בהיעדר מקור האוסר על נשים לפסוק הלכה – לא רק שאין למנוע זאת מהן אלא חובה על הראויות לעסוק בכך. פרויקט יועצות ההלכה הוא מסלול צנוע ומוסמך המוביל למימוש חזון זה 

המקור הבודד המפקפק בכשרות האישה לפסוק הלכה נמצא בדברי מנוח למלאך, כמובא בבמדבר רבה (נשא פרשה י):

אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה, והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך, מפיך אני רוצה לשמוע – שאיני מאמין בדבריה.

לפי מדרש זה מנוח ביקש לשמוע ישירות ממלאך ה' את ההוראות הנוגעות לבן שייוולד לו ולאשתו, לא משום שדרש לעצמו את הכבוד של התגלות המלאך אלא משום שלא סמך על דברי אשתו. וזאת לא בגלל אופייה הפרטי של אשתו ולא מסיבות של תקשורת קלוקלת במשפחה, אלא משום שנשים ככלל אינן "בנות הוראה" ואין אפשרות לסמוך עליהן בנדון. מקור זה הוא יחידאי, ואף כשלעצמו איננו בעל משקל רב – הן משום שאין למדים הלכה מן האגדה, והן משום שמנוח אינו בר–סמכא ללמוד ממעשיו לא הלכות ולא הליכות.

לעומת זאת, בעלי ההלכה אינם חלוקים בדבר כשרות האישה להורות הלכה. לדוגמה, התוספות במסכת שבועות (כט, ב) מקשים היאך יכלה דבורה הנביאה לשפוט, והרי אישה פסולה לדון שכן ההלכה קובעת ש"כל הכשר לדון כשר להעיד". התוספות מתרצים בתשובתם הראשונה שכאשר הפסוק מספר ש"היא שופטה את ישראל בעת ההיא", אין הכוונה שדבורה שימשה שופטת בית דין בפועל אלא "שהיתה מלמדת להם הדינים". למי הייתה מלמדת? התוספות אינם אומרים, אך כתוב בספר שופטים "ויעלו אליה בני ישראל למשפט". כלומר, דבורה הייתה מלמדת את בני ישראל ולא רק את בנות ישראל או את ילדי ישראל.

החיד"א בפירושו "ברכי יוסף" על חושן משפט (ז) ביאר זאת בצורה מפורשת: "אף דאישה פסולה לדון, מכל מקום אישה חכמה יכולה להורות הוראה, וכן מתבאר מהתוספות לחד שינויא, דדבורה היתה מלמדת להם הדינים". כך פירש גם הרדב"ז (הלכות מלכים א, ה), ובעל ספר החינוך התייחס מפורשות לכשרות האישה להורות (מצווה קנ"ב). בעל מנחת חינוך העיר (שם, אות ז') שקיימת הבחנה בין תפקיד דיינות בבית דין שאין האישה כשרה לו לבין הוראת הלכה באיסור והיתר, שהאישה כשרה לו.

יצירת‭ ‬כתובת‭ ‬הלכתית–נשית‭ ‬הינה‭ ‬קידוש‭ ‬השם‭ ‬גדול‭. ‬הרבנית‭ ‬חנה‭ ‬הנקין‭, ‬2004‭ ‬
צילום‭: ‬מרים‭ ‬צחי

סכנה בשני הצדדים

פסיקת הלכה היא עניין מורכב. אומרת הגמרא בסוטה (כב, א): "רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. רבים חללים הפילה, זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה". הגמרא מגייסת פסוק ממשלי (משלי ז, כה) כדי להמחיש את הסכנה שבשני המצבים. הראשון הוא תלמיד חכם שלא הגיע למעמד פסיקת הלכה, אך עוסק בכך. השני הוא תלמיד חכם שהגיע למעמד זה אך נמנע מלפסוק. בשני המקרים מדובר בתלמידי חכמים, לא בהדיוטות, ולשני המצבים מחיר כבד מנשוא. תלמיד החכם הוא כבר תלמיד חכם, יש לו ידיעות נרחבות, אך המרכיב הנוסף המכשיר אותו להורות עדיין חסר. תלמיד חכם כזה שיורה הוראה עלול להכשיל את הציבור בהלכה, לפסוק במקום שראוי בו לשתוק ("הלכה ואין מורים כן")  או להכריע בענייני ציבור כבדי משקל שבהם שיקול דעתו אינו עומד במבחן.

מנגד, מדברת הגמרא על המצב ההפוך, שגם לו מחיר בלתי נסבל. תלמיד חכם שהגיע להוראה ושותק הוא בגדר "עצומים כל הרוגיה". כמה תורה היה יכול להוסיף בישראל, כמה הלכה היה יכול להוסיף בישראל, כמה סבל היה יכול למנוע אם היה מסכים לפסוק, כמה נדרשת דעתו בסוגיות ציבוריות כבדות משקל, והוא יושב בביתו ושותק!

מהו אותו מרכיב המכשיר את תלמיד החכם לפסוק? כמי שזוכה לצפות מן הצד אך מקרוב בפסיקת הלכה מזה עשרות בשנים, נראה לי שהוא שילוב עדין של שליטה נרחבת בהלכה יחד עם שיקול דעת ועם הבנה בהנהגה ציבורית. מרכיב זה הוא פונקציה של כישרון אישי, של התמסרות טוטלית ללימוד הלכה ושל שימוש תלמידי חכמים, בצירוף ראייה חדה המאפשרת לפוסק לדמות מילתא למילתא, לגזור מסיטואציה מפורשת ולהשליך על סיטואציה חדשה.

מתן מענה הלכתי אינו בגדר פסיקת הלכה. אם ההלכה היא כתובה, ידועה, והשואל אינו יודע את התשובה, לא נדרשת מלאכת פסיקה, וכל הבטוח בידיעתו בהלכה יכול לענות. מנגד, כאשר מדובר בהכרעה בין שיקולים הלכתיים מנוגדים ובקביעת המשקל שיש להעניק לשיקולים השונים, או כאשר מדובר בסיטואציה חדשה שלגביה טרם נפסקה הלכה –  כאן נדרשת מלאכת הפסיקה, וכאן מקומו של הפוסק המובהק.

וכאן נשאלת השאלה, היכן נמצא עולם הלימוד התורני הנשי? לי נראה שאנו במסע מ"רבים חללים הפילה" אל "עצומים כל הרוגיה", ממקום של חוסר מוכנות לפסוק אל מקום שבו כבר לא נסבל בזבוז הנכס המופלא שיכול לתרום להלכה ולשמירתה. איני יודעת בבירור לקבוע באיזו נקודה אנו נמצאים היום במסע זה, וכאשר מדובר בציבור – לא הרי כוחה של זאת כהרי כוחה של זאת. מה שברור הוא שיצאנו לדרך. ישנה אפשרות היום לנשים להעמיק בהלכה, והדבר כבר מצמיח פירות.

פירות אלה הם צורך חיוני בדורנו, כאשר מעמד ההלכה בישראל הולך ומתרופף בחלקים מסוימים של הציבור. הצמחת נשים העוסקות בהלכה מעניקה לעולם ההלכה פרצוף ידידותי ועכשווי, ומעוררת התרגשות ועכשוויות סביב ההלכה, ואלה נדרשים כדי לחזק את מעמד ההלכה. מה גם שכוחה של האישה גדול במיוחד כאשר היא פועלת בקרב נשים.

מענה נשי

כאשר יצאנו (בעלי, הרב יהודה הנקין, ואני), יחד עם הרב יעקב ורהפטיג, לדרך המכשירה "יועצות הלכה", בחרנו במתכוון במינוח צנוע ומינימליסטי כתואר לתפקיד החדש. אישה כשרה לפסוק הלכה והתוכנית שלנו מיועדת לנשים למדניות וכוללת את הלכות נידה כבמבחני הרבנות (גמרא, ראשונים, טור ונושאי כליו, שולחן ערוך ונושאי כליו, עד לפוסקי זמננו), והיא מצמיחה נשים העוסקות בהלכה ומבצרות את ההלכה בישראל. הלומדות נבחנות בכתב אחרי כל סימן בשולחן ערוך, ובעל פה בפני ארבעה פוסקי הלכה בסוף המסלול (הן אף נבחנות בכתב על לימודי ההשלמה ברפואת נשים). בעקבות מבחני קיץ אלו, הגענו בחסדי ה' למאה יועצות הלכה. הרוב נמצאות בארץ, אך ישנן גם כאלה המתגוררות ועובדות בחו"ל. בארה"ב בלבד מועסקות יועצות הלכה תחת כנפי הרב בעשרים ושבעה בתי כנסת.

יועצות ההלכה שבארץ, שהן הרוב הגדול, עובדות בין השאר בקו הטלפון הפתוח שלנו ובאתרי האינטרנט שלנו (הפועלים בעברית, באנגלית, בספרדית, ובקרוב בצרפתית) – תחת פיקוחם של פוסקי הלכה. מאז הוכשרו יועצות ההלכה הראשונות, הן נתנו מענה למעל מאתיים וחמישים אלף (!) שאלות של נשים מהארץ ומרחבי העולם. מדי ערב מגיעות לקו הפתוח בלבד כשלושים וחמש שאלות ויותר. יועצת ההלכה בקו יכולה להקדיש רבע שעה ויותר – כשנצרך – כדי להסביר בסבלנות לאישה את ההלכה, ולהעניק לה כלים הלכתיים ונפשיים להתמודד עם מצבים מורכבים.

בעבר נשים רבות נמנעו מלשאול שאלות בטהרת המשפחה מתוך תחושת חוסר צניעות וחוסר נוחות בחשיפת עניינים אינטימיים בפני גבר. כלל מקובל בהלכה שדרכי התורה הן דרכי נועם, ולעניות דעתי יצירת כתובת הלכתית–נשית הינה קידוש השם גדול. כתוצאה מהכשרתן המשולבת של היועצות בהלכה וברפואת נשים, הן גם מחזקות את שמירת טהרת המשפחה, גם מטות אוזן קשבת למצוקות נשים וגם נותנות מענה הלכתי למצוקות המעיבות על חיי הזוגיות.

בחירת המינוח "יועצת הלכה" הייתה עבורנו בחירה חינוכית. בנטלנו על עצמנו פריצת דרך היסטורית, רצינו להדגיש לתלמידותינו את הצורך להתרחק מיהירות ומעצמאות מופרזת, ולפנות לפוסקי הלכה בענייני הכרעה. דווקא מתוך אותו שימוש של פוסקי הלכה ומתוך השיח ההלכתי שנוצר איתם, ממשיכות יועצות הלכה נבחרות לצמוח אל מעמד הלכתי בכיר יותר.

ובחזרה אל אזהרת חכמים, רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. המחיר של מצב שבו תלמיד חכם לא הגיע להוראה ופוסק הוא, כאמור, כבד מנשוא, רבים חלליו. אך מחירו של מצב שבו תלמיד חכם שהגיע להוראה כובש יכולותיו ותרומתו – עצום, ועצומים הרוגיו. כמדומה שבייחוס החששות לפסוק במשלי רצו חכמים להדגיש שמחיר בזבוז נכס שבכוחו לבצר את ההלכה, על כל ההתמודדויות המלוות את שמירתה, גדול עוד יותר ממחיר נטילה של סמכות שלא בעִתה.

הרבנית חנה הנקין היא ראש מדרשת נשמת ומקימת התוכנית להכשרת יועצות הלכה    

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, י"ט תשרי תשע"ו, 2.10.2015