שפע של ידע בנושאים מגוונים אפיין את כתיבתו של הרב אורי דסברג. פירות כתיבתו הענפה ומאמרים מאת חבריו נתלקטו לשני כרכים על פרשות השבוע

כעץ שתול

אסופת מאמרים לפרשת השבוע 
לזכרו של הרב אורי דסברג ז"ל

הוצאה פרטית, תשע"ד, 494 עמ'

 בין ההכנות לשבת, בבתים רבים מחפשים דבר־תורה קצר, חדשני ומסקרן, מעבר לנושאים הנדושים מהפרשה. בשנתיים האחרונות אני פותר את המשימה עם שני הספרים (כרך קודם יצא בשנת תשע"ב) שהוציאה לאור משפחתו של הרב אורי דסברג ז"ל, שחייו נקטעו בתאונה טרגית. אינני זוכר את הפעם האחרונה שבה כל כך נהניתי מהשימושיוּת של ספר זיכרון, שלרוב לוקה בחיי־מדף קצרים.

בני המשפחה החליטו להנציח את זיכרון אביהם בדרך המתאימה ביותר לעורך פרגמטי ומחבר כה פורה, דהיינו בחידושי תורתו וחידושי בני משפחתו וחבריו על סדר פרשיות השבוע.

הרב אורי דסברג מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות עריכתו וטוריו השבועיים בעלון הוותיק "שבת בשבתו" וכן בכתבי עת שונים, ביניהם, סדרת "תחומין". תורתו של הרב אורי שיקפה מספר תכונות אישיות בולטות הבאות לידי ביטוי בספר: קיצור, פתיחות, יצירתיות, הומור, רצינות וענווה.

חוש ההומור והציניות הדוגרית שלו מורגשים היטב, למשל, בהשערה שאולי הימצאותו של בית דפוס בביתו של היעב"ץ הביאה אותו (לעומת שיטת המגן אברהם) לפסוק לברך "שהחיינו" על הוצאת ספר חדש לאור. כך גם הבחנתו בין דור המחשבים לבין בעלי הבקיאות שבדור הקודם, ואמירתו שאולי על כך אמרו חז"ל: "אימת שבת על עם הארץ". בין המעשיות ההומוריסטיות שהביא הרב דסברג בפרסומיו מצויה השאלה שנשאל הרח"ש דוויק מארם־צובא, האם עשיר יכול לשלם לעני בשביל שיצום עבורו את תעניות השובבי"ם. תשובתו הייתה: "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". כך גם הביא שמחבר אחד התעצב על כך שלא קנו את ספריו, והזכירו לו "הרי אף הקב"ה בכבודו ובעצמו חזר בתורתו על כל האומות ולא רצו לקבלה".

הספר "כעץ שתול" יצא כאמור בשני כרכים; חלק א' מבוסס על מאמרים על סדר פרשת השבוע ומועדי השנה מאת עמיתיו של הרב אורי ממכון צומ"ת, מצוות האנציקלופדיה התלמודית, ממכללת אורות ישראל, מיד הרב הרצוג, מאלון שבות (שהיה מבין מקימיו) ועוד. מעניין במיוחד השילוב של

חברים רבים ממחזור ד' בישיבת בנ"ע נחלים, הכוללים אישי ציבור, פרופסורים ורבנים בעלי־שם, דבר המזכיר לנו את התקופה שבה המחנה הציוני־דתי היה קטן מאוד אך איכותי במיוחד.

הנושאים הנדונים בספר מגוונים ביותר וכוללים ענייני פשט (כגון: "25 השלכות ותועלות בפירוש הרשב"ם על מכירת יוסף"), סוגיות רעיוניות (כגון: "כוחו של דיבור"), דיונים הלכתיים (למשל: מתי מותר לשנות ולא לומר את האמת) ועניינים פיקנטיים (כגון: מה משקלם של האדנים והכפורת שבמשכן).

בהקשר זו, ארשה לעצמי גם הערה כללית על חיסרון מסוים בכתיבה התורנית המקובלת, חיסרון שהוא בהחלט בר תקנה: ראוי לנו, הרבנים, ללמוד מהמקובל בעולם האקדמי, ולטרוח להזכיר (לפחות בהערת שוליים) מה עוד נכתב ומי עוד התייחס לנושא הנדון, כדי לחדד מה התחדש.

קיצור, פתיחות, יצירתיות. הרב אורי דסברג
צילום: ישי אונגר

ספרים שנדפסו בשבת

מדורים נוספים בחלק א', אשר לוקטו מטוריו של הרב אורי מ"שבת בשבתו", נקראים "עלי ספר" ו"עם הספר". בכל פרשה מוצג ספר ששמו מתקשר לפרשת השבוע. כדרכו בקודש, הרב אורי ז"ל שם לב לעובדות חדשניות שלרוב "עוברות ליד" לומדי אותו ספר. למשל, בפרשת חיי שרה, בכתבו על ספר "ארבע מאות שקל כסף", מעיר המחבר שבשתי המהדורות השונות של ספר קבלה זה של הרב חיים ויטאל, שיצאו לאור באותו זמן, נמצאו הסכמות שונות ו"יריבות": של הרב לוי יצחק מברדיצ'ב ושל ר' חיים מוולוז'ין! בטורים אחרים הוא שם לב לצנזורה שעשו המו"לים לציורים שבשער הספר, מציין את הרקע המעניין לכתיבתו של "ילקוט שמעוני" או מסביר מדוע הספר "בני יששכר" לא עבר את הצנזור הנוצרי המקומי.

אותי עניינו במיוחד מאמרים רוחביים. למשל, לקט של מספור סימנים עם משמעות (לדוגמה: סימן קנ"ח בשולחן ערוך אורח חיים עניינו קינוח וניקיון בנטילה, וסימן שי"ב (יבש) עוסק בניגוב וייבוש בשבת…), "הקדמות ספרים", "ספרים מקוצרים", "תוויות ספרים", "כריכות ספרים", "ספרים שנדפסו בשבת" (!), "ספרים שנקראו על שם נשים", "ספרים מזויפים או גנובים", "ספרים שכתבום מינים", "ספרים שנכתבו בעילום שם", ובעיית המהדורות הקטנות של ספרים שהקטינו בטעות לא רק את גודל הטקסט אלא גם את גודל הציורים ההלכתיים שנועדו להמחשה (דבר שעלול לגרום טעויות רציניות הלכה למעשה).

גם על השמועות הרווחות בישיבות נכתב. למשל, על ספרים שמוציאם לאור יזכה לסגולות (ספרי הרא"ל צינץ), ולעומתם ספרים שהמפרש אותם נענש בסוף קשה (ספרי רבנו ירוחם ובעל העיטור). כמו כן נזכרת העובדה שבמהדורה הראשונה של הספר "שמירת שבת כהלכתה" מופיעה הסכמה של הר"ש ווזנר, בעל "שבט הלוי" מבני ברק – אך הוא חזר בו וביקש למוחקו לאחר שנדפסו מאות בודדות של עותקים.

מדור מסקרן נוסף מפרי עטו של הרב דסברג נקרא "אישי ישראל", ועוסק בדמויות חשובות שמועד פטירתן חל באותו שבוע או ששמן נקשר לפרשה. בנוסף לביוגרפיה קצרה מובאת גם מימרה של אותה דמות הקשורה לפרשת השבוע. במדורים הללו הקפיד לבחור ספרים לא רק ממגוון התקופות אלא גם ממגוון העדות והקבוצות.

יצוין במיוחד מפגש עם רבנים פחות מוכרים מעדות המזרח (הרב יוסף רפאל חזן, הרב חיים שאול דוויק, הרב חיים כפוסי) ומאשכנז (למשל הרב יצחק העליר), עם קיבוצניקים (שלום קרניאל הי"ד ודב רפל ז"ל), משוררים (כמו דוד שמעוני) ובני הדורות האחרונים (כמו "הצדיק מרעננה", הרי"ז סג"ל מדרום תל אביב, ור' אלי ששר – ראש האולפנה הראשונה בכפר פינס). מובאים מבחר מאמרים מהרבי מקוצק המסתורי, והוראה מאת הר"ח פלאג'י לקהילתו כבר לפני כ־150 שנה שלפיה אין לעשן מטעמי בריאות. מובאים גם סיפורים לא מוכרים על רבנים מוכרים כמו הט"ז, החיד"א והאדר"ת (שאף חיבר יומנים וכתב הסכמה לספר שחיבר בעילום שם).

להדגמת ייחודיותו של הרב אורי ויכולתו להעריך את הטוב שבכל חוג – הוא חיבר יחדיו בפרשת ויצא את חלום סולם יעקב עם כתב העת "סולם" של ד"ר ישראל אלדד (שייב) מראשי הלח"י, עם פירוש הסולם על הזוהר של הרב אשלג ועם ספר בשם "סולם יעקב" שנקרא כך על ידי רב באמריקה משום שתפקיד הרב שם הוא כסולם רעוע שעולים עליו ואז זורקים אותו.

מהפכת הכיפות הסרוגות

כרך ב' של הספר עוסק אף הוא בחדשנות (פירוש נבחר של רשב"ם או אבן עזרא בכל שבוע, תפילה בפרשה, "בין גברא לגברא"־ מדור מיוחד במינו העוסק במשמעות ההפסקות לעליות שבקריאת התורה בשבת ו"אמרי שפר" – מדור חידושים קצרים של הרב אורי או של אחרים).

חידושים חדשניים וקולעים של בני המשפחה, ביניהם בראון דסברג, מוכיחים שטורו בעלון "שבת בשבתו" לא הגיע אליו כירושה אלא בזכות גמורה.

שם הספר, "כעץ שתול", מתייחס לא רק לפירות התורניים של הרב אורי ז"ל ובניו, אלא לכך שהעץ מאפשר את אכילת הפרי הבשל. רמוזה כאן תרומתו הרבה של המנוח בתור עורך שסייע להבשלתם של מאמרים מאת מחברים רבים אחרים.

כמתבקש, מופיעה בספר ביוגרפיה קצרה על חייו המרתקים של הרב אורי, שבימיו הקצרים זכה להשתתף בצמתים חשובים של דור התחייה: כיליד אירופה בצל השואה, כחניך במוסדות העלייה שניהלו הוריו, כאחד מחלוצי תוכנית ישיבות ההסדר בכרם ביבנה וכמשתתף פעיל במהפכה התורנית של דור הכיפות הסרוגות (כבוגר אחד המחזורים הראשונים של ישיבת בני עקיבא נחלים, וכמורה בייסוד ישיבת בני עקיבא הראשונה בחו"ל ובמכללה הציונית הראשונה לחינוך גבוה לבנות דתיות, מכללת אורות ישראל).

הוא זכה לעמוד בצומת חשוב נוסף בפעילותו במכון צומ"ת, בעריכת אחד מראשוני עלוני השבת, "שבת בשבתו", ובייסוד ועריכה של השנתון "תחומין" העוסק בשילוב של תורה, חברה, מדינה, רפואה, מקדש וטכנולוגיה. עריכתו הציבה רף גבוה ודוגמה למופת של עריכת כתבי עת הלכתיים. תרומה היסטורית נוספת שלו למדף ספרי הקודש הייתה כרכז המערכת של האנציקלופדיה התלמודית במשך שנים רבות.

מסופר גם על אובדן אחיו במלחמת יום הכיפורים, ומרגש תיאור גבורתם של בני הזוג דסברג באימוץ נכדיהם לאחר רצח בתם וחתנם, אפי וירון אונגר.

גל־עד שימושי

למרות כל החן והחידוש, יש להעיר שחסרים לספר מפתחות שהיו תורמים במיוחד למדורים על אישים וספרים. מרבית הקוראים לא יצליחו לנחש בהקשרה של איזו פרשה ניתן למצוא אותם או לשער אם נכתב עליהם כלל. בנוסף, היה כדאי להכניס לפחות כותרות משנה כדי שיבין הקורא על מה מדובר (מי היה משער שהכותרת "וצררו אתכם" מתייחסת לספרים מצונזרים, או ש"'לא חמור אחד מהם נשאתי" מתייחס לנושא תוויות ספרים?).

לחוקרים ואוהבי האמת תפריע העובדה שאין הבחנה, גם בהתייחסויות ההיסטוריות, בין עובדות מתועדות לבין אגדות עם, שמועות ו"סיפורי סבתא". גם חסרים מקורות למידע הנ"ל. בנוסף, טבעם של עלוני השבת להיות דינמיים ואקטואליים. גם אם מובן הרצון שלא לנגוע בדברי המחבר לאחר פטירתו, אני ממש יכול לדמיין את הרב אורי עצמו צוחק על ההימנעות מלעדכן עובדות בגוף הספר (למשל, כשמאחלים לרב נויבירט זצ"ל בריאות ואריכות ימים) וההסתפקות בהערת שוליים.

יחד עם זה, קשה לחשוב על גל־עֵד מתאים יותר שבנים יכולים להציב לזכר אביהם – הנצחת חידושי תורתו (וממילא גם אישיותו) עם תוספות חשובות, על ידי הגשתם לרבים בסגנון ובמסגרת מהנים ושימושיים למלומדים ולבעלי בתים כאחד.

 הרב ארי יצחק שבט הוא מחנך ומרצה וראש הארכיון בבית הרב קוק. ספרו "להרים את הדגל – דגל ישראל והדיבור בעברית במקורות היהדות", יצא לאחרונה בהוצאת בית הרב קוק. 
את הספר "כעץ שתול" ניתן להשיג אצל בן המחבר, 
מנחם דסברג – mdasberg@gmail.com

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ד, 22.8.2014