מוֹצָאֵי / בכל סרלואי אולמן

אֲנִי מְכַבָּה אֶת הַשַּׁבָּת בִּנְשִׁימָתִי
כְּמוֹ נֵר בְּרוּחַ פֶּה
שִׁשָּׁה יָמִים נוֹעֲצִים צִפָּרְנֵיהֶם בִּבְשָׂרִי.
בְּאֶלֶף דְּרָכִים אֲחַלֶּה פָּנֶיךָ
בְּאֶלֶף וְאַחַת אֶשְׁכַּח.
אֲנִי אוֹחֶזֶת אֶת בֵּיתֵנוּ בְּכָל כּוֹחִי
וְהוּא אֵינוֹ מַחְזִיק בִּי,
נְשִׁימָתִי נִפְרֶדֶת מִגּוּפִי כְּמוֹ רוּחַ מִכַּנְפֵי פַּרְפַּר.
בְּשֶׁבַע דְּרָכִים אֲנִי בּוֹרַחַת מִפָּנֶיךָ
בְּאֶלֶף אָבוֹא.
אֲנִי סוֹלֶלֶת אֵלֶיךָ דְּרָכִים חֲלוּפִיּוֹת
בְּצִפָּרְנַי,
בְּיָמִים עֲקָרִים מִתְּפִלָּה
שְׁמוֹתַי אֲסוּרִים כִּשְׁמוֹתֶיךָ.
אֲנִי מְגַלָּה אוֹתְךָ נִסְתָּר וְרוֹעֵד כְּמוֹ הֵרָיוֹן
אֶפְחַד וְלֹא אֶבְטַח.
עֲטוּפָה נְיָר וּמִלִּים
שֶׁתַּצִּית אוֹתִי בְּאֵשׁ וְאֶבְעַר אֵלֶיךָ בַּעֲשַׁן
סִיגַרְיָה שֶׁל מוֹצָאֵי.

פורסמה ב-6 באפריל 2012, ב-גיליון אחרי מות - קדושים תשע"ב - 768, שירים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

כתוב תגובה לAnahata לבטל

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל