את ההתפשטות המטאורית של לימוד הקבלה כיום יש לזקוף לזכותו של הרב אשלג, שמשנתו מהווה אלטרנטיבה לאינדיבידואליזם המערבי, מבקשת את טובת האדם ורואה בעצמאות ישראל התמקדות בחיוב ולא בשלילה

התעוררות העניין בקבלה בישראל ובעולם בסוף המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת מעוררת פליאה גדולה. אין לי ספק שמשנתו של הרב המקובל יהודה הלוי אשלג ז"ל, שנולד בפולין בתרמ"ה (1884), עלה לארץ מוורשה והתיישב בעיר העתיקה בירושלים בשנת תרפ"ב (1921) ונפטר בישראל בשנת תשט"ו (1954), היא שמסבירה כיצד הפכה הקבלה בימינו לתורה הנלמדת על ידי ציבורים נרחבים.

פרשנות סוחפת

קבוצות רבות שעוסקות כיום בלימוד קבלה, בעולם החרדי ובעולם החילוני, לומדות קבלה לאור כתביו של הרב אשלג שפעל נמרצות למען הפצת לימוד זה בקרב הציבור הרחב. בקבוצות אלו יש למנות את ישיבות המקובלים החרדיות שהונהגו מאז מותו על ידי בניו ברוך שלום ושלמה בנימין ז"ל ולאחר מכן על ידיו נכדיו ותלמידיהם בבני ברק, בטלז-סטון ובערים אחרות; את היישוב החרדי 'אור הגנוז' שהוקם בגליל על ידי חוזרים בתשובה ונוסד בהשראת הרב מרדכי שיינברגר מירושלים, חתנו של בכיר תלמידיו של הרב אשלג וגיסו מצד אשתו, הרב יהודה צבי ברנדויין – איש מופת שהשלים את הדפסת ספרי רבו לאחר מותו ושימש בשנות השישים רב ההסתדרות; ואת תלמידי המרכז לחקר הקבלה על מאות סניפיו בעולם, שנוסד על ידי שרגא פיליפ ברג בשנות השבעים ומונהג היום על ידי שני בניו החיים בבוורלי הילס.

במרכז זה על שלוחותיו לומדים יהודים חילונים ואף רבים שאינם יהודים הניזונים מספרי ברג ובניו המכילים פרשנות חופשית וסלקטיבית למשנת הרב אשלג והמודפסים בכמות עצומה בעשרות שפות. על אלה יש להוסיף את מאות ואף אלפי חברי הקבוצה המכונה בני ברוך, חסידיו של עוזרו לשעבר של המקובל ברוך שלום אשלג ז"ל, מיכאל לייטמן, שעלה לארץ מברית המועצות לשעבר בשנות השבעים. הללו מנהלים אימפריה רוחנית הכוללת ערוץ טלוויזיה ידוע המכונה 'קבלה לעם' ורשת מתרחבת של לומדי קבלה ברוח פירושיו היצירתיים של מיכאל לייטמן למשנתו של הרב אשלג, המופצים בעברית ובשפות רבות בארץ ובעולם.
פרופ' גרשום שלום, שחי ופעל בירושלים בשנים שבהן חי בה הרב אשלג, התעלם ממפעלו הקבלי של האחרון ואף אסר על תלמידיו לקרוא בזוהר בתרגומו העברי של הרב אשלג, כיוון שחשש שתלמידיו יושפעו מדברי הפרשנות הכלולים בתרגום. שלום לא הכיר בפוטנציאל להתעצמות לימודי הקבלה הגלום בכתבים אלה. הוא זלזל בהם ולא העריך אותם משום שסתרו לחלוטין את טענתו המרכזית שהקבלה היא התפרצות מיתית מאוחרת בלב היהדות הקפואה. פרשנות הקבלה של אשלג היא באופן מובהק פרשנות אנטי-מיתית, פסיכולוגית ואתית, ואילו גרשום שלום מצא בקבלה תורה תיאוסופית (תורת אלוהות) מיתית ואף דמונית שהתקיימה בתוך היהדות הרציונלית הרשמית.
חוקר הקבלה הגדול כלל לא שיער בנפשו שהמקובל הירושלמי הצנוע, שמונה על ידי הרב קוק, הרב האשכנזי הראשי הראשון בימי המנדט, לרבה של השכונה הזעירה גבעת שאול שבפאתיה המערביים של ירושלים החדשה, מי שטרח לילות כימים על תרגום עברי ופירוש לספר הזוהר ועל כתיבת פירוש מהפכני לקבלת האר"י תוך כדי שעודד את תלמידיו להחזיק באידיאולוגיה קומוניסטית המבוססת על רעיונות קבליים, יזכה עשרות שנים לאחר מותו להשפעה אדירה על קהלים מגוונים ואף מנוגדים של לומדי קבלה בארץ ובעולם.

תוספת לאתיקה המערבית

מפעל הפרשנות הגדול של הרב אשלג ניכר בראש ובראשונה בשתי יצירותיו החשובות ביותר, 'פירוש הסולם' לספר הזוהר, הכולל כאמור גם את תרגומו המלא של הספר מארמית לעברית, וספרו 'תלמוד עשר הספירות', פרשנותו השיטתית לכתבי האר"י ובעיקר לספר 'עץ חיים'. אולם את פריצת תורתו אל מעבר לחוג קטן של תלמידים יש לייחס דווקא למספר לא גדול של מאמרים שכתב בעברית בהירה ופשוטה על מהות היהדות והקבלה ולהקדמות יוצאות הדופן שחיבר לספריו בקבלה.
ראשיתם של מאמרים אלו בשלושה קונטרסים שכתב הרב אשלג בשנת תרצ"ג וכותרותיהם: "מתן תורה" ו"מהות חכמת הקבלה", "ערבות" ו"מהות הדת ומטרתה" ו"השלום". לפי התוכנית המקורית היו אמורים לצאת לאור חמישים קונטרסים כאלה, אולם מסיבות שונות הודפסו רק שלושה. לאחר ארבעים שנה הוציא לאור הרב אברהם ברנדויין, בנו של רבי יהודה צבי ז"ל, את הספר 'מתן תורה' הכולל את המאמרים המקוריים בתוספת חומרים נוספים מתוך כתבי היד הרבים שנותרו בעיזבון שהחשוב בהם הוא "מאמר החרות".
במאמרים אלו מנסח הרב אשלג את השקפת עולמו התורנית המהפכנית שבמרכזה אמונתו שללימוד ספר הזוהר וקבלת האר"י תפקיד חיוני ואף הכרחי בהחייאת העם היהודי וגאולתו. אמונה זו כרוכה הייתה באימוץ יוצא דופן של השקפת העולם הסוציאליסטית-מרקסיסטית מנימוקים תורניים וקבליים. הרב אשלג, שגילה פתיחות נדירה למדע ולפילוסופיה, ראה באלטרואיזם חברתי את תמצית התורה וקרא להנהיג בישוב היהודי המתחדש בישראל חיים סוציאליסטיים שיאפשרו מימוש חברה יהודית הדוגלת בעקרונות הצדק החברתי כביטוי עליון של דת ישראל בכלל ותורת הקבלה בפרט.

כשם שבצד ספרי הקבלה העיוניים כמו ספר הזוהר וספר עץ חיים נוצרה במהלך ימי הביניים ספרות ענפה המכונה ספרות המוסר הקבלית, שעסקה ביישומם של רעיונות הקבלה בחיי היום יום של הציבור כולו, גם מאמריו העיוניים של הרב אשלג נועדו לתרגם את החשיבה העיונית המופשטת לחיי המעשה. במאמרים אלו ניכרת רוח חדשה ורעננה שמקורה בפתיחותו המדהימה של המקובל הוורשאי להלכי הרוח החדשים של זמנו במדע, בפילוסופיה ובפוליטיקה. הרב אשלג גילה עניין רב בתורות המרכזיות שנוצרו במסגרת הפילוסופיה האירופאית במאה התשע עשרה וראשית העשרים, היה קשוב מאד להלכי הרוח הציוניים ושאף לנסח מחשבה יהודית שתנהל דיאלוג אמיתי עם השינויים הגדולים במחשבת הזמן לאור פירושיו לקבלת האר"י וספר הזוהר.
בהקשר זה ניתן לומר כי תורת הרב אשלג זוכה בימינו לעדנה דווקא משום שהיא מנוגדת לרוח האינדיבידואליזם הקיצוני המאפיינת את התרבות המערבית הקפיטליסטית שהשתלטה לחלוטין על בני דורנו מצד אחד, ומשום שהיא מנוגדת עמוקות לתפיסת היהדות כמערכת ציוויים חיצונית לאדם שעדיף שלא לנמקה במונחים של טובת האדם והחברה מצד שני – תפיסה המקובלת על רבים משומרי התורה ומצוותיה, אולם מתעלמת ממדרשי חז"ל הקובעים שמטרת התורה לצרף ולזכך את בני האדם ולהעלותם למדרגות קיום גבוהות יותר ברוח אהבת האדם שעליה מצווה התורה. רוח זו, לשיטת הרב אשלג, לא רק שאינה סותרת אלא גם תואמת את ערכי הצדק והיושר שבבסיס האתיקה המערבית ומוסיפה עליהם ממדי עומק דתיים החסרים בה.

לרכוש טבע שני

כל עיקר חידושו של רבי יהודה הלוי אשלג זצ"ל, כותב הרב אברהם ברנדויין במבוא חדש ובפירושו לספר מהות הדת ומטרתה, "הוא שבא והעמיד את כל מהות הבריאה כולה על אחת, והיא 'הרצון לקבל'". במאמר החרות כתב הרב אשלג: "כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא יתברך יש מאין אינו חל רק על עניין אחד בלבד, המוגדר תחת השם 'רצון לקבל'. וכל שאר העניינים הנמצאים בכל הבריאה אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא יש מיש… מה שאין כן בעניין 'רצון לקבל' האמור, זהו חידוש לגמרי, כלומר שמטרם הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום מבחינת רצון לקבל, להיותו [כיוון שהוא] קדמון לכל דבר, ממי יקבל?"
על ציטוט זה כותב הרב ברנדויין: "בחידוש הזה, שהוא הרצון לקבל המוטבע בנו, צריך להתרכז ולהתבונן, כי כאן מונח כל יסוד עבודתנו את השם יתברך ותכלית ביאתנו לעולם הזה, כי רצון לקבל, שהוא טבענו, מפריד אותנו מן הבורא ית', ועבודתנו היא להתקרב ולהידבק בהשי"ת". במילים אחרות, שורשה של הדבקות הדתית ביהדות, זו שהועמדה בחסידות כקודמת בחשיבותה אף ללימוד התורה, טמון בהכרתנו בכך שהרצון הכללי והאנושי של כל פרט לקבל לעצמו הוא מקור ריחוקו של האדם מהא-לוהים המתאפיין בהיפוכו של רצון זה, ברצון ההשפעה והנתינה.
על פי הרב אשלג, מערכת הספירות והעולמות העליונים הקבלית מתארת את השתלשלותו של השפע הא-לוהי מן האין סוף אל העולם הסופי והגשמי. זו היא שפיעה מלמעלה למטה. כל עולם נמוך יותר מצוי בעמדת מקבל ומושפע מן העולם שמעליו וכל המציאות הסופית והגשמית שאנו נמנים עליה יונקת ומקבלת את חיותה מן המקורות העליונים. מבנה זה משקף את המציאות הריאלית, שבה בני האדם כחלק מעולם הטבע מופעלים על ידי רצונותיהם הטבעיים השונים שמטרתם לספק את צורכיהם. בניגוד לחשיבה הפילוסופית המזהה את הא-ל עם שכליותו של העולם, קובע הרב אשלג שהקבלה מכריעה ששורש המציאות הוא הרצון האין סופי הקודם לכל שכליות.
בהבנה זו טמונה עדיפותה של הקבלה על פני הפילוסופיה היהודית הימי-ביניימית גם בכל הנוגע למתן משמעות וטעם למצוות התורה. הרב אשלג מדבר מפורשות על טעם זה במאמר "מתן תורה":
עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא, אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא 'ואהבת לרעך כמוך', ויתר תרי"ב המצוות הן פירושו, הכשר אליה. ואפילו המצוות שבין אדם למקום הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצאת מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל 'לא ניתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל' (בראשית רבה פמ"ד), שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו יתברך.
כיצד מתקשרים דברים אלה לטענת הרצון לקבל שפתחנו בה? הרב אשלג נוקט מושג מודרני מובן וברור שבאמצעותו מתקשרים השניים. הרצון לקבל ניכר בחיי היום יום ובהתנהגות האנושית באהבה עצמית שהיא נטייתם הראשונה והטבעית של כל בני האדם. מטרת התורה היא להפוך את האהבה העצמית לאהבת הזולת, או במילים אחרות – להפוך את הרצון לקבל לרצון להעניק לזולת. הטענה בדבר נטייתו הטבעית של כל יצור חי לקבל על מנת להתקיים, למלא את רצונותיו על מנת לספקם, היא פרי התבוננות בטבע העולם והאדם ויש לה אופי מדעי. התורה מציבה לאור עובדה טבעית זו מטרה נעלה לחיי האדם. היא דורשת מן האדם מאמץ רצוני על מנת שיהפוך את אהבתו העצמית לאהבת הזולת, ובדרך זו יידמה לא-ל ברוח מאמרו של אבא שאול במכילתא דרבי ישמעאל: "אדמה לו, מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון".
הדת היהודית על פי הרב אשלג "מבטחת את האושר של האדם עצמו העוסק בה. כי כבר הוכחנו לדעת אשר בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה יתברך, אשר עמה יחד עובר האדם, מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה להשם יתברך והשפעה לבריות" (מתוך מהות הדת ומטרתה). הנתינה שהיא לב לבה של מצוות אהבת הזולת היא היא אהבת הא-לוהים האולטימטיבית.

השתקפות של הרוח

דברים בהירים אלו עלולים להיראות לקורא המשכיל כפשוטים יתר על המידה, גם אם הם מבוססים על מאמרי חז"ל נודעים. האם אכן זו כל התורה? תשובתו של הרב אשלג לשאלה זו טמונה בעיוניו במהות הקבלה.
הקבלה לשיטתו איננה תורה ספקולטיבית, חיצונית למציאות, אלא תורה המבוססת על התבוננות אנושית במציאות החיים. כך הוא מסביר טענה זו:
חכמי הקבלה מצאו אשר ארבעה עולמות, הנקובים בשם אצילות, בריאה, יצירה ועשייה… צורתם שווה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם… ואין שום הבדל ביניהם, אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בחומר שבפרטי המציאות שבכל עולם ועולם, שהחומר של פרטי המציאות הנמצאים בעולם הראשון היותר עליון הוא חומר יותר זך מכל התחתונים הימנו, וחומר פרטי המציאות שבעולם השני הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך מכל מה שתחתיו במדרגה. ועל דרך זה עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו הוא יותר עב וחשוך מכל העולמות שקדמו אליו, אולם הצורות של פרטי המציאות, וכן כל המקרים שלהם, באים בשווה בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, בלי שינוי (מתוך מאמרו מהות חכמת הקבלה).
לטענה זו על אודות מחשבת המקובלים יש השלכות עקרוניות ביותר. הרעיון הנודע שהאדם הוא עולם קטן, או בלשונו של ר' משה קורדובירו בספרו פרדס רימונים "שהתחתונים הם משכן לעליונים", מתפרש שם על ידי הרב אשלג כמפתח להבנת הקבלה כולה.
אין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון שלא תמצא דוגמתו בעולם עליון הימנו, בצורה שווה כמו שתי טיפות של מים, ונקראים שורש וענף. כלומר שאותו הפרט הנמצא בעולם התחתון נבחן לבחינה של ענף בערך הדוגמה שלו, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון, מפני שמשם נחתם ונתהווה הפרט ההוא בעולם התחתון.
העולם הגשמי הזה מצוי ביחסי חותם ונחתם עם העולם העליון שהוא מקורו. מכאן נובעת הטענה שעולם המושגים הקבלי המסובך לכאורה איננו מערכת מיתית או ספקולטיבית, אלא שפה שנועדה להצביע על העולם הזה כהשתקפות של עולם רוחני יותר שההבדל ביניהם איננו צורני אלא מהותי. מאחורי המציאות הגשמית עומדת מציאות רוחנית זכה יותר. עיקרון זה, המכונה על ידו חוק שורש וענף, הוא שעומד גם ביסוד יחסו החיובי של הרב אשלג לידע המדעי, שהרי כל ידע על העולם המוחשי אינו יכול לסתור את העולם הרוחני. הרוחני איננו מנוגד לגשמי אלא מזוכך יותר ממנו, ולפיכך על פי הרב אשלג אין לראות בתורה ולא בקבלה תורות דואליסטיות אלא תורות מוניסטיות.

הזדככות התודעה

לומדים רבים תוהים על שיטתו של הרב אשלג ושואלים: אם לב לבה של היהדות הוא מצוות האהבה והנתינה, הפיכת האדם מאוהב עצמו לאוהב הזולת, מה טעם בלימוד הסבוך בספרי הקבלה שמקבלים על עצמם תלמידיו של הרב אשלג? על כך משיב הרב אשלג במאמרו "מהות חכמת הקבלה":
ולפיכך מצאו להם חכמי הקבלה אוצר של מלים, ערוך ומפורש לעיניהם, דיו מספיק לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינת להפליא, שיוכלו לישא וליתן זה עם זה בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים, דהיינו על ידי שמזכירים לחבריהם רק את הענף התחתון המוחשי שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים, והשומעים מבינים מדעתם את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה מראה עליו, מפני שהוא מיוחס עליו, להיותו נחתם הימנו… ודע, אשר שפת הענפים של תורת הקבלה הזו היא יותר נוחה להסביר בה מושגי החכמה מכל הלשונות הרגילות שלנו, כנודע מתורת הנומינליזם, אשר הלשונות נשתבשו הרבה בפיות ההמונים, כלומר שמתוך ריבוי השימוש שמשתמשים עם המילות, הריהן הולכות ומתרוקנות מתוכנן המדויק, ועל כן נעשו קשיים גדולים למסור סברות מדויקות מאחד לחברו, על ידי המבטא והכתב כנודע.
מנקודת מבטו של הרב אשלג, לימוד ספרי הקבלה מטרתו לחנך את האדם לראות מבעד למציאות הגשמית את המציאות הרוחנית על ידי שהלומד שוקד שקידה מרובה על תיאורי העולמות המצויים בקבלה ומבאר לעצמו בעצם כבקריאה במילון כיצד הענפים מתגלים בשורשים. הלומד בספרי הקבלה עובר תהליך איטי של שינוי תודעתי באמצעות לימוד השפה הקבלית שהיא שפה מקבילה לשפת היום-יום ומטרתה לעורר את המודעות למישור הרוחני שמעבר או מאחורי המציאות הגשמית. הלימוד הקבלי אמור לחולל הזדככות תודעתית זו.
הרב אשלג ממשיך בנאמנות את המסורת היהודית שראשיתה בפסוקים מקראיים מובהקים כמו "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך" (דברים ו, יח), המשכה במאמרי חז"ל המורים על המצוות כמצרפות את האדם ושיאה במחשבת הקבלה והחסידות המפרשת את התורה כתורת האדם. התורה נועדה לשפר ולתקן את האדם ולא להכניע אותו, אין היא כופה עצמה עליו הר כגיגית כדעת היחיד במדרש הנודע במסכת שבת. מטרת התורה והמצוות לגרום להתעלותם של בני העם היהודי למדרגת גוי קדוש וממלכת כהנים. וכך כותב הרב אשלג במאמרו "הערבות":
'והייתם לי סגולה מכל העמים', כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים ואומות העולם. בהיות שכל אומות העולם עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה, וצריך אני לאומה אחת על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתיעשה סגולה מכל העמים. ועל כן מסיים על זה: 'כי לי כל הארץ', כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי כמותכם, וסופם להדבק בי, אלא עתה, באותה שעה שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד זה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הריני מצוה אתכם, אשר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים', שהיא בחינת אהבת זולתו, באופייה האחרון של 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא קוטבה של כללות התורה והמצוות.
'וגוי קדוש', הוא השכר בצורתו האחרונה של ולדבקה בו ית', הכולל כל השכר שאך אפשר להודיע עליו… וכן בענין מתן השכר, המוגדר בהמלות 'וגוי קדוש', היה אפשר למשה רבנו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדבקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קנייני העולם הזה, כבחינת כהנים.
מאמריו של הרב אשלג מושכים את לבם של מי שנפשם קצה בחד צדדיותה של השקפת העולם השלטת בתרבות העכשווית המעודדת יותר מכול את הסיפוק העצמי. היא מעניקה מחדש משמעות ערכית מוסרית וכלל אנושית לתורת היהדות. בשורת היהדות של הרב אשלג פורצת את גבולות האגואיזם האישי והלאומי ודורשת בשם התורה מבני העם היהודי לשאת באחריות להתעלותם של כל בני האדם ולהשתחררותם האישית והקבוצתית של כולם מתאוות הקניין לסוגיהן.

משנאה אל אהבה

לשובו של עם ישראל לארצו, הנחגג בימים אלה כמדי שנה ביום העצמאות, משמעות רוחנית מיוחדת על פי הרב אשלג. חיי הגולה התמקדו בשמירת קיומו של העם על ידי היבדלותו מן הסביבה. עצמאות ישראל מאפשרת שינוי עמוק, מהתמקדות בשלילה המתבטאת בשנאה להתמקדות בחיוב המתבטאת באהבה. אל מטרת התורה, היא אהבת השם, ניתן להגיע רק באמצעות מצוות אהבת הזולת.
עצמאות מדינית מאפשרת ליישם עיקרון זה בחיי כלכלה המושתתים על עקרון ההטבה לזולת ולא על ניצולו. כלכלה של ניצול סותרת מפורשות את רוח התורה, כשם שמדיניות המעודדת אלימות ושנאה כלפי מי שאינם יהודים לא יכולה לעלות בקנה אחד עם מטרות התורה. מימוש עצמאותנו בארצנו מחייב להנהיג שיטה כלכלית שוויונית יותר לשם הגשמת דרישות התורה לאהבת הזולת הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית, במערכות היחסים הפנימיות ובמערכות היחסים של העם היהודי עם העמים השכנים. לשם כך נפגש הרב אשלג לאחר קום המדינה עם קברניטי המדינה בניסיונו להשפיע עליהם, וזהו גם המסר העולה מתורתו למנהיגיה הנוכחיים.

פרופ' רון מרגולין מלמד הגות יהודית מודרנית באוניברסיטת תל אביב ומשמש חוקר בכיר במכון שלום הרטמן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באייר תשע"ב, 4.5.2012