חיי שזורים פגישות עם גרשום שלום. אחת איתו, השאר עם כתביו. האיש, ששרטט בצבעים חיים כל כך את השבתאות, השתדל להרוג את החסידות ואת הקבלה שיש בה א-להים

גרשום שלום לומד 'זוהר', 1925

מספר דמויות חוזרות פעם אחר פעם אל עולמי ואל בית מדרשי ואינן מרפות ממני. חלקן הן מוריי ורבותיי, החיים ושאינם אלא דמויות מן הספרים, וחלקם מתייצבים למולי ברוגז. דמויות אלו נוכחות וקיימות ואף הן חלק מבית המדרש. אחת הדמויות המבקרות בבית מדרשי היא דמותו של פרופסור גרשום שלום שלפגישותיי עִמו מוקדשים הדברים הבאים.

ילד, מה אתה רוצה?

פגישה ראשונה. ואני עודני נער כבן שש עשרה גיליתי את הקסם המופלא שבלימוד, ועברתי מתנ"ך למדרש וממדרש לגמרא ומשם לחסידות ומשם לשירת רחל וזלדה ולאה גולדברג, וכל העולמות נפגשו בהרמוניה לאור שקיעות וזריחות ואהבות נעורים.

ובאותם הימים ואני נער קטן ותם הסתובבתי בין חצרות רבנים וכולם קיבלו אותי באהבה רבה. בשעה זו שהכול דיבר והכול היה מופלא החלטתי שזה הזמן להתחיל וללמוד את תורת הקבלה. פתחתי את ספרו של הרב הנזיר, שם הוא כותב שהספר הראשון שיש ללמוד בחכמת הקבלה הוא ספר הבהיר, ובהערות הוא כותב שפרופסור גרשום שלום הוציא את הספר בהוצאה מדעית בברלין בשנות העשרים.

הלכתי לכמה חנויות, אך איש לא ידע על הספר, וכולם אמרו שרק בחנות הספרים של שטיין שברחוב המלך ג'ורג' אולי יש הספר. הלכתי לשטיין וגם אצלו לא היה הספר. החלטתי שאלך אל ביתו של פרופסור גרשום שלום ואשאל אם יש לו ספר מיותר למכור לי. הלכתי אל ביתו, שהיה כמה רחובות מביתי. דפקתי על הדלת.

לאחר דקות ארוכות פתח  את הדלת איש גדול גדול עם קרחת גדולה גדולה ומבהיקה. האיש שאל "ילד, מה אתה רוצה?". סיפרתי לו את כל הסיפור והוא הביט בי. לפתע עיניו התמלאו זעם נורא והוא צעק: "מה אני, 'סויחר סְפורים'?!", והוא טרק את הדלת בפניי.

הלכתי אל ביתו של סבי ר' שמואל הכהן וינגרטן וסיפרתי לו את אשר אירע. סבי סיפר לי שידיד פנה אליו בשם פרופ' שלום וביקש שיסדר לפרופסור פגישה עם הרב קוק. סבי בא לפגישה וישב בצד והקשיב לשיחה שארכה מעבר למתוכנן. כשקמו לצאת ועמדו ליד הדלת לפתע תפס הרב קוק בידו של סבי ולקח אותו לאחור ואמר לו: 'האיש הזה בקי גדול בפתחי חכמת הקבלה'. סבא המשיך ואמר שבוודאי מאז הוא למד עוד, והיום הוא כבר בוודאי בקי בתורה עצמה.

בלי וייס וצייטלין

ר' הלל צייטלין

פגישה שנייה. ואני לומד בישיבה, אך הגמרא אינה מספקת אותי ואני קורא את ספריו של גרשום שלום על חכמת הקבלה. תחושה עמוקה שמשהו חסר, שמשהו אינו נוגע במהות. ולפתע גיליתי את ספרו המופלא על שבתאי צבי. הספר לקח אותי אל טלטלות וכתיבתו מזדהה ומאירה את אותו עולם שבתאי רחוק שלפתע הפך לקרוב כל כך.

פגישה שלישית. 'גיליתי' את הקדוש ר' הלל צייטלין. כתיבתו פתחה לי עולמות, אך מאמר אחד היה מהפכה שאי אפשר לתאר את עוצמתה. מאמרו על ר' נחמן והרהורי הכפירה שיש בכתביו הסעירו אותי. כתיבתו של צייטלין הייתה עמוקה ומדויקת, ולפתע גיליתי ר' נחמן חדש וצייטלין הפך לי לאדמו"ר.

לאחר מכן ראיתי דברים שגרשום שלום כתב על צייטלין. הוא כתב על הרומנטיקה היפה שבכתביו. מבין לשורות נשמע שאין כאן אלא רומנטיקה ותו לא! ואני עודני צעיר, וכלי מחקר עדיין לא היו בידי, ובכל זאת הבנתי שגם אם לעתים יש כאן רומנטיקה בלבד, הרי שלעתים הוא קולע בניתוחיו כחוט השערה. מדוע שלום אינו רואה בו אלא רומנטיקה?

המשכתי וגיליתי את ספרו המופלא של יוסף וייס על ר' נחמן. וייס המשיך את דרכו של צייטלין, אך פיתח אותה לגבהים חדשים. היה זה מחקר אקדמי לכל דבר שמוזיקה של עומק הנפש ושירה נשמעו מכל שורה ממנו. חבר סיפר לי ששולם לא הסכים לקבל את הספר כדוקטורט והשליכו לארץ, ויוסף וייס ברח לאנגליה ושם התאבד.

ואני זעקתי, וכעסתי. אין אני יודע האם הסיפור נכון בכל פרטיו, אך כפי הנראה יסוד של אמת יש בו.

שולם כתב עשרות מחקרים ומאמרים, וחיפשתי מחקר אחד חשוב שכתב על החסידות. כמעט לא נמצא דבר! ואני שאלתי כיצד זה יכול להיות שחוקר הקבלה הגדול לא כתב דבר בעל משמעות על החסידות, ולא על מורנו הגדול הרב קוק?

חגיגה והיכלות

אברהם יהושע השל

פגישה רביעית. עברו שנים ואני נפגש עם כתבי אברהם יהושע השל. כתיבתו אינה מדויקת, והיא חסרה את הדיוק המדעי, אך מבין לשורות עולים חידושים ורעיונות המדהימים בעוצמתם ובקריאתם את הטקסטים הקדומים.

ואני שואל למה הוא לא עלה לארץ להיות יחד עִמנו בבניין הציונות. ושוב חבר סיפר לי ששולם סגר את הדלת בפני השל, ודאג לכך ששום מוסד אקדמי לא יקבל את אותו דרשן אל בין כתליו.     

פגישה אחרונה. ואני מלמד בישיבה ועוסק במסכת חגיגה ובמעשה מרכבה, ולפתע גיליתי והבנתי שהתלמוד יוצא כנגד חוגי היכלות שטוענים שיודעים הם את אשר בשמים. לא אוכל כאן להרחיב ולהסביר – ובעזר ה' עוד אעשה זאת – אך במבט עין הבנתי שספרות ההיכלות היא ספרות מאוחרת שלעולם לא תשווה לעוצמות הרוחניות של התלמוד.

ואני קורא את דבריו של גרשום שלום על כך שמה שנסתר בתלמוד מתגלה בספרות הקדומה של פרקי היכלות, שהיא ספרות אותנטית מימי התנאים והאמוראים. ואני שואל את עצמי, האם האיש לא ידע מהו מחקר פילולוגי? האם האיש לא זיהה שמדובר כאן בספרות מאוחרת, בתר תלמודית, שדבר אין לה עם עוצמות מסכת חגיגה?

ולפתע זעק קול גדול בקרבי בכאב גדול: מנין השחצנות לגרש את אותו איש מופלא ששמו אברהם יהושע השל מן הארץ, כמי שאין לו יכולות אקדמיות? והרי מחקריו של שלום רצופים בטעויות, ואם יש חידושים נפלאים בדבריו הרי שגם אצל השל ישנם חידושים עצומים ורעיונות נפלאים!  

לפתע הבנתי. הוא טרק לי את הדלת.

הרגזתי אותו אולי מכיוון שהטרדתי את מנוחתו של איש מבוגר, אבל אולי היה משהו אחר. הוא לא ראה אותי! הוא ראה נער דתי עם עיניים תמות והוא פחד. הוא הבין שמשם יכולה לצמוח ישועה. הוא רצה מחקר אקדמי קר, של גופות מתים, ופתע עמד למולו נער המחפש א-לוהים באותה הספרות שבעיניו כבר מתה, והוא לא היה יכול לשלוט ברוחו וטרק לי את הדלת.

נגד החיים

פרופסור שלום גירש את השל כי הוא חיפש א-לוהים, ופרופסור שלום רצה לקבור את אותה היהדות בארון מתים. בחוש אינטואיטיבי הוא הבין שהחסידות עדיין חיה ויש א-לוהים בקרבה, והוא רצה להתעלם ממנה. הוא פחד מתלמידו יוסף וייס שגילה נפש חיה בר' נחמן עוד הרבה לפני הברסלבים החדשים והוא ניסה לחסום אותו, וכך היה לו נוח להגדיר את ר' הלל צייטלין כרומנטיקה בלבד.

היהדות ראתה את עצמה כממשיכת חכמי התלמוד והוא ניסה להקים 'יהדות' אחרת. הוא ניסה להקים מן העפר את החוגים האחרים, את חוגי המרכבה. בדרכו שיבש שולם עולמות של מחקרים, וביד חוקר לא עדינה. הוא ניסה להקים לתחייה את אותם עולמות שכבר מתו, ובכל כוחות נפשו ניסה להקים לחיים גם את תנועת השבתאות. סבא חשב שמאז הפגישה עם הרב קוק בוודאי למד פרופסור שלום אל מעבר לפתחי חכמת הקבלה, ואני הבנתי שלעולם הוא יישאר על סף הבית, ואל הבית לא ייכנס.  

פרופסור שלום, היום הרבה דברים אינם ברורים לי, אבל אני עדיין עודני נער ועדיין אני מתפלל שתקום חסידות חדשה של חיות ועבודת א-לוהים. הבעל שם טוב ור' נחמן, הלל צייטלין ור' עקיבא, הרב קוק ואברהם השל חיים וקיימים בבית המדרש, ואילו אתה תישאר בארון הספרים, ספר שפותחים מדי פעם, אך לעולם לא תהיה חלק מאותה מסורת מופלאה וחיה…

הרב אביה הכהן מלמד בישיבת תקוע, ומפעיל עם אלישבע רעייתו את המרכז היהודי 'בית בלב' במטולה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט'ז באייר תשע"א, 20.5.2011