רבה של בת עין נפגש עם חב"ד דווקא במחנה קיץ קונסרבטיבי. מאז הוא קרוב אל רוחו של מייסדה ובהשראתו הוא מפתח סדנאות למדיטציה יהודית

 "הקשר שלי עם ר' שניאור זלמן מלאדי הוא אישי, משום שהיארצייט שלו שחל בכ"ד בטבת הוא יום הולדתה של אשתי", מספר בחיוך הרב דניאל כהן (54), רב היישוב בת עין בעשרים השנים האחרונות, מוסיקאי ומנחה סדנאות לצמיחה אישית. הרב כהן, שמורגל בשאלות הקשורות בפוליטיקה מתוקף היותו רב היישוב שהוציא מתוכו את ‘מחתרת בת עין‘, שמח מאוד כשהודעתי לו שהנושא של הראיון יתמקד באדמו“ר הזקן מחב“ד. “סוף סוף אני מדבר על דברים שהם ממש העולם שלי“, אמר.

פתיחות רוחנית

הרב כהן פותח את דבריו על האדמו"ר הזקן אלפי שנים קודם לכן, בעת ציוויו של הקב"ה למשה רבנו "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". בניגוד לפירושים רבים, המדגישים דווקא את הממד שבו הקב"ה מתגלה למשה, הרב כהן בוחר לראות את הציווי להסרת המנעלים על רקע הפסוק הקודם, "וירא ה' כי סר לראות". "סקרנותו של משה והפתיחות להיבטים הרוחניים בעולם היא שהביאה אותו להתקרב אל הסנה. כל ישותו של משה רבנו המחוקק שואבת מאותה חוויה רוחנית", אומר הרב כהן. הרעיון הבסיסי של פתיחות לחוויה נפשית שחורגת מסדר החיים הבסיסי (ובפרט חוויה כמו התגלות דתית) מלווה את הרב כהן לאורך הראיון.

את ר' שניאור זלמן מלאדי מזהה הרב כהן כמי שחי בנקודת תפר היסטורית מרתקת מבחינה רוחנית. “הבעש“ט היה עסוק בעיקר במפגש עם חוויית הא־לוהות כשלעצמה ולא בתרגום הדבר ל‘תורה‘. הוא לא הותיר דבר כתוב משל עצמו, בדומה למשל לאר“י. מבחינה היסטורית ר‘ שניאור זלמן מלאדי הוא יוצא דופן, כמי שהיה עסוק גם בחוויית הדברים וגם בעיבודם מבחינה שכלית. אם כי ברמה האישית ניתן לומר שגם אצלו השלבים היו נפרדים. קודם מאסרו היה נתון יותר בשלב החוויה, בעיקר עסק בדיבור ותלמידיו היו כותבים. יש מסורת חב“דית שלפיה הרבה מהמאמרים היותר חווייתיים ומלאי ההתפעלות הא־לוהית שבסידור ובליקוטי תורה הם מלפני המעצר בפטרבורג. לאחר המאסר הוא עסק יותר בתיאור עולמו הרוחני מבחינה שכלית.

לא צריך לאמץ את המדיטציה המזרחית על בוריה. הרב דניאל כהן
צילום: מרים צחי

“הרבי חווה את עצמו כחלק מהאינסוף, וזה עורר אצלו פרדוקס – כיצד ניתן להכיל את מה שלכאורה לא ניתן להכלה. לא רק ברמה השכלית, אלא מבחינת החוויה העמוקה של התבטלות כלפי הבורא וכיסופים אליו. גם ברמה הגופנית הוא היה נתון במתח עצום, והתגלגל על הרצפה תוך כדי אמירת דברים. לפי האגדות החב“דיות הרבי חלם שהבעש“ט אומר לו שלא ייתכן שרעיונותיו לא ייכתבו, וזה אירע לאחר מאסרו“.

ובכל זאת, נראה שגם חב"ד עברה התמסדות של לימוד כתבי האדמו"ר הזקן וקידושם, ופחות עוסקת ביצירה מקורית.

"מבחינה היסטורית זה קורה לכל תורה באשר היא. יש תהליך של התמסדות שבאה לידי ביטוי בכתיבה נרחבת וביצירת מוסדות. גם חב"ד, יחד עם כל פעילותם הרבה, די זנחו את המימד הזה של העיסוק בחוויה הרוחנית. יש צורך לחזור לאותו מצב של 'שהייה' רוחנית ורק משם 'לצאת' לעיבוד הדברים בצורה שכלית. הרמב"ם פירש כי 'חסידים היו שוהים שעה אחת קודם שמתפללים', הכוונה להתבטלות המחשבות, ואל המצב הזה יש לחזור. הקב"ה ברא את העולם ככזה שמתפתח כל הזמן מסיבה מסוימת. לו המטרה הייתה קיום תורה ומצוות בלבד, הרי שהוא היה יכול מרגע הבריאה להחליט על אתגרים רוחניים קבועים, ולא לגרום לכך שבכל דור יהיו התמודדויות חדשות.

"הרעיון המשמעותי ביותר בספר 'התניא' הוא ההשתלשלות הרוחנית אל העשייה עצמה, שהיא היא תכלית התפתחות המחשבה הרוחנית", מסביר הרב כהן. "כל שלב ההתבוננות, שהוא שלב העיון השכלי במשנת חב"ד, מטרתו להעניק לאדם את המצע להשקיע יותר בעשייה. באינטלקט לעולם לא מתרחשים הדברים עצמם. האדם מגלה את כל השכבות כשהוא פועל בסוף. אין משמעות לשכבות השונות של הקיום ללא שלב העשייה".

להתחבר לארציות

הרב דניאל כהן שונה מן הנוף הרבני המוכר. כהן, שקשה לפספס את המבטא האמריקני שבפיו, למד תואר ראשון בפילוסופיה ולימודי דתות באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, ולאחר מכן עלה לארץ ולמד בישיבות 'מרכז הרב', 'נצח ישראל' ו'הר עציון'. הפגישה איתו, שהתקיימה בבית המדרש 'סולם יעקב' שבנחלאות, המציץ כמו במקרה מאחת פניותיו של רחוב שילה, מתאימה לאופיו הביישני מעט של הרב. הוא בוחר להדגיש כי הוא רחוק מלהיות אדם "אידיאולוגי". בנוסף להיותו רב הישוב הוא מנחה כאמור סדנאות לצמיחה אישית, מלמד בבית הספר לפסיכולוגיה יהודית של ישיבת 'תורת החיים' שביד בנימין, וגם מנגן בקלרינט. בימים אלו הוא חובק דיסק חדש שנקרא 'דופק הנשמה'.

אבל החיבור של הרב כהן אל 'בעל התניא' התחיל הרבה קודם לכן. "זה התחיל ממפגש עם הרבי מלובביץ'. הייתי חניך בן ארבע עשרה במחנה קיץ קונסרבטיבי בארצות הברית. המדריך שלי היה מין דתל"ש, בחור ישיבה לשעבר שחיפש את חיבורו ליהדות דרך התנועה ההיא. תמיד הייתי טיפוס רוחני ומאוד רציתי ללמוד תלמוד. למדנו יחד הרבה באותו קיץ, ובשלב מסוים הוא אמר לי 'אתה שייך ללובביץ". הוא סידר שאהיה בקראון הייטס בשבת. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בתוך התוועדות עם עוד מאות חסידים המרימים כוסית לרבי ומחכים שיביט בהם ויהנהן 'לחיים'. חיכיתי לזה, אך זה לא קרה. הוא חזר לדבר, שוב חיכיתי, ולא. עד שלפתע הוא פנה אליי, שלא לפי סדר המבטים לאנשים. עד היום המבט שלו חודר לתוכי ומאיר בי. יש לי תחושה שהוא הציף בי מין עירנות רוחנית נוספת באותו רגע, שאולי אחראית להתקשרותי לבעל התניא. או שמא, כמו שאותו מדריך אמר לי, כבר הייתי שייך לשם".

היבטים אלה מהווים חלק אינטגרלי מדמותו של הרב כהן, וזו הזדמנות מצוינת לשמוע על מקומה של המדטטיביות והמוסיקה בעולמו של האדמו"ר הזקן ובעולמו שלו.

כיצד מתנהלות הסדנאות שאתה מנחה?

"אני מנחה שתי סדנאות, כשהנושאים שנידונים בהן מגיעים מהמשתתפים, שמציגים צעד או דילמה שהם מתלבטים לגביהם. העיסוק במה שאנשים מביאים מכונה בחסידות 'לבושים', כל אותן התגלויות שלנו שמאירות במציאות כמו דיבור, גוף, מחשבה ועולם רגשי. הנושאים רבים: זוגיות, קשרי אנוש, מקום בחברה וכן הלאה. זה יכול להיעשות בצורות מדטטיביות שונות כמו שתיקה, מחשבה על עצם הימצאותי וכן הלאה. אנחנו מתמקדים הרבה באופן שבו המחשבה יוצרת את המציאות הרגשית, שזה מבנה חב"די מובהק. מתחילים מהרמה היומיומית של המחשבות, ומשם מטפסים למחשבות יותר רוחניות שמקושרות להשם".

הגישה הזו לא הפוכה לגישת האדמו"ר הזקן, שמניח שצריך להתרכז ברמה הרוחנית ובהתבוננות במעשי הבורא ולהסיק מהם לחיינו אנו?

"המציאות התודעתית של היום, המודעת באופן עמוק יותר מהדורות הקודמים למניעים אפלים ומורכבים שנמצאים מתחת לפני השטח, מזמינה אותנו לסוג עבודה כוללנית יותר. לכן צריך להתחיל דווקא מן הרמה האנושית ולהתקדם משם לרמה הרוחנית. אני לא חב"דניק ולא מחויב בלעדית לדרכו של האדמו"ר הזקן. יש היום כלים פסיכולוגיים חדשים שלא היו ידועים לאדמו"ר הזקן וידועים לנו. צריכים להציף גם את העולם הרגשי ולהתחבר לארציות".

כהן מתאר לעתים מציאות שבה הוא נאלץ להזכיר לעצמו שסדנאות הצמיחה האישית שונות בתכלית מן הרבנות. "אני יכול בקלות לדרוש דרשות, ואת זה אני עושה כרב. כמנחה אני בעיקר מחפש גישה להקשיב ולגרום לאדם להבין את עצמו ופחות לדבר מתוך עצמי".

ביחס ליניקה מתורות המזרח המדטטיביות, דרכו של הרב כהן מבטאת עמדה דתית שמרנית יחסית. "לא צריך לאמץ את המדיטציה המזרחית על בוריה", הוא אומר. "צריך להזדכך מתפיסות מוטעות, ובראש ובראשונה מן התפיסה המזרחית, שבה המוטיבציה היא עיסוק בנבדל מן העולם הזה, במאיין ובמאפס את משמעות העולם. מטרת התפיסה המדטטיבית היהודית היא ליצור את הקישור לעולם הזה, לאפשר מפגש חי, ולכן כל כלי מדדטטיבי צריך להיבחן לאור הנחה זו“.

אתה יכול לתאר את הפעילות המדדטטיבית האישית שלך? במה היא דומה ושונה מדרכו של 'בעל התניא'?

"סדר ההתבוננות שלו, במיוחד כפי שהוא מוסבר ומודרך על ידי תלמידו הרב אהרון הלוי, הוא פשוט מדריך להתעלות רוחנית. עם כל זה, אצלי התחלה חייבת להיות ב'שהייה', בהמתנה שקטה עד שכל המחשבות שובתות, עד שהחיבור הוא עם החיים בעצמם, כערך, כעונג עצמי. זה חיוני, לדעתי, במיוחד בחברה כל כך הישגית, וזה יוצר את המצע הנכון למחשבה על הבורא לא ככיבוש והישג, אלא כמפגש והיוודעות. הסדר עוקב אחר האבות, אבל לא כדמויות נרטיביות אלא כמדריכים להתקשרות עם הא־לוהים. הם, בכתביו, מהווים מדריכים רוחניים למפגש א־לוהי, כל אחד באופן אחר. זה חודר וגם מאיר באור חדש את כל הסיפורים עליהם כסיפורים של התמודדויות פנימיות ואישיות של כל שלב שבהתפתחות הרוחנית.

"בסופו של דבר אני רואה את עצמי תלמיד נאמן, אבל גם נאמן לרוח המהפכנית שבו, ולשאיפה להביא משהו ששייך לשלב שבו האנושות נמצאת מבחינת התפתחות התודעה והחשיבה. לא אהיה תלמיד נאמן אם לא אביא את עצמי ואת המציאות העכשווית לתובנות שלי ולמציאות הרוחנית שבה אני חי. וגם לא אהיה נאמן אם לא אתבסס על כל מה שקדם. אבל הקריאה, ואני חש שהיא גם הקריאה של האדמו"ר, היא תמיד להתחדשות ולהתפתחות שמשקפת את הכאן והעכשיו שבהוויית האדם".

שובב ומלא הומור

החיבור הנוסף בין הרב כהן לאדמו"ר הזקן עובר דרך המוזיקה. כהן ניגן החל מגיל צעיר בלהקות ג'אז למיניהן, כיאה למי שגדל בארה"ב של שנות השישים. כשהגיע לבת עין לפני כעשרים שנה והחל לשמש רב המקום, הפסיק לנגן. הסיבה לכך מעניינת ומספקת הצצה לדילמות מהעולם הפנימי של רבנים.

"בת עין היא מקום מאוד יצירתי, יש בה לא מעט אמנים ואנשים יצירתיים", אומר הרב כהן. "התפקיד של רב כופה עליך במידת מה לשמש 'סמן ימני' מבחינה שמרנית. היה נראה לי לא נאה לערב את שני העיסוקים. הרגשתי שמי שעוסק בהוראה ובלימוד לא ראוי שינגן ויופיע, אלא יתרכז במשימתו ללמד. במשך שנים ארוכות לא ניגנתי, אבל לבסוף מצאתי את החיבור המחודש. במוסיקה אני מנסה לבטא את העבודה הפנימית שלי בצלילים. אני חושב שהחזרה שלי למוסיקה והסדנאות שאני מנחה הפכו אותי לאדם אנושי הרבה יותר, שנגיש הרבה יותר לקהילה שלו".

נגישות זו של הרב כהן באה לידי ביטוי מדי מוצאי שבת 'מברכים', אז מתאספים כמאה איש בבת עין לשמוע את הרב כהן מנגן (ביחד עם הגיטריסט עמית יצחק) בתוספת עבודה מדדטיבית ולימוד רוחני. הרב גם בנה בסמוך לביתו בית מדרש שבו מתקיימים רבים משיעוריו ומהסדנאות שהוא מעביר.

נאוה מלכיאל, שלמדה בסדנה שהעביר הרב כהן, מדגישה ש"לא מדובר במדיטציה מזרחית, אלא בכלי יהודי שדומה אולי בפעולתו לאופן שבו בני הנביאים בתקופה המקראית הכניסו עצמם למצב של אקסטזה". במאמר מוסגר היא מתארת מעט את דמותו של הרב כהן. "כמי שלמדה אצל הרב קרליבך בעבר, אני מוצאת נקודות חיבור עמוקות בין השניים, בעיקר ביכולת שלהם להניע את קהל השומעים לפעולה נפשית עמוקה. אם הייתי צריכה לתאר את דמותו של הרב כהן כפי שהכרתי אותה, הייתי אומרת שמדובר בדמות מלאת שגב, אבל גם שובבה ומלאת הומור".

אי אפשר כנראה בלי לדבר קצת על הבחירות הקרובות, אבל מזווית אחרת לגמרי. "ביום הבחירות הקרוב אנחה סדנה מדדטיבית בבת עין", אומר הרב כהן, וממשיך בחיוך, "אני מניח שזה לא ישפיע על תוצאות הבחירות, אבל לפחות אנשים ירוויחו משהו מכך מבחינה נפשית". צודק הרב כהן בכך שסיכויי ההצלחה שלו להשפיע על תוצאות הבחירות הכלליות נמוכים, אבל בכל הנוגע לבחירות האישיות של אדם ביחס לחייו הפרטיים, ייתכן שדווקא כאן הוא מצליח להשפיע מאוד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ב טבת תשע"ג, 4.1.2013