הנסיך ממיר / נטע סלע

הוא רק בן ארבעים ושתיים וכבר עומד בראש הישיבה הגדולה בעולם. הרב אליעזר יהודה פינקל כבר החל במהפכה ואסר הכנסת מחשבים ומכשירים סלולריים. פרופיל ראשון לנסיך עולם התורה הליטאי

הרב אליעזר יהודה פינקל (משמאל) עם השגריר דן קרצר

הרבנים בישיבות החרדיות כבר כמעט הרימו ידיים במלחמתם בחידושי הטכנולוגיה. לאחר שנים של מאבקים, ברובם חסרי תוחלת, בישיבות מנסים להגביל את השימוש בפלאפונים ובמחשבים באמצעים מהוססים שנראים כקרבות מאסף. לכן, הורמו גבות רבות כשדווקא בישיבת מיר, הנחשבת לפתוחה יחסית בעולם החרדי, מצאו לנכון להכריז מלחמה חדשה על המכשירים הקטנים. במכתב לבחורי הישיבה אסר ראש הישיבה החדש, הרב אליעזר יהודה פינקל, להכניס מכשירים סלולריים 'לא כשרים' ומחשבים לשטח הישיבה, במיוחד מכשירים עם חיבור לאינטרנט. בנוסף, לפי התקנות אין להחזיק בבית המדרש מכשירי טלפון מכל סוג, כשרים ושאינם כשרים, בכל שעות היממה.

פרסום התקנות הללו מעורר תמיהה. אפילו בחסידות 'תולדות אהרון', הנחשבת לחצר אדוקה במיוחד, יצא האדמו"ר חוצץ רק נגד ה'אייפון' וה'בלקברי'. איסור על שימוש במכשירים כשרים? תקנה כזו לא נשמעה מעולם בקרב הציבור החרדי. נשאלת השאלה אם כן כיצד אזר עוז ראש ישיבת מיר להכריז מלחמה כנגד הטכנולוגיה, ולעמוד במקום שרבים וטובים ממנו כשלו? ובכן – ככה זה כשאתה "נסיך".

כנגד כל הסיכויים

הרב אליעזר יהודה פינקל, בסך הכול בן ארבעים ושתיים, עומד כיום בראש הישיבה הגדולה בעולם, המונה קרוב לששת-אלפים לומדים. את התואר "הנסיך של עולם הישיבות" הוא קיבל לפני חודשים ספורים, כשירש את הנהגת הישיבה לאחר פטירת אביו, הרב נתן צבי פינקל. בהלווייתו של אביו, שנפטר בגיל שישים ותשע בלבד, השתתפו קרוב למאה אלף איש, ובראשם חבורה נכבדת של גדולי התורה החרדים. הייתה זו אחת הלוויות הגדולות שראתה ירושלים – וכבר היו בה לוויות גדולות. הסיבה להשתתפות ההמונים נעוצה לא רק בהיותו של הרב פינקל ראש ישיבה חשוב או בפטירתו בגיל צעיר יחסית. הציבור הגדול ראה ברב פינקל האב דמות ייחודית בעולם הישיבות, והעריך את המרץ שבו פעל חרף נסיבות החיים הקשות בשנותיו האחרונות.

ראש הישיבה סבל במשך תקופה ארוכה מניוון שרירים וממחלת פרקינסון והיה מרותק לכיסא גלגלים. למרות זאת המשיך לנהל במרץ את הישיבה בראשותו, להעביר שיעורים ולהיות מעורב בכל המתרחש, כנגד כל הסיכויים. "אנשים במצב בריאותי משופר הרבה יותר ממנו לא היו מצליחים לעשות רבע ממה שהוא עשה. הוא בקושי הצליח לדבר ועדיין המשיך בפעילות עד ליומו האחרון. היה לו מאוד אכפת מהתלמידים ומעתיד הישיבה והוא עשה את זה במסירות נפש", מעיד עליו חיים, אחד מתלמידיו.

התנהלותו זו גרמה לגל של רגשות הערכה וערגה לחרדיות הישנה והטובה בקרב מוקיריו, ואלה נהרו בהמוניהם לחלוק לו כבוד אחרון. תרמה לא מעט גם העובדה שהרב פינקל האב היה קרוי על שם אבי זקנו, 'הסבא מסלבודקה', שהיה מראשי תנועת המוסר במזרח אירופה וייסד את שיטת "גדלות האדם". ראש הישיבה המיוסר שימש באופיו ובאישיותו הוכחה חיה לכוחה של רוח האדם.

הוא גדול

במצב עניינים זה, נראה שלא הייתה יכולה להיווצר קרקע נוחה יותר בעבור "הנסיך" לביסוס הנהגתו בממלכה שירש. התקופה שקדמה לפטירתו של אביו הייתה קשה. המשבר הכלכלי העולמי לא פסח על עולם הישיבות, ובכללן גם על 'מיר'. התרומות שקיימו את המוסד הלכו והתמעטו. יודעי דבר מעריכים שעלות החזקת מוסד בסדר גודל של 'מיר' עומדת על קרוב לחמישה מיליון שקלים בכל חודש. אלפי בחורים ואברכים אוכלים בישיבה ארוחת צהרים מדי יום. "זה דבר שאין באף מקום. זה סוג של בית תמחוי בצורה לא רשמית", אומרים בישיבה.

אלא שבעקבות המצב הכלכלי נעשו קיצוצים חריפים. הדברים אף הגיעו לידי כך שבמשך חודשים ארוכים לא קיבלו רבני הישיבה את משכורתם והאברכים את קצבתם. לאור המצב הקשה, ימים ספורים לאחר 'השבעה' על אביו יצא הרב פינקל הבן לסיבוב התרמות בארצות הברית. בשיאו של המסע השתתפו אלפים בעצרת מספד וסיום הש"ס ב'בורו פארק', שהוקדשה לזכרו של ראש ישיבת 'מיר' המנוח. אורח הכבוד היה בנו וממלא מקומו. הביקור בחו"ל הביא ככל הנראה לתוצאות המצופות. לאחרונה דווח בפורומים חרדיים ובחדשות ה"נייעס" שכל המשכורות ב'מיר' שולמו עד השקל האחרון. "הנסיך" הוכיח שהוא ראוי לתואר.

אלא שלמרות חשיבותו של הפן הכספי, הנהגת ישיבה לא נמדדת דרך החור של הגרוש. בינתיים, ב'מיר' מחזיקים מיכולותיו הלימודיות של ראש הישיבה, ואין זה דבר של מה בכך כשמדובר במגזר הליטאי הידוע בדעתנותו הרבה בכל עניין. "הוא תלמיד חכם גדול. אין על זה ויכוח. הוא גדול. הוא ישב ולמד כל הזמן עד שנהיה ראש ישיבה", אומרים עליו תלמידים.

אבל בנוסף ליכולות ניהול ול"רייטינג" חיובי ברחוב החרדי, ראש הישיבה החדש יצטרך להוכיח יכולת הנהגה מבחינה רוחנית וחינוכית. זו למעשה תהיה הבחינה האמיתית והחשובה ביותר בעבור יורש העצר הצעיר שמנסה להתמודד עם נעליו הגדולות של אביו.

לא בראש אמריקאי  

תחת הנהגתו של הרב פינקל האב, ניתן היה לחוש ברוח הישיבה את השפעות מוצאו האמריקני. ראש הישיבה נולד בשיקגו שבארצות הברית, ובצעירותו למד בתיכון לא-חרדי והמשיך את לימודיו בקולג', שם הצטיין בטניס. בתמונה מתקופה זו בחייו של הרב פינקל, המסתובבת בין תלמידי הישיבה, נראה בחור ללא זקן ופאות, ודאי ללא מלבושי השחורים. אפילו הכיפה, אם הייתה, לא ניתנת להבחנה בתמונה. בשנות ה-60 בחר הרב פינקל להגיע לישראל וללמוד בישיבת 'מיר', בניגוד לרצון הוריו. ככל הנראה הוא הצטיין בלימודים, התחתן עם בתו של ראש הישיבה וקבע בה את מקומו. ב-1990, לאחר שמילא שורה של תפקידים חינוכיים, נבחר לכהן כראש הישיבה, ותחת הנהגתו הפך אותה ל"אימפריה"המוכרת כיום. משיחות עם תלמידיו עולה תמונה של הנהגה מרוככת מאוד וסובלנית.

"הוא אף פעם לא התערב לפרטי פרטים איך תיראה הישיבה", הם מספרים. "תחתיו היו הרבנים שמנהלים בפועל את בתי המדרשות והוא רק נתן הנחיות כלליות, לא הוראות מדויקות. הוא למשל מעולם לא אמר מילה לבחורים האמריקנים שלומדים בישיבה אם הלכו לשחק פוטבול במקום זה או אחר. זה ראש אחר – אמריקאי".

בהתאם לכך, גם מבחני הקבלה ל'מיר' שונים מאלו המקובלים בשאר הישיבות החרדיות בארץ. לעומת הישיבות היוקרתיות הבוחנות את יכולותיהם הלימודיות של הבחורים, ב'מיר' תנאי הקבלה שמים דגש פחות על הלימוד, ומחשיבים יותר את הרצון ללמוד ואת יראת השמים של התלמיד.

הרב פינקל הבן, בשונה מאביו, נולד לתוך עולם הישיבות החרדי בארץ והוא בשר מבשרו – בן לאב שהוא ראש ישיבה חשובה. את חוק לימודיו השלים בישיבה בתפרח, הנחשבת לאחת הישיבות החשובות בעולם החרדי, ומתאפיינת בסגירות ובקפדנות. האם הרקע שממנו מגיע הבן, השונה מדרכי ההנהגה של אביו, ישפיע על המתרחש ב'מיר' מעתה?

יבכה עוד עשור

את התשובה לשאלה אולי ניתן למצוא בפרשת התקנות החדשות שהזכרנו. אפשר שניתן לראות את היחס לטכנולוגיה כמקרה מבחן של הדרך החינוכית המבדילה בין האב לבנו. תלמידי הישיבה מספרים שלפני כארבע שנים נכנס הרב פינקל האב להיכל המרכזי בישיבה. "הוא ובכה ונהם מקירות לבו", הם מתארים. "הוא אמר שבשום פנים ואופן לא יהיו פלאפונים לא כשרים. אחד הבחורים לקח פח זבל ואנשים זרקו לשם עשרות מכשירים".

לעומת אביו, הרב פינקל הבן העדיף לפרסם את הכללים החדשים באמצעות דף תקנות שנתלה בכניסה לבית המדרש. האם הדבר מעיד על גישתו השונה בענייני חינוך? לא בהכרח. "עוד עשר שנים הוא גם אולי יוכל 'לצאת' בבכי על דברים. בינתיים אין לו עדיין המעמד הזה", מסבירים התלמידים את הדקויות.

בינתיים, עוד מוקדם לקבוע מה ילד יום. "זאת השאלה הגדולה", קובעים התלמידים בישיבה, "ברור שהוא עוד צריך זמן לקלוט את הממדים של הדבר שהוא נכנס אליו. הוא נכנס לנעליים מאוד גדולות, זה ייקח תקופה. אף אחד לא חושב שהוא מתכוון לעשות פה הפיכה ולהקים 'מיר חדשה'. זה לא הגיוני ולא משתמע. נראה יותר שהוא מחפש איך לשמור על הקיים, בדברים בסיסיים כמו פלאפונים, מחשבים, אינטרנט. כולם קיבלו את זה די בהבנה. אנשים תרמו הרבה כסף בגלל שראש הישיבה נפטר, אבל המבחן האמיתי שלו יתחיל בעצם בהמשך הדרך, בעוד שנה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב באדר תשע"ב, 16.3.2012 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 במרץ 2012, ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ב - 762, עולם הישיבות - גליון מיוחד ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. הוא לא בן 42. הוא בן 46 וחצי

  2. פלאפונים תמיד היה אסור להכניס לבית המדרש, ואף פעם לא הותר פלאפונים לא כשרים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: