אתם תוסיפו גם גליונות יותר ישנים?

גם אני מן המנויים מראשית הדרך מבקש לעודד את העלאת הגליונות הקודמים לרשת. כך תאפשרו לי לפנות שני מדפים בספרייה הפרטית שתופסים גליונות שבת . כמו כן יתפנה לי זמן שהושקע עד היום ביצירת ספרייה פרטית במחשב המאפשרת חיפוש מהיר במאמר רצוי.

אנא הוסיפו את הקישורים של "יהודי עולמי". הקישורים שהצבתי בויקיפדיה העברית הם "שבורים".

בס"ד
שבוע טוב!
הייתי רוצה להגיב למאמרו של משה מאיר בענין ה"עמות" שיש כביכול בדת היהודית בין החק המחייב לבין החרות. והוא נושא שאתם דנים בו הרבה בעתונכם, בפרט הכתבות של מר יואב שורק (דוגמת "יש לי חלום – מודל של יהדות ישראלית טבעית", כפי שהתפרסם במוסף פסח השנה).
לא שאינני מסכים עם דבריו של מר משה מאיר. אלא, שברצוני להוסיף עליהם, כמו גם על דבריו של מר יואב שורק, על מנת שמה שנקרא בחסידות "אורות דתהו" (שמבחי' עשו), יהיו גם יותר מיושבים ב"כלים דתקון" (שמבחי' יעקב) – בכלים של תורה. (ואין לי טענה למר משה מאיר שבהחלט ישב את דבריו על ידי מה שנקרא "מעשה רב" של רבן גמליאל השני.) אבל ברצוני לחזק את דבריו, כמו גם את חפושיו של מר שורק בענין, כמו גם את חפושיהם של כל אלה המנסים לאחות את הקרע שקיים כיום בין היהדות האורתודוכסית לבין החילוניות – העולם החפשי.
הנושא שברצוני לדון בו, הוא מה שנקרא "תורת עשו" (נושא מאד רחב, שכולל בין השאר ברור הנצרות – הגדרת ה"חזיר כשר" – ענין שלא אכנס לתוכו במאמר זה), שנולד יהודי, וממילא, יש לו ברור כיהודי.
אמרו חז"ל: "ראו באיזה חדש נתתי את התורה – במזל תאומים: שאם יבוא עשו הרשע להתגיר, ולעשות תשובה – יבוא ללמוד תורה" (ילקוט יתרו רע"א). ובעוד שביעקב נאמר: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי" (בראשית ל"ב, ד' – רש"י) {לבן = 82 = רמ"ח במס' סדורי (= 41) + שס"ה במס' סדורי (= 41)}, בסוד קבלת עול מלכות שמים – בעשו נאמר: "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (בראשית כ"ז, מ'). הדגש הוא על אותיות "תריד" – כמנין 614, וכמנין "חרות" – בחי' "מכתב א-להים הוא חרות על הלחת" (שמות ל"ב, ט"ז) – אחת העולה על כולנה.
ובכן, מדובר במצותו של עשו {שעליו אפשר לטעון: "איני יודע מה מלמדנו" (= עשו)}, שהוא האנטיתזה של יעקב – יצר הרע שלעומת יצר הטוב, שניהם בקדושה.
במצוה זו, הקב"ה נותן כביכול את הלגיטימציה לעשו (לחוזר בתשובה הפוטנציאלי) לפרוק את עול המצות של יעקב, באי קיומה של מצוה זו או אחרת, במדה וגורמת לו צער. ובמדה, שבאמת יש לו את המוחין והבגרות (= תורה = ס-מ-א-ל + ל-י-ל-י-ת) הרוחנית לקחת אחריות על מעשיו, ולאמר "לא" ליעקב: מוחין בבחי' "חכמה בינה דעת" (= תריד). במלים אחרות, חייבים להיות מה שנקרא חב"דניק אמיתי על מנת לקיים מצוה זו "תדיר" ובקדושה. {כידוע, חג החרות מסתיים בחג השבועות, שאז מקבלים את המוחין הנדרשים. שנאמר: "אל תקרי 'חָרות' אלא 'חֵרות' (אבות ו', ב').}
בלשון תרגום – "גרתי" (= תרי"ג), זה "דרתי" (= תרי"ד). לשון תרגום מהוה "אור חוזר" ללשון הקדש, כנודע, ומכאן, שמצות "תריד" היא מעין אור חוזר של כל התרי"ג (כשם שעשו – ה"חזיר" – הוא בחי' "אור חוזר" של יעקב שהוא בחי' "אור ישר", כנודע על פי קבלה: חוזר בתשובה לעומת צדיק מלדה).
עשו הוא כנגד משיח בן יוסף {יוסף – תנועה מיעקב לעשו, שהרי נמסר לגוים. דוד – תנועה מעשו ליעקב, שהרי הוא בחי' גר} – כמנין "עצות". וידוע על פי הזהר הקדוש, כי המצות נקראות גם "עצות". ובמלים אחרות: כאשר מדובר במצות המלך – שמצד משיח בן דוד (היהדות האורתודוכסית – יעקב) – אין להרהר אחריהן. וכאשר מדובר במצות שמצד משיח בן יוסף, המצות הן בבחי' עצות, שאז, ישנה האפשרות לאדם הבוגר – שחשוב לו גם אזונו הנפשי – שלא לקבל את העצה (עם כל הסכון שבכך). יוסף הוא בעיקר פרשן, כלומר שקשור לתורה שבע"פ. והכונה לפרשנות האישית והספונטנית של התורה – לא זו הכתובה. לעומת זאת, דוד המלך מיצג את מלכו של עולם – התורה שבכתב. וכן, את זו שבע"פ, שברגע שנכתבה, כבר משויכת לאותה קטגוריה. ממילא: קיום מצות פריקת עול, זהו בעיקר אקט של פרשנותו הלא כתובה יוסף כנגד פרשנותו הכתובה של יהודה – עשו כנגד פרשנותו של יעקב לתורה. ועדין, מי שמקיים "מצוה" זו, גם ברמה של מרידה בתורה שבע"פ בלבד – מתחייב בנפשו, כנ"ל.
"תריד ופרקת עלו מעל צוארך" – ר"ת "עצמות" (= "עץ מות").
ובא ללמדנו שעשו הוא בבחי' "עצמי", {בחסידות ישנם הרבה באורים, על דרגת העצמי: למטה מ"עצמי" ישנו ה"פנימי", ולמטה ממנו, ה"חיצוני".} או מה שנקרא גם – "עוקר (= עשו) הרים" – אחד שיש לו את העוז לחדש בתורה. לעומת זאת, יעקב שכנגד דוד, הוא מה שנקרא "סיני" – מנטליות של קבלה – כנגד התורה שקבלנו מסיני, גם זו שבע"פ, הקשורה לבחי' "אבא יסד ברתא" (רעיא מהימנא, פינחס, רנ"ו, ב') – שרש המלכות בחכמה {שהרי נאמר: "מלכות פה – תורה שבע"פ קרינן לה" (פתח אליהו), לעומת הפרשנות של יוסף שמבחי' אמא – ספירת הבינה}.
"עצמי" מבחינה מסוימת הוא מת (למליותא), ואמרו חז"ל: "כיון שמת אדם, נעשה חפשי מן המצות" (שבת קנ"א, ב', ועוד). כפי שהתורה מספרת, יוצאים ממצרים עם "עצמות יוסף" – בחינה זו של עשו. ו"עצם לא תשברו בו" (שמות י"ב, מ"ו) – כפי שנאמר על קרבן פסח. ובסוד המשיח שנאמר בו: "אחת מהנה לא נשברה" (תהלים ל"ד, כ"א). {"אחת מהנה" – עצם הלוז (בית א-ל), לפי אחד הפרושים: העצם שממנה יבנה הגוף האלמותי לעתיד לבוא. ועל פי הזהר הקדוש (חלק-א' קל"ז, א'), מתקשרת ל"בתואל הארמי", ונקראת "גרמא רמאה": עצם השקר בסוד ה"זרע", כמבואר במקום אחר – ה"זרע" לתחית המתים, לאחר שהארץ תעבור מוטציה (תחזור לעצמה מבחי' כח הצומח שבה) – שמבטא את "עצם הנשמה" (= שקר) – סוד הגוף מצד אמיתותו.}
היות שכל עוד אנו חיים, אין התורה בטלה, סימן לבטול מצות התורה לעתיד לבוא (בתחית המתים) ניתן לנו על ידי המצות שאנו אוכלים כיום – "מַצּוֹת" שבאות כביכול במקום "מִצְו‍ֹת".
פסח נקרא גם חג האביב (בחי' התחדשות), בנוסף ל"חג החרות", כנ"ל. וחל במזל טלה, מלשון "טל תחיה" {מה ש"ישקה" את עצם הלוז לעתיד לבוא, על מנת ש"תצמח" לאדם שלם}, כלומר, שקשור גם לתחית המתים. חדש ניסן קשור ל"אמונה" בנפש – בחי' מסירות נפש. הוא אם כן החג שיכול לתת לנו את הסבות הכי טובות, לקיים בו את מצות "תריד" – מצוה שקשורה למסירות נפש כאמור, שהרי, זה שמקיימה, מתחייב בנפשו.
נאמר על הקב"ה: "מגיד דְּבָרָו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל" (תהלים קמ"ז, י"ט) – שהקב"ה מלמד את עם ישראל את החקים והמשפטים שהוא בעצמו מקיים. ואיפה ראינו שהקב"ה קיים מצות פריקת על? ובכן, בכל מה שקשור לקרבנות, נראה לכאורה שהקב"ה מקיים זאת: החל מעקדת יצחק, וכלה בבמות שהיו בתחלה מותרות, ולאחר מכן נאסרו. ובפרט, קרבן פסח, שעליו נאמר: "ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם" (שמות י"ב, כ"ד). ומענינת היא כתבתו של אהרן שטכלברג בנושא כפי שפורסם בעתונכם, בשבוע שעבר (י"א ניסן) – "עבודת הדם". אם ישנה בעיה ש"מציקה" ליהודי הדתי, הוא האפשרות של חדוש עבודת הקרבנות בבית המקדש. האם באמת זה רלוונטי לימינו? אז לפחות בנושא הזה, ניתן ללמוד "פריקת על" מהשם ית', ובא לציון גואל.

כתב, אריאל כהן אלורו – תלמיד של הרב יצחק גינזבורג שליט"א. חבר ספר בשם 'ימ"ח שמו' על המשיח, מבוסס על המלה "חן" (= ימ"ח), שעוסק בברור של הנצרות – תורת עשו.

ב"ה חנוכה 2011

עקיבא צימרמן מעוניין לבטל את הניגון הגרמני של מעוז צור.

ומדוע? והרי כל מעוז צור הוא שיר ליצנותה דעבודה זרה. בבחינת אנחנו עובדי אלוקים
והם הנוצרים עובדים להבל וריק. וכמו שבימנו בתוכניות סטיריות מחקים מישהו רק
משנים קצת את דבריו, כך אנו מחקים את הנוצרים יחד עם הניגון הכנסייתי שלהם
ואומרים :
חשוף זרוע קודשך
וקרב קץ הישועה (הישועים – הנוצרים)
נקום ניקמת דם עבדך
מאומה הרשעה
כי ארכה לנו הישועה (הנוצרים הישועים קימים יותר מדי זמן)
ואין קץ לימי הרעה
דחה אדמון (אדמון – אדום -נוצרים)
בצל צלמון (צלמון – צלמות)
הקם לנו רועה שבעה (שבעה- כמו כלבה שבוע)

ואם כתגובה אלוקים יוצר צונאמי בדרום אסיה
ומטביע 200,000 חוגגי כריסמס. אז אפשר
להגיד ברוך ה' .

ואם תאמר זה רק בפרק האחרון
של מעוז צור, בו ונלמד את הפרק
הראשון :
למה לא מתחילים את מעוז צור ב:
אלוקים לך נאה לשבח בתפילה, אלא מסבכים:
מעוז צור ישועתי (3 כינויים) לך נאה לשבח
תכון בית תפלתי ושם (לא אתפלל אלא)
תודה נזבח ?

משום שלנוצרים אלוקים בא ברבים משום
שהוא מכיל את השילוש הקדוש, ואנו אומרים
מעוז צור ישועתי (אתה אחד עם מספר כינויים )
לך נאה לשבח (ורק לך , ואיך משבחים ? )
תכון בית תפילתי ושם (לא אתפלל אלא אקריב)
תודה נזבח (שהנוצרים אומרים בחל אלוקים ביהדות ובקורבנות) .

ב"ה פרשת שמות
מתן גרינגר טוען שיתרו כורת ברית עם משה, ולכן משה מסרב לכרות ברית עם אלוקים.

וטענה נוספת : כאשר משה ויתרו שבים ונפגשים במדבר לא מצינו שיתרו כועס על משה.
כי היינו יכולים להגיד שיתרו כרת ברית עם משה ומשה גנב את לב יתרו, בדומה ליעקב עם לבן.

אבל מה נעשה שכאשר משה ויתרו שבים ונפגשים במדבר, יתרו כועס על משה ומתנסח בצורה
צינית (שמות יח ו) "אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה" בניה – ולא בניך , כאילו
הו אומר לו : "מה, שכחת את המשפחה והברית ?"

בס"ד
שבוע טוב!
ברצוני להגיב על מה שנאמר בשבוע שעבר במדור "שיח השדה" בנוגע לנשר. לשיטתו של מורי ורבי – הרב יצחק גינזבורג שליט"א, הנשר של התורה – מלך העופות – אינו אוכל נבלות, והוא מה שבימינו נקרא "עיט". לעומת זאת, העיט של התורה, הוא אוכל נבלות, כפי שמשתמע מ"ברית בין הבתרים".

תתחדשו על העיצוב המחודש והאסתטי של "שבת" המקוון.
קנקן נאה וראוי למוסף ולתכניו.
ברוך שאמר ויהי "שבת" – וברוכים העושים במלאכה. –

שלום וברכה.
כתבתם שיש 170 מילים בעשרת הדברות. אני ספרתי 172 כגימטריא ע-ק-ב.
נא תגובתכם.
תודה.

שלום,
לכל המתהדרים בוותק הרני להודיע שאני מנוי מהגליון השני או השלישי. עכשיו לעניין.

אני מבקש בכל לשון אני יודע שמה שאבקש לא יהיה מקובל ואחשב לעוכר ישראל אבל אני לא כזה. כמות המאמרים והספרים המפורסמים בנושא השואה הוא מעל ליכולת העיכול (לפחות שלי) ולכן אם אפשר לצמצם את ההתיחסות לנושא המכובד הזה. ולהחזיר את הפולמוסים הגדולים של העבר למרות ההשתלחויות של רבנים כאלה ואחרים תבוא עליכם הברכה.

אבנר

שלום וברכה.
במוסף שבת האחרון היתה כתבה מעניינת עם יהודה וינץ. הוא דיבר על כך שישראל הופכת למדינה בעלת חשיבה נוצרית ואמר שאשתו עושה על כך עבודה.
אשמח לקרוא ראיון מעמיק איתה בעניין.
מתאים לכם להרים את הכפפה?

מהן שעות הפתיחה של המערכת אם אני רוצה להעביר לכם חומר?