חותם ה'טיטאניק' בתפילות ובתחינות / יעל לוין

מאה שנה אחרי טביעתה של אוניית הפאר, אוספת יעל לוין את הקינות והתחינות שנכתבו על האסון – ובעיקר על הזוג שטראוס ועל אצילות נפשו. להציל מיוון השכחה

הפלגת הבכורה של ספינת הפאר טיטאניק יצאה לדרך מסאות'המפטון, אנגליה, בדרכה לניו יורק בצהרי ה-10 לאפריל 1912. ב-14 לאפריל לקראת חצות הלילה (כ"ח בניסן תרע"ב) פגעה הספינה בקרחון, והיא טבעה כחלוף שעות אחדות, ב-15 לאפריל. 1,517 מבין 2,223 נוסעיה קיפחו את חייהם, ובהם נוסעים יהודים. הבולטים שבהם – אנשי העסקים בנימין גוגנהיים (נולד בשנת 1865) ואיזידור (יצחק) שטראוס (נולד בשנת 1845), יחד עם רעייתו אַיידַא (Ida) (נולדה בשנת 1849). מספרם המדויק של הנספים היהודים באסון אינו ידוע לאשורו.

האסון עורר טלטלה וזעזוע עולמיים, במיוחד על רקע המחשבה שרווחה כי ספינה זו חסינה מפני טביעה. רישומו של האסון הותיר מני אז את אותותיו באורח מיוחד בתודעה הציבורית בארה"ב ובתרבותה. סמוך לאחר האסון נערכו טקסי הלוויה וזיכרון לנספים, נתחברו מאות שירים ויצירות על האסון, הוא זכה לביטויים אמנותיים רבים ונכתבה ספרות עיון ומחקר ענפה מאוד בנושא. בשנים הראשונות התפרסמו גם סיפורי זיכרונות של ניצולים. בשנת 1985 התגלו שרידי הטיטאניק במעמקי האוקיינוס האטלנטי, ומאז נִמְשׁוּ אלפי חפצים. בשנים האחרונות הוקמו אתרי אינטרנט אחדים המוקדשים לאונייה ולאסון שֶׁמְּצָאָהּ.

רבנים שונים נדרשו לאסון הטיטאניק בדרשותיהם, וכמו כן בעקבות האסון התעוררו שאלות של התרת עגונות. לאחר האסון חוברו תפילות יהודיות אחדות, ובהן נעיין במאמר זה.

נגע ביוסל'ה

בשנת 1913 הופק תקליט ובו תפילת "א-ל מלא רחמים" לעילוי נשמות הטובעים באסון הטיטאניק בביצועו של החזן הנודע יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882-1933). התפילה הוקלטה ב-29 ליולי 1913 בחברת ויקטור תקליטים, והיא אחת מההקלטות המוקדמות שלו בארה"ב. גרסה מיוחדת זו, שנוסחה בידי רוזנבלט, היא עיבוד והתאמה של הנוסח המסורתי של התפילה, ודבר האסון מוצא את ביטויו בגוף התפילה: "א-ל מלא רחמים… במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים, את נשמות אנשי טיטאניק שנטבעו בים ושהלכו לעולמם. בעבור שאנחנו נודרים צדקה…".

יוסל'ה רוזנבלט, בעצמו בנו של חזן, כיהן תחילה כחזן בפרשבורג ובהמבורג, וקנה לעצמו מוניטין. בשנת 1912 הוזמן מטעם בית הכנסת של קהילת יוצאי הונגריה "אוהב צדק", ששכן ברובע הארלם בניו יורק – קהילה שנוסדה בשנת 1873 – לשמש חזן. רוזנבלט החליט להיענות להצעה, בעיקר כדי לשפר את מעמדו הכלכלי עם התרחבות משפחתו.

הוא הוזמן לשתי שבתות מבחן. ימים אחדים לאחר חג הפסח יצא את ביתו בהמבורג שבגרמניה ונסע ברכבת לעיר הנמל ברמרהאבן (Bremerhaven), ומשם היה אמור להפליג באונייה לאמריקה. אולם בעודו ממתין לספינה שתצא לדרכה, הגיע גיסו ובישר לו הן על מות אמו והן על כך שאשתו ביקשה כי יבטל את מסעו – עם היוודע דבר אסון הטיטאניק. כך שב הוא להמבורג ונסע בשנית לקראת סוף מאי. הוא התקבל לתפקיד והמשפחה הצטרפה אליו בהגיעה לחופי ניו יורק בראשית יולי.

כוכבו של רוזנבלט נסק, והוא היה לאחד החזנים המצוינים בדורות האחרונים. הוא נפטר בשנת 1933 בפתאומית בעת שהותו בארץ ישראל, יום לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ונקבר בירושלים.

אין ספק כי העובדה שאסון הטיטאניק פגש את רוזנבלט בשעה שכבר יצא לדרכו לקראת הנסיעה לארה"ב, מאורע שבגינו נאלץ בין היתר לסוב על עקביו, הותירה בקרבו באורח מיוחד רושם כביר ובל-יימחה, מעבר לרושם העז שעשה על הציבור בכללו.

הגם שתפילת "א-ל מלא רחמים" בביצועו של רוזנבלט הוקלטה ביולי 1913, זמן-מה לאחר ציון יום השנה הראשון לטביעת הטיטאניק, קרוב להניח שהתפילה חוברה סמוך למאורע, וכי נעשה בה שימוש בהזדמנויות שונות, בין היתר בטקס במלאות שנה לאסון. ביצועו של רוזנבלט הפך פופולרי מאוד, והוא הופק בהפקות חוזרות אחדות.

יצוין כי המקור הראשי לקורותיו של יוסל'ה רוזנבלט הוא הביוגרפיה שנכתבה בידי בנו ד"ר שמואל רוזנבלט, רב וחוקר מדעי היהדות, שיצאה לאור בשנת 1954. שמואל רוזנבלט אינו מזכיר במהלך הספר את התפילה שאביו נשא לזכר קורבנות הטיטאניק, אלא מונה את ההקלטות של תפילה זו במסגרת רשימת ההקלטות של אביו המופיעה כנספח בסוף הספר. מידע נוסף וחשוב על יוסל'ה רוזנבלט מצוי באוטוביוגרפיה של שמואל רוזנבלט עצמו, שיצאה לאור בשנת 1976.

בשנים האחרונות ניכר עניין גובר והולך ביצירותיו של יוסל'ה רוזנבלט, ובין היתר ביצועיו המוקדמים קובצו ויצאו לאור מחדש, בין היתר בהוצאת 'אדרת מוסיקה' בניו יורק, וכן קובצו הביצועים המוקדמים מטעם המפעל למוסיקה יהודית באוניברסיטת פלורידה – אטלנטיק. במסגרת ההתעניינות בדמות זו מתגלה גם עניין מחודש בתפילת "א-ל מלא רחמים" שייסד לזכר הנספים בטיטאניק, ובאחרונה בעקבות העניין הניכר באסון הטיטאניק זכתה יצירתו זו לעדנה מחודשת. תפילה זו הוזכרה בשנים האחרונות במחקרים בתחום המוסיקה היהודית, וההקלטה הראשונה הנחשבת להיות נדירה הועלתה גם למרשתת.

חורבן טיטאניק

זמן לא רב לאחר אסון הטיטאניק חיבר שלמה שמואלביץ (1868-1943) את שיר הקינה "חורבן טיטאַניק, אדער, דער נאַסער קבר" (הקבר הַמֵּימִי), שכותר המשנה שלו באנגלית הנו  The Titanic's Disaster. שיר זה הולחן בתחילה בידי הנרי אלכסנדר רוסוטו (1867-1925). בשנת 1912 פרסמה הוצאת היברוּ פּאבלישׁינג קאמפּאני את מילות השיר בצירוף תווים. שתי מהדורות של פרסום זה נדפסו; האחת עם תווים לפסנתר והאחרת עם תווים לכינור. השיר זכה לפרסום רב, נתקבל במהרה בקרב יהודי אמריקה והוקלט. ההכנסות מהמכירות הגיעו לסכום של כ-150,000 דולר, ואלה הופנו לטובת הקמת קרן להנצחת הנספים באסון. השיר הושר גם מעל במות כלליות. בהמשך הזמן זכה השיר להלחנות נוספות אחדות.

הגם ש"חורבן טיטאניק" הוא קינה ואינו תפילה במובן המקובל והמוחלט של הדברים, מכל מקום הוא נכלל בדיוננו משום ששימש בתור קינת זיכרון בקרב רבים מיהודי אמריקה.

עיקרו של השיר מתאר את גודל האסון על רקע החיים על הספינה. הפזמון מציין כי האדם אינו יכול להתחרות עם איתנו של הים. הבית האחרון מתאר את ההמון המודע לגורל הניצב מולו, וכי נשמעו צעקות: "הצילו את עצמכם, היכנסו, נשים, לסירות ההצלה, ואל לו לשום גבר לתפוס מקום שם". אולם נשמת אישה אחת, היא איידא שטראוס, אמרה: "לא אעזוב את המקום, אמות כאן עם בעלי". השורה החותמת היא קול המספר האומר שראוי לקטן ולגדול יחדיו לכבד את שמה של איידא שטראוס.

איזידור שטראוס, בעלה של איידא, יכול היה לעלות על ספינת הצלה, אולם לא היה מוכן לעשות כן כל עוד נותרו נשים וילדים על האונייה. איידא עצמה היתה בדרך לסירת ההצלה, ובשומעה שבעלה נשאר הודיעה שלא תעזוב אותו, ויחדיו טבעו כשמילות "שמע ישראל" על לשונם. התנהגותם של בני הזוג, ומסירותה ונאמנותה של איידא לבעלה, נודעו ברבים, ושמם יצא לתפארת ולתהילה. הם ניטלו כדוגמה שנישאה בפיות הבריות ושנחרתה בזיכרון הקולקטיבי הכללי, לא היהודי בלבד: בתקופה שלאחר האסון נערכו בניו יורק אזכרות אחדות לזכרם של איזידור ואיידא, הן טקסים דתיים והן אזרחיים. יצוין כי גופתו של איזידור נמשתה מהים והלווייתו התקיימה ב-8 במאי, אולם גופתה של איידא מעולם לא נמצאה.

נתן שטראוס (1848-1931), אחיו של איזידור ושותפו העסקי לחנות "מייסיס", היה אמור להצטרף עם רעייתו להפלגת הטיטאניק. נתן ורעייתו שהו אותה עת בארץ ישראל בשליחות פילנתרופית לטובת היישוב, יחד עם יהודה לייב מאגנס. שהותם התארכה והם איחרו את הנסיעה, ובדרך זו ניצלו חייהם. בעקבות האסון הגביר נתן שטראוס את פעילותו למען היישוב. העיר נתניה, כמו גם רחוב שטראוס בירושלים, קרויים על שמו.

ימים אחדים לאחר האסון חיבר ג'יי ה' מק'קנזי שיר שכותרתו זהה לכותרת באנגלית שהעניק שמואלביץ לשיר שייסד. זכויות היוצרים של המהדורה הראשונה רשומות ב-18 באפריל, ושל המהדורה השנייה ב-27 למאי. השיר מחולק לשישה עשר בתים. תחילת השיר מתארת את האסון, ובהמשך מתייחדים בתים לדמויות ספציפיות אחדות. בתחילה מועלות על נס התנהגויותיהם של קולונול ג'ון ג'ייקוב אסטור, האדם העשיר ביותר על הטיטאניק, ושל מייג'ור ארצ'יבאלד באט, יועצו הצבאי של נשיא ארה"ב דאז. לאחר מכן מוקדש הבית השלושה-עשר לדמויותיהם ההרואיות של איזידור ואיידא שטראוס. על איזידור מוזכר בשיר של מק'קנזי שהיה מאכיל ילדים ומרחם על העניים. בהמשך הבית מובעת התקווה שהאחדות שגילו בני הזוג בשעת מותם תשמש זיכרון לכל אדם, וראוי גם שכל אישה תיטול דוגמה מגב' שטראוס. אפשר שנודעה השפעה כלשהי של שירו של מק'קנזי על יוצרו של "חורבן טיטאניק". יצוין עוד כי כותר המשנה של "חורבן טיטאניק", "דער נאַסער קבר" (הקבר הַמֵּימִי), מוזכר ביצירתו של מק'קנזי בביטויו המקביל באנגלית, בבית הקודם לפיסקה על איזידור ואיידא שטראוס, בקטע על ארצ'יבאלד באט.

במרכז השער של "חורבן טיאטניק" משנת 1912 מופיע איור של ספינה טובעת, איורים שכדוגמתם התפרסמו בעקבות האסון. מעל האונייה נראים איורים של בני הזוג שטראוס כשהם מחובקים, ומהצד מתקרב מלאך המניח זֵר על ראשם.

ראוי לציין עוד כי היבטים חלקיים בלבד הנוגעים ל"חורבן טיטאניק" נדונו בספרות, וזאת בעיקר בתחום של מוסיקה יהודית. חלקים נבחרים בלבד מהשיר תורגמו לאנגלית בידי מארק סְלוֹבִּין, והשיר טרם נחקר עד תום. מחקר מקיף על רקעו, מקורותיו, התקבלותו והשפעתו ממתין להיכתב.

תפילות יזכור

בשנת תרע"ו (1916) הופיעה בניו יורק מהדורה חדשה של ספר התחינות "שַׁ"ס תְּחִנָּה רַב פְּנִינִים", בהוצאת היברוּ פּאבלישׁינג קאמפּאני. מהדורה זו מיוסדת בעיקרה על ספר תחינות בשם זה שיצא לאור בווארשא שנת תרס"ה (1905), אולם נוספו לו תחינות חדשות, לרבות שורה של תחינות בנושאים אקטואליים שעמדו על סדר היום היהודי. כך מופיעות בין התפילות החדשות חמש תחינות מיוחדות למועד אמירת הזכרת נשמות, תחינות שהן נוסחים ביידיש של תפילות יזכור: תחינה חדשה להזכרת נשמות של הרוגים בְּמלחמה, תחינה חדשה להזכרת נשמות של הרוגים בפוגרומים, תחינה חדשה להזכרת נשמות של מתים בשריפות, תחינה חדשה להזכרת נשמות של טבועים בים, והזכרת נשמות לזכר אִיזִידָאר ואַיידַא שטראוס. חמש התחינות להזכרת נשמות מובאות בזו אחר זו במסגרת תפילת יזכור של יום הכיפורים, והן היו מיועדות אפוא להיאמר בהקשר זה.

קובץ התחינות הנדון נערך בידי אהרן דוד אגוז (נולד בשנת 1865), סופר יהודי ממוצא רוסי שבא לאמריקה בשנת 1899 והתגורר בברוקלין, ולא מן הנמנע שהוא עצמו חיבר את התחינות החדשות, או את מקצתן (י"ש מיַיער, ייִווא בלעטער, כרך 39). מועד חיבורן המדויק של התחינות הללו אינו ידוע. קרוב להניח כי תפילות יזכור לנספים באסון זה החלו נאמרות בבתי כנסת מסוימים ביום הכיפורים הראשון לאחר מלאות שנה לאסון, דהיינו ביום הכיפורים של שנת תרע"ד (1913). אפשר להניח כי לרוב היו אלה התאמות של תפילת יזכור המסורתית, ולא כל הנוסחים הללו השתמרו והגיעו לידינו. בבואו של מחבר שתי תחינות ה"יזכור" ביידיש לזכר הנספים בטיטאניק לנסח תפילות חדשות, נראה שהכיר נוסח אחר או נוסחים אחרים. הגם שהתחינות נדפסו בשנת 1916 אפשר שהן התחברו קודם לכן ונאמרו בקהילתו של המחבר, ואולי גם בקהילות נוספות.

נראה שנוהג אמירת תפילות יזכור לזכר הנספים באסון הטיטאניק הוסיף להתקיים גם בשנים שלאחר מכן. כך, חלק מהתחינות החדשות שנדפסו במהדורת 1916 של "שַׁ"ס תְּחִנָּה רַב פְּנִינִים", ובכלל זה התחינות לזכר הנספים בטיטאניק, נדפסו מחדש בספר התחינות "ש"ס תחינה חדשה (השלמה)", שראה אור אף הוא בהוצאת היברוּ פּאבלישׁינג קאמפּאני בשנת תרפ"ו (1926).

שתי התחינות לעניין אסון הטיטאניק כתובות אמנם ביידיש, אולם ההשפעה העברית ניכרת עליהן היטב. תחינת ה"יזכור" הראשונה היא "תחינה חדשה להזכרת נשמות של טבועים בים". תחינה זו מורכבת משלושה קטעים שכל אחד מהם פותח בתיבה "יזכור". בראש הקטע הפותח מופיעה הבקשה שה' יזכור את נשמות הטובעים בים וייקלע מהן זֵר סביב לכתרו, והן לא ייפרדו מכיסא הכבוד. עניין הַזֵּר מזכיר במידה מסוימת את שַׁעֲרוֹ של "חורבן טיטאניק" שעליו נראה מלאך המתקרב לבני הזוג שטראוס ומניח זר על ראשם.

בקטע השני נזכר כי למרות שגופות הנספים בטיטאניק פוזרו ונפוצו בים הרחב, ודגים גדולים וחיות ים שׂבעו מבשרם, הרי שמועלית התחינה שנשמותיהם הקדושות תתאחדנה יחד כולן במקום אחד עם השכינה הקדושה וכי כולן יהיו לנצח לפני עיני ה'. לאחר מכן מובעת הבקשה שזכותם תכפר על נשותיהם, ילדיהם, הוריהם וקרוביהם ועל כל ישראל, ושמיתתם הנוראה תהיה כפרה על חטאי העם.

הקטע השלישי מעלה על נס את אותם קדושים וטהורים שמסרו את נפשם כדי שאחרים יינצלו, את הגברים שמסרו את חגורות ההצלה שלהם ואת מקומותיהם בספינות הקטנות לנשים, ובעצמם טבעו במעמקי הים כששמו הקדוש של ה' על שפתותיהם. על יסוד המאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", נאמר כי גדולה זכותם של מי שבשעת האסון הקריבו את חייהם על מנת להציל אחרים ממוות.

תחינת ה"יזכור" השנייה, לזכר איזידור ואיידא שטראוס, מציינת את מעשיהם הטובים, ומעלה על נס את המעשה של איידא שלא חָפְצָה להינצל בלא בעלה ואת אמירת "שמע ישראל" קודם למותם. גם בתחינה הנדונה לזכר בני הזוג שטראוס אפשר להבחין בשימוש חוזר באופן ההתבטאות "יזכור". זה תרגום התחינה:

יזכור א-לוהים, שא-לוהים יזכור את הנשמות הקדושות של איזידור ב"ר אליעזר ואיידא בת רבי נתן, הזוג היקר והאהוב, שעשו טוב רב בחייהם, שהלכו יד ביד לעזור לעניים ולמסכנים, להגן על זקנים, חולים וחלשים.

יזכור א-לוהים, שא-לוהים יזכור את הזכות של שתי הנשמות האצילות, שהתאחדו גם במותם באסון של האנייה טיטאניק. "באשר תלך אלך", להיכן שתלך גם אני אלך, אמרה האישה האצילה לבעלה – והיא לא רצתה להינצל כשידעה שבעלה יטבע. שתי הנשמות המאוחדות נפלו זו לזו על הצוואר ויחד טבעו עם "שמע ישראל" על שפתותיהם. הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, האהובים בחייהם, במותם גם לא נפרדו, ושתי הנשמות הקדושות שלהם עלו יחד לשמים לבוראם.

א-לוהים אהוב, זכור את נשמותיהם ואת כל הנשמות של הטבועים, גם בימים, גם בנהרות, והתרגז על שר של ים, שיכבוש את כעסו. שיתקיים עלינו הפסוק "כִּי תַּעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אֲנִי וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ" [(ישעיה מג, ב). במקור שתי טעויות בציטוט הכתוב – י"ל], כשתבוא במים אהיה איתך והנהרות לא יציפו אותך. והן, הנשמות הקדושות של הטבועים, שינוחו בשלום וייהנו מזיו השכינה, אמן ואמן.

בשנה הזאת

לפני שנים אחדות התוודעתי לתחינות על הטיטאניק באמצעות קריאה במאמרה באנגלית של החוקרת ג'ניפר בריגר בנושא ספרי תפילה לנשים. לאחר שבאתי להכיר את הטקסטים הללו, עמדתי על כך שראוי להתייחס אליהם לקראת מלאת מאה שנה לאסון.

קיים חומר בכמות עצומה בנושא הטיטאניק, ועם זאת היו לאקונות וחוליות חסרות בנוגע לחומר שנדון במאמר זה. במהלך הכנת המאמר התייעצתי עם אחדים, ואני מבקשת להודות במיוחד לד"ר נגה רובין על סיועה. ישנן עדיין בחינות לא מעטות הקשורות להיבט היהודי של הטיטאניק שטרם נדונו וטרם נחקרו, אם כי ניכרת לאחרונה מידה כלשהי של התעניינות בתחום זה.

אכן, תהפוכות עצומות חלפו על העם היהודי מאז האסון, והתרחשו אסונות שתבעו קרבנות רבים לאין שיעור ומספר, וחורבן עבר גם על יהדות אירופה; וכידוע "צרות אחרונות משכחות את הראשונות". המועד העברי של טביעת הטיטאניק הוא כ"ח בניסן, לְיָמִים מוצאי יום השואה והגבורה. למצער בשנה הנוכחית, מועד מלאות מאה שנה לאסון, מן הראוי להעלות גם את זכר קרבנות הטיטאניק.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א בניסן תשע"ב, 13.4.2012 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 באפריל 2012, ב-גיליון שמיני תשע"ב - 766 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: