ללא שום שינוי / ינקי פרידמן

 העיקר בחינוך הוא יסודות האמונה הפשוטים שהם הבסיס לכל לימוד. על גבי האמונה בא לימוד התורה שהוא הדרך היחידה לדבקות בקב"ה. תוכחה מגולה בעקבות הראיון עם שלושת ראשי הישיבות

לפני שבועות מספר התפרסמה במוסף זה כתבתו של רועי הורן תחת הכותרת: "ישיבות – הדור הבא". על אף שעבר עליה הפסח, ואולי דווקא בשל כך, אני מוצא עצמי חייב להגיב על הדברים. על שלושת ראשי הישיבות שהתראיינו והשתתפו בכתבה – שאינני מכירם באופן אישי – שמעתי עדויות רבות, מוצקות ומהימנות שהם תלמידי חכמים, יראי ה', צדיקים ומחנכים מעולים ואהובים.

לפיכך, אקדים ואומר שאין בדברים שאנסה לומר בשורות דלהלן מאומה, חלילה, כנגד מי מהם או כנגד כולם. ברור לי שקוטנם בתורה עבה ממותניי, ולכן איני מתיימר לנסות להתמודד עם תורתם וידיעתם. ייתכן בהחלט גם שדברים מדבריהם הוצאו מהקשרם, אולי לא הובנו כל צורכם, אולי לא נוסחו כהלכתם. ואף על פי כן, לבי אומר לי שאיני יכול ואולי אף איני רשאי שלא לומר את אשר עמי.

אני מנסה לומר דברים היוצאים מלבי, יחד עם דברים ששמעתי – בכנס בוגרים בישיבת 'הכותל' – מפי מו"ר הרב ר' יעקב כ"ץ שליט"א. ואולם, כיוון שלא קיבלתי הסכמתו לדבריי, אני בלבד אחראי להם.

המסר של משה

כאמור, בטוחני שכל כוונותיהם של שלושת ראשי הישיבות שהשתתפו בכתבה לטובה. אבל לפחות על חלק מן הדוברים ולגבי חלק מן הדברים, הקורא הפשוט שואל את עצמו: "ותורה – חלילה – מה תהא עליה ?!". בעדינות רבה אך בנחישות הגיבו הרב אייל והרב דני, כל אחד על פי אופיו ודרכוֹ ולפי הדרך שקיבל מרבותיו, לרעיונותיו של הרב שלמה; כך שאני פוטר את עצמי לפחות ממשימה זו.

אני מתאר לעצמי שאצל שלושת הרבנים ראשי הישיבות הדברים הם בבחינת "פשיטא", אמת ברורה, מוסכמת וידועה, אבל לפחות בכתבה עצמה דומה שהעיקר חסר מן הספר. בחינוך עסקינן. גם אם האמת היא פשוטה וברורה בעינינו, אין אנחנו, אין אף אחד מעמנו, בוודאי לא המחנכים שבינינו, רשאים להיפטר מלאומרה ולהפיצה.

עלינו-עליהם לחזור ולומר, וללמד ולשנֵן, לקרוא ולהסביר ולשנות ולשלֵש, בכל יום ובכל עת ובכל שעה, בכל שיעור או דרשה ושיחה, בכל עיתון או מוסף או עלון, שהתורה שלנו מן השמים היא מסורה, ושהמֶסֶר שלנו, שאותו עלינו להעביר לילדינו, תלמידינו, דורותינו, הוא בדיוק המסר של משה רבנו. ללא שום שינוי, גריעה או תוספת.

ההשקפה הנכונה, הבנויה על יסודות האמונה, חשובה לאין ערוך ממצווה או עבירה כלשהי. שהרי בידוע, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כולנו בני אדם, לפעמים נופלים, נכשלים, חוטאים, קמים, מתמודדים, מתקדמים. אבל השקפה שאינה ישרה, חלילה, תורה שאין עמה אמונה תמימה, פשוטה ומוצקה, היא בבחינת מעוות שלא יוכל עוד לתקון. וידועים דברי הרמב"ם על לימוד האמונה שהוא לדבריו "היקר בעיני, יותר מכל אשר אלמדהו". יקר מכל ההלכות שב"יד החזקה".

על כן, לימוד האמונה, השרשת האמונה, הטמעת האמונה, בלבם ובראשם של ילדינו-תלמידינו, הוא הבסיס לכל קומה של לימוד, של ידיעה של תורה, של הלכה. אין ספק. הכול יודעים שבעיית הבעיות היא מציאת הדרך הנכונה לחיבורם של בני הנוער לעולם של תורה, לעולם של לימוד, לא רק של הגמרא. יש שבר גדול בעניין זה, ותפקידנו הוא ללמוד כיצד מתמודדים איתו, ולהתמודד איתו.

מתמודד, נופל וקם

שאלת הדור היא איך מנגישים את התורה לכלל ישראל – כשילדינו הם חלק ממנו – ועל מי אם לא על ראשי הישיבות מוטלת המשימה והחובה למצוא פתרון לשאלה זו? אבל בטרם בואנו לעסוק בה, עלינו לדעת את הבסיס הראשוני שעליו אנו עומדים ומהלכים. מי אנחנו, מה אנחנו ומהי בכלל התורה.

למדנו במשנה באבות: "התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין". העולם הזה הוא הפרוזדור, הוא רק הפרוזדור. הקב"ה ברא את עולמו כדי לעשות חסד עם ברואיו. הקב"ה יודע שהחסד הגדול הוא שאדם יבנה את עולמו בעצמו, בכוחו, בכל כוחו, כדי שכל מה שישיג, כל מה שיקבל, לא יהיה אצלו, חלילה, בבחינת נהמא דכיסופא, לחם חסד, אלא בבחינת קניין על ידי מעשה.

ברור שאתה צריך לבנות את עצמך, את עולמך, בעצמך, בכוחותיך, במאמציך, בכישוריך ובכשרונותיך – אבל הכול מתוך ידיעה שאתה בפרוזדור. תפקידך להתקין עצמך בפרוזדור, יש לך תפקיד, יש לך מקום, יש לך משימה, יש לך המשך. לכאורה זה כל כך פשוט, עד שמי שלא מבין זאת, מי שלא יודע זאת, מי שלא חי על פי זאת, הוא לא חי. הוא בדרך לשום מקום. אם אתה יודע זאת, אתה קיים, אתה מתקדם. אתה חי. אתה גם יודע שהעולם הזה מלא התמודדויות וניסיונות וקשיים ועליות ומורדות, ואתה לא נבהל. מתמודד, נופל וקם, מתעלה ומתקדם.

העבודה הזו מוטלת עליך, אבל אינך צריך להמציא את דרכי ההתמודדות בעצמך. הקב"ה עשה עמך, עם כולנו, חסד ענקי. הוא נתן לנו תורה. התורה מלמדת אותנו כיצד מתמודדים, כיצד מתנהגים, כיצד פועלים, בכל פרט, בכל מצב, בכל זמן, בכל סביבה, בכל רגע ורגע. התורה יודעת ומלמדת אותנו מה לעשות ואיך לעשות ומתי לעשות. לפיכך, השאלה האם התורה רלוונטית היא לחלוטין לא רלוונטית. התורה היא החיים. אם החיים שלך רלוונטיים עבורך – אז התורה היא רלוונטית. השאלה הגדולה היא אם כן לא "האם" אלא "איך". איך מנגישים אותנו, את תלמידינו וילדינו, אל התורה.

מי שדן על "האם", האם לימוד התורה "שייך" אליי או לא, האם הוא מחובר לחיים שלי או לא, ניתק את עצמו מהחמצן. הוא איבד את חיותו, כפשוטו. את זה צריך לחזור ולומר, לחזור ולשנות, לחזור ולשלֵש ולהשריש בכל לב.

מן העליונים

בוודאי, לא תמיד אנחנו מבינים לָמה התורה אמרה כך ולא אחרת, בדיוק ולא בערך, היום ולא מחר. ישנם דברים שנראים לנו רחוקים, אולי אפילו מוזרים. אבל תורה היא וללמוד אנחנו צריכים. תפקידנו בהחלט הוא ללמוד, לנסות בכל כוחנו להבין, להתחבר. אבל אנחנו יודעים בידיעה ברורה שזאת התורה שמן השמים ניתנה ומעולם לא הוחלפה. היא לא חלילה "האמת לשעתה". היא האמת האחת והיחידה. וכך בדיוק, כפי שהיא אמרה – אם חפצי חיים אנחנו – עלינו לעשות.

אי אפשר לשנות פסיק מהתורה. אסור לשנות פסיק של פסיק מהתורה. זוהי סכנה נוראה. סכנת נפשות. סכנת חיים. היום קל מאוד להסביר זאת במשל לתוכנה מורכבת ומסובכת, שכל נגיעה קטנה בה, שלא במקומה ושלא במועדה, מסכנת, אולי אף מחסלת, אותה ואותך.

ונקודה נוספת, עמוקה יותר, שאולי נשמטה, בוודאי לא מספיק הודגשה. "וגם הנפש לא תמלא". משל ידוע הוא לאותו עירוני שנשא בת מלך. גם אם יביא לה כל מטעמים שבעולם – לא שווה לה כלום, שהיא מן העליונים.

הנשמה שלנו באה מעולם אחר, מעולם של נצח, והיא גם עתידה לחזור לשם. אז במה אתה מנסה לספק אותה או ליהנות אותה: בטלוויזיה?! בפייסבוק?! בתיאטרון!? שום דבר מכל מה שאתה רק חולם שביכולתך לתת לה – לא יספק אותה. אין לה סיפוק אמיתי וממלא משום דבר. שום דבר שקיים היום בעולם, שהיה אתמול, ושיהיה מחר. כלום לא יספק אותה.

ואם אתה שואל: אז איך בכל זאת תהיה לה ולך שמחת חיים? מאיפה תשיג סיפוקים וריגושים? הקב"ה כביכול אומר לה, לנשמה: עשיתי עמך חסד, סידרתי לך חברותא, שלא תרגישי בודדה. משהו שייתן לך אושר וסיפוק ושמחה, שימלא אותך. שלחתי לך תורה. היא באה מאותו עולם שאת באה ממנו, עליונה שבעליונים היא, משלִי. היא בעצם חלק ממני. קודשא-בריך-הוא ואורייתא חד הוא, בכל פרט ופרט.

התורה, מהותה, קיומה, לימודה – היא היא הדבקות בקב"ה, היא החיבור לחיים. מי שלומד ויודע – מבין זאת. מי שלא – אין שום סיכוי שיבין. משל לעיוור מלידה שתסביר לו איזה נוף רב גוני ומרשים אתה רואה. טעמו וראו כי טוב ה'. מי שפעם ראה מבין. הוא זוכר, הוא מתגעגע, הוא מתחבר, הוא מתרגש… אבל מי שמעולם לא שמע, לא טעם – זה בכלל לא קשור אליו!

התורה היא הדבקות בקב"ה. לא שייך בכלל לדון ולשאול אם זה "זה" או "לא זה", אם זה כן או אם זה לא. בלי ההבנה הזו – אין כלום, אין בסיס, אין התחלה, אין חיות, אין חיים. הידיעה הזו היא הבסיס, ואותה חייבים לנטוע ולהשריש.

מי פה הנעבעך

נושא נוסף הטעון ליטוש הוא ההתייחסות לעולם המעשה המודרני והמתקדם מול עולם של קדושה ותורה. חוסנה הכלכלי של מדינת ישראל הוא בוודאי הצלחה עצומה. הצלחה אנושית. הצלחה מדעית. הצלחה מערכתית. כלכלית. להיות מעצמת היי-טק זה דבר ענק. "להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, באמצעות חברת מופת הנשענת על כלכלה יציבה ועל חברה נקייה ועל רווחה כלכלית" – זה עצום. זה נפלא. זה מרגש. זה בהחלט יכול להיות חלק מחזון הנביאים. זה בהחלט יכול להיות קידוש השם.

אבל זה בפני עצמו? איזה קידוש השם יש בהיי-טק או בכיפת ברזל, אם אתה – חלילה – מנותק לחלוטין מה'?! איפה יש פה קידוש ה'?! אני בטוח שהרבנים, ראשי הישיבות, לא התכוונו חלילה להשמיט זאת, אבל במאמר נעלם העיקר הזה, ממש נעלם. העיקר הוא לדעת שאנחנו עם ה' בעולם. אנחנו עם שיש לו מסר מהקב"ה, שעלינו להעביר אותו לעולם. הקב"ה בחר בנו וקידש אותנו ונתן לנו תפקיד. רק בזכות הבחירה הזו והקדושה הזו ומילוי התפקיד הזה שלנו אכן זכינו לכלכלה, למדע, לרפואה וכו'.

אם אתה, אבא, אמא, מורה, רב, ראש ישיבה, לא חוזר ואומר זאת שוב ושוב ושוב לתלמידים, לילדים, פעמיים בכל יום, תמיד, באהבה, אז השמטת את הבסיס, חלילה. אם אומרים לתלמיד: אל תהיה נעבעך של בית המדרש. תצא. תתקדם. לך על כלכלה. על מדע, על מעצמה. מה הוא חלילה מבין? שמי שלומד תורה הוא נעבעך, ולעומתו מי שמתעניין ומתקדם בכלכלה הוא המעולה והדגם לחיקוי. זה המסר שאתה, ראש הישיבה, מתכוון להעביר?! בוודאי שלא.

היזהר. תגיד שוב ושוב: בחורצ'יק, תלמיד, בני, אתה יהודי. קודם כול, תדע מי אתה. דע מה ה' דורש ממך. דע מה תפקידך בעולם. תלמד תורה כי היא מאוד רלוונטית. ועוד תורה. ועוד תורה. תתחבר לתורה על-פי רמתך, כישוריך ומאמציך, על-פי "החלק" שלך בתורה, תהיה "שייך", תתחבר לחמצן, לחיים, תהיה דָּבֵק בה', ומתוך הדבקות הזו תעשה הכי טוב שרק אפשר את תפקידך בצבא, במדע, בכלכלה, בישיבה, איפה שתבחר. ואז – רק אז! – תימָנה על מקדשי השם, בחייהם ובמעשיהם. חייבים להסביר זאת ולהחדיר זאת, שוב ושוב ושוב ושוב. זה לא אוטומטי. זה לא פשיטא. כ"שסומכים", כשלא אומרים, כשלא מדגישים, שוכחים.

מנהל את העולם

העובדה שמפקד פלוגה בצבא לא ישן ולא אוכל ולא יוצא הביתה ומוסר נפשו על עם ישראל היא דבר פשוט, אבל אם הוא לא מחובר לקב"ה, איזה ערך יש לכך? אם זה חלק מהחיבור שלו, מהדבקות שלו, זה קידוש השם עצום. אבל בלי זה?!

ישנן דרכים שונות רבות ומתרבות לעבוד את ה'. יש חסידים, מתנגדים, ד"לים, חרד"לים, חרדים, מזרחיים, ברסלבים או כל דרך אחרת. אבל אין שום מחלוקת בין כל אלה על יסודות האמונה, על הבסיס, על העיקר, על רצון ה', על המסר שלנו בעולם, על החיבור והדבקות שלנו בקב"ה.

ולחיתום, הערה בנושא שנראה אולי נקודתי, אבל באמת הוא נוגע בשורש כל העניינים שהזכרנו. חוששני שהדיון העיוני בין הרבנים, אם הקב"ה הוא "שכל" או "רצון" – בוודאי אם הוא בא לעולם באמצעות העיתון, מבלבל, מפחיד ומסוכן. כל תלמיד, כל אחד, כל אדם, צריך קודם כול לדעת שהקב"ה הוא הבורא, הוא המצווה, הוא אוהב, הוא רוצה, הוא אומר, הוא מנחה, הוא שומע, הוא מקשיב, הוא מרחם, הוא מעניש, הוא כל יכול. הוא א-לוהים חיים!

יש לו לקב"ה תוכנית א-לוהית והוא מנהל את העולם שברא לפי התוכנית שלו. וגם אותי הוא מנהל. והוא דורש ממני שאעשה רצונו. להקב"ה אין גוף ואין דמות הגוף, ומתוך כך, לענ"ד, הוא גם לא "שכל" ולא "רצון", בוודאי ובוודאי שהוא לא רק שכל או רק רצון. זהו המסר הבסיסי, החלק והברור שהועבר לנו מהקב"ה, דרך משה רבנו ובכל הדורות עד היום. הוא צריך להיות הבסיס החינוכי, הרוחני, הלימודי, האמוני של הישיבות, של כל ישיבה מכל סוג וצבע – כך היה תמיד וכך יהיה בס"ד לעולם.

הבלבול מפחיד אותי. יש לילדים שלנו כל כך הרבה דברים שמשגעים ומושכים ומבלבלים אותם. העולם מלא בכל כך הרבה ידע, מידע, אתרים וכלים מכלים שונים, כך שלבלבל אותם, אפילו מתוך כוונה טובה, גם בעיקרי האמונה, גם בהשקפה שאינה ברורה, זוהי לעניות דעתי סכנה נוראה. אדרבה, תפקידו של המחנך, של ראש הישיבה, הוא להסיר את הערפל, להבהיר את הבלבול, להראות את ההסתכלות הנכונה.

תפקידו הראשון של ראש הישיבה הוא לחבר את תלמידיו לקב"ה, כי זהו החיבור שלהם לחיים, ורק אחר כך לקחת אותם על גבי קומת המסד למקומות נוספים, איש איש על פי דרכו, רצונו, כישוריו ויכולותיו. בלי זה זהו בנין רעוע, שיכולת הקיום שלו מוטלת בספק רב.

לחזור ולומר

אני קורא שוב את מה שכתבתי, את מה שזרם מראשי ומלבי, את מה ששמעתי ממורי ורבי, ואני אומר לעצמי: מה חידוש יש בדבריך? מה לא היה ידוע, או לא היה ברור בעולם, קודם שכתבת אותם? ואכן באמת הכול פשוט, ברור ומובן.

אבל בכל זאת, אין זה כך.

גם את הדברים הכי פשוטים ודווקא אותם צריך לחזור ולומר, לחזור ולכתוב, לחזור וללמוד, לחזור וללמד, לשנן, להטמיע, עד שהדברים יהיו חלק טבעי, פנימי, מהותי, בלתי נפרד מהאישיות. לכן אמרתים. לכן כתבתים. והלוואי יתקבלו הדברים באוזניים פתוחות ויתיישבו על לב מבין.

ינקי פרידמן הוא בוגר ישיבת 'הכותל', מנכ"ל רשתות החינוך 'נעם' ו'צביה'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באייר תשע"ב, 27.4.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 באפריל 2012, ב-גיליון אחרי מות - קדושים תשע"ב - 768, עולם הישיבות - גליון מיוחד ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. המאמר מתכוון לטוב, אבל הוא יוצא מתנשא ומקומם. שורש החטא בהנחת הכותב שהאמת הפרטית שלו היא "אמת ברורה, מוסכמת וידועה". מקובלנו שהמחלוקת היא בנשמת היהדות – "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". דורות על גבי דורות של תלמידי חכמים והוגי דעות נחלקו, נחלקים ויחלקו ביניהם על כמעט כל סעיף וסעיף במרכיבי האמונה ומשמעותה, ומכל המחלוקות הרות עולם הללו יוצא הכותב (ורבותיו) עם מסר פשטני, חלקלק ושמנוני, ודורש מכולם, ברוב העזה, להתיישר עם תפיסתו הפונדמנטליסטית.

    שלוש פסקות בדברי הכותב לדוגמה.

    האחת: "התורה שלנו מן השמים היא מסורה, ושהמֶסֶר שלנו, שאותו עלינו להעביר לילדינו, תלמידינו, דורותינו, הוא בדיוק המסר של משה רבנו. ללא שום שינוי, גריעה או תוספת".

    השניה: "אי אפשר לשנות פסיק מהתורה. אסור לשנות פסיק של פסיק מהתורה. זוהי סכנה נוראה. סכנת נפשות. סכנת חיים".

    השלישית: "יש לו לקב"ה תוכנית א-לוהית והוא מנהל את העולם שברא לפי התוכנית שלו. וגם אותי הוא מנהל. והוא דורש ממני שאעשה רצונו. להקב"ה אין גוף ואין דמות הגוף, ומתוך כך, לענ"ד, הוא גם לא "שכל" ולא "רצון".

    כל אחת מן הפסקות האלה היא גיבוב מילים חסר מובן ללא פרשנות מאחריה. הכותב הרי, אני מקווה, אינו קראי, ועל כן אינו פטור מלפרש מהו "המסר של משה רבינו", מהו "פסיק מהתורה" ומהו "רצון הקב"ה". אם אינו מן הצדוקים הוא חייב להעניק משמעות לדברי חז"ל על "לא בשמיים היא". ואם הוא מאמין שהתורה חסרת משמעות ללא הבחירה החופשית עליו להעמיק בפירוש הביטוי "אותי הוא מנהל". אם ינסה הכותב לחדור לעומק הסיסמאות שדיקלם, יווכח ששבעים פני לתורה ושפרשניויות לה – שבעים ריבוא.

    יתכבד נא הכותב בקצת צניעות. הוא הרי לא עמד יחד עם משה רבנו על הר סיני, ואין לספוקולציות שלו על מה שקרה שם יתרון על שום ספקולציה אחרת.

  2. אתה כותב:

    "אי אפשר לשנות פסיק מהתורה. אסור לשנות פסיק של פסיק מהתורה. זוהי סכנה נוראה. סכנת נפשות. סכנת חיים. היום קל מאוד להסביר זאת במשל לתוכנה מורכבת ומסובכת, שכל נגיעה קטנה בה, שלא במקומה ושלא במועדה, מסכנת, אולי אף מחסלת, אותה ואותך"

    וקשה לי שלא לתהות על התחום שאתה מיחס לאמירה הזו. כדי לנסות להבהיר את הדברים אציג לך שאלה

    [אני יודע שתמיד אפשר להלעיג או להקטין טענה "גדולה" על ידי פריטתה לפרוטות ולדילמות זעירות. לא זו כוונתי. למיטב הבנתי יש כאן שאלה עקרונית].

    מה אתה אומר על טעויות, לכאורה, במציאות שיש בחז"ל?

    כדי להיות קונקרטי: הגמרא בעירובין י"ד גוזרת מפסוק במלכים את הטענה לפיה היחס בין קוטר המעגל לבין היקפו הוא 1:3. התו"ס שם עומד על כך שלפי מהלך הגמרא יוצא שזהו שיעור "בצמצום", כלומר מדויק.

    לעומת זאת בנותי שלמדו בבתי ספר של רשת "צביה", שאתה מנכ"ל שלה, למדו שהיחס הנ"ל הוא 3.1415 וכו', כידוע.

    איך אתה מסביר את זה? האם ברשת צביה משנים "פסיק של פסיק" מהתורה? או אולי לא כל מה שעבר אלינו במסורת הוא "תורה"? ואם כן – מאן מפיס?

    [כמובן שהדוגמה מערכו של פי היא רק אחת, אין טעם להטפל אליה שכן אפשר להביא בלי מאמץ עשרות ומאות כמוה].

    • נדב, הכשל של כותב המאמר הוא ברמה הרבה יותר עקרונית. חבל שאתה נטפל לזוטות. הוא הרי ידחה אותך בקלות בקש וכך יתחמק מן הצורך להתמודד עם המופרכות המוחלטת של דבריו.

  1. פינגבק: תגובות למאמרים קודמים « מוסף "שבת" – לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: