מחכה להתגלות / אלישע פורת

 

 הרחק מעיניהם של חוקרי ספרות, בנה נתן יונתן היכל מפואר של שירה עברית ים-תיכונית. שמונה שנים למותו

נתן יונתן. צילום: יוסי זליגר

בפברואר 1984 ישבתי בחדר המבצעים המוסק במפקדת צד"ל שבעיירה ההררית מרג' עיון, דרום לבנון. בשבת הארוכה של התורנות המייאשת האזנתי לתוכניות מישראל, המדינה השכנה מדרום. געגועים נוראיים השתלטו עליי: הבסיס שהתרוקן; השלווה השבתית המדומה שירדה על ההרים המושלגים מסביב; הריחוק העצום מביתי שבשפלת החוף. הייתי איש מילואים מזדקן בן ארבעים ושש, ממש כמו החייל משירו של נתן אלתרמן, "אל תתנו להם רובים". והמילים הרי מתנגנות בי, בנו, בכל הדור שזוכר את אלתרמן ואוהב את שיריו הנשכחים מימי הנעורים. "…ילדך יתום/ ואשתך אלמנת/ ואתה תינוק/ בן ארבעים ושש/…".

לפתע שמעתי את קולו הנוגה של המשורר נתן יונתן בוקע מתוך הרדיו, קורא את שירו "והרותם היה מלבין". לבי יצא אל המילים, אל קולו הקורא, אל המנגינה הקסומה של שירו:

"אתמול נורתה בלבה צלמת אחת יפת-תואר / שחמדה זהב-דיונות ופריחה אצילה של / שקנאים משמורת הטבע של מעגן מיכאל…".

פתאום, בקסם השיר, הכול נשכח ממני: חדר המבצעים המצחין, השקט המשלֶה שבחוץ, המלחמה האכזרית, מלחמת לבנון הראשונה שכאילו נרדמה למשך השבת. רק צליל קולו הרך של המשורר הקורא מילא את החלל. הקסם הנוגה של שירתו הרחיק אותי לגמרי, אפילו לשעה קצרה, ממפקדת צד"ל, מהמבצר הצרפתי הנושן, מהחיילים השיעים, המרונים, הדרוזים, הבדואים והיהודים, הצבא הבינלאומי שקובץ שם לשעה, מהעיירה הנוצרית מרג' עיון המנמנמת, ומהדי נפץ אקראיים שהיו באים, מתגלגלים בגאיות, הולכים.

סוד קסמם

לימים, כשנזכרתי ברגעי החסד המופלאים הללו באמצע המלחמה, הרגעים שבאו אליי כל כך בהפתעה וכל כך בחסד, שאלתי את עצמי לא פעם מהו באמת סוד קסמם של שירי נתן יונתן. מהו קסמו של שיר פשוט-כביכול כמו "והרותם היה מלבין"? האם העובדה שהמשורר היה עד, בעל כורחו, לשבת הנוראה ההיא של אוטובוס הדמים במארס 1978? מבעד למרחקי הזמן והמקום, נזכרתי באוטובוס ובמאורעות כביש-החוף, באביב הרחוק, בשבת הנוראה, בשנת שבעים-ושמונה. בין הדיונות החמימות, בלב פריחת הרֹתֶם המלבינה.

אביב מטורף היה אז בארץ. מלוא כל הארץ פרחים מופלאים בעצם פריחתם, וזמרתן הנפלאה של ציפורי-השיר. נזכרתי בצלמת הצעירה, גייל רובין הי"ד, נערה יפה, יהודייה, ניו-יורקית, ברוקלינאית, שהתאהבה עד כלות בציפורי ארץ ישראל וגם בבחור או שניים, פורחים כפרחים, מהקיבוצים הסמוכים. איך המר לה הגורל היהודי האכזר שרדף אחריה עד לחוף האביבי של מעגן מיכאל. כמה דייק המשורר: בעונה ניחוחית זו של השנה, בכביש החוף, בדיונות של חפציבה וחדרה ומכמורת, פורחים אלפים אלפים של שיחי רותם, מלבינים ומוורידים. ומי שעיניו פקוחות גם פנימה, כדרך משוררים, כדרכו של נתן יונתן בשיריו, לא יכול שלא לצרוף את הזיכרון עם המראות ולהפיק מהם שיר גבישי.

כמה שנים לאחר מכן ביקרתי במעגן מיכאל, בבית-הספר-שדה שליד הקיבוץ, ראיתי שהוקם  אולם הרצאות, ובמבואו שלט זיכרון, לזכרה של הצלמת היפהפייה ההיא שנהרגה ליד החוף. גם אני עמדתי שם דומם, בין המבקרים שחלקו כבוד לזכרה. ניצבתי מתחת לשלט הקטן וניסיתי לנחש מה עוד נועד לה בחייה הקצרים. מתחת לאותיות שמה, בעברית ובאנגלית, נחרתו גם תאריך לידתה ויום מותה. נאלמתי דום למקרא השורות הספורות. היא נולדה באותו החודש ובאותה השנה שבהם נולדתי אני.

התגלות הים התיכון

בשקט בשקט, הרחק מעיניהם של מבקרים וחוקרי ספרות, בנה נתן יונתן בשירתו היכל מפואר של מה שאני מכנה "הים התיכון שלנו", 'מארה נוסטרום' יהודי ארצישראלי. הוא בנה עולם עשיר ומורכב שעדיין מצפה לגילוי. הים התיכון אצלו הוא בבחינת התגלות של ממש – גם ברובד הפשוט, הגשמי, גם ברובד התרבותי וגם ברובד הסמלי. הים מחבר את התרבות הארצישראלית – שנתן יונתן צמח מתוכה והצמיח אותה – לתרבותם של העמים האחרים השוכנים לחופו: ספרדים, יוונים, אנשי האיים ומשוררים יוצאי אלכסנדריה, כקוואפיס ואחרים.

האם ראה את עצמו כחלק מחבורה ים תיכונית מופלאה זו? האם משום כך כל כך בולטים בשירתו שני היסודות הללו, שירת התנ"ך שנוצרה בחופים שלנו, ושירת "תור הזהב" הספרדי, של משוררי ענק שגדלו אמנם 'בקצווי מערב' אך חיו ויצרו לחופו של אותו הים?

שנים קיוויתי לשווא ששירתו תופקע מידי עורכי תוכניות של זמר עברי ומידיהם של מנחי ערבים של 'שירת רבים', ותעבור לידיהם של חוקרי ספרות. שנים קיוויתי לשווא שיזכה בפרס ישראל, לא על פזמוניו כביכול אלא על עולם שירי ורווי שהעמיד. אך זה עדיין לא קרה.

שמונה שנים חלפו מאז פטירתו, ועולם המחקר הספרותי עוד לא עמד על סגולותיו. אם יש בארץ כמה מניינים של אוהדיו המצטערים על כך, אני נמנה ביניהם! אין לי אלא לקרוא לקוראי שירה, למורי שירה, לאוהבי שירה: אנא העמיקו בקריאת שיריו. יש בהם הרבה יותר ממה שנראה לעין או נשמע לאוזן בקריאה ראשונה.

לפני שלוש שנים, במארס 2009, כתבתי שיר לזכרו. זהו שיר תשובה, המתכתב באופן גלוי וברור עם שירו מכמיר הלב "והרותם היה מלבין". קראתי לו "והרותם שוב מלבין", ולא כתבתי "והפרגים שוב מאדימים". כמוני כמוהו, אני נחרד מצירוף הצבעים המטורף האביבי הזה וממה שעולה ממנו. כמוני כמוהו, אני משתוקק לימים שבהם שיחי רותם ילבינו בכביש החוף ופרגים יאדימו בו, מבלי חשש של מחבלים מסתתרים או של נחיתת טילים לא צפויה. טרחתי ונסעתי גם לחפציבה, למרכז ההדרכה של חברת החשמל, והבאתי לידיעתם שעל פי עדות עצמו, שירו הנפלא של יונתן "חופים" – מקור השראתו ולידתו הוא נחל חדרה. אותו הנחל שהפך מאיתן לאכזב בהינף יובש של כמה שרבים אביביים, אבל שימר בתוך מראהו, בשביל המשורר, את הגעגועים הבלתי מתכלים.

לא תאמינו: בחולפי בקילומטרים הספורים שבין הכביש הראשי לחוות חפציבה המשוחזרת, נסעתי בתוך ים של פריחת שיחי הרותם, והם היו משובצים בריכוזי פרגים מאדימים כדם.

 ————————————————————————————————

והרותם שוב מלבין

 לזכר נתן יונתן

 חוֹפִים הֵם לְתָמִיד נוֹפֵי-גַּעְגּוּעִים

לְנַחַל חֲדֵרָה אֲשֶׁר אִכְזֵב מֵאָז.

וּבְחֻרְשׁוֹת הָאֵקָלִיפְּטִים, עֲנָקֵי-הַצֵּל,

בֵּין דְּיוּנוֹת חֹרֶף חֲמִימוֹת, שׁוֹקְטִים

הַקּוֹרְמוֹרָנִים בִּשְׁמוּרַת-חַנְיוֹן לֵילִית.

פְּרִיחַת הָרֹתֶם מַלְבִּינָה וּמַדְבִּישָׁה

אֶת הָאֲוִיר בְּמֶתֶק מַר שֶׁל זִכְרוֹנוֹת:

כְּמוֹ שׁוּב נוֹרָה שָׁם לֵב צָעִיר,

כְּמוֹ שׁוּב עוֹלִים הַמַּטָּחִים הָהֵם.

וּבְלֵב הַלֹּבֶן נִתָּזִים כִּתְמֵי פְּרָגִים

מַאֲדִימִים: בִּכְבִישׁ הַחוֹף, שֶׁל צָהֳרֵי        

שַׁבָּת הַהִיא הָרְחוֹקָה. אֲבָל עֵינֵי

הַמְּשׁוֹרֵר רָאוּ הַכֹּל, וְגַם כָּתְבוּ.

כְּמוֹ זִכָּרוֹן מֻדְפָּס, כְּמוֹ צִלּוּמִים

שֶׁהָעֳלוּ עַל נְיָר, וְנֶחְרְתוּ בַּלֵּב.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' בניסן תשע"ב, 30.3.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-30 במרץ 2012, ב-גיליון צו (שבת הגדול) תשע"ב - 764 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: