הצלת מפעל ההצלה / יוסי קיסטר

שנים רבות התעלמה ההיסטוריוגרפיה הציונית מיוזמות התנועה הרביזיוניסטית להצלת יהודים בדרכי העפלה. עוול שתוקן בתיעוד מחקרי חדש

מלחמה בלי גבולות

התנועה הציונית הרביזיוניסטית וסוגיית העלייה לארץ ישראל בשנים 1940-1930

יעקב טובי

אוניברסיטת חיפה ומכון ז'בוטינסקי בישראל, תשע"א 2011, 508 עמ'

בעשור שקדם לפרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה, חרצו ממשלות בריטניה את גורלם של שנים עשר מיליון היהודים שגרו בה. הן הפרו ברגל גסה את המנדט שהעניק חבר הלאומים למלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. היה זה כתב התחייבות בינלאומי שנועד לסייע בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. סעיף העלייה עוגן בכתב המנדט על הארץ, שמועצת חבר הלאומים אשררה ב-24 ביוני 1922. בסעיף 6 שלו נקבע כי "ממשלת ארץ-ישראל… תקל בתנאים נאותים על ההגירה העברית ותסייע… להתיישבות צפופה של יהודים בארץ". אמנם, נלווה לכך תנאי שלפיו לא יקופחו "זכויותיהם ועמדתם של יתר חלקי הישוב".

מחבר הספר, ד"ר יעקב טובי, התמחה בחקר ההיסטוריה המדינית של היישוב העברי בתקופת המנדט ובראשית ימיה של מדינת ישראל. הוא הגדיר את ההתניה הזו, שבין עידוד ההגירה היהודית לבין שמירת זכויות שאר האוכלוסייה בארץ, כקשר גורדי בין השיקול הכלכלי לבין העלייה היהודית. ברם, ככל שהלכה וקרבה מלחמת עולם השנייה, ומצבם של מיליוני יהודים באירופה התערער בשל עליית היטלר לשלטון ב-30 בינואר 1933 – נוצרה מציאות חדשה שערערה את הסדרי השלום באירופה והחמירה את מצב היהודים בה. המצב היה טראגי: האנטישמיות התגברה באירופה, אך נסגרו דרכי היציאה והמילוט. להמוני היהודים לא נותרו דרכי הצלה, אלא בדרכים של הפרת התקנות וכללי מדיניות גזירות העלייה – 'הספרים הלבנים' של שלטונות המנדט.

בספרו "מלחמה ללא גבולות" טובי מגולל את סיפור ההעפלה של התנועה הרביזיוניסטית על כל שלוחותיה: בית"ר, האצ"ל והצ"ח (ההסתדרות ציונית חדשה), וגם של יזמים פרטיים שפעלו בתיאום עם הפעילים הרביזיוניסטים במפעל ההצלה הגדול ביותר ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה.

המחבר הוציא מתחת ידו מחקר מקיף ורציני על מפעל הצלה גדול, שבראשו עמד זאב ז'בוטינסקי ואשר ההיסטוריוגרפיה הציונית התעלמה ממנו שנים רבות. היה זה מפעל ציוני שהיווה קריאת תיגר על שלטונות המנדט ועל הממסד הציוני, נוכח מהלך מחוגי השעון בימים אפלים של עולם אדיש והנהגה יהודית מתוסכלת.

טובי סבור שבביקורתו על מדיניות בריטניה בארץ ישראל לא הבדיל ז'בוטינסקי את סוגיית העלייה משאר הסוגיות שנכרכו במימוש הבית הלאומי. הוא גם לא ייחס לה יותר חשיבות מאשר לסוגיות אחרות. אך ז'בוטינסקי ראה בנושא זה לא רק עניין מדיני, אלא גם ובעיקר נושא של חיים ומוות למיליונים של יהודים שנקלעו למציאות נתונה של זמן שאול.

במאבק על ראשוניות יוזמת ההעפלה, השמיטו ההיסטוריונים לא רק את האמת ההיסטורית, אלא גם את ספינות המעפילים. אחת מהן היא "כוכב" ("כאוכב"). ד"ר טובי איננו מתעלם ממנה: הוא כותב כי אונייה זו הפליגה בינואר 1934 מנמל אלכסנדריה שבמצרים (לפי מקורות אחרים, נמל היציאה היה פורט סעיד) לעבר החוף הארצישראלי, כשעל סיפונה כחמישים מעפילים. כלי השיט הגיע תחילה לסביבות ראשון לציון. חלק מהנוסעים ירדו לחוף, ואילו אחרים חששו לרדת, אולי בשל קולות רעש שנשמעו באזור. האונייה הפליגה דרומה, לעבר חוף נבי-רובין (יבנה), ושם ירדו מן האונייה. צעיר בדווי שנקלע לסביבה חשד באנשים שירדו לחוף והזעיק את המשטרה, וזו חשה למקום וביצעה מאסרים. מאוחר יותר, גורשו למצרים.

מחבר הספר כותב כי טענת אנשי התנועה הרביזיוניסטית לזכוּת בכורה בארגון אונייה זו ובהבאתה לחופי המולדת אינה עומדת בקריטריונים ההיסטוריים. או במילים אחרות: "קשה להכליל אניית מפרש קטנה זו ברשימת אניות המעפילים". לשיטתו,"המאפיין העיקרי של אוניות אלה הוא הניסיון להבריח עשרות רבות או מאות עולים בספינות גדולות, ישירות מאירופה לחופי ארץ ישראל" (עמ' 200).

אני עצמי אינני סבור כך: רוב נוסעי 'כוכב' היו יהודים מפולין, ומארגנם היה חיים זייצ'יק, שפעל ממקום מושבו בוורשה בארגון מספר ספינות מעפילים. מה גם שברשימת ספינות המעפילים היו כלי שיט שהעלו 15 עולים ('אף-על-פי' 1), או כלי שיט שעל סיפונם היו 54 עולים ('אף-על-פי' 2). ברם, לזכותו של המחבר ייאמר שהוא מציין את דבר קיומה של ספינה זו, שהיה לה חלק במפעל ההצלה של התנועה הרביזיוניסטית.

מדובר אפוא בחיבור מרתק ומרשים. זהו ספר מתועד, עם רשימת מקורות ומפתחות, והעיקר – קריא ורב עניין. הוא מיועד לא רק לעוסקים בנושא ההעפלה אלא גם לציבור הרחב המעוניין לקרוא על אחת הסוגיות המעניינות ביותר בסיפור העלייה לארץ ישראל.

יוסי קיסטר שימש מנהל מוזיאון האצ"ל בתל-אביב. כיום הוא חוקר באופן עצמאי את תולדות הציונות הרביזיוניסטית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח בניסן תשע"ב, 20.4.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 באפריל 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון תזריע תשע"ב - 767, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: