לשיבושי הלשון החינניים של ילדינו יש סיבה הגיונית והם חלק טבעי מהתפתחות השפה שלהם. ספר הסברים עם מקום ל"חוכמות" הפרטיות

המגדל נפרק-חידושי מילים של ילדים וניתוחם, מיכל סגל; מכון מופ"ת, 2011, 135 עמ'

אחד הבונוסים הגדולים שבהורות הוא הפגישה עם שיבושי המילים בשלב התפתחות השפה אצל הגוזלים הרכים. אני זוכרת את הטור המקסים של סמדר שיר ב'זמנים מודרניים', שבו הביאה ממיטב פניני הלשון של ילדי ישראל, אבל אין שווה לחוויה כאשר היא מגיעה מפי ילדך שלך. אני בטוחה ששיבושים לשוניים תפסו מקום נכבד בשגרת הלשון בבתים רבים, ולכל ילד יש המילה שאותה שיבש בצורה חיננית כל כך, עד כי זוכרים לו אותה עד גיל גבורות לפחות. על דבר אחד בקסם הזה איננו מרבים לתת את הדעת, והוא המקור לשיבושים הללו. אנחנו עסוקים בהנצחתם, בחזרה עליהם, אפילו בכתיבתם, אבל אנחנו שוכחים כי יש מקור לטעויות החמד הללו, וכי אם רק נגרד מעט, נמצא מה הוביל את הגאון הקטן שלנו אל המסקנה הלשונית שאליה הגיע, וזה מעניין לא פחות.

בשמונה פרקים, המתחלקים לחמישה עשר תתי פרקים, פורסת מיכל סגל מגוון של נושאים לטעויות לשון. היא מצרפת לכל פרק ולכל נושא שכזה דוגמאות למכביר (עובדה ההופכת את הקריאה למהנה ביותר!). בצורה קלילה ומהנה, חפה מכל התפלספות, היא מסבירה את הגורמים לטעויות בעברית המתפתחת אצל הילדים הרכים, בעיקר בין הגילאים שנתיים + עד ארבע +. בגילאים אלו הילדים לומדים תבניות, מילים ושורשים, וכשהם מחברים את כולם יחד בעת שהם נדרשים למילים חדשות –  נולדות להן הטעויות המשעשעות וההגיוניות למדי.

ישנן הטעויות הרווחות של רבים היוצאים מן הכלל כמו: בֵּיצות, נמלות, כיסאים, עופים ודומיהם. ההסבר הפשוט הוא שהיוצאים מן הכלל עדיין לא מוטמעים אצל הפעוטות, והם עושים את ההקשר ההגיוני מבחינתם. כאשר יש יחיד נקבה, הרבים שלו הוא Xות, וצורת הרבים של יחיד זכר היא Xים. כמו ההסבר הזה, כך ההסברים לכל טעות מוגשים בפשטות. טענתה של המחברת היא שמה שאנחנו קוראים בטעות טעויות אינן אלא שלבים נכונים בהתפתחות השפה, ויציקה של מושגים לתוך תבניות שאותן למדו הילדים.

סגל מסבירה כי בעתיד, כאשר ישמע הילד את ההגייה הנכונה מפי מבוגר, הוא יאמץ לעצמו את ההגייה הזו. נכון לעכשיו, הוא משתמש בכללים הידועים לו. סגל גם מציעה בפשטות כיצד להשמיע לילד הטועה בחינניות את הצורה הנכונה לאמירת המילה. היא מדגישה שעל ההורה להיות המתווך השפתי של הילד, ולכן כל שצריך לעשות הוא פשוט לחזור על מה שאמר הילד אך בצורה הנכונה, ולשייך את הדבר למבוגר. למשל: אם הילד יאמר 'אני רוצה לעלות במדרגותים', על המבוגר לענות לו: 'הבה נעלה במדרגות יחד'. כך המבוגר לא 'תיקן' את הילד ולא הפחית מביטחונו העצמי, ובאותה נשימה גם השמיע לו את ההגייה הנכונה של המילה.

כל פרק מחולק לכמה פרקים המסבירים את היווצרות התופעה הלשונית, מציעים דוגמאות רבות לאותה תופעה, מבהירים לנו מה מתרחש בראשו של הילד המבטא מילה שגויה זו או אחרת, מרגיעים אותנו מתי תגיע ההגייה הנכונה, והבונוס: בסוף כל פרק מוצגים איורים עדינים משל גפן רפאלי, ועמודה ריקה שבה אפשר להוסיף 'חוכמות' משפחתיות ואישיות. הטורים הללו יספקו לכם אתגר להאזין לילדכם, לקרוא בעיון את הפרקים ולבדוק להיכן שייכת אותה מילה חדשה שהמציא האיינשטיין הפרטי שלכם. אם אלו קיצורי מילים כמו: אָנָש (איש) או פֶּר (פרי), או אחיזה בבסיס כמו קָרונים (קרונות), כֶּסֶפים (כספים) או שינוי אדרת: מִסכֶּנֶת (מסכנה), עצלנה (עצלנית).

הספר אמנם מוגדר כספר עיון, ויש בו מראי מקום ומקורות רבים, אבל לחובבי הז'אנר הוא בהחלט יכול להתאים כמתנה מקורית ומאוד שימושית.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',  ג' באלול תשע"א, 2.9.2011