היחסים בין האם לבנותיה עומדים במוקד השירים ומעניקים הזדמנות לשחרור האם מפנטזיה של הורות מושלמת

תינוקת

גילי חיימוביץ'

עמדה, 2014, 80 עמ'

דואר איטי

אֲנִי שׁוֹלַחַת אוֹתָךְ,
חֲבִילָה, אֲרוּזָה בְּחִתּוּל וְשֵׁנָה,
אֶל הַלַּיְלָה.
בְּדֹאַר אֲוִיר,
לֹא אֶקְסְפְּרֶס,
מִקַוָּהּ שֶׁלֹּא תַּגִּיעִי לַיַּעַד
לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה הַבֹּקֶר.

(תינוקת, 17)

תינוקת, ספר שיריה השישי של גילי חיימוביץ', שונה מקודמיו בהיותו קונספטואלי: הוא ממוקד בנושא מרכזי – מערכת היחסים בין אם לבנותיה. דומיננטה של מערכת היחסים בין הורה לילד היא ביטוי של רוח התקופה. אמנם, משוררים הורים (וסבים) כותבים שירים על אודות ילדיהם מאז ראשית השירה הישראלית (לדוגמה, "שיר משמר" לאלתרמן), אלא ששיאו של התהליך הוא ב–15 השנים האחרונות.

בזמן זה, עשרות משוררים הקדישו שירים לצאצאיהם. לכן לא בכדי יוצאים לאור בעת הזו ספרי קונספט כשל חיימוביץ', כפי שפרסמו רפי וייכרט (2007, 2009), רחל חלפי (2011), יקיר בן־משה (2013) ועוד. מהלך זה משקף את מעמדו המפותח של הילד בחיי המשפחה והחברה בתרבות המודרנית: מדמות שולית יחסית במהפכה התעשייתית הוא היה לדמות מרכזית.

שתי חברות למשחק

הפואטיקה של תינוקת, בדומה לספרי שירתה האחרים של חיימוביץ', מבוססת על תיאור מציאות יומיומית בשילוב מאפיינים קרנבליים כגון סוגי הומור שונים (פרודיה, אירוניה, משחקי לשון, הומור עצמי). במילים אחרות, העיסוק הנושאי בילד זוכה בהתאמה להד בדרכי עיצוב תקשורתיות ומשחקיות. לדוגמה, השיר הננופואטי "חמת חלילים" מבוסס על משחקי לשון פרודיים והומוריסטיים: "אֲנִי נִרְדֶּמֶת לִצְלִילֵי / אַפִּים מְנֻזָּלִים. / יַלְדוֹתַי / מְחַלְּלוֹת / לִי / אֶת הַשַּׁבָּת" (77).

מאפיין משמעותי נוסף בשירת תינוקת הוא החמידות. חמידות בשירה היא תת־סוג של קיטש, אשר ייחודה תינוקיות, התיילדות ומתיקות. פואטיקה שבישרה על בוא החמידות לשירתנו היא זו של יהודה עמיחי. לדוגמה, פתיחת השיר המוכר "אמי אפתה לי את כל העולם": "אִמִּי אָפְתָה לִי אֶת כָּל הָעוֹלָם / בְּעוּגוֹת מְתוּקוֹת./ אֲהוּבָתִי מִלְּאָה אֶת חַלּוֹנִי / בְּצִמוּקֵי כּוֹכָבִים".

החמידות התפתחה בישראליות באמצעות השפעת תרבות קאוואי יפנית, רגשונים ושפת הפאקצות במרשתת (וייסמן וגונן, עברית אינטרנטית, 2011). הגיבוש הספרותי העכשווי של התפתחויות אלו נמצא במאפיינים המתיילדים של שירת נעם פרתום (להבעיר את המים באש, 2012). לדוגמה, באמצעות צירופי לשון ("לֹאכְפַּתְלִיאֲנִי", 49), דיאלוגים עם ספרות ילדים כגון והילד הזה הוא אני ("הברווז הזה הוא אני", 86), תוכניות טלוויזיה לילדים ("הופ קטנטנים", 24; "גברת פלפלת", 110) ועוד.

שירת תינוקת נעה בדרך כלל בנדנדה בין משיכה לחמידות לבין יחס ביקורתי כלפי ייצוגיה, כמו ילדה המתקשה לבחור בין שתי חברות למשחק. האם מבקשת להתיילד לא רק על מנת למצוא שפה משותפת עם בנותיה ולהשתחרר מעולה של רצינות, אלא גם כדי להיות חמודה ומגניבה. לדוגמה, שיר הפואנטה, "אמא שֶׁלָּךְ ושאר חיות" (19), מעוצב על ידי מאפייני חמידות: "גּוּפִי, / אוֹ יֵשׁ הַטּוֹעֲנִים פְּלוּטוֹ כְּמוֹ שֶׁאָבִיךְ הֵעִיר בְּחָכְמָה, / מִיקִי / רֹאשׁ שֶׁל אִמָּא, / מָאוּס, / דוֹנַלְד דַאק. / רַגְלַיִךְ בּוֹעֲטוֹת בָּנוּ, / יֹפִי".

לעומת חמידות זו, "לייק א רולינג סטון" הוא שיר הורות כואב המתאר פער בין נקודת מבט טהורה וקלה של ילדה תמימה לבין הדכדוך והכבדות של אם שחוקה: "אַתְּ רוֹאָה אֲנָשִׁים / וְצִפֳּרִים, / הַצִּפֳּרִים הֵן בְּעִקָּר יוֹנִים, / וּצְמַחִים, / הֵם בּוֹקְעִים מִמַּרְצְפוֹת הָאַסְפַלְט, / וּבִנְיָנִים, / הַבִּנְיָנִים הֵם בְּעִקָּר חֲנֻיּוֹת, / וְאַתְּ מִתְגַּלְגֶּלֶת, / בָּעֲגָלָה, / וְאִמָּא שֶׁלָּךְ לֹא בֶּאֱמֶת אִתָּךְ / מִתְגַּלְגֶּלֶת / כְּמוֹ אֶבֶן / שׁוֹקַעַת" (52).

תינוקיות, התיילדות ומתיקות
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אמא טובה דיה

הקונספטואליות של תינוקת היא בת זמננו בעיקר הודות לעיצוב יחס ביוגרפי לילד. עד למודרניזם הילד היה בעיקר ביטוי לאידיאה רומנטית של הילדות כמו למשל ב"זהר" לביאליק, אך גם בשירה הישראלית, למשל זו הסימבולית והפוסט־סוריאליסטית, הילד הוא אידיאה כמו ב"יונתן" ליונה וולך. ההתייחסות לילד בשירות אלו הייתה מושגית, עסקה בעבר ודילגה על פני מערכת היחסים הקונקרטית בין הורה לילד. לעומת זאת, שירי תינוקת, כדוגמת שירת ההורים־ילדים של תקופתנו, מתייחסים לילד מנקודת מבט אקטואלית, זו של מערכת יחסים המתקיימת בהווה או בעבר קרוב.

לכן שירה זו מתארת בדרך כלל באופן תיעודי או חצי תיעודי, לעתים חושפני ואף וידויי, סיטואציות יומיומיות הכוללות מגוון קונפליקטים ודינמיקות. זהו שיקוף של מצב חברתי שבו המרחב הפרטי המוגן של הבית הופך לנחלת הכלל באמצעות טשטוש הגבולות המשפחתיים בין פנים לחוץ עקב השפעות מדיה, רשתות חברתיות, תרבות ריאליטי, צילומי סלפי וכדומה.

לדוגמה, שירי תינוקת מתארים היקסמות, אקסטזה וגאווה הוריות (כמו בחלק מהשירים שצוטטו לעיל), אך גם דיכאון, אובדן ארוס וזמן פנאי. למשל, "אין דבר" (46) מתאר את השעבוד ההורי: "אַתְּ שָׁקֵט / אַתְּ אֵין / אֶת הָאֶפְשָׁרוּת / לַעֲצֹר. / הָאֶפְשָׁרוּת לְהִנָּעֵץ בְּאֵיזֶה כִּסֵּא נַדְנֵדָה / וּלְהִתְנַדְנֵד / וּלְהֵינִיק / וְלַעֲנוֹת לְמֵיילִים, / לִשְׁתוֹת קָפֶה, / וּלְהֵינִיק. // אַתְּ הַשֶּׁקֶט / אַתְּ הָאֵין / אַתְּ הַיֵּשׁ / מֵאַיִן. / אַתְּ הָאֵין / חֲבֵרִים, / פַּרְנָסָה. / אַתְּ הָאַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ / תְּלוּיָה בְּדָבָר. / אַתְּ הַדָּבָר / שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הָרָצוֹן. / אֵין, / אֵין דָּבָר".

השינוי באורח החיים הנובע מההורות החדשה מלמד גם על התמורה שחלה בנושאיה של שירת חיימוביץ'. עד לתינוקת שירתה שפעה ארוטיקה, תיאורי בדידות, התמודדויות זוגיות, הגות וחיפוש עצמי, אלא שבספר זה נושאים אלו נדחקו לקרן זווית או עוצבו מנקודת מבט הורית. הווה אומר, הנושאים הקיומיים השתנו בהתאם לצו השעה ההורי, אך לא הסגנון הקרנבלי הייחודי לחיימוביץ'.

לבסוף, התיאור המאוזן של הורות אותנטית מעניק לספר אמינות. החספוס האנושי מעניק לפרויקט ההורות הזדמנות לשחרור האם מפנטזיה של ביצוע הורי מושלם ומהאשמה בגין אי מימושה; היא מאפשרת לה, כמאמרו של הפסיכולוג ד"ו ויניקוט, להיות אמא טובה דיה. באופן מפתיע דווקא האותנטיות המוכרת לנו מהיום יום היא מקור משמעותי לקסם האופף את שירי תינוקת.

מבוסס על דברים שנאמרו בהשקת הספר, תל אביב, 14.8.14

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014