללת 'דוד ילין'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ד' בסיון תשע"ב, 25.5.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 במאי 2012, ב-גיליון שבועות תשע"ב - 772 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הרבה פעמים לאחר צאת מחדר התינוק שהרי הוא חדר הלידה באים רבנים ומציעים שירות זה, אני אישית מתנגד לו באופן כזה אך באופן שבו תוכל לפנות בצורה ישירה ולא שיבואו אליך הוא יכול להיות נהדר, הישר בצאתכם מחדרי תינוקות בבית החולים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: