להוולד שוב ושוב / רבקה שאול בן-צבי

רחל גרוס, משוררת ירושלמית, הספיקה בעברה גם לשיר במקהלות, לעבוד בלול וליצור מעיסות נייר. וכל החיים היא שבה אל ימי המלחמה בדניה  

ברחוב ירושלמי שקט, מעבר לשער ברזל סגור, מובילות מדרגות אבן אל גינתה הקטנה של רחל. המשוררת רחל גרוס היא אישה גבוהה וזקופה בת- בלי- גיל; במטפחת ראש מעוטרת, בבגדים עדיני צבעים, נראית רחל כמו מורה רוחנית, או פסיכולוגית יונגיאנית. אלה על כל פנים האסוציאציות העולות בי מדמותה הבלתי בורגנית בעליל.

טרם שאנחנו מתיישבות אנו מסיירות בגינה המטופחת שבה נוהגת רחל להתפלל שחרית. המשוררת מספרת לי על כוחות הצמיחה הפנימיים, הבלתי נראים לעין, שמחוללים בגינתה הפתעות רבות, ומראה לי צמחים שנצטמקו ונראו חדלי חיים, ולפתע שלפו מתוכם גבעולים בני קיימא, או פריחה בלתי צפויה. בפיה של רחל הופך המקום לגינה של סמלים. היא מראה לי שתילים שלא שגשגו, בשל חוסר במרחב באדניות הצרות, כמוהם כבני אדם. ואני מהרהרת במרחבים הרבים שכבשה רחל בחייה רבי המהמורות והניצחונות, חיים של עשייה והתפתחות.

מהגינה אנו נכנסות לדירה צנועה וקורנת שעל כתליה תלויות עבודות אמנות פרי ידיה וביניהן: עיסות נייר צבעוניות ועבודות קרמיקה מעודנות בשילוב טקסטים מהמקורות. בכוננית ספרי יהדות, ספרות, פסיכולוגיה, חינוך, רפואה אלטרנטיבית. זוהי דירה המשקפת את מי שגרה בה בבחינת "הסגנון הוא האדם"; דירה שמייד מכניסה את הבא בשעריה לאווירה של השראה ומה שקרוי "אנרגיות חיוביות".

שרשרת של מעברים

הרפרטואר של רחל מרשים ברבגוניותו: לולנית בקיבוץ, פקידה בבנק, סטודנטית בסמינר ובאוניברסיטה, מורה לאנגלית בחטיבת ביניים; פיתוח שיטה מיוחדת לתלמידים בעלי לקויות; שירה במקהלות, עיסוק בצילום אמנותי, הוצאת שני ספרי שירה, תרגומים שירים מדנית,  וכל זאת נוסף להיותה אם וסבתא, עקרת בית מעשית ומאורגנת.

אני תוהה על הריבוי המדהים הזה, האין הוא בא על חשבון העומק? אך מסתבר שאין כאן דילטנטיות שעל פני השטח אלא צמיחה טבעית של רגישויות חדשות שנולדות בה. חייה הם שרשרת של מעברים שיש בהם אלמנט של היוולדות. היא אינה עוסקת בהרבה דברים בעת ובעונה אחת, אלא בזה אחר זה. הכמיהה האסתטית חותרת לצורות הבעה נוספות, וכל עשייה שלה מתאפיינת באינטנסיביות רבה ובהעמקה. ברור שדרך זאת היא היפוכה של שאפתנות. שכן השאפתן מתמקד בתחום ספציפי ומסוים על מנת להגיע למקסימום התוצאות וההכרה, אך לעומתו, האדם הפנימי, החי את עשיותיו השונות כמו ה"אני" חסר הפניות מהשיר של זלדה "כציץ העמקים". כמוהו אף הוא מגיע אל לב הדברים בקפיצת הדרך.

רחל נולדה בדנמרק במשפחה דתית מכובדת בעלת אופקי השכלה רחבים. כילדה נהגה לשוטט במוזיאונים, להאזין למוסיקה קלאסית ולג'אז, ולגלף עבודות עץ בחוג לנגרות שבו הייתה הילדה היחידה, בשילובים שהיום היינו מכנים אותם פוסטמודרניים. בתקופת הכיבוש הגרמני הצילו הדנים את יהודיהם והבריחו אותם לשבדיה, במבצע היסטורי יוצא דופן. רחל הייתה אז ילדה קטנה, אך סיפור בריחתה מדנמרק צרוב בזיכרונה על פרטי פרטיו. כאשר התחוורה ליהודים המזימה הנאצית להשמידם, החלו להסתתר ככל שמצאה ידם. רחל וארבעת אחיה ואחיותיה הוסתרו בבית בכפר ונשארו לבדם במשך שלושה ימים תמימים, בעוד הוריהם נעלמים מהעין בדרכם לעיר, על מנת לברר מה ניתן לעשות.

עץ פורט

ההורים, לאחר שהתחוור להם סופית שהסכנה גדולה, חזרו לכפר, יומיים לפני שהגרמנים גילו את הבית. הילדים היטלטלו ממחבוא למחבוא, ובעזרת משרד הרווחה הועברו חלקם למוסד נוצרי. אסור היה להם לספר שהם יהודים, אך מסתבר שעובדי המוסד ידעו זאת, וכמו רבים מהדנים פעלו לטובת היהודים. לאחר שבוע של שהות במוסד בעל האופי הנוצרי נמסרו לידי אישה זרה להם והפליגו לשבדיה בסירת דייג סגורה. רחל עדיין זוכרת את האווירה הדחוסה על החוף, את ההפלגה הארוכה בשעות הלילה והקור הנוקב. על הדרגש שמעה בשנתה את מלמולי האנשים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לדנמרק.

בגיל 17 עלתה רחל ארצה, הופנתה לאולפן בקיבוץ סעד על מנת ללמוד עברית, אך הנוף השטוח לא קסם לה, ולאחר מחצית השנה עברה לקיבוץ שלוחות שבעמק בית שאן, שם חוותה שנים מאושרות. עסקה בחקלאות ובעיקר בעבודה בלול. קשריה עם עולים חדשים משכילים שהגיעו לקיבוץ יצרו גירוי רוחני ורצון להשלים את השכלתה, שנקטעה עקב המלחמה. היא למדה תקופת מה בסמינר, התחתנה, ילדה, עבדה כפקידה בבנק והצטיינה בעבודתה. וכך חלפו השנים, וביום מן הימים חשה פתאום שאינה במקומה הנכון. כבר לא הייתה אישה צעירה כשעלתה בה כמיהה ללימודים, והיא עזבה את הבנק והלכה ללמוד חינוך ובלשנות אנגלית באוניברסיטת בר אילן. לימודי הבלשנות גרמו לה להקשיב באופן שונה לדיבורם של אנשים, לשירת הציפורים, לזמזום הדבורים. מכאן החל תהליך של התפתחות רוחנית שנמשך ונמשך. רחל סיימה את לימודיה והחלה לעבוד כמורה לאנגלית בחטיבת ביניים בתיכון הדתי בראשון לציון; לאחר זמן מה למדה תרגול מדיטטיבי, ואז פרץ בה הרצון לכתוב. יומן אישי שניהלה נתרקם לשירים של ממש: "עץ פורט כשיר האדמה/ נבטיו מהיכן עד היכן" (מתוך "ניסיון להבין" עמ' 6).

שיריה נתקבלו על ידי המשורר איתמר יעוז קסט; ספרה  הראשון, ששמו "הניסיון להבין", נתפרסם בהוצאת "עקד" וזכה לביקורות טובות. ספרה השני הקרוי "דממת ים דקה" נתפרסם אף הוא בהוצאה זאת ואת כריכתו עיצבה האמנית לאה ניקל.

קרובה לשמים

שיריה חדרו למספר מגמות ספרות, במיוחד השיר "מוזיאון", שיר ארספואטי המביע את הפער שבין המקורות הנפשיים של האמנות לבין היחס הקהה והדורסני של ההמונים המסתערים על מוזיאון ואן גוך באמסטרדם. אולם הדוברת בשיר מנתקת את עצמה מן ההמון ועולה ל"גזוסטרא עליונה", "קרובה לשמיים", והחוויה הרוחנית העילאית, העומדת בסימן תמונתו הידועה של ואן גוך "לילה מכוכב",  יוצרת התמזגות בינה לבין הצייר בממד של התעלות מטפיסית.

שירתה בעלת האופי האפוליני של רחל גרוס היא שירה מתונה, מהורהרת, עם נופך הגותי, באווירה של חלום שקט. רחל כותבת על זיכרונותיה וחוויותיה, על התרשמויות מתמונות של ציירים גדולים; על עניינים גלובאליים כמו הסכנה הנשקפת לעופות נודדים.

היא תרגמה שירים של משוררים דניים גדולים. חלק משירים אלה מצויים בספרה הראשון, ואחרים פורסמו בכתב העת "פסיפס". לפני כחמש עשרה שנה נסעה רחל לדנמרק, שם זכתה לפגוש את המשורר הגדול יוהן גוסטבה ברנדט, ולשוחח עמו בענייני ספרות. ברנדט היה משורר דני ידוע בעל שורשים יהודיים, בדומה לדנים רבים. רחל מסבירה לי שבדנמרק הייתה התבוללות גדולה, ויהודים רבים נטמעו בתוך העם הדני, כך שלדנים רבים ייחוס יהודי. ברנדט היה משורר "מגוייס" שכונן זרם הקרוי "ריאליזם דתי". שיריו הושפעו מביקוריו בישראל ואחד מספריו נקרא "הו ישראל". שיריו ושירי משוררים דניים אחרים בתרגומה של רחל גרוס הופיעו ב"פסיפס" וכן בספרה "ניסיון להבין".

הדחף הרוחני יצירתי פרץ גם לתחומים נוספים. רחל למדה קינסיולוגיה 'ומוח אחד' וכן את שיטתו הויזואלית של האמן יעקב אגם לשיפור יכולתם של ילדים בעלי לקויות למידה. קול הסופראן שלה ומשיכתה למוסיקה הוליכוה למקהלה המסורתית של מנשה לב-רן בראשון לציון ולמקהלה של מוסיקה ליטורגית יהודית. התעניינותה העזה בכל מה שסביבה, בטבע, בדומם ובחי, ויכולת ההתבוננות העזה שלה, הניבו צילומים אמנותיים שהוצגו בחמש תערוכות קבוצתיות בערים שונות. מבקרים ציינו את מקוריותה ואת אופן הצילום המיוחד שלה.

פורסם במוסף שבת, י"ז אלול תשס"ז, 31/8/2007

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 במאי 2012, ב-א גליונות משנים קודמות ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. מאמר פיוטי ורב השראה.
    חוט של חן וחסד ננסך על הדמות ועל שירת חייה.
    ניכרת רגישותה של כותבת המאמר ויכולתה להעביר לקוראים את הגוונים השונים בעולמה של המשוררת תוך פרישה מאופקת של סיפור חייה ושל המרחב האמנותי ממנו עולה יצירתה.

  1. פינגבק: מגע הריבון מגבוה / רבקה שאול בן צבי « מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: