במגזין האינטרנטי שייסדה ד"ר נורה גולד, מסתופפים יחד סיפוריהם של יוצרים יהודים שנכתבו במקור ביידיש, בלדינו, ברוסית ובעברית

ירושלים שוקקת תרבות של מילים. זו הפעם השלישית שבעיר מתקיים כנס 'כיסופים', שייסדה המשוררת חוה פנחס כהן. הכנס מפגיש בין סופרים ומשוררים יהודים מהארץ ומרחבי העולם, ויוצר דיאלוג פורה בין היוצרים לקהל. בין הרצאה לפאנל מצאתי זמן לראיין את אחת ממשתתפות הכנס, ד"ר נורה גולד.

כמעט כל מי שפועל מול אנשים מחו"ל בשפה שאיננה שפת אמו מכיר את אותה התחושה של כמעט. של ללכת מסביב, על יד. אם המילים הן אלו שמעבירות את החומר והתוכן, הרי שהניואנסים משמשים כמיתרים שקופים, לא נראים אך מתוחים מאוד, המעניקים את הצליל הנכון והמדויק לתוכן. אך בראיון עם גולד, יהודייה קנדית, דוקטור לעבודה סוציאלית, סופרת, עורכת ומייסדת אתר ‘Jewish fiction.net‘, מסתבר שהאהבה הרבה המורעפת על ישראל מצליחה לאחד בין הדעות והטעמים השונים, וגם המיתרים השקופים ההם אינם מכשילים את שיחתנו.

שיחה עם נורה גולד ושכמותה מומלצת מאוד לרואי השחורות מבינינו בכל הקשור לתרבות במדינת ישראל. השיחה איתה גורמת לי להתאהב בארץ מחדש, לראות את הדברים בצורה קצת אחרת, בעיניים של תיירת, ואולי להתמלא בתקווה – מצרך שאינו נמצא בשפע אצל יוצרים.

הפרסום יעזור לדור הגולים המנוכר שבקנדה להתקשר לישראל. נורה גולד

במה פתוחה

למי שאינו מכיר, אתר Jewish fiction.net   הוא במה המיועדת לפרסום יצירות של כותבים יהודים מכל העולם (אך בשפה האנגלית בלבד) שלא פורסמו לפני כן. גולד היא אישה עסוקה ופעילה מאוד בתחומים הקשורים בישראל. המילה active עולה שוב ושוב בשיחה.

הייתי שמחה לשמוע מעט על המגזין.

"מטרת המגזין שלנו היא בראש ובראשונה ליצור מרחב ובמה לסיפורים של יוצרים יהודים עכשוויים, שלא פורסמו במקומות אחרים. ככותבת, הדחף ליצור את המגזין נוצר מהמשבר הנוכחי בתעשיית הספרים, שנגרם כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית. היה ברור לי שכתוצאה מהמשבר תהיה הפחתה דרמטית של מספר המקומות הזמינים ליוצרים יהודים שאינם מוכרים כל כך. דאגתי שמא בעשור הבא יצירות טובות לא ימצאו את דרכן להתפרסם ולכן, בעצם, ילכו לאיבוד. במגזין האינטרנטי שלנו אנחנו שמים דגש על כתיבה יהודית עכשווית".

"כתיבה יהודית עכשווית" נשמעת לי כמו נושא רחב מאוד שאפשר לטבוע בו בקלות.

"זו סיבה נוספת לייסוד המגזין שלנו. אני מודאגת מאוד מהמחלוקות ומהקוטביות הנפוצות כל כך בעולם היהודי. רציתי שלמרות השוני, יוכלו זרמיה השונים של היהדות – דתיים, חילונים, ימניים, שמאלנים, אשכנזים, מזרחים, ישראלים וגולים – לדור בכפיפה אחת, וליצור מקום שבו יוכלו כל הקולות הללו להישמע זה לצד זה".

כשמדברים על 'אוכל יהודי' למשל, המחשבה הראשונה העולה היא גפילטע פיש, וכבת לעדה המרוקאית אני לחלוטין לא מסכימה עם האסוציאציה הבלעדית הזו. איך השינויים בין ספרדים ואשכנזים באים לידי ביטוי במגזין, אם בכלל?

"אישית, אני מאוד מודעת לאתנוצנטריות של חלק מהאשכנזים שקלטו את המסורת האשכנזית כנורמטיבית ואילו את הספרדית כ'אחר'. נפגשתי בתופעה הזו בסוף שנות השבעים, כשעליתי ארצה ועבדתי כעובדת סוציאלית בבית שמש, אז עיירת פיתוח, שונה מאוד מימינו. זה הפריע לי אז, ומפריע לי גם כיום כשאני נתקלת בגילויים של התופעה. המגזין שלנו מבטא מגמה הפוכה, כשלמעשה אין יצירה אחת נורמטיבית, אלא הבמה פתוחה לכול. זה ניכר במגוון כותבינו – אשכנזים, ספרדים, חילונים ודתיים, מבוססים כלכלית ומבוססים פחות, נשים, גברים, צעירים.

"דרך אחרת לבטא את מחויבותנו כלפי התרבות היהודית היא לשמש מגזין של יהודים מרחבי העולם ולא רק מצפון אמריקה, ולכן אנחנו משחרים לפתחה של ספרות שנכתבת בשפות אחרות ולא רק באנגלית (אם כי הפרסום במגזין הוא רק באנגלית, גד"ק). עד כה פרסמנו מאה ועשרים סיפורים וקטעי רומן שמעולם לא הופיעו לפני כן באנגלית, ושנכתבו בשפות רבות: אנגלית, צרפתית, לדינו, יידיש, סרבית, תורכית, רומנית, ספרדית, רוסית, קרואטית וכמובן עברית".

מה שמסביר את הפופולריות של המגזין.

"אכן. יש לנו קוראים במאה ושש ארצות, ולמעלה מ־33 אלף ביקרו באתר עד כה. בדרך הזו אני מקווה לעזור לכותבים יהודים לקבל את החשיפה הבינלאומית שקשה כל כך להשיגה. אני גם מקווה שפרסום סיפורים ישראליים יעזור לדור הגולים הצעיר והמנוכר שבקנדה להתקשר לישראל. כל זה קורה תודות לשלושה ישראלים הנוטלים חלק בפעילות המגזין – אליס שלוי, נאווה סמל ומיכאל קרמר".

צימאון ליצירה

כמו שאת שומעת מסביבנו, ירושלים היא עיר קוסמופוליטית מאוד, והאנגלית איננה נדירה כל כך במחוזותינו. מעניין אותי לשמוע כיצד משפיעה ישראל, כמקום גיאוגרפי וכשפה, עלייך, כאזרחית קנדה.

"ישראל היא החלק המרכזי שסביבו נעים חיי. אני בעלת אזרחות ישראלית, חייתי בישראל למעלה משש שנים, אני מדברת וקוראת בעברית, מגיעה לישראל פעמיים־שלוש בכל שנה, ומעורבת בעבודה התנדבותית בקרן דפנה (על שם פרופ' דפנה יזרעאלי ז"ל, חוקרת ופעילה פמיניסטית. גד"ק), המחזקת את העשייה בתחום מעמד האישה בישראל.

"גם באקדמיה אני פעילה מאוד בנושאים של אנטי ישראליות, אנטישמיות ושוביניזם. לפני שנתיים ייסדתי יחד עם אנשים נוספים את'JspaceCanada' , שמטרתו למנוע אנטי ישראליות הרווחת בקנדה. אני מעורבת פה רגשית, וגם אם אני מתגוררת וחיה בקנדה, במערב, לבי נמצא במזרח“.

גם יצירותייך עוסקות במישרין או בעקיפין בישראל.

"נכון. זה בא לידי ביטוי בכל דבר שאני עושה וגם ביצירותיי, שהן חלק מחיי. ב־'Marrow and other stories' (בתרגום חופשי: ‘מוח העצמות וסיפורים אחרים‘, גד“ק), יש התייחסויות רבות לישראל. העלילה מתרחשת בירושלים, ובמרכזה אישה, קרבן לתקיפת טרור. ספר אחר הוא ‘fields of exile‘, המתאר את האנטי ישראליות באקדמיה בקנדה. שם הספר לקוח מפואמה לא כל כך ידועה של לאה גולדברג, ‘גלות‘, שאותה כתבה בנערותה. עלילת ‘The dead man‘ גם כן מתרחשת בירושלים ובקיבוץ“.

ישראל, כמו קנדה, היא מקום של מהגרים, מה שמהווה לא פעם זרז לדמיון וליצירה. האם את מסכימה עם כך?

"אני חושבת שלאנשים בעלי דמיון כל דבר יכול להוות זרז, עבורם ועבור היצירה שלהם. אני, לדוגמה, תמיד כתבתי, ולא משנה אילו אירועים קרו בסביבתי. כשעליתי והייתי עולה חדשה בישראל כתבתי על כך, לא בגלל העלייה אלא משום שהרגשתי צורך לכתוב. אני חושבת שהמקום הנמצא בין שפות ותרבויות מרחיב דעת, פורה ומשגשג. קנדה וישראל הן בנות מזל בכך שהתעשרו והתברכו בספרות משגשגת ופורייה כל כך".

האם את מזהה בעולם צמא לתרבות ויצירה יהודית חדשנית, או שזה נשאר בגבולות הקהילה היהודית?

"אני חושבת שיש כרגע צימאון בעולם, כפי שתמיד היה, ליצירה ותרבות מכל הסוגים. אני לא יודעת אם מדובר בהכרח בצימאון בקרב לא יהודים ליצירות של יהודים, אבל אני יודעת ורואה שיש פתיחות לכך, בדיוק כפי שיהודים מעוניינים בתרבות הסובבת אותם, ולא רק במה שקורה ומתרחש בתוך הקהילה. מעניין מאוד לקבל תגובות של לא־יהודים למגזין שלנו. התגובות חיוביות וטובות".

במגזין אתם לא מפרסמים נובלות שלמות. מה דעתך על מעמדו של הסיפור הקצר? מו"לים רבים אינם מוכנים לפרסם עוד מסוגה זו.

"אני דווקא חושבת שהסיפור הקצר לא נעלם. להיפך, דווקא בגלל הפורמט האינטרנטי הוא חוזר. כיום ניתן למצוא אתרי ספרות רבים המעוניינים בסיפורים קצרים, וכמה שיותר קצר כך יותר טוב. העתיד נראה מבטיח לגבי הסיפורים הקצרים, ואני מקווה שזה גם העתיד של הספרות המצוינת מכל הסוגים והז'אנרים".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באדר תשע"ג, 15.2.2013