בנאום הגנה-התקפה מסביר המן את הבעייתיות שבהתנהגות מרדכי, ובתפיסות זרעו עד היום. רשות הדיבור לצורר

רגע לפני מחיית המן בפעם המי יודע כמה, רגע לפני שאנו שופכים על השונא הגרוע מכול את כל השנאה והבוז שתחת השמים, רגע לפני תלייתו, בקשתו האחרונה. ובכן, רשות הדיבור להמן.

"המן הרשע צורר היהודים. אמור נא לנו: מה עלתה לך שכך ביקשת להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים? מנין השנאה העזה הזו המנציחה עצמה לדורות כאנטישמיות ומסרבת להימחות מתחת השמים?"

"ובכן", אומר המן, "הרשוני תחילה לילך אצל מגילתכם ולשיטתכם: מי גידלני? ומי ציווה על כולם להשתחוות לי? האם מעצמי התנשאתי וביקשתי גדולה והכנעה? ראו כתוב:

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.

וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ. 

"עד כאן כמדומה שתסכימו עמי. והנה, וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. ואני שואל אתכם למה. למה שיהיה יוצא דופן?

"לו ציוויתי אני מלבי ראוי היה לו לפתוח חשבון עמי, אבל זו מצוות המלך, חוק המדינה, דינא דמלכותא. המלך העושה כרצון איש ואיש, המכיר בשונות העמים זה מזה בשפתם ובתרבותם, מצווה גם על מגמת ההאחדה בתחום הצר – כפיפות עבדי המלך אליו ואל נציגו – אליי. מדוע היה צריך מרדכי להתריס? מדוע לא קיבל פטור רשמי מאת המלך אם בטח בעובדת הצלתו את המלך וחש מוגן?

"למען האמת ראוי היה כי אביא את התנהגותו לפני המלך, שישפוט הוא ויחרוץ את דינו. אף על פי כן, שליחים רבים מטעמי נשלחו אליו יום יום להניאו מהתנהגותו הפוגעת בממלכתיות הפרסית, וזה בשלו. ניסינו עבדי המלך ואנוכי להבין את סיבת ההתרסה, את קריאת התיגר עליי בפני קהל ועדה. הטעם האחד שנשמע מפיו היה: אני יהודי! ריבונו של אחשוורוש, מה להשתחוויה מתוך כבוד ונימוס לחוק האזרחי ולעובדת היותו יהודי?

מבקשים להשמידני

"אי אפשר היה שלא אכעס. אף שנתמלאתי חמה ביקשתי להבין מה ביהודיות הזו, או אם תרצו ביהדות הזו, מנע ממנו להיות שותף בחזון ברית העמים ובחוקם האזרחי.

"תחילה נתוודעתי לעובדה כי יהודיות מרדכי יוצאת כנגדי בשל היותי מזרע עמלק. הריני מוכתם לדיראון עולם בשל היות אבות אבותיי מהעם העמלקי. נניח לרגע לנכונות העובדות ההיסטוריות ואשאל האם נכון כי אשא על גבי עוון – צלקת אבותיי – אני וזרעי עד עולם? נניח שאבותיי האכילו את אבותיכם בוסר, האם דין צדק הוא כי שיני צאצאיהם, בכל מצב, תקהינה לעולם?

"תינוקות של בית רבן פסקו לי את פסוקי: 'מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח! '. האם מרדכי ועמו באמת מצפים שאקבל את גזר דינכם – שכל יוצאי ירך העם העמלקי ראויים למוות בגלל המלחמה ההיא? האם אתם כיהודים הייתם מקבלים גזר דין שכזה עליכם אם אלוהינו ועמו היו גוזרים להשמיד להרוג ולאבד את העם היהודי מנער ועד זקן, טף ונשים בשל מלחמת שאול ושיסוף שמואל?

"משום שמצווה זו מחויב בה כל אחד מישראל בכל הדורות הרי בבת אחת נתקיים בכולכם דין רודף! ודין רודף שלכם במקרה זה זהה לשלנו – כי לפחות בזה הגיון "הבא להורגך…" משותף לכלל הצדק האנושי והדתי. במילים המניות אומר: לא השארתם לי ברירה!

"ועוד, ומה אם הטענה השושלתית היסטורית אינה נכונה? וכי היה ביד מרדכי ספר מגילת יוחסין שלי? במיוחד לאחר שסנחריב בלבל את העולם?

"קל לכם לציירני כשמן, מגושם, מכוער ומפלצתי, על מנת שאצטייר כחיית אדם. כך קל יהיה לשכמותכם לטפל בי בלי עכבות מוסריות. אך איני מתכוון להניח לדה-הומניזציה שהנכם מורגלים לעשותה לאויביכם. עוד הואשמתי על ידכם כי עשיתי עצמי אלוה. פירשתם זאת כשיגעון גדלות וטירוף. האם עלה בדעתכם כי הצעתי אלוהות חלופית לזו שעולה מדברי השטנה הללו כלפי וכלפי עמי? אלוהות שמאפשרת ריבוי, גיוון, שונות ושוויוניות בעולם ובמלכות נציגו עלי אדמות, אחשוורוש? אלוהות סובלנית ולא אל קנא ונוקם?

"ודאי תאמרו לי: 'אל לך לשפוט במבט ארצי ולא במוסר אנושי יחסי. צו דתנו הוא מוסר א-לוהי מוחלט והוא אמת המידה הבלעדית לטוב ולרוע והוא זה שקבע'. או אז אומר: האם אוכל לקבל עליי גם כגוי אלוהות שכזו? האם סביר כי תבקשוני להכיר ולקבל אלוהות שדורשת את כיליוני עם הגיחי לאוויר העולם?

"יתרה מכך, עד כמה שירדתי לעומקו של עניין בתורתכם, מלחמת אבותיי באבות מרדכי לא הייתה מופע מקרי ואקראי. תינוקות של בית רבן של מרדכי פסקו לי 'ראשית גויים עמלק' ו'המן מן התורה מנין?'. עוד משחר ההיסטוריה ומראשית ההוויה תפסה א-לוהותכם את רוח אומתנו כהתגלמות הרוע וכאויב א-לוהיכם ועמכם. 'כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור'.

תמונת הראי

"עוד דבר מה מוזר מבקש אני לומר. אלוהיכם לטענתכם הודיעכם כל זאת בהתגלותו אליכם בהר סיני, בשושן ובמדי. לו היה אלוהיכם במקביל מתגלה אליי, לאבותיי, ועדיף גם לעמים האחרים כולם ומודיענו שכך יעלה בגורלנו, ניחא. גם אז לא היינו מבינים את ברית הגורל הבלתי אפשרית הזו אבל אז לפחות הייתה התגלות מוחצת. אבל לא כך היה. לא ראינו ולא שמענו דבר.

"הכול הנכם מציירים בתוככם, בבית מדרשכם. מדברים עם עצמכם עלינו ומצפים שעמי ועמי העולם כולו יקבלו את גחמות הרוע שאתם מטילים לפתחנו. תסלחו לי אם אעמוד על נפשי ואקהל בראש בית מדרש-נגדי. הלא תבינו? העמים הנם תמונת הראי שלכם!

"זה מסביר מדוע עברתי מטיפול במרדכי לטיפול בעם היהודי. לו היה מרדכי מתרץ עצמו בגחמה פרטית היה החשבון מולו לבדו. אך הוא התעקש להעמיד את כל היהודיות כנגדי, כנגד עמי, כנגד כל עמי העולם שזכו לאוניברסליזציה תחת מלכות אחשוורוש. לא יכולתי להישאר חייב. לא היה מוסרי מצידי להשלים עם רוח, דת, פילוסופיה ואלוהות.

"לא בצע הכסף עמד ביסוד דברי ה'שטנה' שלי. לא הקנאה בעמו הנבחר של האל הדריכה אותי בתוכניתי ה"שטנית". ההפך הוא הנכון: כ'ראשית הגויים' שהוא עמלק מחיתי כלפי היחס של עמכם-דתכם לאלוהות בכלל ולגויים בפרט. דבר זה הוא שהביא אותי, את אחשוורוש ואת העמים כולם להקיא אתכם מתוכנו.

"כשאמרתי 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים' נתכוונתי בעצם לשני דברים שהם אחד בשורשם. אמרתי שאתם מפורדים ונפרדים מבין העמים. מתבדלים, מתנשאים ומרחיקי אחווה. ואמרתי עוד כי "ישנוּ" מהיות "עם אחד". שהעם הזה בעצמו ובתוכו מפוזר ומפורד. ואלו שניים שהם אחד. הכיצד? ההדרה המובנית ברעיון הבחירה כפי שהחלטתם לאמצו אינה רק כלפי חוץ, בין העמים. היא גם פועלת כלפי פנים. אם הנהגותיכם המוסריות האלטרואיסטיות מכוונות לאחיכם במצוות בהיותכם סומכים על כך שהנכם "עם אחד" ושכביכול יש אחוות אנ"ש בין מרכיביו כנגד כל האחרים, אז דעו כי ככה לא בונים עם. זאת עיקר טענתי בפני אחשוורוש.

"ראיה לדברי הוא ממרדכי היהודי אשר גלה עם גלות יכניה מלך יהודה. מדוע מרדכי יהודי? מפני שהוא מובחן מהישראלי שכבר החל להיעלם מהעולם, ישראל שנחלק מיהודה. הלא גולה זו היא תוצאה של מלחמת אחים ארוכת שנים שהחלה כבר מהדור השני למלכותכם. מלחמה שנכון יותר לנעוץ את תחילתה ושורשיה כבר בראשית היווצרותכם לעם, בין בני רחל לבני לאה במשפחת ישראל. מה ששוב מלמד כי הבחיריות הזו, תודעת הנבחרות מהפרשנות הזו, מזינה שנאות ומלחמות אחים.

במלכוד מובנה

"יתרה מכך, ברכת יצחק לעשו 'והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך' כוללת רשות למרוד ביעקב – "כשיעבוד בך בפרך לא תוכל לסבול ופרקת עולו" (רשב"ם כז, מ). לעשו זקני כמו גם לי יש זכות למרוד אם יעקב או מרדכי  רודים בנו שלא בצדק, אם יחסם אלינו משפיל ואינו צודק.

"התבוננות שלי בהיסטוריה היהודית לאורה של פרשנות זו מגלה כי בחשבון אחרון העם היהודי לא ידע כיצד למשול באחֵר, בגוי, באופן הגון. שאם לא כן מדוע תקיפה ידו של עשו על יעקב לאורך רובה של ההיסטוריה היהודית? זהו כישלון מהדהד המחייב חשבון נפש.

"כיצד התורה המוסרית שלכם, שלטענתכם דרכיה דרכי נעם, והיא תורת הטוב והחסד, תקדש את בחירתכם בביעור כל דרך אפשרית שאינה כמותכם?

"מחד תאמרו מעל כל במה: אין התורה מיועדת לגויים ואין אנו מיסיונרים, אינקוויזיטורים וג'יהאדיסטים, הרוצים לכפות את אמיתותינו על האחרים. מאידך, הנכם מציעים תורה ויחס שלא מאפשרים לנו להכיר את מעמדנו על פי תורתכם אתם. ברצונכם תדברו בשפת הבחירה וברצונכם תדברו בשפה מטפיזית-דטרמיניסטית. השפה הדתית שבה אתם משתמשים סובלת מסתירות ומדיסוננס קוגנטיבי. מחד באים אתם בטענה על רשעותנו, ומאידך מקדיחים תבשילנו עוד מרחם ובאשר הוא שם אין לו סיכוי שלא להרשיע. או אז אנו נשפטים מדוע היינו כה רעים.

"והנה במלכות אחשוורוש יצרנו את ההזדמנות לשמור על השפה הפרטיקולרית אף שבמקביל יצרנו האחדה של מפגש בין תרבותי. לשם כך הזמנו אתכם לסעודת אחשוורוש. מה עשינו שם 180 יום? האם כפי שפרשניכם המגמתיים פירשו: הוללות ושכרות? חס ושלום! שוחחנו על שלום עולמי, על שפה בינלאומית המאפשרת בתוכה גוונים לעשות כרצון איש ואיש. ביקשנו ליצור חזון אחרית הימים. האם לא מאת ה' הייתה זו? האם אין זה המשך להכרזה "כה אמר ה' למשיחו לכורש"? האם לא מכוח המדיניות הזו זכיתם לבנות את בית המקדש ולשוב חלקכם לארץ בחירתכם?

"הנני לומר לכם דבר מה: אתם לא תוכלו ליצור עתיד שכזה. העתיד הזה לא יגיע כל עוד אמונת הבחירה וההדרה הזו מובנית בשורשי תודעתכם הדתית והיא תנאי הכרחי לה. אתם במלכוד שאינו פתיר. לעולם תאשימו אותנו בצרותיכם כשמצעכם הדתי הוא קרקע נוחה לגידולי הבר האנטישמיים ולצרות שבעקבותיהם. בכך נהיה נידונים אתם ואנחנו למלחמת עולם לעולם. ובמלחמה כמו במלחמה, השורד מנצח. המנצח נבחר. או אז אל תשאלו מפני מה נבחרתם סגולה מכל העמים להיות מושפלים ונרדפים. הבחירה בפרשנות הזו היא בעוכריכם גם אם תעתירו עליה שכר לאין סוף לעתיד שלא נראה סופו.

"הנה תאמרו, שוב הטלתי ספק והוכחתי עצמי כעמלק. תתלו אותי! אבל אינכם מחסלים אותי. אינכם מוחים אותי-אותנו. כי בכל פעם שתזכרו את אשר עשה לך עֵשו-עמלק-המן-הגוי שוב תצוף שאלת האנטישמיות ושוב תשוב השאלה: מילא אנחנו… אבל אתם מה חלקכם בה?

הבשל כך אתם שותים לשכרה בפורים – ומדחיקים עד דלא ידע?

הרב ראובן אוריה הכהן הוא ראש ישיבת שחרי"ת-בית יהודה בכפר מימון

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' באדר תשע"ב, 2.3.2012