מתנת החיים היא אושר גדול / רפי וייכרט

 

 כמי שהקדיש כמחצית מחייו הבוגרים לתרגום שירתה לעברית אני מלא כאב  על לכתה. העם היהודי היה יקר ללבה והיא כתבה רבות על שואתו. שבוע לפטירת כלת נובל לשירה, ויסלבה שימבורסקה

העולם הוא מקום קר ועצוב יותר עם עזיבתה של המשוררת הפולנייה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, ויסלבה שימבורסקה. יצירתה האירה במשך עשורים את חיי קוראיה באור יקרות של קדושת החיים ואהבת האדם. אף שלא הייתה אישה מאמינה שירתה הייתה ספוגה  בהתפעמות מן הבריאה על שלל גילוייה וגילומיה. לא היה יצור, ולוּ הזעיר שבהם, שחמק ממבטה האוהב והמבין ומתודעתה המשתוקקת להכיל את כל החי, הצומח והנוכח בעולמנו. היא דיברה על אנשים וניסתה לדובב צמחים, הקדישה שירים רבים לרוע האנושי ולתוצאותיו ההרסניות בהיסטוריה בכלל ובזו של המאה העשרים בפרט אבל לא ויתרה על ההיקסמות מפיסת נוף, מצורות העננים בשמיים, מזוג מאוהב על גדת נחל.

במשך שני עשורים ויותר תרגמתי לעברית מאות משיריה. הם ראו אור בעיתונים ובכתבי עת וכונסו בחמישה מבחרי שירה שאליהם הצטרף הספר "קריאת רשות", פרקים קצרים של פרוזה פיוטית-הגותית. דיברתי על שירתה וקראתי ממנה בערים, בקיבוצים, במושבים, בבתי ספר, בספריות. ניסיתי להדביק באהבתי ובהערצתי את הקהל הישראלי. אלפי הכואבים את לכתה, משל איבדו קרובת-משפחה אהובה, הם הגמול המרגש ביותר שמשורר ומתרגם יכולים לפלל לו.

חגיגת הצעיף הפשוטה

בוודאי עוד ידובר בשימבורסקה ובשורותיה בנות האלמוות ויחסי האהבה שבינה ובין הקהל הישראלי ילכו ויעמיקו. בינתיים, בשעה שלבנו יושב עליה 'שבעה' בכלוב צלעותיו, הייתי רוצה לחלוק עם הקוראים הערצה לשני שירים קצרים משלה. לאו דווקא מן הגדולים, החשובים, הקנוניים, אולם שניים שאני אוהב במיוחד משום שבהם גלומה תמצית חוכמתה ועשייתה השירית הנפלאה.

לבוש

אַתָּה מוֹרִיד, אֲנַחְנוּ מוֹרִידִים, אַתֶּם מוֹרִידִים

מְעִילִים, מִקְטָרְנִים, חֲלִיפוֹת, חֻלְצוֹת

מִצֶּמֶר, מִכֻּתְנָה, מִכֻּתְנָה מְעֹרֶבֶת,

חֲצָאִיּוֹת, מִכְנָסַיִם, גַּרְבַּיִם, לְבָנִים,

מַנִּיחִים, תּוֹלִים, מַשְׁלִיכִים

עַל כִּסְאוֹת, עַל פַּרְגּוֹדִים;

לְעֵת עַתָּה, אוֹמֵר הָרוֹפֵא, זֶה לֹא רְצִינִי,

אֲבַקֵּשׁ לְהִתְלַבֵּשׁ, לָנוּחַ, לְהִנָּפֵשׁ,

לָקַחַת בְּמִקְרֶה שֶׁ, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה , אַחֲרֵי הָאֹכֶל,

לָבוֹא בְּעוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, בְּעוֹד שָׁנָה, בְּעוֹד שָׁנָה וָחֵצִי;

אַתָּה רוֹאֶה, וְאַתָּה חָשַׁבְתָּ, וַאֲנַחְנוּ פָּחַדְנוּ,

וְאַתֶּם סְבַרְתֶּם, וְהוּא חָשַׁד;

הִגִּיעַ הַזְּמַן לִשְׂרֹךְ, לִרְכֹּס בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת

שְׂרוֹכִים, לַחְצָנִיּוֹת, רֻכְסָנִים, אַבְזָמִים,

חֲגוֹרוֹת, כַּפְתּוֹרִים, עֲנִיבוֹת, צַוְּארוֹנִים

וּלְהוֹצִיא מִשַּׁרְווּלִים, מִתִּיקִים, מִכִּיסִים

צָעִיף מְקֻמָּט, מְנֻקָּד, מְפֻסְפָּס, פִּרְחוֹנִי, מְשֻׁבָּץ

שֶׁתּוֹעַלְתּוֹ הִתְאָרְכָה לְפֶתַע פִּתְאֹם.

דומה שאין כמעט אדם שלא היה במצב שאותו מתארת המשוררת, בהמתנה חרדה לרופא ובתקווה לשמיעת בשורות טובות. כשרונה יוצא הדופן של שימבורסקה מתבטא  כאן בכמה אופנים ובראשם בהבנה העמוקה שכל חוויית חיים, גם הפשוטה והיומיומית ביותר, יכולה להוות חומר לשיר.

השירים מקיפים אותנו. אין צורך להמציא שום דבר מיוחד רק למצוא דרך לתאר את המוכר באופן חדש, דוגמת הקטלוג המתרונן של חפצים ואבזרים ומחוות. הקורא המופתע עוד לא יודע לאן תוליך אותו המשוררת אבל הוא מתחיל לראות שביקור פשוט אצל רופא יכול להיות דבר מורכב. כל פרט מקבל את חשיבותו המרבית, כל מחווה זוכה למבט. אנחנו מתחילים להבין טוב יותר בהגיענו אל דברי הרופא שהרי יש מקרים שבתשובתו הוא עלול לבטא את ה"להיות או לא להיות". או-אז אנו מבינים ששימבורסקה שרה בדרך יוצאת דופן שיר הלל לחיים – לצורות, לגוונים, לפעולות הקטנות. שימבורסקה היא תמיד משוררת של פואנטה והשמחה המובעת בסוף השיר כלפי הצעיף, שזכה לפי שעה באורכת-חיים, היא אחת מן המטונימיות המבריקות בשירת העולם. דרכה מביעה המשוררת את שמחתנו האדירה על כך שעוד נוכל להתענג על שלל גילומיהם של החיים ונוכל לחגוג כל כפתור ורוכסן ואבזם שכן לכל זה יש  משמעות ופוטנציאל שמחה רק בעיני החיים ששעתם עוד בידם.

שִׂמחו בחייכם

ואגב, מה שתקף לגבי  שירת ההלל לחיים נכון גם לגבי שירי קינה. רק שימבורסקה, מחברת השיר "חתול בדירה ריקה", יכולה לקונן דרך עיניו של בעל חיים שאיננו מורגל בהעדר צעדי בעליו ובחוסר הפתאומי של היד שהניחה את מזונו בצלוחית. דווקא החתול, שאיננו יכול להביע את אבלו במילים, נהפך אצלה למוליך הקינה משום שצערו אמיתי, אינסטינקטיבי, לא מנוחם.

אולם בשעה זו של התמודדות עם המוות נקרא עוד שיר קצר שכתבה המשוררת הדגולה בשבח החיים. כולנו היינו במוזיאונים ובגלריות, חלקנו בוודאי חשב מה קורה כשהמקום נסגר והאורות כבים. הרהרנו אולי על אודות השאלה האם יצירות אמנות בלי צופים יכולות להיחשב יצירות מופת, ראינו סרטים שבהם באישון ליל פורצים גנבים למקום ונוטלים עמם תמונה כזאת או אחרת. אבל רק שימבורסקה גרמה לטלפון לצלצל ולהוביל לשרשרת ההרהורים הבאה:

טעות

טֶלֶפוֹן צִלְצֵל בְּגַלֶרְיָה שֶׁל תְּמוּנוֹת,

הִצְטַלְצֵל לוֹ בָּאוּלָם הָרֵיק בַּלַּיְלָה בַּחֲצוֹת;

לוּ יָשְׁנוּ כָּאן אֲנָשִׁים, הָיָה מְעִירָם מִיָּד,

אַךְ כָּאן רַק נְבִיאִים חַסְרֵי-שֵׁנָה,

רַק מְלָכִים חִוְרִים מֵאוֹר הַלְּבָנָה ,

נֶעְתְּקֵי-נְשִׁימָה, מַבִּיטִים בְּדָבָר שֶׁל מַה-בְּכָךְ,

וְאֵשֶׁת הַנּוֹשֶׁה, שֶׁלְּמַרְאִית-עַיִן מְנִיעָה גּוּפָהּ,

מַבִּיטָה דַּוְקָא בַּמַּכְשִׁיר הַמְצַלְצֵל שֶׁעַל הָאָח,

אַךְ לֹא, הִיא אֵינָהּ מַנִּיחָה אֶת הַמְּנִיפָה,

קְפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ בְּלֹא-מַעַשׂ, כְּמוֹ הָאֲחֵרִים.

בְּבִגְדֵי-פְּאֵר אוֹ בְּעֵירֹם, רָמֵי-מַעֲלָה נֶעְדָּרִים,

מִתְיַחֲסִים לְאַזְעָקַת-הַלַּיְלָה בַּאֲדִישׁוּת גְּמוּרָה,

שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, הוּמוֹר קוֹדֵר

יוֹתֵר מֵחֲרִיגָתוֹ מִן הַדְּיוֹקָן שֶׁל שַׂר-חָצֵר

(בְּאָזְנָיו לֹא מְצַלְצֵל דָּבָר זוּלַת דְּמָמָה דַּקָּה).

וְזֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ בָּעִיר לְרֶגַע אָרֹךְ עוֹד מִשְׁתַּהֶה

מַצְמִיד בִּתְמִימוּתוֹ אֲפַרְכֶּסֶת אֶל הָרַקָּה

וּמְחַיֵּג מִסְפָּר שָׁגוּי ? הוּא חַי, וּלְפִיכָךְ טוֹעֶה.

ומה אומר לנו השיר הנפלא הזה? הוא אומר בהצטלצלות צליליו וחרוזיו, בנפתולי תיאוריו רבי ההשראה ובהומור הנפלא שלו דבר אחד פשוט. האיש שמחייג ומחפש בלילה בן-שיח – חבר, אהובה, קרוב משפחה – הוא מאושר. אולי איננו מן האצילים המאכלסים את התמונות, אולי איננו צייר גאוני שיצירותיו נוכחות בתרבות במשך מאות בשנים, אבל בניגוד לציירים ולמושאי הציור הוא בר-מזל שכן עודנו חי. לפי שימבורסקה מתנת החיים החד-פעמית היא אושר גדול. השיר אומר לנו בדרכו המיוחדת שִׂמחו בחייכם, בטעויותיכם, בבחירותיכם. עוד יהיה זמן להצטרף אל ממלכת המתים אבל עכשיו חיים וזה לא פחות חשוב מכל יצירת מופת מוזיאלית, שכן זאת יצירת המופת הגדולה מכולן.

לב רחב בשורות

כמי שהקדיש רבע מאה וכמחצית מחייו הבוגרים לתרגום שירתה ולהנכחתה בעברית צר לי על לכתה של ויסלבה. הייתה לי הזכות להכירה אישית ולארחה בישראל מול קהל אדירים של אוהביה. העם היהודי היה יקר ללבה. שואתו הייתה אחד הנושאים שעליהם כתבה כמה מן הנוקבים בשיריה –  בישירות מצמררת כמו בשירים "עדיין" ו"חפוּת" או בדרכים אחרות כמו ב"כל מקרה", ב"תצלומו הראשון של היטלר" או ב"מונולוג של כלב בסבך ההיסטוריה".  התרגומים לעברית, כך אמרה ואף כתבה לי, שִׂמחו אותה ביותר והיו יקרים ללבה.

אנו נפרדים מיוצרת גדולה, מאישה חכמה ומלב רחב אשר ימשיך לפעום בכל אחת משורותיה וימשיך ללוות אותנו ולהשפיע עלינו יפעה ונחמה.  

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י'ז בשבט תשע"ב, 10.2.2012 

 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-9 בפברואר 2012, ב-גיליון יתרו תשע"ב - 757 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.

  1. שמעתי השבוע מי שאמר ששיריה של ויסלבה שימבורסקה היו שירים שגם מי שאינו רגיל לקרוא שירה – יאהב. בעיני, על אף שלאחרים זה עלבון, ביחס לשימבורסקה זו מחמאה ותיאור נאמן.

    אני זוכר שכילד שמעתי לראשונה את השם כשמתמודדת ב"מקבילית המוחות" בחרה להישאל עליה. לא הבנתי כיצד אישה פולנייה עם שם מסובך יכולה להיות רלוונטית ואהובה על בחורה ישראלית צעירה. כשנפגשתי לראשונה עם ספר שלה – 'סוף והתחלה', הבנתי.

    וזו גם הזדמנות להגיד תודה ויישר כוח לרפי וייכרט על התרגומים המוצלחים שהכירו לנו את שימבורסקה.

  2. רפי ידידי
    .
    קראתי את דבריך על שירת שימבורסקה, אין ספק שהיא אחת ממאורות המאה העשרים שכל כך יוצרי חושך היו וישנם בה. מה שכתבתח אף הוא שירה וזה קורה מיחס האהבה העמוקה והמתמדת שלך לשירה, הן כמשורר והן כמתרגם.
    לכל המשוררים ונמשוררות הצעירים והצעירות, שלעתים כה קרובות אינם קוראים שירה… קיראו את שני השירים האלה של שימבורסקה – ככה כותבים! זאת שירה טובה, מובנת, לא רק נוגעת ללב כי אם לופתת אותו חזק,
    רפי ידידי, חן חן על המתנה! חזק ואמץ!

  3. אין ספק, שרפי וייכרט הוא "מתווך תרבות" מעולה,שבזכות מפעלו הגדול,רבים מאוהבי השירה בארץ נחשפו במהלך השנים,לאמנות השירה של שימבורסקה.

  4. אין ספק, שרפי וייכרט הוא "מתווך תרבות" מעולה,שבזכות מפעלו הגדול,רבים מאוהבי השירה בארץ נחשפו במהלך השנים,לאמנות השירה של שימבורסקה. (עזרא לוי).

  5. רפי יקר,
    הכתבה מדברת בעד עצמה.בזכות פועלך, האדיר, זכינו להיחשף לשירתה הנפלאה של שימבורסקה,ללמוד אותה להעריך את איכותה ולאהוב ,את שירתה של המשוררת החכמה והמיוחדת.
    תודות.
    (מיכל פירני)

  6. בן בן-ארי , ניו יורק

    מלהלל, ולדבר בשבח שירתה של שימבורסקה , האחת והיחידה, לעולם לא נשבע, לא נירווה, ועל כן אף לא נחדל.
    תרגומיו המדהימים של רפי , אשר שבו כל קוראיהם , ללא ספק ימשיכו לעשות נפשות לתופיני שירתה המאלפת , שהרי הם עצמם יצירות יפהפיות.
    השילוב המופלא של פשטות, בהירות, השלובים בסמלים, "צבעים" ונסיקה לגבהים כה שובי לב של כל שיר משיריה הרבים , אשר תכופות מעלים חיוך רווי הזדהות כל כך כנה, כה מיידית , לאו בני תחרות הם, לעניות דעתי.
    אחד משיריה האהובים עלי ביותר הוא : "בשבח אחותי" המדגים כל הנ"ל בשיר כה מקסים, כה שימבורסקי [ ראה בספר: "סוף והתחלה" עמ' 62/63 ]
    בן בן-ארי
    ניו יורק

  7. תודה על התרגומים המצויינים שלך, שאפשרו לי להכיר את המשוררת הנהדרת הזאת.
    נהנתי מההרצאה שנתת בבית מיכל ברחובות.
    האם תוכל לכתוב לי באיזה ספר נמצא השיר שהקראת לנו בו נמצאת השורה "מעקה הישועה", ומה שם השיר?
    אני מאוד רוצה לקרוא אותו שוב.
    תודה רב,
    יעלן

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: