הגרסה השומרונית לתורה משלימה פערים בסיפור המקראי, הופכת ביטויים קשים לקלים וכוללת שינויים המחזקים את אמונת השומרונים. מהדורה חדשה לתורת שומרון מזמנת דיון בתולדות נוסח התורה

חמישה חומשי תורה – נוסח שומרון ונוסח המסורה, ההדרה, מבוא, הערות ונספחים: אברהם טל ומשה פלורנטין; אוניברסיטת תל-אביב, תשע"א, 765 עמ'

לאחרונה יצאה מהדורה חדשה של התורה השומרונית בהשוואה לנוסח היהודי, דהיינו נוסח המסורה, בעריכת אברהם טל, חתן פרס ישראל ללשון העברית לשנת תש"ע, ומשה פלורנטין, ראש החוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטת תל אביב. זו הזדמנות טובה לדון מעט בנושא תולדות נוסח התורה – נושא שבדרך כלל נשאר בתוך מעגלים מצומצמים של היושבים במגדלי השן וכמעט שאינו מחלחל לקהל הרחב.

מאז מפעלם הענק של בעלי המסורה לפני כאלף שנים, אפשר לומר שכמעט כל ספרי התורה היהודים שווים בנוסחם. אמנם כולנו יודעים שקיימים הבדלים אחדים בין ספרי העדות השונות, אולם אלה קטנים במספר ובדרך כלל אינם משפיעים על ההגייה או על המשמעות. לעומת התמונה האידיאלית הזאת, נראה כי בתקופת הבית השני נפוצו בישראל טיפוסי נוסח שונים של התורה שבכתב, השונים זה מזה הן במילים והן במשמעות במקומות רבים. הדים לכך עולים בספרות חז"ל, אשר בה אפשר למצוא עדויות על נוסח תרגום השבעים, על ספרו של רבי מאיר, על ספר התורה מבית הכנסת של סוירוס וכן על ספר התורה של הכותים, דהיינו השומרונים. לאלה אפשר להוסיף את ממצאי מגילות מדבר יהודה, ששפכו אור חדש על מחקר נוסח התורה, וכן תרגומים עתיקים, כגון תרגום השבעים היווני, אשר תורגם כבר באמצע המאה השלישית לפני הספירה, דהיינו עוד לפני מרד החשמונאים. מרבית טיפוסי הנוסח השונים נעלמו מן העולם סביב חורבן הבית, או שהותירו אחריהם אך צל כגון תרגום השבעים, אשר ממנו אפשר לנסות לשחזר את הנוסח העברי שעמד לפני המתרגמים הקדמונים. מלבד נוסח המסורה שלנו, הנוסח העברי היחיד שנמסר מאז ימי הבית השני ועד היום באופן חי הוא נוסח התורה השומרונית.

התורה השומרונית, כמו זו היהודית, נכתבה באופן מסורתי על גבי גוילי קלף ובלשון העברית. עם זאת, רק יהודים מעטים נחשפו אליה. השומרונים היו ועודם עדה קטנה ונבדלת מן היהודים, המרוכזת כיום בעיקר בשכם ובחולון. למרות שתורתם כתובה עברית צחה, היא חסומה בפני היהודי המצוי מפני שאותיותיהם שונות משלנו. הכתב השומרוני הוא תולדה ישירה מן הכתב העברי הקדום, בעוד הכתב שלנו, דהיינו הכתב האשורי, ממשיך מבחינה צורנית את הכתב הארמי העתיק.

ההבדלים בין נוסח המסורה לבין נוסח השומרונים מגיעים לכששת אלפים במספר, אולם לא כל ההבדלים שווים באופיים. יש הבדלים שאינם משפיעים כל כך על משמעות המילים, כגון הנטייה השומרונית לכתיב מלא יותר מזה היהודי (למשל, המלה 'ראשון' נכתבת 'ראישון' בתורה השומרונית), או לצורות לשוניות קלות יותר מן הצורות הנדירות שבנוסח המסורה (למשל, "וחיתו ארץ" בבראשית א נכתב בנוסח השומרוני "וחית הארץ"). אך יש וההבדלים יוצרים גם שוני במשמעות ואלה באופן טבעי הם המעניינים ביותר. אחת התופעות הבולטות בתורה השומרונית היא הנטייה להשלים חלקי סיפור המתבקשים אמנם מצד עצמם, אך אינם כתובים באופן מפורש או שמפורשים רק במקום אחר בתורה. למשל, בחלק ממכות מצרים מצטווה משה מאת ה' לומר לפני פרעה דברי התראה לפני בוא המכה, אך התורה אינה חוזרת ומתארת כיצד אמר משה את הדברים בפועל לפני פרעה אלא משאירה היא לקורא להשלים זאת מדעתו. לא כן בתורה השומרונית. תורה זו נוהגת לחזור כמעט על אותן מילים ולתאר את ביצועו המלא של צו ה' בידי משה. או למשל, כל מי שקורא את נוסח המסורה מתוודע לסיפורים מספר שמות או ספר במדבר החוזרים בספר דברים ומכילים שם פריטי מידע שונים. הנוסח השומרוני נוטה לגרוס אף בשמות ובמדבר את אותם פריטים שעתידים להופיע גם בדברים, כך שהפער איננו קיים בנוסח זה.

אולם ההבדלים מן הסוג המעניין ביותר, ואולי אף המפורסם ביותר, הם אלה המחזקים את עיקרי האמונה השומרונית ביחס לזו היהודית. העדה השומרונית טענה וטוענת עד היום כי ההר המקודש לפולחן ה', ואשר רק עליו מצווה התורה לבנות מזבח לה', הוא הר גריזים הסמוך לשכם. ובכן, בתורה השומרונית המִצווה על הר גריזים כתובה בעשרת הדברים, הן בשמות כ והן בדברים ה! תאמרו, הלא ספר דברים חוזר פעמים אחדות על הביטוי העמום "המקום אשר יבחר ה'" כשהוא מתאר את מקום המקדש היחיד העתידי ומשתמע מכך שהתורה אינה מגדירה את המקום הזה באופן מפורש. אמנם כן, אך רק בנוסח המסורה. בכל מקום כזה בנוסח השומרונים מופיע הביטוי "המקום אשר בחר ה'", דהיינו הר גריזים שכבר בחר בו ה', כפי שמסופר בעשרת הדברים לדידם.

הפער בין שני הנוסחים הגיע לתודעת החוקרים באירופה החל מן המאה השש עשרה. בתחילה נשבו משכילי אירופה בקסמיו של הנוסח השומרוני, אשר נתפס על ידם כמהימן יותר מפני שהוא נוסח עברי שהשתמר בקרב "הילידים" מארץ הקודש ולא רק בקרב היהודים הפזורים ברחבי תבל. הם ראו משהו אקזוטי בכתב השונה וגם בשל כך נטו לייחס חשיבות גדולה לנוסח השומרוני על פני נוסח המסורה. תמונה זו השתנתה לחלוטין בחלק הראשון של המאה התשע עשרה, כשפירסם וילהלם גזניוס – חוקר המקרא והלשון העברית המפורסם – את מסקנותיו על מקור ההבדלים בין שני הנוסחים. לדעתו רבים מן ההבדלים בתורה השומרונית משקפים שכבה לשונית מאוחרת יותר מזו העולה בנוסח המסורה, או רצון לסלק קשיים פרשניים או אידיאולוגיים. גזניוס טען בשל כך כי נוסח המסורה באופן כללי עתיק יותר מן הנוסח השומרוני. דעה זו, עם שינויים והתאמות שחלו עם הזמן, מקובלת באופן כללי עד היום.

מבחינה כמותית, השינויים האידיאולוגיים המחזקים את אמונת השומרונים זניחים ביחס לשינויים שנועדו להפוך ביטויים קשים לקלים יותר, או להשלים פערים בתוך הסיפור. לא זו בלבד, אלא שנמצאו הסכמות רבות בין הנוסח השומרוני לבין שחזור הנוסח העברי מתרגום השבעים היווני. עובדה זו הובילה את חוקר המקרא פאול קאלה (שאגב, היה המדריך האקדמי של בעל ה'שרידי אש', הרב יחיאל יעקב ויינברג, באוניברסיטת גיסן) לטעון כי בבסיסו של הנוסח השומרוני נוסח יהודי עממי – אחד מבין אחדים שהיו קיימים בזמן הבית השני – אשר המשיך ועבר שינויים נוספים באופן מבודד בתוך הקהילה השומרונית. חיזוק לתפיסה זו נתגלה בדמות מגילות אחדות מתוך מגילות מדבר יהודה, שהציגו נוסח עברי של התורה המכיל השלמות מחומש לחומש מהסוג שמוצאים גם בתורה השומרונית. אמנם לצד מגילות בודדות אלו נמצאו מגילות רבות אחרות שאין בהן השלמות מן הסוג הזה, אך היא הנותנת – מכאן ראיה שהנוסחים השונים של התורה חיו זה לצד זה. מעתה קל יותר להבין כי אחד מטיפוסי הנוסח הללו אומץ בידי השומרונים, קלט לתוכו תוספות ושינויים המיוחדים אך ורק לעדה השומרונית, והוא נמסר על ידם מדור לדור עד היום.

במרכזה של מהדורת טל ופלורנטין החדשה מופיעים שני הנוסחים העבריים שנדונו כאן זה לצד זה. בכל מִפתח של דף בספר, העמוד הימני מכיל את נוסח המסורה (אותיות וניקוד) והעמוד השמאלי מכיל את נוסח שומרון (רק אותיות, בהתאם לנהוג עד לא מכבר בקרב השומרונים) – שניהם בכתב אשורי (מרובע), באופן שמקל על הקריאה ועל ההשוואה ביניהם עבור הקורא. הבדלים בין שני הנוסחים סומנו בידי העורכים באמצעות גופנים מיוחדים וסימנים נוספים. בכך הלכו בעקבות המהדורה המפורסמת של אברהם ורצון צדקה (תל אביב, תשכ"ב) והמוכרת פחות של מיכה שאולסאן (הוצאת המחבר, 2006), שהבליטו את ההבדלים באמצעות אותיות גדולות.

מהדורת טל ופלורנטין צועדת כמה צעדים חשובים מעבר לקודמותיה, הן במידת הדיוק הטקסטואלי שלה, הן בקביעת הבדלי הנוסח והן במידע שנמסר לקורא בתחילת הכרך ובסופו. הנוסח השומרוני שנבחר מבוסס על מהדורה קודמת של טל, שבה הופיעה התורה השומרונית לבדה, על פי כתב יד שומרוני מובחר. ההבדלים שסומנו במהדורה החדשה לוקחים בחשבון לא רק את נוסח האותיות, כפי שאפשר למצוא גם במהדורות אחרות, אלא גם את מסורת ההגייה השונה של היהודים והשומרונים. כך למשל, נוסח המסורה גורס בבראשית מח א: "וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה" ואנו הקוראים משלימים מדעתנו, וכן על פי רש"י, כי האומר הוא נושא סתמי, כלומר אמר מי שאמר. גם נוסח שומרון גורס "ויאמר" במילה הראשונה, אולם מסורת ההגייה השומרונית קוראת את המילה בבניין המקביל לנפעל, כאילו היה וַיֵּאָמֵר, כך שהמשמעות משתנה מפעיל לסביל ונושא הפועל אינו חסר מבחינה תחבירית. מהדורת טל ופלורנטין מסמנת גם הבדלים מעין אלה והיא הראשונה שעושה כן. יש בכך תרומה חשובה מאוד לקוראים, מפני שעד להופעת מהדורה זו הייתה מסורת ההגייה השומרונית חתומה לגמרי גם בפני הקורא המשכיל.

הספר החדש פותח במבוא מפורט ובו סקירה היסטורית על חקר הנוסח השומרוני וסקירה לשונית-טקסטואלית של הנוסח עצמו. בסוף הספר מרוכזים כל הבדלי הקריאה בין שתי המסורות, עם תיאור קצר של אופי ההבדל. גם בכך יש משום תועלת גדולה לקהל הקוראים, היכול מעתה למצוא בכרך אחד הן את הנוסחים השונים והן את המידע המלווה את הנוסח השומרוני.

הספר נאה למתבונן, ואחרי שלומדים את דרכי סימון ההבדלים בתורה הוא גם יעיל וידידותי לקורא. חסרים לי טעמי המקרא שלא סומנו בנוסח המסורה, מפני שאלה מהווים חלק בלתי נפרד ממסורת הקריאה ויש להם השלכות של ממש להבנת הטקסט והגייתו, ממש כמו סימני הניקוד שהובאו בו. גם אין סימון במהדורה של הבדלי כתיב בין הנוסחים שאין בהם משום שינוי משמעות, כגון דֹּתָיְנָה / דותינה בבראשית לז יז. היה מקום לסמן הבדלים כאלה, לציין בנספח כי אין הבדל כלשהו במשמעות ולהשאיר את היתר בידי הקורא. למרות זאת, מהדורת טל ופלורנטין ראויה להפוך מעתה למקום הראשון והנוח ביותר שאליו יפנו שוחרי דעת בשאלות הנוגעות לנוסח השומרוני לתורה. 

ליאור גוטליבּ הוא מורה בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקרו עוסק במסירת נוסח המקרא, בהתפתחות לשונו ובתרגומים העתיקים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באדר ב' תשע"א, 11.3.2011