בוערים לעבודת הבורא / עדין אבן-ישראל

 ישיבה נועדה להוות חממה לצמיחתם של אנשים שעבודת ה' היא עולמם, והם עושים זאת בכנות וברוחב דעת. הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) משוחח עם תלמידים

הרב שטיינזלץ עם תלמידים בישיבת תקוע

מטרתה של הישיבה היא לבנות טיפוס אחר, טיפוס מסוג חדש, שעדיין איננו בנמצא: אני רוצה לראות בישיבה נערים דתיים, ואני מתכוון לדתיים ברצינות. אינני מדבר על אדם שיש לו ראש, על הראש יש כיפה, לעיתים משתלשלות לו ציציות והוא עושה כל מיני דברים שכתובים בכל מיני ספרים; לא זה מה שאני קורא דתי ברצינות. כוונתי שיֵצאו מכאן אנשים שזהו הנושא המרכזי בחייהם – לא איזשהו עיסוק שהם מבלים בו לעתים את זמנם, אלא דתיים שמתכוונים לזה ברצינות. עניין זה כולל דברים רבים שהתמצית שלהם היא כוונת הלב – מה בעצם אני רוצה. השאלה היא לא כמה דברים אני עושה או לא עושה, אלא למה אני מתכוון.

תארו לעצמכם שאתם ילדים שנולדו באיזה קיבוץ, קיבוץ חילוני לכל דבר, ואחד מכם בא ורוצה להידבק ביראת ה'. זה לא יהיה איזה דבר צדדי ושולי עבורו, זה יהיה עניין מרכזי בשבילו, שינוי של כל החיים – כל חייו יעברו למוקד אחר לגמרי ולנקודת עניין אחרת לגמרי. כך גם צריך להיות פה. העניין הוא לא המסגרת של הישיבה או של בית הספר. השאלה המרכזית היא מה האדם מרגיש בתוכו, כמה העניין הזה חשוב לו, באיזה מקום הוא מדרג את היהדות בתוך חייו: במקום הראשון או במקום השמיני. אדם צריך להחליט איפה נמצא העולם שלו, מהו הדבר החשוב לו, מהי נקודת המוקד בחייו. העניין פה הוא לבנות אנשים שבשבילם היהדות מדורגת במקום הראשון, שזה מה שמעניין אותם. זה הדבר הראשון שרציתי להוציא מכאן, לא כמה גמרא לומדים, ולא אילו ציונים מוציאים כאן – אלו דברים שבעיניי הם שוליים.

על מנת להגיע לזה נדרשים כמה דברים.

קודם כול – עבודה עצמית. לא חשוב מה המחנכים אומרים – חשוב מה התלמידים חושבים. אני מנסה לעשות שמישהו יגיע ללמוד פה, ובאמצע כיתה ט' או י' פתאום ישתנה אצלו משהו, והוא יאמר בעצמו – "אני באמת רוצה, לא מפני שאמרו לי, לא מפני שזו מסגרת שלא מצאתי סיבה לברוח ממנה, אלא משום שאני רוצה, מצד עצמי". ברגע שאדם נכנס לעניין ככה – אז הדבר נמצא בו. הוא עדיין עושה כל מיני דברים, לומד ואוכל, אבל הדבר נמצא בו – זה העולם שלו.

אמת וכלליות

הייתי רוצה שאנשים יפסיקו להיות נגררים, שכל אחד יתחיל לזוז לבד, שלא יצטרכו כל הזמן לגרור אותו ולהגיד לו: "תרוץ לשם", "תלך לכאן" – לא צריך לגרור מישהו לבית כנסת, הוא צריך לרוץ לשם! כשם שלא צריך לגרור מישהו לאכול – זהו דבר שיש מספיק חשק לבד לעשות אותו – כך צריכים להיות גם הדברים שאני מדבר עליהם; לא צריכים לגרור אתכם לקיים אותם. אני צריך להגיד לכם מוסר? – חלילה!

התפקיד שאמור להיות לרבנים ולמורים פה הוא לבלום אתכם. אם מישהו מתלהב יותר מדי ויוצא מהגבולות שלו, תפקידו של המורה לעצור אותו. התפקיד של המורה במקום כזה צריך היה להיות הבלם ולא הקטר. אדם אוכל וישן לבדו, מחמת עצמו, וכך צריך להיות גם בעניין הלימוד והתפילה, שיעשה את זה מחמת עצמו. אף אחד לא יוכל לעשות את זה בשבילו.

בנוסף לעבודה העצמית זה דורש גם איזו מידה מסוימת של אמת; שאני לא מרמה לא אחרים ולא את עצמי. אני לא אומר מילים או עושה מעשים בשביל אנשים אחרים או בשביל דברים אחרים אלא אני כל הזמן עומד אל מול מבחן האמת.

נוסף לזה – וזה חלק מאותו עניין – הייתי רוצה שאנשים שלומדים פה ידעו שהדבר הגדול שצריך להימצא בעתיד ובחלום שלהם זה לדאוג ליהודים. זה אומר בעיקר שבן אדם יודע שהוא חלק, שהוא מעורב ושהוא שייך לעם ישראל – לכלל ישראל. וזה כולל את כולם – כולל דתיים, כולל חילונים וכולל כל אחד מישראל, למרות שלא תמיד זה כל כך קל. עכשיו מה שנדרש בעניין הזה זה פשוט לעשות, ולעשות הרבה מאוד.

צריך לדעת מה אני עושה בתוך העולם, מהו תפקידי – "אני עובד אצל הקב"ה, זה העניין שלי, זו המטרה שלי". איך הופכים מישהו להיות נביא של עם ישראל? שמים לו גחלת על פיו. מבעירים בתוכו אש. הייתי רוצה שבכל אחד פה תוכנס איזו גחלת, שתבער לו בתוכו, והיא זו שתבעיר אותו במשך שמונים השנים הבאות. אחר כך אולי הוא יוכל לנוח קצת. זהו העניין, זוהי המגמה.

שפה וכפית

למה לומדים בישיבה בעיקר גמרא? 

הטעם האמיתי לכך שברוב הישיבות לומדים בעיקר גמרא הוא פשוט בגלל שמנסים לחקות (ולא בהצלחה) את עולם הישיבות הליטאי של המאה הקודמת. אז למדו גמרא – לכן גם אנו נלמד גמרא.

אנשים מחקים תבניות מכל מיני סיבות. או בגלל שאין כוח יצירה, או משום שמפחדים לשנות. זה שלומדים בעיקר גמרא בישיבות זה במידה רבה בגלל המסורת. לא בטוח שמה שעושים בישיבות זה תמיד דברים נכונים, לא תמיד ישיבות הן המוסדות הכי יעילים בעולם. לא בטוח שכמות לימוד הגמרא בישיבות היא כמות נכונה, יכול להיות שצריך לשנות את שיווי המשקל, ללמוד גם דברים אחרים. העולם של היהדות בכלל ושל התורה בפרט הוא עולם רחב מאוד וחשובים בו כל הפרטים וכל הנושאים.

ישנו דבר נוסף שחשוב לומר בעניין הזה על מנת שהדברים יהיו ברורים. בכל עניין ישנן שפות שאדם צריך ללמוד בשביל לעבוד בעניין זה. אם אדם עוסק במדעים ולא מבין במתמטיקה – הוא לא יוכל לעסוק בזה ברצינות. ביהדות שפת המפתח היא גמרא, ומי שרוצה לעבוד ברצינות ביהדות חייב להבין גמרא. כל מי שניסה ללכת לאיזשהו כיוון ביהדות, למעלה או למטה, בלי שהגמרא מהווה חלק ניכר מהעולם שלו – לא הצליח. או שהוא נגמר, או שהתנוון.

למה לומדים בישיבה לימודים כלליים?

יש דברים שאנשים צריכים לדעת כדי לראות את העולם שבו הם חיים. הם לא חייבים להשתתף בו בכל דבר, אבל הם צריכים להבין את השפות שהעולם שלהם מדבר בהן. אני לא הייתי רוצה שיצמחו כאן "חניוקים" – אנשים עם ראש קטן, מצומצם, שלא רואים מעבר לעצמם שום דבר אחר. יש שלוש שפות שכל אחד כאן צריך ללמוד כדי שיוכל לראות משהו מעבר לעצמו וכדי שיוכל לתקשר עם העולם, להבין אותו ולדבר איתו. השפה הראשונה היא עברית – לדבר ולקרוא בה, השפה השנייה היא אנגלית, על מנת לדבר ולתקשר עם החוץ, והשפה השלישית היא שפת המדעים, השפה שהעולם מדבר בה עכשיו. ישנם דברים נוספים שצריך ללמוד, אך אין להם אותה חשיבות.

את הדברים הללו צריך ללמוד כשם שלא מלמדים ילדים "מודה אני" בלבד אלא גם איך להחזיק כפית ביד – כך גם אתם, גם לומדים דף גמרא וגם לומדים איך להחזיק כפית ביד, ולכל אחד יש מקום וערך בפני עצמו. זו הסיבה שאינני סבור שהלימודים הכלליים הם אונס או בדיעבד. אני חושב שצריך אותם לכתחילה לחלוטין.

אני מקווה שגם תזכו ותצליחו לעלות ולהגיע לשלב אחר שבו תשתמשו בכל הדברים שאתם לומדים לעבודת ה'. אבל גם אם לא תגיעו, אז לפחות תדעו לחיות בעולם ולא תהיו איזה עב"ם עם פיאות שמסתובב לו בעולם ולא יודע איפה הוא נמצא.

חסידות ואמנות

האם ללמוד חסידות? מה החשיבות בכך?

אני מאוד בעד שילמדו חסידות, וזה גם בגלל בחירתי האישית. לימוד פנימיות התורה וחסידות הוא דבר חשוב מאוד, זהו חלק מאוד בסיסי שתופס מקום רציני ביהדות. ישנן מעט דרכים בלימוד החסידות שהן דרך המלך, ישנן כאלו שהן סתם מילים גבוהות – ולימוד כזה אינו מועיל בכלום, וישנן דרכים בלימוד חסידות שבהן מעקמים ומעוותים את פנימיות התורה. מי שלומד פנימיות התורה בצורה לא נכונה יכול להגיע לכל תועבה שבעולם: הסטיות הגדולות באו מאנשים שהחלו ללמוד קבלה בצורה לא נכונה. בכל אופן, ישנן דרכים בפנימיות התורה שניתן ללכת בהן בלי לעבור את הגבולות.

לגבי ספרים שכדאי להתעסק בהם. לפני שאומר, יש לציין שכשם שאדם הרוצה לפתוח מנעול לא יחפש את המפתח הכי גדול והכי טוב אלא את המפתח המתאים, כך גם כאשר אדם מחפש דרך ללכת בה, ספר לעבוד איתו, רבי על מנת ללכת בדרכו – הוא לא יחפש את האיש הכי גדול בדור, אלא את האיש שיש לו מפתח ללבו. הוא לא יחפש את הספר הכי טוב אלא את הספר שיפתח את לבו. כאשר אדם הולך לרבי הוא הולך על מנת לקבל נתיב פרטי, נתיב שיתאים לנפש שלו. אין דרך קבועה, לכל אחד ישנו התוואי המתאים לו בשביל להגיע למטרה.

בכל אופן אני ממליץ ללמוד חלק מספרי חב"ד. ישנם כאלו שזו דרך לבבם. אלו ספרים מאוד מסודרים, ואם לומדים אותם כראוי מקבלים דרך – דרך עבודה.

בכל אופן, יש לשבת וללמוד את הספרים, לא סתם להציץ בהם. מי שרוצה להתחיל ללמוד חסידות ופנימיות התורה צריך קודם כול להתחיל, ואז לקבל את הצימאון בשביל להמשיך הלאה.

 איזו חשיבות רואה הרב באמנות יהודית?

עשיתי הרבה ניסיונות לעורר אנשים לאמנות יהודית. על היהודי להיות קשור לאמת בכל המופעים שלה, במופעיה הקשים ובמופעיה היפים, והאמנות מהווה סוג של יופי. האמנות והיופי קשורים לשלמות – איזושהי שלמות שצריכה להיות ביהודי.

לכל יהודי יש הסוד שלו – מה יש לו כיהודי להגיד כיהודי, לכל אחד ישנו הצליל המיוחד לו, צליל שאין לאף אחד אחר, וכל אחד צריך לנגן בצליל המיוחד שלו. יש כאלו שהצליל שלהם הוא בגמרא, יש אחרים שהצליל שלהם הוא במתמטיקה ויש כאלו שהצליל שלהם זה לתת אגרופים. לכל אחד יש הצליל שלו שבו הוא צריך לפעול, ולעשות לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. לכל אחד יש עניין מסוים שבו הוא צריך לעשות לקב"ה, ויש כאלו שצריכים לעשות באמנות, כאלו שהקב"ה נתן להם את החוכמה, המתנה המיוחדת לעשות דברים יפים. בתורה נזכר אדם שעסק באמנות בשביל הקב"ה והקב"ה קורא לו בשם – "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". כל אחד צריך לתרום משהו שלו לקב"ה – למשכן.

הקב"ה מבקש מכל אחד משהו מסוים והאדם צריך לחפש – "מה הקב"ה רוצה ממני? מה העניין שלי?". פעמים רבות קורה שאנשים חושבים שעניינם הוא בתחום מסוים, ומגלים יום אחד שזה כלל לא הכיוון שלהם. לעתים מגלים שהרגע החשוב בחייהם הוא דווקא במותם. יש כאלו שכל עניינם בחיים זה רק להעביר ילד כביש, ויש גם כאלו שעניינם הוא דווקא באמנות, ביצירה. ברגע שאדם עושה את הדברים האלו – וזה כולל את האמנות – לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הוא מתקדם, והוא יכול להיהפך על ידי כך למלאך.

מצד אחד אתה מביע אי נחת מדברים מסוימים בישיבה, ומצד שני לא אומר בדיוק, תכל'ס, מה אתה מצפה… מדוע?

קשה לי לדבר לקירות. חבל לי לתת למישהו הוראות, כאשר במקרה הטוב הוא ישים אותן בכיס הקטן של המכנסיים. אבל תדעו, כאשר מישהו יבוא אליי וישאל אם לעשות X או Y, אני תמיד אענה.

מי שרוצה לשמוע באופן פרטי, תכל'ס אני רוצה תמיד "יותר". הסיסמה התמידית שלי היא – "הטוב ביותר זה לא טוב מספיק". אינני רואה כאן אף אחד שהגיע למיצוי כל יכולתו, ולכן כל אחד צריך פשוט לשאוף ליותר, לעשות יותר. תמיד, בכל מה שעושים – יותר, יותר ויותר.

באופן יותר מסוים, הייתי רוצה שתלמדו כאן גם דברים הנוגעים לפנימיות התורה. כמו כן גם הייתי רוצה שהתלמידים כאן ידברו יותר אחד עם השני על ענייני עבודת ה', שיחשבו ביחד כיצד להתקדם בעניינים האלו – – "

 ———————————————————————————————————————– 

בית היוצר למנהיגי האומה

מחשבות על מודל אוטופי של ישיבה. מתוך מאמר בכתובים

מנהיגות

אחת מבעיות היסוד של העם היהודי (ולא של העם היהודי בלבד) היא בעיית המנהיגות. לעולם אין מחסור באנשים הרוצים משום מה לעמוד בראש, וקיימים גם בעלי כישורים פוליטיים בדרגות שונות המסוגלים לעשות את המניפולציות הדרושות בתוך תנאים קיימים. אולם המחסור האמיתי הוא במציאת מנהיגות של ממש, כלומר, במציאת אישים היכולים לראות מעבר לבעיות קיומם שלהם, ועוד יותר – מעבר ללחצים המיידיים של בעיות ההווה אל עבר התשובות הנחוצות עבור העתיד. בעיות עקרוניות ובעיות רוחניות, שככל שאינן נראות כבעלות ממשות למראית העין הרי בהן תלוי המשך הדברים בעתיד, וקביעת הכיוון שאליו רוצים להגיע. בעיות אלה הן הדורשות את ההכרעות הקשות ביותר, ואת יכולת הראייה הרבה ביותר.

מובן שאין דרך ברורה ובדוקה ליצירת מנהיגים, וכל שכן מנהיגים שיוכלו להנהיג את העם היהודי על כל בעיותיו המיוחדות והמסובכות. עם זאת יש דרכים לעשות צעדים מסוימים בכיוון זה – להכשיר אנשים בדרך שיש סיכוי כי ביניהם יימצאו אלה שיש בידם לפחות הכלים האינטלקטואליים והאמוציונליים להבין את השאלות האמיתיות העומדות על הפרק, להבחין בין העיקר והטפל, ולהיות מצד אחר בעלי רצון ומסירות נפש כדי לנסות לעשות מה שביכולתם כדי להעביר וליצור מציאות חדשה.

מנהיגות יהודית

מנהיגות לעם ישראל יש לה פנים רבות; יש לה צדדים רוחניים ודתיים, פוליטיים וכלכליים, צבאיים ותרבותיים. אולם כדי שתוכל הנהגה זו לתפקד בתוך המציאות היום-יומית עליה להיות מתחילתה מסוגלת לראות מעבר לבעיות ההווה והעכשווי. לא רק הצדקתה העקרונית של ההוויה היהודית, אלא אף עצם קיומה המעשי תלויים בקשר עם כל עולם היצירה והתרבות היהודי שנוצר במשך ההיסטוריה הארוכה שלו.

ההנהגה היהודית בימינו, כמעט בכל הדרגים, מורכבת מאנשים שאינם יונקים מן הנצח היהודי ואשר על כן אף אינם מסוגלים להוביל לפתרונות ארעי לשאלות דוחקות. אם רוצה עם ישראל להמשיך את קיומו, עליו לחזור ולחדש את הנהגתו מתוך העמקת המגע עם הוייתו העצמית; באמצעות בניית אנשים המסוגלים להתקשר עם מעיינות החיים היהודיים ולשאוב מתוכם – להבנת עצמם ולצפיית העתיד.

משאבים אנושיים

במציאות של ההווה רובו של העם היהודי נמצא בקשר זיקה רופף למדי עם מקורות חייו ההסטוריים, לא רק מבחינת דרכי החיים אלא אף מבחינת יכולת הכניסה אל המקורות ועוד יותר – היכולת לקלוט אותם ולהפנים אותם. אותם חלקים בעם ישראל השומרים את הזיקה הזו חיים בעולם  מנותק למדי ואינם מפרים את הכלל היהודי במידה הדרושה.

למען תכנונו של עתיד, קרוב וכל שכן רחוק יותר, יש צורך לבנות מאגר של אנשים שיהיו מסוגלים לשמש במכלול התפקידים של הנהגה כזו, למן הדרגים הראשוניים של פעילות מקומית מוגבלת עד להיקף הגדול של מדינה שלמה.

מאגר אנושי כזה אינו יכול להיווצר בבת אחת, וכדי לעשותו כראוי יש ליצור תשתית שממנה יוכלו אלה להיווצר ולהתפתח. לעומת שלב ההתפתחות הקיים שהוא במובן התרבותי שלב של "ליקוט", כאשר מנצלים את המשאבים הקיימים, יש להגיע לשלב של "חקלאות" שבה יוצרים את החומר הדרוש. עבודה זו דורשת השקעה מרובה יותר, הן במאמצים והן בזמן, אבל דרך זו ברורה ובטוחה יותר, ורק בה הסיכויים להגיע לתוצאות בעלות משמעות. התכנית המוצעת להלן איננה מיועדת להצמיח מיד "אנשים גדולים" (ואין כל דרך להבטיח צמיחה שכזו, בכל מקרה) אלא ליצור בית גידול, מקור שממנו עשויה תפנית כזו לבוא.

ישיבה

התבנית המוצעת יונקת מן התבנית העתיקה (בעיקרו של דבר, תבנית מוצלחת מבחינה היסטורית) של הישיבה, בצורה המותאמת לבעיות הזמנים שלנו. תבנית הישיבה מושתתת על לימוד אינטנסיבי מאוד של אנשים צעירים המשקיעים את עצמם במקורות היהדות לעומקם, לימוד המתבסס הרבה מאוד על מוטיבציה פנימית גבוהה, על לימוד עצמי במידה רבה, ועל קליטת דרכי לימוד והדרכה ממורים המראים כיוון וגישה חדשה לחומר הנלמד.

בישיבה זו יודגשו כמה אלמנטים שאינם מצויים (או שהם נמצאים בנפרד במוסדות שונים) בהווה, ושילובם יש בו כדי להבטיח תוצאות בעלות משמעות.

ראשית, בחירת חומר תלמידים מעולה ככל האפשר של אנשים שיש להם כושר אינטלקטואלי מתאים עבור עומס הלמודים, ורצון עז לא רק ללימודים עצמם אלא גם למטרות הקיום הגדולות של עם ישראל.

שנית, יצירת מתח לימודי גבוה על ידי יצירת תוכנית הישגים קבועה מראש, שתכלול בתוכה כמות גדולה מאוד של חומר לימודי, והוראה ישירה של חומר מרובה, בעיקר של היסודות העיוניים והמעשיים של חומר הלימוד הנדרש בתחומים שונים. הלימוד יבקש להקיף את היהדות בכל התחומים החשובים ולא להתרכז רק בתחום לימוד מצומצם אחד, ולמרות זאת יציג יעד של סיום החומר בזמן מוגדר מראש.

מטרת הלימודים תוגדר מראש בצורה רחבה: לאו דווקא להכשיר אנשים להנהגה הדתית-רוחנית אלא לתת מטען מתאים לאנשים שימשיכו את דרכם בתחומים רבים ושונים אחרים. מטרת המוסד היא להביא את תלמידיו לראות את המגמה הגדולה של חייהם, בכל כיוון ודרך שיבחרו בה, בשכלול קיומו וחייו השלמים של העם היהודי.

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), מחבר התלמוד המבואר וחתן פרס ישראל, עומד בראש מוסדות 'שפע'. הדברים ערוכים מדיאלוג שניהל הרב לפני למעלה מעשור עם תלמידי הישיבה התיכונית 'מקור חיים'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ב באדר תשע"ב, 16.3.2012 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 במרץ 2012, ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ב - 762, עולם הישיבות - גליון מיוחד ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: