זוגות דתיים לא מעטים מתמודדים עם מצב שבו אבי המשפחה גולש בקביעות באתרים פורנוגרפיים. ההתמכרות גורמת לו להזניח את עצמו ואת משפחתו וליפול לבורות עמוקים. יש כאלו שבוחרים בטיפול ומצליחים לרפא את הכאב 

שנתיים לאחר שנישאו, שמעה יעל מבעלה, יאיר (השמות בדויים), שהוא מכור. בהתחלה אמר שהוא מכור לטלוויזיה; שהוא נשאר בבית במשך היום, צופה במשך שעות בטלוויזיה, מזניח את הלימודים באוניברסיטה, את התפתחותו האישית, את מטלות הבית. הוא סיפר לה, שבור, על הימים הריקים שחולפים, על האכזבה שלו מעצמו. והיא קיבלה, הכילה, האמינה. כמה חודשים מאוחר יותר סיפר לה את האמת: ההתמכרות שלו היא לפורנוגרפיה באינטרנט. באתרים הללו הוא שקוע עד צווארו, מתוסכל, מדוכדך, מוצא את עצמו כלוא ולא יכול לספר לאיש.

"לא היה לי עם מי לדבר", היא אומרת. "מצד אחד מאוד כעסתי עליו, אבל מצד שני ידעתי שאני חייבת להיות חזקה. לא יכולתי להתייעץ על זה עם אף אחד. בעלי הוא דמות מאוד מוערכת בקהילה, ולא יכולתי לעשות לו את זה. הייתה גם תקופה שכעסתי עליו; למה לעזאזל הוא לא מצליח לשלוט בעצמו? בכל פעם שהוא אמר לי שהוא שוב נפל, הלב שלי התרסק. לא האמנתי שיש דבר שאדם לא יכול לשלוט בו. הוא היה במקום שבו הוא היה צריך לקבל על עצמו את הבחירה לקום, להמשיך הלאה, לצאת מזה. לא להתייאש. זה היה תהליך קשה מאוד עבור שנינו".

ההתמכרות היא מחלה

רבנים ואנשי חינוך מרבים לעסוק בשאלת חינוך הנוער לצניעות, ובכלל זאת גם "שמירת העיניים" והימנעות מצפייה בתכנים מיניים באינטרנט, אך בנוגע להתמכרות מבוגרים לאתרי פורנו ישנה שתיקה פומבית. תהיה זו אשליה לחשוב שהתופעה נעלמת עם הכניסה לחיי נישואין. זוגות דתיים לא מעטים מתמודדים עם מצב שבו הגבר, אבי המשפחה, מוצא את עצמו נכנס בקביעות – יש שיגידו באובססיביות – לאתרים פורנוגרפיים, ושם מוצא את סיפוקו.

פסיכולוגים ואנשי מקצוע מסבירים כי התופעה חוצה מגזרים בתוך החברה הדתית, ונוכחת גם אצל אנשים שכלפי חוץ משדרים את ההיפך הגמור. חלקם אף טוענים בדאגה שהגיע הזמן לדבר על הנושאים הללו; שאין כאן נושא שהשתיקה יפה לו, אלא נושא שהשתיקה מזיקה לו, מעלימה אותו, מונעת ממנו לצוף ולסייע לרבים כל כך שעוד נמצאים שם, מול המחשב, באפלת החדר.

בתחילת הדרך, כשבעלה של יעל סיפר לה שהוא מכור לסרטים באינטרנט "וגם לפורנו מדי פעם", החליטו השניים לשים חסמים לאינטרנט. יעל גילתה עד מהרה שהחסמים לא עוזרים, ויאיר מצליח לעקוף אותם. מאוחר יותר גילה לה שההתמכרות האמיתית היא לפורנוגרפיה באינטרנט. "הייתי מופתעת", משחזרת יעל, "לא ציפיתי שדבר כזה יקרה לו. הוא נתפס בעיניי כאדם מאוד איכותי, ולא חשבתי אז שאנשים כמוהו נופלים למקומות כאלה". יאיר החליט ללכת לטיפול, צעד יוצא דופן בסביבתו ובקהילתו. "הוא היה צריך לאזור הרבה אומץ בשביל זה", אומרת יעל. "עברנו תהליך איטי, שהיו בו עליות ומורדות. פעם אחת הגעתי גם אני לפגישה עם המטפל, והוא אמר לי שלפי האופי של יאיר וההתקדמות שלו, יום יבוא והוא יוכל להיות נקי לגמרי. כיום הוא כבר לא בטיפול ועדיין לא לגמרי התנקה מההתמכרות, אבל אני מאמינה שהוא בדרך. זה לוקח זמן".

פריצתה של רשת האינטרנט וזמינות התכנים שבה הביאו להתפתחותה של מחשבה חדשה סביב הפסיכולוגיה של האינטרנט. אף שהמחקר בנושא עדיין בחיתוליו, ניתן לציין כמה מאפיינים שמגדירים את הפסיכולוגיה האינטרנטית. ד"ר יניב אפרתי, מומחה למיניות ולהתמכרויות ומרצה בתחום הפסיכולוגיה והייעוץ – ובעבר ר"מ בישיבה – כתב את עבודת הדוקטורט שלו על מיניות ואינטרנט. אפרתי מציין, בעקבות הפסיכולוג האמריקני ג'ון סולר, שלוש נקודות שמאפיינות את הפסיכולוגיה של האינטרנט: האלמוניות, הבריחה ותדלוק עולם הפנטזיה.

"אלה שלוש נקודות ששזורות זו בזו", אומר אפרתי. "האלמוניות מאפשרת לאדם המשתמש באינטרנט לעשות דברים שבסיטואציה אחרת הוא לא היה עושה. הוא נכנס לשם כאלמוני, משיל מעליו את המציאות המוכרת ונכנס לעולם אחר. מי שנמצא בצד השני לא מכיר אותו, ולכן הוא משחרר את הרסן. אפשר לראות את זה גם בטוקבקים, אבל גם בכל מה שקשור למיניות. אם פעם היית צריך לעבור הרבה מחסומים כדי להגיע לפורנוגרפיה – ללכת למקום בסתר ולקנות חוברות או אביזרים – היום הכול נמצא בזמינות מיידית. הבריחה מאפשרת לך לעזוב את הסיטואציה מהר ככל שתוכל. אתה יכול להיכנס לדברים קשים וחמורים, כי אתה יודע שבכל רגע נתון תוכל לסגור את המסך ולצאת משם. המיניות באינטרנט קשורה גם לתדלוק עולם הפנטזיה: הפורנוגרפיה משלהבת את הדמיון ויוצרת קושי בהפרדה בין הדמיון למציאות. אפשר לראות את זה כשגברים שמכורים לפורנוגרפיה מתקשים לקיים יחסים עם בת זוגם, כיוון שהם חוו משהו הרבה יותר קיצוני בצפייה בפורנוגרפיה".

אפרתי מבקש לחלק בין צפייה מזדמנת בפורנוגרפיה לבין התמכרות. בעיניו, בשיח הדתי ישנו טשטוש חמור בין התמכרות לפורנוגרפיה לבין צפייה חד פעמית בתכנים מיניים באינטרנט. "צריך להבין שהתמכרות היא מחלה", הוא אומר. "הציבור הדתי משתמש בקלות רבה מדי במילה התמכרות. צריך להיזהר עם זה. המעבר בין הנורמלי לבין הפתולוגי הוא לא פשוט. לא כל אחד שצופה בפורנוגרפיה מדי פעם הוא כבר מכור. השיח הדתי נוטה לערבב בין השניים, שלא בצדק".

אפרתי מציין ארבעה קריטריונים שמאפיינים התמכרות. הקריטריון הראשון הוא אם המכור פוגע בעצמו או באחרים – באשתו או במשפחתו – כתוצאה מההתמכרות; הקריטריון השני – הגלישה באתרים הפורנוגרפיים מלווה בתחושה של חוסר שליטה; השלישי – הגלישה גוררת עמה תחושות שליליות קשות; הרביעי – הגלישה מסווה מאחוריה קושי בוויסות רגשי, בהתמודדות עם כאב או עם לחץ. ארבעת הקריטריונים הללו הופכים את הגולש למכור לפורנוגרפיה.

הקריטריון הרביעי, לטענת אפרתי, ראוי לתשומת לב מיוחדת. "אדם שמכור לפורנוגרפיה נמצא בסוג של ריכוז עצמי. הוא מצוי בריקנות מסוימת, אנוכית משהו, והיא זו שלוקחת אותו למסע של חיפוש שמוביל להתמכרות. זה מתחיל מחוסר יכולת להתמודד עם כאב. כל אחד חווה כאב בחיים. יש כאלה שמצליחים להתגבר עליו, אך לאחרים מדובר במשימה קשה, ולפעמים הכאב כל כך גדול עד שרוצים לברוח ממנו ולהשכיח אותו, ומגיעים לפורנוגרפיה, שנמצאת מעבר לפינה. כך נכנס הגבר למעגל אינסופי של תחושות שליליות ותלות, וזה מזין את עצמו".

איור: שטארסטוק

לא אנשים שפלים

ד"ר ברוך כהנא, פסיכולוג קליני, מסביר שהתמכרותם של גברים נשואים לפורנוגרפיה באינטרנט מגיעה לא פעם על רקע חסך רגשי. "הפורנוגרפיה מספקת פסידו־יחסים", הוא אומר. "באופן נורמטיבי בני אדם פונים בגיל ההתבגרות, לפחות במחשבה, אל המגדר השני. יש הרבה רצון והרבה התעניינות, אך מצד שני גם הרבה חרדה. החרדה היא בעיקר מדחייה, מפגיעה נרקיסיסטית. אצל גברים נשואים זה מקבל צורה אחרת. אחד הדברים שאדם מצפה מבן זוגו או מבת זוגו הוא שהוא או היא יהיו מה שהיינץ קוהוט כינה 'זולת עצמי'. בן הזוג צריך להיות מישהו שמשקם את תחושת העצמי שלך שנפגעה. באופן נורמטיבי זה מה שאדם מקבל מבן זוגו.

"הקשר משקם את תחושת העצמי שלך. אבל במציאות, בהגדרה, יש צדדים מתסכלים. אין מצב שבו בני הזוג יכולים כל הזמן להיות זולת־עצמי, מכל מיני סיבות. קודם כול, הם גם בני אדם עם צרכים. הם צריכים גם לטפח את תחושת העצמי שלהם, לתחזק את חוויית העצמי. זה אף פעם לא יכול לבוא בשלמות. בשום זוגיות בעולם לא קורה שלבת הזוג אין שום דבר בחיים חוץ מבעלה. התחושה הזו של מסירות ללא גבולות קיימת רק בשלב הראשון של החיים, כשאמא מטפלת בתינוק.

"השאיפה היא לטפח חוויה מספיק חזקה של העצמי, שיהיה אפשר לגייס אותה באותם רגעים של תסכול. אם תחושת העצמי מספיק חזקה ומבוססת אפשר לסבול את התסכול כשבן הזוג לא פנוי או אחרי מריבה. אבל אם תחושת העצמי לא התחזקה די הצורך, ברגע שיש תסכול בתחושת העצמי קיים צורך לענות על המצוקה הזו. כמו מי שמסיבה כלשהי לא יכול לסבול רעב וימלא את עצמו בג'אנק פוד, כך הבעל המתוסכל ימצא את עצמו בפורנוגרפיה".

ד"ר ברוך כהנא

למה דווקא הפורנוגרפיה? איך היא עונה על הצורך הזה?

"הנקודה המרכזית בפורנוגרפיה היא לאו דווקא המינית, אלא הנרקיסיסטית. כמעט תמיד אפשר לראות שהבחורות הצעירות בסרטי הפורנו משדרות התמסרות וכניעה מוחלטת. זה משקם את הפגיעה הנרקיסיסטית של הצופה. הפורנוגרפיה יוצרת פנטזיה ותחושת סיפוק לרגע: הנה, אתה כן שווה משהו. כמו שאדם הולך לזונה ולרגע אחד הוא מדמיין שהיא רוצה אותו ואוהבת אותו, כך גם בפורנו. יש לו דמיון, והוא מדמיין שהוא שם. מבחינה רגשית יש כאן אפקט של מעין סיפוק, אך זה יוצר מעגל קסמים, כי בסופו של דבר אחרי דבר כזה האדם המכור מרגיש יותר חסר ערך, כי תחושת העצמי שלו נפגעת. הוא מבין שזו אשליה".

מדוע תחושת העצמי נפגעת עוד יותר אחרי הצפייה בפורנוגרפיה?

"יש לכך שתי סיבות. סיבה אחת, פשוטה, היא שכמו שקבצן שוקע לרגע בחלומות שהוא עשיר וכשהוא נוחת בחזרה למציאות ומגלה שהוא עדיין קבצן המכה חזקה יותר, כך גם בהתמכרות לפורנוגרפיה. סיבה עמוקה יותר היא שצריך להבין שאנשים שגולשים במקומות האלה הם אנשים מורכבים. הם לא אנשים שפלים – יש בהם חלקים מאוד בריאים, ערכיים, מוסריים. כל המעגל שתיארתי קודם לכן, של הצפייה בפורנוגרפיה מתוך חסך רגשי, הוא לא מודע אצלם. כשהם נופלים בכך הם לא מבינים למה, ומתחילים לחשוב שהם רעים, לא מוסריים, בוגדניים, בלי שהם מודעים לסבך הנפשי שגרם לנפילה. ככל שהנפילה קשה יותר, האדם מסתכל על עצמו במראה ואומר 'לאן נפלתי, איזה פרצוף יש לי', בלי שהוא מבין למה הוא עושה את זה.

"חשוב להדגיש שהפורנוגרפיה אף פעם לא עומדת בפני עצמה", מוסיף כהנא, "תמיד זה קשור לפנטזיות שהמשמעות שלהן היא רגשית, בדרך כלל סביב איזה חסך רגשי – בביטחון עצמי, בתחושה שאדם הוא לא אהוב, בצדדים המתסכלים של חיי המשפחה. הרי גם האישה לא טרודה כל הזמן בסיפוק הצרכים הרגשיים של הגבר, וכשקשה לו לעמוד בתסכול הזה הוא עובר למחוזות פנטזיונריים".

לא כל צופה הוא מכור. ד"ר יניב אפרתי
צילום: שחר הפקות

נעבור את זה יחד

זה נשמע מעט מפתיע, אבל הדבר המרכזי שפגע ביעל בתחילת הדרך היה השקר. יאיר, בעלה, סיפר לה שהוא מכור לסרטי קולנוע ו"קצת לפורנוגרפיה"; היא האמינה, תמכה, עודדה, ולבסוף גילתה שההתמכרות האמיתית היא לפורנוגרפיה בלבד. רק אז היא נשברה. "באופן אינסטינקטיבי, חשתי נבגדת", היא אומרת, "יאיר הסביר לי שזה לא קשור אליי, שהוא איתי ואוהב אותי, והפורנוגרפיה היא מקום של בריחה, דמיון, לא משהו אמיתי. היום אני מבינה שהוא נמצא בתהליך שהוא צריך לעבור. אמרתי לו פעם: 'לא מעניין אותי הנושא הדתי, זה בינך לבין אלוהים; לא מעניין אותי הנושא המוסרי; מעניין אותי מה שזה עושה לך. אתה חי בעולמות שונים. זה תוקע אותך. יש לך פוטנציאל להיות ענק, להיות כל מה שאתה רוצה, וזה תוקע אותך. אתה בורח למקומות שהם לא החיים האמיתיים'. אז כן, אני נעלבת, אבל אני שמה את זה בצד ותומכת, כי אני אוהבת אותו ואני איתו. לקח לי הרבה זמן להגיע למקום הזה, שבו אני מסוגלת לתמוך למרות תחושת הפגיעה. זה מאבק שאני מנהלת עם עצמי. אני נאבקת".

דרך הגמילה של הגברים המכורים היא דרך ייסורים וקושי, שאחת התחנות הראשונות בה היא ההתוודות בפני בת הזוג. גם כאן ניתן לשרטט מגוון תגובות של בנות הזוג לסיטואציה, וקשה לשים את האצבע על דפוס קבוע של תגובה. "נשים מגיבות לזה בצורות שונות", אומר ד"ר ברוך כהנא. "יש גברים שלא בדיוק מבינים מה הבעיה, בעוד האישה שלהם רואה את המעשה כבגידה לכל דבר. קורה שאישה אמרה לי בטיפול 'בעלי בוגד בי', והסתבר לי שמדובר באינטרנט. גם לאישה יש המקומות הרגשיים שלה, ומבחינתה הידיעה שהבעל לא מסתפק בקשר ביניהם ומחפש מחוזות פנטזיונריים מחוללת אצלה משבר איום ונורא. היא צריכה את בן הזוג שלה גם בתור זולת עצמי, והידיעה שבמקום להתעסק בה כאדם מוחשי הוא מוצא לעצמו סיפוקים דמיוניים פוגעת קשות בתחושת העצמי שלה. ברור שככל שלאישה יש חוויית עצמי חזקה יותר, ההתמודדות עם העניין קלה יותר עבורה. אני מכיר מקרים שבהם האישה התייצבה לימין בעלה, כשהיא מעבירה מסרים ברורים שזה חייב להיפסק ומצד שני שהיא רוצה לסייע לו".

ד"ר יניב אפרתי נתקל בלא מעט מקרים של התמכרות לפורנוגרפיה במשפחה, וגם הוא מסכים שהתגובות מצד הנשים מגוונות. "אני בראש ובראשונה ממליץ לאישה להפנים שלא מדובר במשהו נגדה ברמה האישית", אומר אפרתי. "התפיסה המוטעית היא שאם הבעל פוגש מיניות באינטרנט, האישה כביכול לא טובה מספיק עבורו. צריך להבין שמדובר בכאב ובהתמודדות שהבעל צריך להתמודד איתם ולעבוד עליהם. התגובה הנכונה בשלב הזה, עד כמה שזה קשה, היא לאהוב, לחבק, ולהגיד 'נעבור את זה יחד'. התגובה ההפוכה רק מגבירה את הכאב ואת הקושי וההתמכרות. לגבר אני מציע להתחיל לעבוד על עצמו. להבין שהוא לא יכול לפתור את זה לבד. שהוא צריך עזרה.

"המשימה היא, בגדול, להצליח להגיע למקום שבו שני בני הזוג מבינים שיש כאן בעיה רגשית מאוד עמוקה", אומר כהנא, "להפוך את זה למקום של התמודדות שבו הגבר מתאר לאשתו את המצוקה, שדברים נכנסים לשיח. זה מצב לא קל, אבל יש כאן פוטנציאל לשקם דברים. הבנה הדדית תורמת. זה ברמה המקומית. ברמה כללית יותר, אני חושב שהנפילות באינטרנט הן רק סימפטום. צריך להקדיש תשומת לב לגדילה הרגשית של ילדים, להפוך את זה לחלק ממטרות החינוך. ללמד אותם לעמוד בתסכולים, לפתח אצלם חוסן רגשי. ככל שיהיה יותר חוסן רגשי ויותר כלים להתמודדות, תהיינה פחות תופעות של חסכים רגשיים".

עבר זמן מאז שיאיר, בעלה של יעל, סיים את התהליך הטיפולי. הוא כבר לא בטיפול, הנפילות באינטרנט לא נפסקו לגמרי, אך הן פחתו. כשאני שואל את יעל כיצד ההתמכרות השפיעה על חיי היומיום שלה עם יאיר, כיצד זה השפיע על אישיותו ובאיזה אופן ההתמכרות פגעה בזוגיות, היא עוצרת רגע ומהססת. "זה משהו שנמצא שם", היא אומרת, "זה כבר לא סוד. זה משהו שמוריד אותו למטה ומונע ממנו לעשות דברים אחרים. הוא מפתח חוסר אמון בסיסי בעצמו, אחרי שהוא כל כך הרבה פעמים ניסה להפסיק ולא הצליח. האם זה פגע בזוגיות? זה פגע אבל גם קידם. לפעמים אני רוצה שזה ייגמר כבר, לפעמים אין לי כוח, אבל זה אתגר. אני חושבת שזה ביגר אותי. לפני כן לא יצא לי להתמודד עם דברים אמיתיים וקשיים כאלה. אם יש משבר, ויוצאים ממנו, זה מקדם את הזוגיות. לא תמיד זה שווה את הנזק, אבל כשאדם חושף את החולשות שלו ומסכים לקבל עזרה ולנסות להתגבר, זה משהו מאוד עמוק ואמיתי".

מה חשוב לך לומר לגברים ולנשים שקוראים את הדברים האלה ונתקלו בבעיה דומה?

"אני חושבת שהכי חשוב לזכור שזו תופעה קיימת. הגברים בדרך כלל חושבים שהם היחידים שזה קורה להם, וזה שובר אותם מבפנים. חשוב שידעו שזו תופעה שלא הייתה קיימת פעם, ומבחינת הזמינות יש כאן מצב לא נורמלי. אני לא מנסה להצדיק את זה, אלא לומר שזה קורה גם לאנשים שלא היינו חושבים עליהם. חשוב לי שגברים ונשים ידעו שאי אפשר לטפל בזה לבד. צריך עזרה של אנשים אחרים. מאוד מאוד חשוב ללכת לטיפול, שעולה כסף אבל מציל חיים. נצרכת עזרה חיצונית, שיכולה ממש לרפא את המצב. הכי חשוב זה לא לאבד את התקווה. לדעת שכל יום מתחילים מההתחלה. שלכל אחד יש הזדמנות. שאפשר לעבור הכול אם רק מוכנים לעבוד קשה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013