הרמב"מיסט האחרון / עידו פכטר

הרב נחום רבינוביץ', מזקני ראשי ישיבות ההסדר, מוצא ברמב"ם את המורה הגדול, סבור שחייבים ללמוד מדע, מגדיר את עצמו כפרגמטיסט פוליטי ואומר שאין צורך לצאת כשנשים שרות.

 

"כך דרכו של עולם. כשיש לנו את מי לשאול אין בנו דעת לשאול, וכשיש בנו דעת לשאול אין לנו בעוונותינו את מי שנשאל" (הרב חיים סבתו, אמת מארץ תצמח, עמ' 11).

הוא מזקני ראשי ישיבות ההסדר בארץ, פוסק בעל כתפיים רחבות, בקיא בהגות המערבית הליברלית ופרופסור למתמטיקה, לוחם למען זכויות הפרט ונחשב לאחד המומחים הגדולים לכתבי הרמב"ם. הוא מתהלך בינינו, במחוזותינו, כאחד האדם. גדול דור הוא ללא שום ספק, כך יודו כולם, אך צניעותו ובריחתו מן הכבוד –יש שיאמרו אף הכישרון הפוליטי שלא ניחן בו – גרמו לכך שלא תפס במהלך שנותיו בארץ עמדת מנהיגות מבוססת. 'מעטים מדי ידעו איזה ענק התהלך ביניהם', כתב עליו הרב יונתן סאקס, רבה הראשי של אנגליה, ביחס לעשר השנים שבהן שהה באנגליה. גם רבים מתלמידיו, מכריו ומוקיריו מרגישים שנעשה לגביו אי-צדק. שראוי היה להכרה גדולה מזו שלה זכה.

אולי עתה מתחיל התיקון. לרגל הגעתו של הרב נחום אליעזר רבינוביץ' לגבורות, החליטה ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, שבראשה הוא עומד, לכבדו בשלוש דרכים – הוצאת ספר שאלות ותשובות בשם 'שיח נחום', שבו קובצו שאלות בנושאים מגוונים שנשאל הרב החל מעת שנות כהונתו כרב בקהילות ארה"ב ועד עמידתו בראשות הישיבה במעלה אדומים; הכנסת ספר תורה לכבודו להיכל הישיבה; וכתיבת ספר יובל לכבודו שיעסוק, איך לא, במשנת הרמב"ם.

אלא שבעוד שני הכיבודים הראשונים היו גלויים, זה האחרון נשמר בסוד, ורק עתה, בהפתעה כמעט גמורה מבחינתו וכשהוא כבר בן 84, יצא לאור בשני כרכים ספר רחב היקף ומגוון שכולו מוקדש למחקרים ועיונים במשנת הרמב"ם. בספר 'מברכת משה' התקבצו מיטב חוקרי הרמב"ם ממוסדות האקדמיה יחד עם רבנים ידועי שם ותלמידי הרב כדי לספר את מה שעדיין לא סופר על הרמב"ם, והתוצאה מרשימה ומכובדת. פרופ' יעקב בלידשטיין, פרופ' אליאב שוחטמן, פרופ' שמא יהודה פרידמן, פרופ' אברהם גרוסמן, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב רצון ערוסי, הרב יהודה זולדן – אלו הם רק חלק מהשמות שעמלו ותרמו מפרי עטם כדי לחלוק לו כבוד, וזאת מלבד רבניה, בוגריה ותלמידיה של הישיבה בעבר ובהווה שתרמו את חלקם לספר. לספר ארבעה שערים – שער הגנזים, החושף כתבי יד חדשים שטרם פורסמו מכתבי הרמב"ם ובנו; שער העוסק בעניינים כלליים ובמבואות למשנת הרמב"ם, שער העוסק בסוגיות מיימוניות ממוקדות ושער אחרון העוסק בממשיכי דרכו ובנושאי כליו.

בסיס של מחקר

שונה ומיוחד הוא ספר המאמרים לכבודו של הרב, אבל הוא משקף נאמנה את דמותו. ספר המכנס מחקרים אקדמיים מובהקים לצד מאמרים ישיבתיים קלאסיים איננו מחזה נפוץ. במקומות רבים צרים הם מוסדות האקדמיה והישיבה זה לזה; המתודות שונות, דרכי ההסתכלות הפוכות – הפילולוגיה תעסוק בנוסח הנכון, ההיסטוריונים יחפשו השפעות סביבתיות, ואילו הלמדן יתור אחר הרוח הפנימית של השיח ההלכתי שהצמיחה את המסקנות, כאילו מבודד הוא העולם התורני מהסובב ומנוטרל מכל השפעה חיצונית. אך לא כך במשנתו של הרב רבינוביץ'. "אני לא חושב שצריך להדגיש יותר מדי את ההבדל בין הגישות", הוא מבהיר. "אני מניח שבקצוות ישנם כאלה שבאמת אי אפשר להם לדור בכפיפה אחת עם הצד השני. אבל האמת היא איפשהו באמצע. הלמדנים הגדולים ידעו גם לשאול שאלות שחוקרים שואלים ולענות תשובות המתקבלות על הדעת, ומאידך גיסא ישנם חוקרים טובים שיודעים לשאול גם שאלות למדניות ולהתמודד איתן. מי שמעיין למשל ב'אור שמח' (= פירושיו של הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק על הרמב"ם, ע"פ) רואה שם המון למדנות קלאסית והמון תובנות מחקריות מאוד חשובות. כך צריך ללמוד. אחרת זה לא אמת".

הרב רבינוביץ' ידוע כמי שמשלב בין שני התחומים הלכה למעשה. מפעל חייו הוא פירוש 'יד פשוטה' לספר משנה תורה לרמב"ם, שבו הוא חושף את מקורותיו של הרמב"ם ומנתח את התהליך הלמדני שהוביל לפסיקתו. אך חידוש לא פחות במהדורתו הוא הנוסח של ספר משנה תורה שעליו הסתמך הרב בפירושו. קודם לחיפוש אחר המקורות, הקפיד הרב רבינוביץ' לברר את הנוסח המדויק ביותר של דברי הרמב"ם (וכן של השגות הראב"ד) לאור כתבי היד השונים שבידינו. מהלך זה הוביל אותו לא פעם לפתרון פשוט ומהיר של קושיות שהעלו למדנים לאורך הדורות, וזאת רק מפני שהיה בידם נוסח מוטעה שהשתרבב לכתבי הרמב"ם על ידי המעתיקים.

אני שואל אותו עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת עם השילוב המחקרי בלימוד. האם, לדוגמה, בעקבות גילוי הנוסח הנכון וחשיפת הטעות בגלגולה ההיסטורי הוא יהין גם לשנות את הפסיקה שבאה בעקבות כך. "יש דברים שנהגו להלכה בכל ישראל", הוא משיב, "ויש לכך מעין סמכות של בית דין. לשנות כזה מנהג אף על פי שיסודו בטעות זה דבר קשה מאוד. זה גורם גם לבעיות בציבור, כי לא כולם מבינים כיצד פתאום הופכים להם את הדין".

ומה לגבי תחומים שלא נתקבעו כמנהג – האם יש היום סמכות לשנות ולתקן?

"בהחלט כן. כשמגלים נוסחאות אמיתיות אז צריך לקחת אותן בחשבון בפסיקת ההלכה, בלי ספק".

גם אם זה סותר אוטוריטות כמו ה'שולחן ערוך'?

"בדברים כאלה  יש מרחב תנועה רחב מאוד. רק צריך להיזהר לא לגרום לזעזוע אצל אנשים".

נלך יותר רחוק. מה עם מחקר תלמודי? האם גילוי נוסח חדש יכול לשנות הלכה?

"אני לא חושב שניתן למצוא דוגמאות רציניות לתופעה הזו. אנחנו יודעים שהרמב"ם עצמו חיפש בכתבי יד עתיקים, בנוסחים של התלמוד שהיו בגלילות כמו שהיו לפנים, כדי למצוא עדי נוסח. ודאי שצריך לחפש את האמת, אבל מאידך צריך להיזהר עם מנהגים שהתקבלו. מנהג שהשתרש בעקבות טעות איננו גרוע ממנהג שאין אנו יודעים את מקורו".

אש של ציונות

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1928. בצעירותו למד אצל הרב פנחס הירשפרונג, יליד גליציה שבזמן חלוקת פולין הצליח להימלט מהנאצים לצד הרוסי ומשם השיג אשרת כניסה ליפן. לימים עבר לקנדה ונתמנה לרבה הראשי של מונטריאול. הרב רבינוביץ' למד אצלו שש שנים ואף הוסמך לרבנות על ידו. את דמותו מתאר הרב רבינוביץ' בהערצה של ממש: "הוא היה מיוחד במינו, ממש יחיד בעולם. כל התורה הייתה מונחת לו בכיס. הוא ידע את כל הבבלי ממש בעל פה. היה לו כוח אדיר. גם את ארבעת חלקי השו"ע ידע בעל פה, בנוסף לספרות פולנית ועוד כהנה וכהנה. בעיקר הוא התאפיין באהבת האמת. אני חושב שזהו הדבר המכריע".

האם ממנו קיבל הרב את ההערצה לרמב"ם?

"הוא לא היה רמב"מיסט במובן שלנו, אבל הוא בהחלט ידע את הרמב"ם היטב. בכלל, היחס שלו להיסטוריה עשה עליי רושם רב. הוא הכיר את האמת שבהיסטוריה. הוא היה מספר לנו על כך שבחודשים של קיץ 39' הסתובב ז'בוטינסקי בפולין ואמר ליהודים 'רחמו על עצמכם, ברחו מפה, העולם עומד להתפוצץ'. אבל לא שמעו לו. הוא הכיר באמת ההיסטורית שרבים לא רצו להכיר בה.

"הוא גם הכיר את החסידות מבפנים. אמנם חב"דניקים אוהבים לייחס לו נטיות חב"דיות, אבל הוא לא היה חבד"ניק. הוא הכיר את כל החולשות של החסידות, את כל העמדת הפנים שיש שם, ודיבר על כך בגלוי. הוא הכיר היטב את כל אותם רעבע'ס והצביע על הקלקול שבכך. עצם התופעה הרחיקה אותו".

אפרופו חסידות, מה הרב חושב על הזרם הזה?

"יש שם כוחות אדירים, אבל יש כאלה שהולכים למקום לא נכון. כשהייתי ילד הכרתי כמה חסידי חב"ד. הם היו אנשים לומדי תורה ומכובדים, אבל רחמנא ליצלן מה שקרה למשיחיות הזו, הרי זו טרגדיה עצומה. אני לא חושב שיש בהם רמאים בכוונה תחילה. אלה אנשים טובים שפשוט הולכים אחר התוהו".

מישיבתו של הרב הירשפרונג עבר הרב לישיבתו של הרב יצחק יעקב רודרמן בבולטימור ובמקביל השלים תואר שני במתמטיקה. לאחר מכן עבר לשמש בתפקיד רבני בקהילות שונות בארה"ב. אז עמד בקשרי מכתבים עם גדולי הפוסקים של ארה"ב ובראשם הרב יוסף אליהו הנקין, מי שהוכתר בזמנו כעמוד ההוראה וגדול הפוסקים באמריקה. לדברי הרב, כל הזמן חשב על עלייה ארצה. כשהגיע לשליח עלייה מטעם הסוכנות בניו יורק וסיפר לו על תפקידו ועבודתו בארה"ב, ענה לו הלה שהוא הכתובת הלא נכונה. "אתה מסודר. אין לך מה לצאת מפה".

לאחר שהשלים פרק זה בחייו חזר לקנדה וכיהן כרב קהילה בטורונטו. שם גם השלים את הדוקטורט שלו במתמטיקה בנושא הסתברות וסטטיסטיקה בתלמוד. הוא שימש חבר מערכת של ביטאון 'הדרום', לצד דמות מופת ידועה אחרת, הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת 'הר עציון' דהיום. אבל רוחו הציונית לא הניחה לו גם כשרכב על גלי ההצלחה. כדי להתקרב לארץ ישראל ולשפר את סיכוייו לעלות ארצה עבר לאנגליה, ועמד שם בראש בית המדרש לרבנים. ואכן, המהלך נשא פרי. בהיותו באנגליה פנו אליו מוסדות שונים מארץ ישראל והזמינו אותו לביקורים תכופים, אך דווקא מפגש תמים עם שני בחורי ישיבה צעירים מישיבת הכותל הביאה את ההזדמנות שאליה ייחל.

שני הבחורים שנשאו את השם חיים סבתו ויצחק שילת הקימו ישיבה במעלה אדומים החדשה והזמינו את הרב לעמוד בראשה. "ראיתי בהם אנשים שתוכם כברם. הרב סבתו והרב שילת היו אז בחורים ישרים והבנתי שיש פה אפשרות ליצור דבר חשוב מאוד. ברוך ה', מאז שבאתי אין יום שאני לא מודה בו לקב"ה שלא נעניתי להצעות אחרות".

בלי אחרונים

מאז עלייתו בשנת 1982, מנהיג הרב רבינוביץ' את הישיבה בגאון, ולזכותו נזקפת הצלחתה ופריחתה לאורך השנים. תלמידיו יעידו שמדובר בנוף חריג בעולם הישיבות. בדרך כלל לא יתובלו שיעוריו ושיחותיו בפלפולים וב"סברות משעשעות" כלשונו. סברתו ישרה, פשוטה, כמעט מחויבת, ולעתים בשל כך גם פחות נוצצת ממהלכים למדניים ידועים. אבל לדידו דווקא הפלפול עלול להחמיץ את המטרה. החיפוש שלו הוא אחר האמת, וכאן נכנס לתמונה תפקודו כפוסק לאורך שנים רבות. "תמיד פוסקי הלכה נזהרו עד כמה שאפשר מלהשתמש בדיונים מפולפלים כדי להכריע הלכה", הוא מבהיר. "זו לא השיטה לגילוי האמת".

אכן, גישתו ללמדנות היא כשל פוסק. מאחורי הלימוד שלו ניצבת האחריות להסיק מסקנות להלכה ואת זאת הוא דורש מכל תלמיד. לא להיכנע ל"דרכי הסברא שיכולות להיות מאוד מעניינות ומאוד משעשעות אבל לא מגיעות לתכלית אמיתית", אלא לחתור ל"חקר האמת, עד כמה שיש בידינו להגיע אליה".

כיצד הרב לומד סוגיה?

"ראשית, חשוב להגיע לשליטה כזו שניתן יהיה ללמוד סוגיה בלי רש"י ותוספות ולהבינה לבד. כמובן שאילו הייתה אפשרות להסתכל בכל ספרי הפירושים לתלמוד זה היה נפלא, אבל זה מבלבל. תחילה צריך לעיין ברש"י, בתוספות ובראשונים אחרים כמו רבנו חננאל. הרי"ף עוזר להבין את פשוטה של הסוגיה כי הוא לוקח את השלד שלה ומוציא את הדברים שלא רלוונטיים להכרעה. וכמובן ללמוד רמב"ם".

ומה עם אחרונים?

"צריך לעיין רק אם יש בעיות. אם אין בעיה אז מה בדיוק מחפשים? יש אחרונים שעומדים על הפשט כמו הרש"ש ומהר"ץ חיות. אבל הרבה פעמים מי שלומד כמו שצריך יעמוד על הדברים כבר בעצמו".

יש היום הרבה תלמידים שמחפשים משהו אחר בלימוד, מבקשים חוויה רוחנית בסוגיה. בעקבות כך קמות ישיבות ששמות פחות דגש על העיון התלמודי. מה הרב עונה לתלמידים הללו?

"צריך להכיר שלימוד תורה לשמה, בפרט כשצריך להסיק מסקנות להלכה, איננו קל. הרבה אנשים לא אוהבים את זה ולא מסוגלים לאהוב את זה. מאידך גיסא, הם כן רוצים קצת התעלות רוחנית וזה בסדר גמור. מצוות תלמוד תורה שייכת לכל אחד ברמות שונות.

"מי שלומד כיצד על יהודי להתנהג ומפיק מעשיית מצוות שונות תענוג רוחני, תבוא עליו ברכה. אבל זה לא אומר שהוא בן ישיבה. ישיבה תמיד הייתה מוגדרת כמקום ללימוד מעמיק שמפתח את השכל התורני של האדם. ישיבות שמתמקדות בטיפוח הרוח, בטיפוח שמחת קדושה או חומרה במצוות, אינן ישיבות במובן שהיה לפנים".

מה דעת הרב ביחס לגיוס תלמידי הישיבות החרדים?

"צריך לפעול לאט לאט. שינויים חברתיים לא מתרחשים מהר, וגם מצד הכלכלה – אילו נוספו פתאום מאה אלף ידיים של מובטלים זה לא היה חיובי. חשוב שהמעבר יהיה איטי וייתן זמן לפתח את הכלכלה שתגדל מספיק ותוכל ליהנות מכוחות היצירה".

מורה המורה

הרב רבינוביץ' איננו חובב מושבע של ספרי מחשבה. לא תשמעו ממנו ציטוטים מן המהר"ל או מהרב קוק. עיקר לימודו הוא בש"ס וברמב"ם. אך פנינה אחת זוהרת אצלו – 'מורה הנבוכים'.

בספר 'מבקשי פניך' טוען הרב ליכטנשטיין: "לו אבד הספר 'מורה הנבוכים', היה זה הפסד אבל לא כביר. עם ישראל היה מחזיק מעמד". מה הרב חושב בעניין זה?

"אינני מסוגל לשפוט דברים של חכמים, אבל אני לא יכול להבין את האמרה הזאת. אני יודע שיש כמה מן החוקרים שאומרים שהיו שני רמב"מים, אבל זו שטות גדולה. המורה הוא עצם מעצמיו של הרמב"ם. כדי להבין את מפעלו במשנה תורה צריך להכיר את המורה. עצם הרעיון לכתוב את משנה תורה מיוסד על המושגים של המורה.

"צריך גם לדעת שאין סתירות בין החיבורים. הייתי אומר שחשיבתו של הרמב"ם במורה היא הרבה יותר מפותחת ואפילו יותר ריאליסטית ממה שחושבים החוקרים. רבים מייחסים לו אריסטוטליות מושלמת. לא מיניה ולא מקצתיה. הוא הכיר את הגדלות של אריסטו, אבל גם הכיר את המגבלות שלו. בנוסף, הוא הכיר גם את תהליך התפתחות התרבות האנושית והחברה האנושית. אנחנו מוצאים אצלו את יסודות הסוציולוגיה ובעיקר האנתרופולוגיה. הרמב"ם יישם את הכרותיו על אודות בני האדם בשיטה הפילוסופית שלו והבין שאין דבר כזה חוק שמתאים לכולם. זוהי הכרה שאין לה הרבה מקבילות, לא בישראל וגם לא באומות העולם. לא לחינם תרגמו את המורה כבר במאה ה-13 ויחידי סגולה בחכמי אומות העולם למדו אותו. יש שם יסודות איתנים. הוא גם לימד אותנו שם שיש הבדל בין אמת שהוכחה ובין אמת שמספיקה להבנת מצב קיים. זהו יסוד גדול. איפה אתה מוצא מקבילה לרעיון זה?

"מגילוי שרידים של מזוזות מהשנים שלפני הרמב"ם אנו למדים על הכנסת לחשים למזוזות וכל מיני קמעות. לפחות בענייני המזוזות, כל זה נעלם. מכאן אתה למד עד כמה הכיר הרמב"ם את טבע האדם, וכמה הייתה השפעתו גדולה על עיצוב אמונת עם ישראל. אלמלי זה להיכן היינו מגיעים?

"לרמב"ם גם הייתה תפיסת עולם היסטורית, כזו שאנחנו לא מוצאים אצל אחרים. הוא חשב על חזרת מלכות ישראל עוד לפני בוא הגואל. מי חשב על דבר כזה? לא בכדי ניוטון קרא את המורה בלטינית. כל מי שרוצה להיות תלמיד חכם רציני צריך ללמוד את 'מורה הנבוכים'".

אבל יבואו הטוענים ויאמרו שהתורה היא א-להית וממילא מתאימה לכל…

"אנשים כאלה לא מסתכלים על העולם. הם מסתכלים על תורה דמיונית. מי שמסתכל על העולם יודע ומכיר מה שהרמב"ם טען; שאנשים אינם בובות ולא כולם דומים. את הרעיון הזה לא הבינו כל הגואלים של האנושות, שחשבו שניתן לבנות עולם אידיאלי על ידי זה שהופכים את כל בני האדם לבובות. התורה לא באה לעשות אותנו בובות. ההבנה שבני האדם שונים ושהתורה לא מתאימה לכולם היא יסוד גדול בהבנת טבע האדם – הפסיכולוגי והאנתרופולוגי".

האם זה אומר שלצד לימוד תורה חייבים ללמוד גם מדע?

"ודאי. זה הדבר הראשון שהרמב"ם אומר בתחילת ספר המדע. לולא זה היינו בימי החושך".

גם בישיבות?

"בוודאי שבישיבה צריך לפקוח את העיניים. לא יזיק לתלמיד לקרוא ספרות מדעית, אלא אם כן הוא עושה זאת בלי כוונה לרכוש ידיעה. צריך לא רק לדעת, אלא גם להתייחס בגישה ביקורתית כלפי מה שקוראים. אנחנו מנסים לגדל תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה שיש להם גישה ביקורתית. כיצד מי שלא מכיר את טיבם של בני האדם יפסוק הלכות? הרי הדבר הראשון בפסיקה זה להכיר את השואל, קודם הכרת השאלה".

מה מידת הרלוונטיות של הפילוסופיה המדעית של הרמב"ם כיום?

"הפיסיקה האריסטוטלית אמנם איננה תקפה עוד אבל עצם הרלוונטיות של הפיסיקה לעולם המחשבה היא אמת שקיימת עד היום. גם במטה-פיסיקה חשוב להכיר את המגבלות של החשיבה האנושית כפי שהרמב"ם מדגיש כל הזמן. מי שחושב שהמגבלות פוסלות את כל התהליך הוא טיפש".

כיצד לא נהפוך לחסידים שוטים של הרמב"ם?

"אי אפשר להיות חסיד שוטה של הרמב"ם, כי הוא לא יניח לך. הוא אומר לך חזור והדגש: אל תהיה טיפש. כל הזמן הוא חוזר על זה".

ניתן לומר שלפעמים הרמב"ם טעה?

"הוא אומר שהוא מודה לכל מי שיעיר לו על כך שטעה. אבל מעטים הם שיכולים לעשות זאת".

משיח בידי הקב"ה

מאז הסכמי אוסלו גברה מעורבותו של הרב רבינוביץ' במאבק על שלמותה של ארץ ישראל. תמיכתו בסירובי פקודה, הופעתו בכנסים שנועדו לחזק את ההתיישבות וחתימתו על מכתבי מחאה שפורסמו בתקשורת נודעו בקרב אנשי הימין שהפכו אותו לסמל במאבקם על ארץ ישראל. אלא שלומדי משנתו יודעים היטב שרב המרחק בינו ובין רבנים אחרים, בעיקר יוצאי 'מרכז הרב', הדוגלים בשלמות הארץ. גישתו היא פרגמטית-ריאלית, כפי שהוא מגדיר זאת. רק לדוגמה: את התנגדותו הנחרצת להתנתקות נימק בשעתו בטענה של גזל – אין רשות לממשלה להפקיע מאזרחיה את בתיהם.

פסיקתו נחרצת: "המדינה היא מה שהרמב"ם אומר. במספר מקומות עודד הרמב"ם עלייה לארץ ישראל והוא גם מדבר על כך שאם מספיק יהודים יעלו ארצה ניתן יהיה לחדש את המלוכה ולהקים סנהדרין. למשיח הקב"ה ידאג. אנחנו נדאג לעצמנו".

ההשקפה של הרב ריאלית?

"רמב"מית".

הרב רבינוביץ' מתנגד למושג 'מדינת הלכה'. אין משמעות לדעתו למושג זה כשם שאין משמעות למושג 'מטבח הלכה'. יש מדינה שפועלת בהתאם להלכה. ובכל זאת, אין הוא מעוניין שלמדינה תהיה בלעדיות על חוקי התורה: "אני רוצה שחוקי התורה יהיו חוקי עם ישראל. זה לא טוב שהמדינה תהיה אחראית בלעדית עליהם. גם לפי התורה לא טוב שכל הסמכות תהיה בידי מוסד אחד. מאידך, חשוב מאוד שהמרכז הדתי לא יהיה כמו שהוא היום, אכול בפוליטיקה. זה גורם לתקלות גדולות".

ומה עם משפט עברי? צריך לפסוק היום לפי המשפט העברי?

"אני חושב שבמידה מרובה כן, אבל הדבר דורש גם משפטנים עבריים. כיום לא מתייחסים למשפט העברי מפני שהדת קשורה מאוד בפוליטיקה. וזה שורש הבעיה. אבל הציבור המאמין הולך וגדל, ובעוד חמישים שנה, אולי פחות, הרוב במדינה יהיה שומר תורה ומצוות. אם יהיו מנהיגים דתיים שמבינים איך להתמודד עם הציבור, קצת רמב"מיסטים, שיבינו איך באים לקראת הצרכים האמיתיים של החברה, אז ודאי אפשר שחלק גדול מן המערך המשפטי כן יתנהל על פי התורה. בכל מקרה, גם במצב הנתון צריך להבין שלמערך המשפטי הקיים יש סמכות הלכתית. הרי תמיד היה משפט המלך".

האם הרב תומך בהקמתן של מפלגות דתיות?

"לא (מחייך). אולי בגלל זה אני לא מקובל עליהן".

ומה לגבי פתרון שתי המדינות?

"הכול יודעים שפתרון שתי המדינות לא יהיה ולא יקום, כי הערבים לא רוצים. אם הם היו רוצים בכך זה היה יוצא אל הפועל כי מיד היינו מקבלים את זה".

כלומר, הרב מקבל את העיקרון של שטחים תמורת שלום?

"באופן עקרוני ודאי. צריך לעשות כל מה שאפשר לעשות, ואם אנחנו יכולים לשלוט על חלק מסוים בשלום אז צריך לעשות את זה. אבל ברור שכל עוד אנחנו קיימים הם לא יוותרו. לכן אין פתרון. הם לא ייתנו להקים שתי מדינות, ואנחנו לא יכולים לאפשר הקמה רק של מדינה אחת.

"גישת השמאל לנסות ולהחזיר שטחים נכשלה. התנגדותי לגירוש מגוש קטיף נבעה בין היתר מכך שידעתי שזה לא יצליח. אם אחרי הניסיון הכושל הזה אנחנו עדיין לא מבינים שזה לא עובד, אנחנו טומנים את ראשנו בקרקע".

אבל מכאן ועד למלחמה על כל היאחזות כפי שהרב עושה הדרך רחוקה, לא?

"כיוון שאין פתרון של חלוקה, עלינו לחזק את אחיזתנו בכל מקום. זאת האלטרנטיבה היחידה. אם לא נחזק את אחיזתנו אנחנו ניחלש, ואז אין שום תקווה שנקבל על זה משהו. פשוט ניחלש, ואז רחמנא ליצלן יעשו לנו מה שיעשו".

אחריות על התלמיד

גם תפיסתו של הרב רבינוביץ' ביחס להלכה היא רמב"מית מובהקת. כרמב"ם, שלא חשש מלחלוק על פסקי הגאונים שלפניו והיה נאמן לפסיקה התלמודית שהיא האחרונה שהתקבלה על כלל ישראל, כך הרב רבינוביץ' לא מפחד לחדש הלכות לאור עיונו והבנתו בסוגיות. גישתו הפשוטה והבלתי מתחכמת קוסמת לרבים שנקעה נפשם מפלפולים והחמרות שאין להם יסוד. המסורת לדידו מסרה עקרונות בעניינים שונים ויש לתרגם אותם למציאות הנתונה, ובמלאכה הזו אין יתרון למי שנושא את התואר רב. כל מי שלומד את מקורות הסוגיה ומבינם היטב יכול, באמצעות סברא ישרה כמובן, להסיק מסקנה הלכתית – ועליו לקחת על עצמו את האחריות למעשה. פנייה במצב זה אל הרב שיחליט בעבור האדם היא מעשה לא מקובל מבחינתו.

אינני יכול להתאפק מלספר סיפור אישי שממחיש את הדבר. כתלמיד של הרב במשך שנים לא מעטות פעם באתי עם החברותא שלי אליו בשאלה: מתי יש לברך ברכת "על הניסים" בנרות החנוכה – לפני ההדלקה או לאחריה? "ומה אתם סוברים?", ענה-שאל הרב. "לכאורה צריך לברך אחרי ההדלקה, שכן זו ברכה על הראייה ולא על ההדלקה", ענינו. "אם כן, עשו כך", פסק. "אבל מצד שני", הקשינו, "יש גם סברא לברך לפני, כמו שמברכים שהחיינו לפני המעשה". "אז עשו כך", ענה הרב. "אבל אנחנו לא יודעים כיצד לפסוק", חצי שאלנו חצי ביקשנו. "עשו כפי שאתם מבינים", אמר בנחרצות ופטר אותנו לשלום. ייתכן שזר לא יבין זאת. רבים רגילים לפסיקה אחת, טוטאלית. אבל אצל הרב לא כך. יש תחומים שעל פי הכללים שנמסרו לנו יש בהם צדדים לכאן ולכאן, ועל האדם להכריע בשכלו הישר איזו סברה נראית לו יותר.

נושא בוער שעלה לאחרונה לכותרות הוא שירת נשים. אני שואל את הרב על דעתו בעניין: "ביום שנתפרסם כל העסק הזה העברתי שיחה בישיבה ואמרתי שהיום אנחנו רואים מה זה חלם. ממש חלם משני הצדדים. גם אלה וגם אלה נהגו כמו חלמאים. הבעיה היא שיש אצלנו הרבה מאוד חלמאים".

לא היה צורך לסרב פקודה?

"לא היה צורך לסרב פקודה, ולא היה צורך לתת את הפקודה".

זה בסדר שחיילים מתקשרים לרבנים שלהם לשאול שאלות הלכתיות ולא סומכים על הרבנות הצבאית?

"זה באמת לא בסדר, אבל הדבר נובע מבעיה אמיתית. בשנים האחרונות יש רבנות צבאית שאפשר לשאול את פיה. הרב רונצקי היה אחראי ודאג למנות הרבה רבנים צבאיים, וגם הושיב כמה מהם לדון בהלכות שונות. לפני כן הייתה בעיה קשה מאוד. לפני הרב וייס היו שנים רבות שבהן היה רב צבאי שלא תפקד. אני זוכר שכמה וכמה פעמים נשאלתי שאלות על ידי בחורי ישיבה – היה צורך לתקן את העירוב ולא ידעו איך, ואין רב צבאי. אפילו אם היה – הוא לא רצה לקחת אחריות. בעצמי נסעתי כמה פעמים בערב שבת כדי להתקין להם עירוב. זה דבר שלא יעלה על הדעת. עכשיו יש רבנים צבאיים, אבל עדיין ייקח זמן עד שהם ישתלטו על המצב. עדיין אין אמון בהם, כי החיילים למדו שהרבנות הצבאית היא לא כלום ואין טעם לפנות אליה".

לא תמיד קוראים

אני שואל את הרב על מעורבותן של הנשים בעולם התורה. הוא ממהר לפסוק: "תבוא עליהן ברכה". אבל הן רוצות גם להתמנות כדיינות, אני מקשה. "והרי המקרא מספר לנו על אישה שהייתה שופטת בישראל", עונה הרב בתמיהה.

והשו"ע אוסר…

"נכון, אבל הכתוב אומר שכן. התוספות מביאים כמה פתרונות לעניין. אם וכאשר יתגלגל העניין אולי ימצאו את הפתרונות שמעלים התוספות. אולי יאמצו אחד מהם. ברמב"ם אין פתרון כזה, חוץ מהפתרון שהיא תייעץ להם. נו, אבל אם הדיינים יקבלו עצות גם זה משהו. הבעיה היא שהיום הם לא מקבלים עצות".

מה לגבי ספר תורת המלך? מה הרב חושב עליו?

"לא קראתי אותו, אבל אם הציטוטים שפורסמו הם אמיתיים אז יש שם עם-ארצות. ממש עם-ארצות. הרי אפשר לפרש כל דבר איך שרוצים".

והרי הספר קיבל הסכמות מרבנים ידועים?

"אגלה לך סוד. גם כשנותנים הסכמות לא תמיד קוראים".

אני מבקש להבין, הרב סובר שמי שנתן הסכמה לספר לא קרא אותו?

"לא".

אבל חקרו אותם על כך. מדוע לא אמרו שלא קראו?

"הם לא עמדו מאחורי הטענות בספר. הם רק אמרו שזה ביזיון התורה לחקור רבנים".

הרב מסכים עם זה?

"לא צריך לחקור רבנים".

אם יש רב שקורא להרג ערבים, לא צריך לחקור אותו?

"לא צריך לחקור אותו. צריך להעניש אותו, כמו שצריך להעניש ערבי שקורא להרג יהודים. הרבנות צריכה לשלול לו את כתב המינוי".

*

אני יוצא מהראיון עם הרב רבינוביץ' ותמה לעצמי: יותר משדיברתי על הרב מצאתי עצמי מדבר על הרמב"ם. אבל אולי בזה טמון סודו: הרב נחום אליעזר רבינוביץ' הוא הדמות הקרובה ביותר למי שאליו הקדיש את חייו – הרמב"ם עצמו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ד בניסן תשע"ב, 6.4.2012 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 באפריל 2012, ב-גיליון פסח תשע"ב - 765 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 9 תגובות.

  1. אני רוצה להביע את מחאתי על ציטוט מעוות של הרב ליכטנשטיין. ציטטת אותו כאומר: "לו אבד הספר 'מורה הנבוכים', היה זה הפסד אבל לא כביר. עם ישראל היה מחזיק מעמד".
    הציטוט עצמו הוא נכון, רק שיש לו המשך: "אבל אם היה אובד לנו פירוש רמב"ן על התורה, זאת היתה קטסטרופה" (לא ציטוט מדוייק).
    נראה לי ברור שהרב ליכטנשטיין בסה"כ התכוון להדגיש את החשיבות שהוא רואה בפירוש הרמב"ן. נכון שהוא רואה פחות חשיבות בספר מורה נבוכים, אבל מכאן ועד להציג את זה כאילו זאת היתה עיקר האמירה שלו, נראה לי כסילוף.

    • אריאל, המשך הציטוט לא משנה דבר בחלקו הראשון. גם אם זו לא עיקר האמירה של הרב ליכטנשטיין עדיין זו אמירה שתגובת הרב רבינוביץ' עליה מסקרנת. הציטוט הוא אכן חלקי אבל בשום אופן לא מעוות.

      • יש מקרים שבהם הבאת ציטוט חלקי היא עיוות. עיקר כוונתו של הרב ליכטנשטיין היתה לומר את דעתו על פירוש הרמב"ן, והוא הביא כנקודת יחס את מורה נבוכים. מהציטוט מובן שהוא התייחס ישירות למורה נבוכים, דבר שמקצין את האמירה שלו.

  2. בעיני זהו קצת יותר מדי ראיון של רב על ידי תלמיד מעריץ. הרבה שבחים וסופרלטיבים המגובים על ידי מעט מדי אמירות "עם בשר". אם ניתן להשלים עם המצב הזה ביחס לתורתו של הרב ולחידושיו על הרמב"ם שסוף סוף נמצאים בספריו וכל הרוצה יכול ללמדם, קשה יותר לקבל את הציטוטים בקשר ל"תורת המלך".

    כותבי הספר תורת המלך, שאני די רחוק מהכיוון הרוחני-פוליטי שהם מנסים לטפח- אינם, במחילה, עמי הארצות כפי שהכתבה הזו מנסה להציג אותם, וברור שאמירות כמו "לא קראתי את הספר אבל שמעתי ציטוטים והם עם הארצות" הם לא לעניין. אדם שאינו חסיד של הרב רבינוביץ', ובפרט מי שדעותיו מראש קרובות לדעת מחברי הספר, יתקשה לראות בכך יותר מעדות על יחס לא רציני מצידו של הרב רבינוביץ'. אינני חושבב שזהו המצב, אבל הכתבה אכן יוצרת רושם כזה.

    • נדב, הציפיה שלך שהרב רבינוביץ' יקרא את ההבלים שב"תורת המלך" היא מוגזמת. אולי אכן היה ראוי שמי שלא קרא את הספר לא יביע את דעתו עליו (וכך היה הספר נעלם חיש קל בתהום הנשיה), אבל משהתפתח דיון ציבורי, רובו סביב ציטוטים, זכות כל אחד להביע את דעתו על סמך הציטוטים.

  3. גם לי חרה הענין עם הציטוט של הרב ליכטנשטיין תוך כדי קריאת הראיון…

  4. הציטוט המלא של דברי הרב ליכטנשטיין לא מציל אותו מטעות. אם חלילה אבד ספר מורה נבוכים זה היה אבוד גדול. יש רבנים גדולים מהרב ליכטנשטיין שטעו בהבנת המורה היעב״ץ לדוגמה חשב שהיו שני רמבמים ז.א שני מחברים שונים של המורה והשנה תורה!

    שהשם יעריך את שנות בעל יד פשוטה בנעימים. עם ישראל זקוק לו.

    מאיר הנוך הכהן ווייס
    מרבני לונדון יצ״ו תלמידיו

  5. אריאל….המורה נבוכים הוא הפירוש של הרמב״ם לתורה רק שאתה והרב ליכטנשטיין ע״ה לא ירדו לדעת הרמב״ם. מו״ר הגאון הרב שלמה בנציון לעפערער זצ״ל אמר שיש בידינו רק שליש מהספרים התורניים. יש 100,000 ספרים הספריה של בית המדרש לרבנים בלונדון אבל למי יש לקרוא את כולם?

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: