מגילת אסתר זכתה למדרשים מרובים. המהדורה המדעית לחשוב שבהם – מדרש אסתר רבה – מלמדת על גלגולי עריכתו מארץ ישראל האמוראית ועד אירופה בימי הביניים  

מדרש אסתר רבה

יוסף תבורי 
וארנון עצמון

מכון שכטר, תשע"ה

284 עמ'

אין עוד ספר מספרי המקרא שזכה לשפע מדרשי אגדה מגוונים כמגילת אסתר. בצדו של מדרש אסתר רבה (או רבתי) הקלאסי נמצא את מדרש אבא גוריון, שתי גרסאות של מדרש "פנים אחרים" ועִמם שורת מדרשים מקוטעים שנשתמרו בגניזת קהיר ושורה אחרת של מדרשים קטנים המכונים "מדרש קדום למגילת אסתר", "מדרש אחר למגילת אסתר", "פסיקתא לפורים" וכיוצא באלה. מדרש גדול ומפותח השתמר בתלמוד הבבלי למסכת מגילה (י' ע"ב – י"ז ע"א), וגם שני התרגומים הארמיים למגילה אינם אלא מדרשי אסתר בלשון הארמית.

אל אלה יש לצרף את עיבודי המגילה בתרגום השבעים, בכתבי יוסף בן מתתיהו, בחיבור הכעין־מדרשי פרקי דרבי אליעזר, בספר יוסיפון ובחבריהם. קטעים ממדרשי אסתר כלולים גם בילקוטים מימי הביניים: לקח טוב שמוצאו יווני־ביזנטי, ילקוט שמעוני האשכנזי ומדרש הגדול יליד תימן. עוד לא תמו כל פלאיה של אגדת אסתר וגם בעת החדשה לא נס לֵיחָהּ ודי אם נזכיר את סיפור המגילה רווי ההומור והגעגועים פרי עטו של המשורר היידי איציק מנגר.

הידוע והנפוץ שבכל אלה הוא מדרש אסתר רבה. המדרש עוצב סופית בימי הביניים, אבל רובי תורתו ניבטים אלינו מעולמם של תנאים ואמוראים. שילוב המדרש בסדרת "מדרשי רבה" לתורה ולמגילות, שלכל אחד מהם פנים ייחודיים משלו, סייע לביצור מעמדו כראש וראשון למדרשי אסתר.

ה"רבות" לתורה נדפסו לראשונה בקושטא בשנת רע"ב, 1512, ומדרשי המגילות נדפסו שם מקץ שנתיים ימים כ"מדרש חמש מגילות". רק במהדורה השלישית (ונציה ש"ה, 1545) נדפסו כל החמישה יחד עם חמשת מדרשי התורה תחת הכותרת המשותפת "מדרשי רבה". מאז נדפסו מדרשי המגילות לא אחת אבל עד כה לא נערכו מהדורות מדעיות שלהם, והעדר זה ניכר יפה בהשוואה למדרשים קלאסיים כבראשית רבה, ויקרא רבה, חלקו הראשון של שמות רבה, פסיקתא דרב כהנא, מדרש משלי ובאחרונה גם מדרש שמואל וכן "מדרש חדש" מגניזת קהיר, שהתפרסמו במהדורות מתוקנות במהלך כמאה השנים האחרונות.

פורים בבני ברק, תשע"ג
צילום: אי.פי.אי

נוכחות איטלקית

המהדורה הביקורתית שלפנינו נערכה בידי פרופסור יוסף תבורי ותלמידו ד"ר ארנון עצמון מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר־אילן, והיא משתלבת במפעל המדרש שליד מכון שכטר למדעי היהדות. היא נוצרה על פי כתבי יד וכוללת מבוא, רישום מקבילות, שינויי נוסחאות חלקיים, מפתחות ופירוש.

המבוא לספר נפתח בהצגת שלל המדרשים למגילת אסתר ובייחוד אסתר רבה. כבר י"ל צונץ, מניח היסודות ל"חכמת ישראל" בתחילת המאה הי"ט, ציין ש"תוכנו של המדרש לקוח בחלקו מתוך תלמוד ירושלמי, ויקרא רבה והתרגומים", ומכאן שאין להקדים את זמן עריכתו של המדרש לחיבורים אלה. והיבט אחר: המרכיבים המשותפים למדרש שלנו ולכמה פיוטים, ובהם "אספרה אל חוק" של ר' אלעזר הקליר, איש המאה השישית או השביעית, מוכיחים לכאורה שלפחות חלק מהמדרש קדם לימיו של הקליר.

בחלק השני של המדרש ניכרת נוכחותם של חיבורים מאוחרים ובהם ספר יוסיפון, שהתחבר באיטליה סמוך למחצית המאה העשירית, ולפי זה ברור שלפחות חלק זה של המדרש הוא מאוחר. לדעת צונץ אסתר רבה השלם נפוץ ברבים החל במאה הי"ב אבל נראה שהמדרש לא היה מוכר לפני המאה הי"ג, אם כי חלקים ממנו נודעו כבר קודם לכן. גם ריבוי הכינויים שדבקו במדרש אסתר מקשה על שרטוט מפת התפוצה שלו למחוזותיה ולדורותיה.

ממוקד במלך

חלוקת המדרש לעשר פרשיותיו, כפי שהיא מוכרת כיום, הנה מאוחרת והתמונה המשתקפת בכתבי היד מעלה שבעבר מנה המדרש שש פרשיות בלבד. על פי חלוקה עתיקה זו, חמש הפרשיות הראשונות ותחילת השישית עוסקות בחומר שבפרקים א' וב' של המגילה, כלומר בהתרחשויות שקדמו לעליית המן, ורק יתרת הפרשה השישית דורשת את הגוף המרכזי של המגילה ואת סופה.

ברבות הימים נחלקה הפרשה השישית לחמש וכך התקבלה החלוקה המוכרת כיום לעשר פרשיות – שש הראשונות כלולות בחלק א' של המדרש והן מתייחסות לשני הפרקים הראשונים של המגילה וארבע האחרונות הן חלקו השני של אסתר רבה, ורק הן עוסקות בגוף העיקרי של המגילה. מסתבר שכמות החומר המדרשי שהייתה בידי העורך ועסקה בשני הפרקים שבראש מגילת אסתר הייתה רבה מהחומר על עיקר המגילה.

בכמה חיבורים מימי הביניים מכונה המדרש שלפנינו "מדרש אחשורוש" או "אגדת אחשורוש", ואולי נובע הדבר מן היחס הכמותי התמוה בין שני חלקי המדרש, המדגיש את חלקה הראשון של המגילה. ואכן, המגילה פותחת במלך אחשורוש ובהרפתקאותיו בעוד אסתר מופיעה על הבמה בשלב מאוחר יחסית של הסיפור, וגם משהתוודענו אליה עדיין רחוקה אסתר מלהיות הדמות המרכזית בעלילה. זאת ועוד, אסתר יורדת מעל אותה במה מיד כשסיימה את תפקידה בעוד שבעל המגילה בחר לסיים את ספרו בפרק קטן (י') החוזר אל המלך: הטלת המס, מעשי תוקפו וגבורתו של המלך, גדולת מרדכי אשר גידלו המלך אחשורוש.

רמיזות מקראיות

אחת הפתיחות הידועות שבראש אסתר רבה מבוססת על המילה "ויהי" שבראש המגילה ועל המסורת שמקורה אולי בבבל ("מדרש זה עלה בידינו מן הגולה"), והיא מוכרת מכמה מקומות נוספים ברחבי ספרות המדרש. לפי מסורת זו "כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא צרה", ואמנם פתיחה זו מופיעה גם בראש המדרש למגילת רות, הנפתחת במילים "ויהי בימי שפוט השופטים", וכן בראש כמה יחידות מדרש אחרות על פרקי מקרא הנפתחים ב"ויהי".

תפקיד מרכזי נודע למדרשים כמי שמפרשים את הטקסט המקראי למילותיו ולפסוקיו. יש שהמדרש נעזר בתרגומי המקרא לצורך פירושי המילים ואז הוא מהלך בדרכי הפשט, ויש שהוא מפרש על דרך הדרש והאסוציאציות. כך למשל מתפרש בפשטות הצירוף "חור כרפס ותכלת" בעזרת התרגום היווני למגילה (תרגום עקילס), ומאידך, היום השביעי שבו היה "טוב לב המלך ביין" הוא יום השבת. ודרשה מופלגת עוד יותר: בכל מקום שנאמר המלך אחשורוש מתפרש העניין כפשוטו, אבל במקום שנאמר המלך סתם הכוונה למלך מלכי המלכים.

דרשות שמות הן מוטיב שכיח באגדה וגם כאן נדרשים שמות המדינות, שמות סריסי המלך ומקורביו ואף שמותיהם של מרדכי ושל הדסה היא אסתר כיד דמיונם הטובה של חכמי האגדה או על פי מסורות קדומות שבידיהם.

גם רמיזות לביטויים ממקומות אחרים במקרא מופיעות כאן לא אחת: "בימים ההם" שבראש המגילה רומז לחילול השבת בידי היהודים שכן ביטוי קרוב נמצא בספר נחמיה (יג, טו) בהקשר של חילול שבת; ה"איש" היהודי שבמגילה מזכיר בכמה פרטים את "האיש משה" (במדבר יב, ג); הצעת ממוכן להרחיק את ושתי בלשון "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה" מזכירה לדרשן ולקורא את דברי שמואל אל שאול על קריעת מלכותו: "…ונתנה לרעך הטוב ממך", וכך נוצרת הקבלה מתקנת בין הדחת שאול המלך לעליית נכדתו הרחוקה אסתר למלוכה.

דוגמה אחרונה זו משתלבת במגמות אופייניות למדרשי האגדה בכלל: ראיית ההיסטוריה כמערכת רב ממדית, קיומו של צדק אלוהי, היבטים חינוכיים ועוד. אלה מביאים את המדרש להרחיב לא אחת את הסיפור המקורי וכך משתלבים בעלילה גם מעשיהם של שלמה המלך, נבוכדנצר מלך בבל, דניאל ורעיו, ושמורים בה מקומות גם לאנטונינוס הרומאי ולרבי יהודה הנשיא שעתידים לחיות מקץ ימים רבים. התכונות המתוארות כאן מאפיינות בעיקר את החלק הראשון של המדרש.

חידות וספקות

רוב המתקינים מהדורות מדעיות של חיבורים עתיקים נוהגים להציב במרכז הדף המודפס את הנוסח הנראה בעיניהם עדיף על חבריו לפי שיקולים פילולוגיים־מקצועיים שלא זה המקום להאריך בהם ולפרטם, ולהציג את חילופי הנוסחאות במדור עצמאי שבו משולבים סימנים מוסכמים ומקובלים. אבל יש שהמהדיר מעדיף להציב בפני המעיין מהדורה לקטנית (אקלקטית), וכך נהגו המהדירים במקרה שלפנינו והם העלו במבוא הספר את השיקולים המקצועיים שהביאו אותם לפעול כך.

בסופו של דבר נוצר כאן טקסט שאינו נאמן לאף אחד מעדי הנוסח הקיימים לאורך כל המדרש ולא עוד אלא שלעתים הוא מציג גם מלים ומשפטים המוכרים רק מהמקבילות ולא מעדי הנוסח של המדרש גופו, אבל ברובו הוא קרוב ככל האפשר לנוסח הקדום של החיבור, וזה יתרונו. בהמשך הדיון הפילולוגי מתואר אילן היוחסין של חמשת כתבי היד העיקריים ועִמם הדפוס הראשון של המדרש, הבנויים כולם – לדעת המהדירים – על טופס קדמון משותף.

נוסח הפנים שהתקבל מלווה ברישום פסוקי המקרא ומקורות רלוונטיים אחרים, הוא מחולק לפסקאות והפסוקים המצוטטים בו מנוקדים. מדור חילופי הנוסחאות הנו חלקי במוצהר והוא מכיל רק שינויי נוסח משמעותיים להבנת הטקסט, אבל השוואת כתבי היד (סינופסיס) המלאה של עדי הנוסח נמצאת באינטרנט והיא זמינה לכל המעוניין. כנראה מסתמנת כאן דרך חדשה בעיצוב מהדורות מסוג זה.

מזה דורות רבים אסתר רבה הוא מהמדרשים העממיים והמוכרים ביותר. עם זאת, בעיניהם של חוקרים כרוכים במדרש זה כמה חידות וספקות המבקשים זה מכבר את תיקוניהם. כהכללה נכון לומר שהמהדורה שלפנינו עונה על הדרישות ועל הציפיות. הספר מעוצב כראוי, לשונו בהירה ושוטפת, מפתחותיו יעילים, המבוא דן בהצלחה רבה בשאלות העיקריות הכרוכות במדרש אסתר רבה והפירוש פונה אל אוכלוסייה מגוונת של קוראים ומעיינים, מקל את הבנתם ומרחיב את דעתם.

*

פרופ' חננאל מאק מלמד במחלקה לתלמוד באוניברסיטת 
בר־אילן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015