יוצרו של 'טינטין', גיבור הקומיקס החשוב ביותר שנוצר באירופה, טייל איתו ברחבי העולם כשהוא נסמך על ידיעות מכלי שני וגם על דעות קדומות. על אלה שילם ביוקר – כמו גם על ההצלחה עצמה

 הרז'ה (ז'ורז' פרוספר רמי)

Georges Prosper Remi)  Hergé

אמן וקומיקסאי בלגי

נולד: אטרביק-בריסל, 22 במאי 1907

נפטר: סיינט-למברט, בריסל, 3 במארס 1983

ספרי 'טינטין' מתורגמים לעברית מזה שנים רבות. הראשון להיתרגם היה 'שרביטו של אוטוקר' שתורגם כבר ב-1964, ועובד לעברית בידיו המיומנות של המשורר יעקב אורלנד. זוהי למעשה רצועת הקומיקס הראשונה שהופיעה בשפה העברית.

משרדי מערכת העיתון Le Vingtième Siècle ('המאה העשרים'). בריסל, שלהי שנת 1928. למרות שהוא מוצא עצמו חסר התלהבות, ולו זעירה, מלאייר עבור ה-'Le Petit Vingtième', מוסף הילדים של העיתון, את העלילות המשמימות, הוא לא רוצה לאכזב את האב ווילז. הוא שטיפח אותו והעתיר עליו אחריות מקצועית רבה כל כך, הוא שעודד אותו לקרוא, להיות תמיד בלמידה, הטיל עליו את המשימה ועכשיו הוא יושב מול ערימת תמונות ושרטוטים שאגר ומבלי משים הוא מוצא עצמו מפהק.

לפני כמה ימים יצא עם הכומר ווילז לנשום מעט אוויר, צד בצד צעדו זה בחליפתו הבהירה וזה בגלימתו השחורה. הכומר יעץ לו למצוא לו גיבור משלו. בחר לך דמות של עיתונאי, אמר לו. מבלי שיסף ידע בעצמו כי יהיה קתולי – מורשת בית אבא – וכמו אלברט לונדרז יהיה עיתונאי חוקר, יילחם למען הטוב בכל העולם הגועש ורוחש מסביבנו. אם להודות על האמת (הוא מדביק שערה סוררת אל השביל המדויק המשוח), מאז ימי בית הספר מתרוצצת במוחו דמות אחת. אותה דמות ששרבט בשולי מחברות בית הספר נלחמת בגרמנים, אותה דמות שהפכה לטוטור – גיבורו הצופי הראשון, בעל תושייה והרפתקן כמו חבריו בתנועת הצופים. מוטב יהיה להוסיף לו כלב גדול ולבנבן שישתרך אחריו, הכלב הוא הרי חברו הטוב של האדם…

בין גיבובי הדפים והתצלומים הפרושים על שולחנו במערכת, מבצבצים עיתונים שהביא לו מכר קרוב מאמריקה הרחוקה. לפני זמן מה תחב אותם לערימה שמא ירעדו אמות הסיפים של אחד משמרני המערכת, ושכח את קיומם. כדי להפיג מקצת משעמומו הוא שולף אותם, מדפדף קדימה ואחור, והנה עמוד מאויר. הוא נפעם מן ההמצאה. קוביות עמוסות באיורים, והאנשים הכלואים בהן, בועה יוצאת מפיהם ומדברת בשבילם, כותבת את מה שברצונם להגיד. כמה חכם! כמו תמיד כשמתעוררת בו רוח היצירה, הוא נעמד, מתיישר, אז מניח רגל אחת מכופפת על כיסא, השנייה נמתחת אל הרצפה והוא רוכן על השולחן ובעמידה מתחיל בציור גיבורו הנועז. אף כפתורי, עיניים בנקודות, בלורית מזדקרת, והנה הוא לוקח אותו לארץ הסובייטים האומללה…

הצלחה ממבט ראשון

בעשרה בינואר של שנת 1929 פורסמה רצועת הקומיקס 'טינטין בארץ הסובייטים' במוסף הילדים של העיתון הבלגי, רצועה שתהפוך בשלב מאוחר יותר לספר הראשון באחת מסדרות הקומיקס המצליחות בעולם, רצועה שתהפוך את ז'ורז' רמי לאחד מיוצרי הקומיקס הידועים בעולם. את שם העט הרז'ה בחר לעצמו המאייר הבלגי חמש שנים קודם לכן, כשיצר לעצמו פסבדון המורכב מראשי התיבות של שמו הפרטי ושם המשפחה בהיפוך – R.G. למרות קומתו הנמוכה, טינטין העיתונאי האידיאליסט ופותר התעלומות ניחן בכל הכישורים הנדרשים כדי להביס את אויביו המתפרשים על כל רחבי הגלובוס, ואורבים לסקרנותו שלא יודעת גבול. מלווה בכלב הלבן 'שלגי', ובשורת דמויות משנה כמו קפטן האדוק, רב החובל השתיין והנוירוטי וחברו הטוב של טינטין המהווה מעין אלטר-אגו; צמד הבלשים הלא יוצלח, הזהה והמשופם תומפסון ותומסון(Dupont et Dupond) ; פרופסור קלקוּ‏לוּ‏ס (Tryphon Tournesol) המדען המוזר וכבד השמיעה ועוד רבים אחרים המצטרפים אליהם באופן תדיר או חד פעמי, כמו דמותו של הרז'ה עצמו, במהלך השנים.

הרז'ה שתל את טינטין באירועים הפוליטיים הסוערים של המאה ה-20 ונתן דרור לפרשנות סאטירית אירונית לקורות המאה והפוליטיקה העולמית כשהמימד החזותי מאפשר לו שלא להצטמצם לגבולות הריאליה. בעלילות 'טינטין בארץ הסובייטים', למשל, טינטין לועג ל"מראית העין" הסובייטית ולנאמנות העיוורת בקומוניזם. טינטין מבחין במפעל סובייטי שעשוי מקרטון, העשן שלו מיוצר משריפת עץ, והרוסים משתמשים בו במתכות כדי לייצר קול על מנת שהאנגלים יחשבו שהסובייטים חזקים. טינטין חושב אז לעצמו: "הסובייטים המטומטמים והעניים עדיין מאמינים בגן-העדן האדום". ב'טינטין באמריקה' נשלח טינטין לשיקגו להמשיך את מלחמתו בגנגסטרים. הוא נתקל במנהיגם, אל קפונה, וכשהוא מנסה לערב שוטר אל קפונה נמלט (בתקופת כתיבת רצועת הקומיקס הזו אל קפונה אכן שוחרר לחופשי).

שלא כמו יוצרו, טינטין ראה עולם ומלואו והגיע במהלך טיוליו לאפריקה, לאסיה, לאמריקה וגם לירח. התמהיל של איורים חיים, קצב מהיר, אתנחתות קומיות לרוב הודות לדמויות משנה צבעוניות ונעיצת עוגן אקטואלי בעלילה חיבב את טינטין על הקוראים בכל רחבי העולם.

עבור דוברי הצרפתית טינטין הוא מכונן תרבות לא פחות ממרסל פרוסט או אונורה דה בלזק. מזה עשרות שנים טינטין הוא תופעה תרבותית חובקת עולם: רצועות הקומיקס עובדו לסדרות אנימציה ולסרטי קולנוע, והאחרון יצא לא מכבר בבימויו של סטיבן שפילברג (שידוע באהדתו לגיבור הבלגי). טינטין עובד לתסכיתי רדיו המוקראים על ידי טובי השחקנים, סרטי תעודה הופקו עליו ועל יוצרו, מחזות זמר הועלו על הבימות, מטבעות הונפקו, סדרות בולים אזלו עוד קודם הגיעם לחנויות, חולצות ומוצרי לוואי נוספים לשיגעון הטינטיני יוצאים תדיר. חנויות על טהרת מוצרי טינטין פזורות בכל העולם.

הנפילה הפוליטית

אבל לצד האהבה הגורפת, מיליוני העותקים שנמכרו ועשרות השפות המתורגמות, צל כבד מלווה את עלילות טינטין, הופך את סדרת הקומיקס האהובה לשנויה במחלוקת ומעלה תהיות רבות באשר לעמדותיו הפוליטיות ולתפיסת עולמו של האב המייסד.

מיד אחרי 'טינטין בארץ הסובייטים' פורסם 'Tintin au Congo' – טינטין בקונגו (שגם הוא כמו קודמו טרם תורגם לעברית). בהגיעו לקונגו, קולוניה בלגית דאז, שוכר טינטין את קוקו (coco), נער מקומי ששונה במראהו מכל האנשים ה'לבנים' שקדמו לו בעלילה. קוקו לא נבדל רק בצבעו, דבר שיהיה אך טבעי, אלא בכל חזותו, שאינה רחוקה מהותית מהקופים שיופיעו עמודים ספורים אחריו. השפתיים שלו עבות ללא כל פרופורציה, כך גם אצל יתר הקונגואים, והמפגש הדיכוטומי של טינטין עם הילידים מדגיש עוד יותר את העיוות התפיסתי של המחבר ואת ראייתו הקולוניאליסטית האופיינית לשנות ה-30 של המאה. אנשי קונגו מצוירים כניאנדרטלים, מעוותי מראה, וכל הליכתם, מבעם והתנהגותם משדרים שהם תתי-אדם.

לפני שנים מספר אף הוגשה בבלגיה תביעה משפטית מצד סטודנט יליד קונגו כנגד הוצאת הספרים בדרישה לעצור לאלתר את הדפסת הספר ולהסירו מהמדפים בהיותו עלבון לאנשי קונגו. בית המשפט לא קיבל את התביעה, אולם בחלק גדול מחנויות הספרים באירופה ננקטה תקינות פוליטית והספר הועבר ממדף ספרי הילדים למדף המבוגרים, על מנת "למנוע חשיפה לא מבוקרת של ילדים" אליו. גם באנגליה ובארצות הברית הרוחות סערו סביב סממני הגזענות וננקטו צעדים להגבלת חשיפה.

יש לציין כי בשנות ה-70, במסגרת ראיון, היכה הרז'ה על חטאו: "גם בקונגו וגם בארץ הסובייטים העובדה היא שניזונתי מהדעות הקדומות של הבורגנים בני זמני. ידעתי על הארצות האלה רק ממה שאנשים סיפרו – 'אפריקנים הם ילדים מגודלים', 'תודה לאל שהיינו שם' וכו'. ציירתי את האנשים האפריקנים בהתאם לאמת המידה הזו, ברוח הפטרנליסטית ששרתה בבלגיה אז…".

האם אכן היה הרז'ה גזען, או שמא קרבן של רוח התקופה? הראייה שלנו במאה ה-21 היא מאליה אנכרוניסטית, ויצירות ספרותיות רבות שנקראו בעבר נתפסות היום כשנויות במחלוקת, אבל הפרובלמטיקה לא נסתיימה בקונגו. הרז'ה הואשם גם באנטישמיות בוטה שמבצבצת בכמה וכמה מספרי טינטין. הבולט שבהם הוא 'הכוכב המסתורי'. בספר זה, העשירי בסדרה, הופיעו במקור שני גברים יהודים בעלי מראה סטריאוטיפי מובהק: אף גדול, כובעים שחורים, מבט נתעב. כאשר הם שומעים כי סוף העולם מתקרב, מציין אחד מהם כי הוא מצפה לקץ כיוון שכך לא יהיה חייב לשלם את חובותיו לנושיו. גם דמותו של הבנקאי האמריקני הרשע, שנקרא במקור 'בלומשטיין' (בדמיון לשיילוק וליתר הנבלים היהודים בספרות), מתאפיינת בקווים סטריאוטיפיים שאפיינו קריקטורות אנטישמיות במהלך שנות השלושים והארבעים של המאה.

עם התקדמות המאה, אחרי המלחמה, צונזרו החלקים הללו מהעלילה ושמו של הבנקאי שונה. גם 'טינטין בקונגו' עבר שינויים נקודתיים ובחלק מהמהדורות אף הוספה הקדמה, אבל לא כאן נסתיימו צרותיו של הרז'ה. בתחילת דרכו היה הרז'ה מיודד עם עיתונאי צעיר בשם לאון דגרל. אותו דגרל יהפוך להיות מנהיג הפשיסטים, ידידו של היטלר ועוזרם הנאמן של הנאצים, והוא טען בכל תוקף שדמותו של טינטין מבוססת עליו ישירות. לא מן הנמנע שדמותו של העיתונאי הנועז אכן מבוססת עליו, גם אם מקורביו של הרז'ה טוענים בתוקף כי הדמות מבוססת על אחיו של היוצר, ואין לדעת אם מצורכי אפולוגטיקה. עצם העובדה שרצועת הקומיקס הזו הופיעה בזמן המלחמה בעיתון שמשרת את כוחות הפלישה הגרמניים לא סייעה בידיו של הרז'ה. ההאשמות ממשיכות להכתים את דמותו של הרז'ה, אבל הפופולריות של טינטין לרגע לא פוחתת.

הצלחה שוברת

הרז'ה נולד למשפחה ממעמד בינוני באטרביק, איזור מרכזי בעיר הבירה הבלגית, שאותו יתאר בהמשך כאפוף שעמום. כך יכול היה לשקוע בהקלברי פין, ברובינזון קרוזו וברומנים צרפתיים מבלי להחמיץ את הגוון היחידי שכלשונו שולט בחוץ ממילא – האפור. מגיל צעיר התחנך הרז'ה על ברכי החינוך הקתולי והיה מחובר לערכי תנועת הצופים. ציוריו הראשונים פורסמו במגזין הצופים של בית הספר. כשסיים את לימודיו ב-1925 בחר בערכי הדת שספג בביתו ועבד עבור העיתון השמרני 'המאה העשרים' תחת שרביטו של הכומר הקתולי נורברט ווילז. את רצועת הקומיקס הטינטינית הראשונה יצר כאמור עבור מוסף הילדים של אותו עיתון.

במערכת פגש גם את מי שתהיה אשתו עד לשנת 1977. באחד הימים, עוד קודם המלחמה, מתרחשת פגישה מכרעת בין הרז'ה לבין סטודנט לאמנות מסין בשם צ'אנג-צ'ונג-ג'ן, והוא לראשונה מאפשר ליוצר לעשות תחקיר מעמיק על הארץ שאליה הוא משגר את טינטין. כתוצאה מהמפגש יוצר הרז'ה את 'הלוטוס הכחול', ומדייק בתיאורי המפגש של טינטין עם סין. ארבעה עשורים יעברו עד שישוב הרז'ה להפגש עם ג'ן הסיני.

 הרז'ה שיקע את עצמו לגמרי בעלילות גיבורו, גם בזמן שאיומי המלחמה היו באוויר. הוא גויס ככוח עתודה, ובקיץ 1940, כאשר נכבשה בלגיה בידי גרמניה, נסגר העיתון של האב ווילז. הרז'ה קיבל הצעה להצטרף ל'לה סויר', עיתון שנשלט על ידי הכוחות הפולשים (שם פורסמו רצועות הקומיקס הנזכרות של 'האי המסתורי'). להגנתו טען כי רק מילא את תפקידו, כמו שרברב או נגר. בשנת 1944 סגרו השלטונות את העיתון, ובשנת 1946 חזר טינטין לזירה העיתונאית וזכה בהצלחה מסחררת, מותיר את יוצרו מותש מלחצות עוד יבשות דרך עטו.

הרז'ה חווה שני משברים נפשיים גדולים סביב הציפייה הציבורית הדוחקת לרצועות הקומיקס, והמשיך לעבוד על 'אסירי השמש' ו'הטיסה לירח'. כדי שתקל עליו עבודתו הוקם עבורו סטודיו והועסקו בו עוזרים. הדבר לא מנע מהרז'ה משבר נוסף – גם בנישואיו – ומטפל שוויצרי המליץ לו בכל לשון של בקשה לנטוש את העבודה המייגעת על טינטין. הרז'ה לא שעה לעצתו ועבד על 'טינטין בטיבט'. נישואיו כשלו, הוא נישא מחדש, וההצלחה הכלכלית שהניבה הדמות אפשרה להרז'ה לצאת ולראשונה בחייו לראות את העולם שגיבורו רואה מזה כמה עשורים, לפגוש את ילידי אמריקה שהציתו את דמיונו, ולבקר את אנשי טיוואן שהזמינו אותו שלושה עשורים קודם, כהוקרה על 'הלוטוס הכחול' שצייר בעזרת צ'אנג צונג ג'ן.

הרז'ה מת בגיל 75, אחרי כמה שנות מחלה שזיהויה אינו ברור, כשהוא משאיר אחריו 24 עלילות טינטין, אחת מהן בלתי גמורה.  

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' באדר תשע"ב, 2.3.2012