רוצח המונים סדרתי מעביר את מורשתו לבנו, הרותם את הידע שלו לציד רוצחים. מותחן עוכר שלווה שגיבורו מתמודד עם פחדיו העמוקים ביותר 

אני צייד רוצחים

בארי ליגה

מאנגלית: גיא הרלינג

הקיבוץ המאוחד, 2015, 320 עמ'

האם אדם שחונך מילדות לרצח יכול להשתנות באמת? האם שטיפת מוח עמוקה על ידי קרוב משפחה היא דבר שניתן להירפא ממנו? שאלות אלו הן שעומדות במרכז הספר "אני צייד רוצחים" של הסופר האמריקני בארי ליגה. צורת העיסוק הזו באפשרות של גאולת הרוע הפכה למרכזית מאוד בספרות ובטלוויזיה האמריקנית בשנים האחרונות, כשגיבורים רבים מוצגים כדמויות חולות, מקולקלות ואפלות.

שיאו של הטרנד הזה בולט בסדרת הטלוויזיה "דקסטר", העוסקת ברוצח סדרתי "טוב" לכאורה, שרוצח ומתעלל ברוצחים שחמקו מעונש. מדובר באופנה שעונה ככל הנראה על הדרישה הציבורית לגיבורים אנושיים יותר. מעין מעבר מהתפיסה האמריקנית הישנה ואולי הילדותית שהתבטאה בתרבות המערבונים שבהם הרע והטוב ברורים מראש והתוצאה ידועה מלכתחילה. כעת, כחלק מההתבגרות התרבותית שעוברת החברה האמריקנית, ניכר כי חלה תזוזה אל ההבנה שהטוב והרע מעורבבים ולא חד משמעיים כפי שניתן היה לחשוב.

עם זאת, על נקודה אחת מרכזית התקשו האמריקנים לוותר עד לאחרונה. הכוונה היא לסוף הטוב של הסיפור. רוב מוחלט של הגיבורים זוכה לגאולה ולהגעה אל מחוזות גן העדן האמריקני, הבנויים עדיין על בסיס מובחן בין טוב ורע. את התמה התרבותית הזו מנסה לשבור בארי ליגה בספר שלפנינו.

הטוב‭ ‬והרע‭ ‬מעורבבים‭. ‬מתוך‭ "‬דקסטר‭"‬
צילום‭: ‬באדיבות‭ "‬יס‭"‬

חינוך מפלצתי

הגיבור הראשי ג'אז דנט הוא יורשו היחיד של אחד הרוצחים הסדרתיים המוכשרים והמתועבים ביותר שפעלו ברחבי ארה"ב. בילי דנט רצח בצורות שונות למעלה ממאה בני אדם, כשהוא מביא את יכולותיו הסדיסטיות לרמה חולנית של אמנות ומסביר את התנהגותו בפילוסופיה קיומית הבזה לפרט ורואה בו חומר בלבד ללא משמעות מעבר לכך.

כרוצחים רבים אחרים, בילי דנט מתמקד בנשים צעירות שאותן הוא גם אונס לעתים, כשבמקביל הוא מחנך את בנו להיות רוצח טוב ממנו. לשם כך לומד ג'אז את כל צורות הרצח האפשריות. כן הוא לומד כיצד פועלים אנשי החוק, כיצד לא להותיר ראיות בזירת הרצח ושורה ארוכה נוספת של ידיעות שמטרתן האחת היא להפוך אותו לבעל יכולות רצח של מכונה משומנת היטב. השיעורים הרבים אכן מצליחים להפוך את ג'אז לאדם בעל נפש גבולית מבחינה פסיכולוגית ולכמעט קהה רגשית.

למזלו של ג'אז ולמזלם של אזרחי ארה"ב, בילי דנט נתפס על ידי השריף של העיר לובוס נוד לפני שהאחרון משלים את תהליך חינוכו של בנו. אולם האופי המיוחד של ג'אז גורם גם לשריף וגם לרשויות הרווחה האמריקניות לנסות לתקן את הנזקים הנפשיים שנגרמו לו, מתוך מטרה להחזירו אל דרך הישר והשפיות.

תהליך כואב זה מתבצע גם על ידי השארתו של ג'אז בתוך הקהילה, כשהוא אפילו מצליח לקיים מערכת יחסים עם חבר קרוב ואף מגיע למערכת יחסים חלקית עם ידידה קרובה שאוהבת אותו אהבת נפש. כל זאת בזמן שהשדים שבראשו חיים בו כבמעין יקום מקביל, שמאיים כל הזמן לבלוע אל תוכו את שפיותו ואת יכולתו לתפקד בחברה.

השבריריות הזו מתערערת כאשר רוצח סדרתי חקיין מתחיל במסע רצח נורא שבו הוא מחקה אחד לאחד את צורות הרצח של אביו של ג'אז. מעשי הרצח האלו מעוררים בג'אז את כל השדים וכן מעוררים את הפחד העמוק של רוב אנשי העיירה מפני ג'אז שנתפס בעיניהם כממשיך של אביו. הרציחות הללו, שגם מעוררות בו את הסקרנות ביחס לזהות הרוצח וגם מאיימות על עולמו הפנימי, מחייבות את ג'אז להתמודד עם עברו ועם החינוך המפלצתי שהנחיל לו אביו. במסגרת ההתמודדות הזו מחליט ג'אז לצאת עם חבריו למסע ציד בעקבות הרוצח. אולם כדי להתמודד עם עברו חייב ג'אז להיפגש עם אביו המפלצתי והסדיסט.

מבט מורכב

המפגש והתהליך שעובר ג'אז מחייבים אותו לדון מחדש בפחדים העמוקים ביותר שלו. הוא חרד לדעת האם הוא יכול בכלל להיות נורמלי, האם אי פעם יוכל לקיים יחסים תקינים עם אישה, או שאולי נידון גם הוא להפוך לרוצח סדרתי חסר רחמים. השאלות הקשות האלו מתעצמות לאורך העלילה עד השיא שמתחולל בסוף הסיפור. כאן למרבה הצער נופל בארי ליגה, כשהוא מעדיף שלא להביא את ההתמודדות עם השאלות שלו עד הסוף, ככל הנראה מתוך כוונה לפרסם ספר נוסף.

זו נקודת החולשה היחידה בספר המתח הטוב הזה. המתח שנשמר ונבנה עד הסוף מתמוסס לטעמי בעקבות רצון הסופר (או ההוצאה לאור) לייצר ספר המשך. אמנם, במושגים אמריקניים מדובר בספר עוכר שלווה שמונע מהקורא להגיע אל הסוף הטוב שאליו הוא רגיל. לכן, למרות הסוף החלש יחסית מדובר במותחן קצבי שמשאיר את הקורא בתוכו עד הרגע האחרון.

כמו כן מדובר בספר אמריקני טוב בסוגו, וזו כבר מחמאה גדולה לסופר שפועל במרחב ספרותי שהושחת בשנים האחרונות בעקבות תאוות מכירה ויצירת מזומנים של הוצאות הספרים. ככלל יש לציין כי נקודת המבט המורכבת שמבעדה מסופר הסיפור והעומק של הדמויות שאליו חודר הסופר מהווים הבדל גדול בין הספר הנוכחי לשורה ארוכה של פלקטים בתחום המתח שמנפקת ארצות הברית בשנים האחרונות.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ' טבת תשע"ו, 1.1.2016