ר' משה צבי אפרתי, ממעצבי דרכו של החינוך הממלכתי־דתי בארץ, המשיך במפעליו את מורשתו של רבו הגדול, ר' שמעון שקופ. 30 שנה לפטירתו

בראשית הייתה סברה. זהו יסוד דרכו הלמדנית של ר' שמעון שקופ, מגדולי ראשי הישיבות באירופה בראשית המאה ה־20, שהעמיד במוקד הלימוד את משמעותן הרעיוניות של הסברות. ר' שמעון למד לצידו של ר' חיים מבריסק בוולוז'ין והושפע ממנו רבות, אך לא ראה את עצמו כתלמידו אלא צעד בדרך ייחודית ופורצת דרך משלו. עיקר תורתו עוסק בהפשטה רעיונית של הסברות הלמדניות. ניתן לומר שאם אצל ר' חיים השאלה היא "מה הסוגיה אומרת?", ר' שמעון שואל "למה הסוגיה אומרת?".

את דרכו בהוראה התחיל בישיבת טלז, שם פיתח את תורתו הייחודית. כעבור מספר שנים מונה לרב ואב"ד בעיירה בריינסק בפולין, ובה ביסס את מעמדו כמנהיג רוחני של הקהילה, תפקיד שמילא בתבונה רבה ובמתינות. דמותו הייתה אהובה מאוד ומוערכת על הכול. כעבור 20 שנה קיבל על עצמו את ראשות ישיבת "שער התורה" בגרודנה, תפקיד שנשא שנים רבות. בתקופה זו עמל והוציא את ספרו הגדול "שערי יושר".

"היה יהודי טוב, זכור שהינך מבריינסק"
ר' משה צבי אפרתי והספרים שהוציא
צילומים: באדיבות המשפחה

מבחן חינוכי

כשעבר ר' שמעון לגרודנה, הוא לקח עִמו שלושה תלמידים תושבי העיירה בריינסק שיצטרפו לישיבה. אחד מהם היה ר' משה צבי שרויט (לימים אפרתי), שבעתיד יהיה ממעצבי דרכו של החינוך הממלכתי־דתי בארץ ישראל. משה צבי תיאר בזיכרונותיו את בחינתו אצל מורו הגדול:

נער הייתי כאשר ניצבתי בפעם הראשונה פנים אל פנים לפני ענק־הרוח רבי שמעון. היה זה בשבת אחר הצהרים… אני ושני חברי, שכנא אידלמן והירשל קאגן ז"ל, הוזמנו לר' שמעון להבחן בפרק "אלו מציאות"…

רועדים ורוטטים נכנסו לביתו. ידענו שבבחינה זו יקבע גורלנו לשבט או לחסד. ר' שמעון קבל את פנינו בחביבות, ב"גוט שבת" רחב ובצביטת לחי.

הכניסנו לחדרו והושיבנו ליד השלחן. הוא התהלך בחדר אנה ואנה וכך פתח לשאול: מן הסתם הקשבתם היום לקריאה בתורה! הגידו לי: איזו מצוה כתובה בפרשה בלשון כפולה והגמרא מוסיפה ואומרת אפילו מאה פעמים? ואיזו מצוה כתובה בפרשה פעם אחת ועליכם לקיימה יום יום מאה פעמים!… חייך והביט בפנים רכות נו, נו, הגידו!

בתחילה ישבנו נדהמים, כי חשבנו שבוודאי ישאל אותנו בסוגיא של "יאוש שלא מדעת" או סוגיא קשה אחרת, ולא שאלות מפרשת השבוע. שכנא, החצוף שבנו, אמר: רבנו! באנו להבחן בגמרא ולא בתורה!

ור' שמעון המשיך: ילדים, ילדים, ידיעת התורה הוא היסוד שעליו נבנה הבניין האדיר של התלמוד, וכשם כשבונים בית מתחילים ביסודות ואם היסודות רעועים כל הבנין עתיד הוא להתמוטט, כך הדבר כאן. היסוד, התורה, עיקר העיקרים! …ומעניין לעניין עבר ל"כיבוד אב ואם" שלזה התכוון בשאלתו שיום יום צריך לקיימה…

ר' שמעון התאפיין במתינות ושלווה, במאור פנים ובדעת מעורבת עם הבריות. תיאור הבחינה אופייני לאנושיותו. הצעירים ציפו לבחינה קשה בתלמוד, אך ר' שמעון הציב להם מבחן חינוכי: ידיעת התורה ובפרט מצוות כיבוד הורים.

קדושים תהיו

איננו יודעים הרבה על השקפותיו של ר' שמעון כיוון שהוא מעולם לא פרסם ספר הגותי ודרשותיו לא הועלו על הכתב. יש לנו מעט עדויות של תלמידיו כעין זו, וטקסט אחד שכתב בעצמו, ההקדמה לספרו "שערי יושר", שחושפת טפח מתפיסותיו:

…רצונו ית' שנהלך בדרכיו כאמור "והלכת בדרכיו", היינו שמגמתנו תמיד להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים כפי ערכנו.

…ולדעתי כל עניין זה נכלל במצות ה' של "קדושים תהיו"… שבמצוה זו כלול כל יסוד ושורש מגמת תכלית חיינו, שיהיו כל עבודתנו ועמלנו תמיד מוקדשים לטובת הכלל, שלא נשתמש בשום מעשה ותנועה, הנאה ותענוג שלא יהיה בזה איזה ענין לטובת זולתנו… והנה כשהאדם מישר הליכותיו ושואף שתמיד יהיו דרכי חייו מוקדשים להכלל, אז כל מה שעושה גם לעצמו להבראת גופו ונפשו הוא מתייחס גם כן אל מצות קדושה, שעל ידי זה יטיב גם לרבים, שבטובתו לעצמו הוא מטיב עם הרבים הצריכים לו…

בדרכו הלמדנית, מפרש ר' שמעון את הציווי "קדושים תהיו" באמצעות שימוש במושג התלמודי "הקדש". בניגוד לפירוש המקובל על נבדלות ופרישות, מסביר ר' שמעון שכפי שאדם יכול להקדיש מנכסיו לבית המקדש, כך משמעות הציווי "קדושים תהיו" היא להקדיש את חייך לטובת הכלל.

חשוב להבין את האמירה הזו בתוך ההקשר ההיסטורי שבו היא נאמרת. יש להניח שבין התלמידים ששומעים את הדרשה הזו נמצאים אנשים מתלבטים – האם לעלות לארץ, האם להצטרף לחלוצים ולממש את האש הסוציאליסטית שבוערת בהם. ייתכן שבין התלמידים גם כאלה שאינם ציונים, המתלבטים האם עליהם להמשיך לשבת בבית המדרש או לצאת ולהיות שותפים בבניית "העולם החדש".

ר' שמעון משוחח עם תלמידיו המתלבטים ואומר להם: דעו לכם, גם אני שותף לרעיונות אלה; כשאני יושב בבית המדרש ולומד תורה, זוהי למעשה הקדשה שלי לטובת הכלל. לימוד תורה הוא לא חוויה פרטית, אינטלקטואלית ואינטימית, אומר ר' שמעון. זהו הביטוי המובהק לאחריותנו לכלל החברה היהודית; את מה שאתם חושבים שאפשר לממש במחוזות רחוקים מבית המדרש, אנחנו יכולים לממש כאן פנימה.

ברוח זו ניתן גם לראות את החידוש הגדול של ר' שמעון בנושא המשפט הטבעי. בתחילתו של שער ה' בספרו "שערי יושר" הוא כותב:

דכל דיני המשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו אינם כדרך כל מצוות התורה, דבכל המצוות… חיוב קיומם עלינו הוא העיקר לקיים מצות ה', ובדיני ממונות אינו כן, דקודם שחל עלינו מצות ה' לשלם או להשיב, צריך שיוקדם עלינו חיוב משפטי… ולפי זה מה דאמרו חז"ל כללי ההלכות בספיקות של ממון, ודאי שמצאו כן על פי הכרעת השכל שעל פי תורת המשפטים.

גם זו אמירה שמשוחחת עם רוחות הזמן. היא איננה דוחה את המוסר הטבעי אלא נותנת לו מקום בתוך החשיבה הלמדנית. ניתן לצייר בעיני רוחנו את הסערה הנוצרת בבית המדרש כתוצאה מההתנגשות בין מקור תורני לשכל האנושי. ר' שמעון משיב שדיני ממונות שבין אדם לחברו חייבים להיות מיוסדים על תורת המשפטים – השכל האנושי והמוסר הטבעי.

מסירות לכלל

ייתכן שבין הנוכחים בשיחות כאלה או שכמותן נכח משה צבי אפרתי שהוזכר לעיל. ואכן, כעבור מספר שנים הוא מחליט לממש את חלומו להיות חלוץ ולעלות לארץ. לפני עלייתו נסע במיוחד לישיבה בגרודנה, להיפרד ממורו ולקבל את ברכתו. בזיכרונותיו מספר משה צבי שר' שמעון הביע את מורת רוחו וניסה להניא אותו מכוונותיו: "דע כי ארץ ישראל ארץ 'חופשית' היא, ואתה עודך צעיר לימים ובוודאי תושפע מהסביבה". למרות זאת, צייד ר' שמעון את משה צבי בשני מכתבי המלצה, האחד לרב ציטרון, רבה של פתח תקווה, והשני לרב קוק, שכן התכוון ללמוד בישיבתו בירושלים.

עם עלייתו ארצה החל ללמוד בבית המדרש למורים אצל הרא"ם ליפשיץ. בסיום לימודיו נשלח על ידי הרב קוק לתפקיד מורה במושבה מטולה. שם, לבד מן ההוראה, קיים פעילות חברתית ענפה והציב את עצמו כמנהיג הרוחני של הקהילה. בהמשך קיבל על עצמו להוציא לאור ספרי לימוד חדשים המתאימים לילדי הארץ בני החלוצים הדתיים, ואכן לצד הוראה בבית הספר "תחכמוני" ולאחר מכן ניהול בית הספר לבנות "רמב"ם" בתל אביב, הוא וידידו שמעון מונזון חיברו יחד את המקראה "שחרית" לבתי הספר הדתיים של המזרחי ויחד עם נפתלי מלמד חיבר את סדרות הספרים "פסיעות" שהיוו ספרי יסוד בעברית לכל כיתות בית הספר הממ"ד במדינת ישראל. בנוסף במשך 25 שנה ערך את כתב העת "בשדה חמ"ד" שהיווה במה רעיונית להגות החינוך הדתי.

ר' משה צבי הקדיש את כל חייו לטובת עיצוב החינוך הדתי בארץ וקיים בכך את פירוש רבו למצוות "קדושים תהיו". אין ספק כי לאותם רעיונות ששמע בישיבה בגרודנה הייתה השפעה רבה על חייו. דמותו של ר' שמעון השפיעה רבות על אופיו, עובדה הבאה לידי ביטוי בכתביו, במעשיו ובמפעליו של ר' משה צבי בארץ ישראל. כעבור שנים, הוא כתב בזיכרונותיו:

שנים רבות חלפו מאז, מאורעות רבים עברו, עולם שלם נחרב, עולם חדש נבנה… אך תמונה זו לעולם אזכרהו, ועד היום אראהו והנו ניצב על סף הבית, אראה את דמותו האצילית הנפלאה, את מבטו החודר, הכועס והמפויס כאחד, ובאזני תצלצלנה המילים: "היה יהודי טוב, זכור שהנך מבריינסק".

הרב שמואל ריינר הוא ראש ישיבת מעלה גלבוע. אמרי פז, נינו של ר' משה צבי אפרתי, הוא תלמיד בישיבה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ג כסלו תשע"ה, 5.12.2014