גם אני מצטרף להנ"ל,יופי של מאמר!

יוסף מגנהיים חזק ואמץ!

מהי אותה "מציאות" שמתאר הכותב? מציאות טקסטואלית, שחיה בספרים ובליבות הקוראים בהם? זוהי הפנטזיה על "מסורת טהורה".
מהי אותה "מסורת טהורה"? ביטוי לכך ניתן למצוא במאה ה-19 בפילוסופיות השונות של התנועות הרומנטיות לסוגיהן השונות. הקונספציה הייתה על כך שלכל לאום יש שפה משלו, אותה שפה היא ביטוי ל"אופי" המיוחד ללאום הבאה לידי ביטוי בשטחי חיים רבים: שפה, אומנות, חוק ומשפט, מוסר, דת ועוד. רעיון זה רווח במיוחד בגרמניה…

למה זה חשוב? גם ביהדות ישנם קולות השואפים לחזור, או לחדור, לעומק השפה ולעומק המושג "הטהור" היהודי/הישראלי/העברי "המקורי", "האותנטי". או בשפת הרב קוק "העצמי האמיתי" וכדומה.

אין בנאמר כדי לשלול ביטוי מקורי לאומי/דתי. בוודאי ובוודאי שישנם ביטויים מקוריים. אולם מקוריות איננה באה לידי ביטוי במהות ייחודית חד-פעמית הבאה לידי ביטוי במערכת סגורה מהשפעות "זרות" וחיצוניות" הדבר איננו אפשרי. פעילות תרבותית בהגדרתה היא מענה, תשובה, התנגדות או הסכמה ל"משהו". משהו שיכול להיתפס גם "כאויב". עצם זה מגדיר אותה כנטועה במציאות שאיננה הרמטית וסגורה. הקבלה והחסידות מלאות בביטויים של חומר וצורה, ארבע היסודות ועוד ועוד מונחים פילוסופיים ומיסטיים מההגות הכללית המערבית, המזרחית מהסובב אותם בתרבותם. אין כמו ר' נחמן מברסלב הרואה בחכמות הזרות את שורש הטומאה והכפירה (כולל ברמב"ם במו"נ) אולם משתמש לרוב באותם ביטויים בהשאלה ובפרשנות משלו.

ולמציאות ההיסטורית בחזרה: תורות הסוד במסורת היהודית בימה"ב התאפיינו בהשפעות ממינים שונים ומשונים: הרמב"ם שראה בהגות האריסטוטלית את תורת הסוד שהייתה לנביאים ונאבדה מאעמנו עקב הגלות(!), אבן-עזרא שדיבר על האסטרולוגיה כתורת הסוד היהודית ועוד. מעבר לכך מחקרים רבים מראים על הדומה והשונה בין הספרות המקראית, והחז"לית לבין התרבויות הסובבות אותם. קצרה היריעה לפרט עוד ועוד דוגמאות.

רועי,ש.צ בניגוד לדבריך כתב לעניין והוא אמר בפשטות שהרמב"ם השתמש בכלים לוגיים ופילוסופים מאריסטו למטרותיו שהיו שונות לגמרי מאריסטו ואי לכך ובהתאם לזאת למרות הדמיון הטכני המסקנה והמהות יהיו שונים

דבריך על פולמוס הפילוסופיה אכן נכונים היסטורית כי היו כאלו שלא יכלו לקבל את הסגנון שהרמב"ם כתב בו ועובדה היא שלדורות הרמב"ם התקבל בעם ישראל כאחד מגדולי גדוליו

גם כותב המאמר הבהיר שלא מפריעה לו ההקבלה בין גדולינו להוגים כללים אלא חוסר הפרופורציה של העניין כאילו גדולי ישראל צריכים כביכול "לקבל אישור" חיצוני

וגם הפריעה לו הוצאתם של דברי גדולי ישראל במחשבה מכוונתם המקורית ונתינת פרשנות מרחיבה שהם כלל לא חשבו עליה ושהשפה הטכנית היא לא העניין כאן[ובזה אתה צודק ואף אחד לא הכחיש שאף אחד לא חי בחלל ריק ויש השפעות מודעות ולא מודעות]אלא המסקנה! והכוונה של הדברים!

וכי מישהו הכחיש שגדולי ישראל השתמשו ומשתמשים בשפה ומונחים פילוסופיים של תקופתם ומקומם בכדי להעביר את המסרים שלהם?

ש.צ,נכון שבעניין גזירת אוסטרייך סמכו על זה כסניף להיתר לפי אחד המובנים ואילו הרמ"א על עניין זה כותב שלא עשו זאת כדין הרגיל אלא מדין אפקינהו[והקשה כבר ה"אבני מילואים" איך זה עזר הרי נבעלת לנוכרי אסורה לכהן גם ללא קשר לנישואין והוא נשאר בצע"ג ובתחומין כג בדיון על כך מובאות כמה דרכים ליישב עניין זה ואכמ"ל]עיין שם

מה גם שלפי הרמ"א בשו"ע אבה"ע סי' ז במקרה של עסקי נפשות גם בישראל תתעורר הבעיה

באופן כללי:נכון שהדבר נעשה כפי שכתבת לא על חלל ריק לחלוטין והיו עוד כמה "חזי לאצטרופי" ועל כל פנים הדוגמא הובאה על ידי לא בכדי לעודד את רעיון הפקעת הקידושין[דומני שראית בתגובותיי שאני הקטן כתבתי תגובה מתנגדת מאוד לצבי שכתב בעניין זה]אלא ההיפך להראות את הבעיותיות שבעניין ואת זה שרק במצבי קיצון קטסטרופלים ובלשונו של הרמ"א "שעה של זעם והרג רב" מוציאים במידת מה את דין אפקינהו מ"מחסני החירום של ההלכה"

ואת החלקת יעקב הבאתי גם לאשש עניין זה וגם כי הדברים נראו לי מעניינים[בכלל על פסיקה בשואה ושאלות נלוות אחריה כבר המלצתי לך בעבר מאוד על שו"ת "ממעמקים" של הרב אפריים אשרי ז"ל-כדאי לעיין]

ודאי ודאי שב"גזרת אוסטרייך" ובמקרים שהרב ברייש דן בהם בעקבות השואה לא היה מדובר במקרה רגיל של הוצאת אשת איש לשוק ללא גט כלל! הדברים פשוטים וברורים!

ובדיוק כמו המשל שהבאתי:ראשי מדינה במדינה שיש לה פצצת אטום והמדינה נמצאת במלחמה יחשבו אלף פעמים אם המלחמה עד כדי כל קטסטרופאלית בכדי לשלוף את הפצצה

והנמשל ברור והמשכיל יבין.

יוסף,

זה בדיוק העניין עם המגיבים אמיר ולוינגר. הם מדברים "אידאולוגית" (בדיוק כמו הרב נבון שאמיר מצוטט אותו בהערצה). זוהי מיטת הסדום שלתוכה נכפה הרב קוק (האבא) ע"י הרצי"ה ותלמידיו מקימי זרם החרד"ל. הם הפכו מיסטיקה או הגות קיומית חד-פעמית לשיטה מכוננת כל (עיין בלוינגר על 4 השלבים ב"עיכול" תרבויות זרות..). התוצאה היא וולגריזציה של טקסטים, דלדול וייבוש הרוח.

דווקא הגות מיסטית יכולה להדגים איך לחיות במקביל עם חוסר הטוטליות והמקור "הטהור" של הטקסט (כפי שאתה היטבת להציג עמדה מסוג זו ע"י העלאת הניצוצות). אני רק מציין שגם עמדה מיסטית יכולה לזלוג כמובן לסגירות טוטלית לא פחותה (ואפילו יותר מחמירה) כלפי המקור "הטהור". עיין ערך מה שהמקובלים עשו למיניות ודו"ק.

בדיוק לכך התכוונתי: "הרצי"ה צמצם דווקא את הגותו המיסטית של הרב קוק".

אין לי בעיה עם פרישות מינית כתרגול רוחני. בזהר (ספרות מרובת פנים ושכבות) ישנם מופעים שונים לאיסור המיני. פעמים הוא מופיע דווקא בהקשר של "בת אל נכר". כלומר איסור יחסי מין עם שאינם יהודים ולאוו דוקא כפרקטיקה רוחנית המתרגלת התאפקות וכדומה. העניין הוא על הדגשת הבידול בין יהודים לשאינם (דבר המעורר תהיות על זמנו ומקומו של ספרות הזהר..).

מה שכן, אני מוכן לקבל את הביקורת של יוסף (אתה הוא כותב המאמר?) מהצד האחר של המפה…
כתבי הרב שג"ר הם דוגמה מצוינת לבעייתיות שאותה מציג יוסף. מכיון שהם עוסקים בפרשנות בצורתה המורחבת ביותר. ניכרת המצוקה לחלץ מהטקסטים השתמעויות עכשוויות או תובנות אישיות וניכר ניסיון לעגן אותם בפרשנות. בתרבות הפרשנית המיוחדת שהתפתחה ביהדות. ודוק, מה שמאפיין את היהדות יותר מכל (חוץ מההלכה – החוק היהודי) זה הפרשנות והמחלוקת. מה שעושה הרב שג"ר זה ניסיון מבריק ליצור שפה הגותית (מיסטית או קיומית, או שתיהן בשלבים שונים ובתמהילים שונים זה רק תלמידיו יכולים להעיד) ולעגן אותה במסורת הפרשנית.
אולם לצד המהלך המרשים (מספיק לשמוע שיעורים מוקלטים שלו או לקרוא את דבריו), ניכרת המצוקה. אתה ניגש לטקסט מחדש ואתה לא מבין לעיתים היכן זה נאמר.

כלומר, יוסף רוצה לחזור לשפה המקורית, הטהורה של הטקסט היהודי ומצביע על הקושי העולה מעיגון במהלכים מבריקים על גבי טקסט שלא בהכרח נושא אותם. ואילו אני מצביע על המצוקה (האישית שלי, רק על עצמי לספר ידעתי) מהכיוון ההפוך: יש מוגבלות מסויימת בטקסטים ובשפה שלהם, הן מבחינת החומר והן מבחינת הצורה. מדוע לא ניתן לפתח הגות שתעמוד בפני עצמה בלי להתחייב לפרשנות העולה מטקסטים אלו. אני מציע להשתחרר מרעיון השפה הטהורה והמקורית. הוא נותן אשליה ופנטזיה חזקה מעין כמוה (הבאה לידי ביטוי טוטלי בהגותו של הרב טאו) אולם היא סוגרת וחונקת (מעבר לעובדה שהיא פשוט לא נכונה).

לא קראתי את "לנבוכי הדור" , אין לי את הספר או קישור , בכל אופן זה מאוד מסתדר לי.
כי אכן חזונו הגדול של הרב היה תורה חיה ונושמת ומחוברת לחיים להבדיל מתורת הגלות – שהיא תורה מתה ומחוברת לספרים במקום לחיים.
והתנאי לתורה חיה ונושמת כזאת , שהיא תורת ארץ ישראל באמת – זה סנהדרין. גם הרב קוק ציפה כי הרבנות הראשית שהקים תהיה "בסיס" לסנהדרין שתקום.
(ובעוונותינו שרבו , יצא מהרבנות הראשית מה שיצא. . . היא הפכה לסוג מימסד פקידותי חסר סמכות תורנית לחלוטין בתוספת שחיתות מהסוג הגרוע ביותר).
חלומו של הרב היה סנהדרין , כי הוא ידע שזה חיוני בשביל שהתורה תשוב לחיים , והוא ידע שהשינויים הללו נדרשים.
אבל מי מעכב היום הקמת סנהדרין ?
(ואינני מתכווין לסנהדרין ב"כאילו" כזאת שאין לה סמכות לכלום כמו שניסו להקים).
מי שמעכב היום את הסנהדרין זה בראש ובראשונה החרדים והשמרנים.
מבחינתם סנהדרין כזו היא האיום הכי גדול שיכול להיות. כי אם היא תדרוש את פסוקי התורה ותפסוק מהם הלכה כפי שאמורה לעשות סנהדרין , לפעמים נגד תנאים אמוראים וראשונים , תתהפך על פיה כל מסורת הפסיקה. לא תישאר אבן על אבן בשולחן ערוך כפי שאנו מכירים אותו היום ! וזה מפחיד.
הגאולה מפחידה , השינוי מפחיד , החיים מפחידים.
אז הפתרון של השמרנים הוא ידוע ומוכר – כשם שאסור היה בעבר באיסור חמור לעלות לארץ ישראל אלא רק המשיח יכול להעלות אותנו לארץ ישראל בניסי ניסים , כך איסור חמור להקים סנהדרין ורק המשיח הוא זה שיקים סנהדרין. בינתיים ממשיכים עם הספרים והגלות כאילו שום דבר לא קרה. וכמובן בוכים עוד ועוד על החורבן – כאילו זה לא תלוי בנו.
לשמחתינו , בעבר היו חילונים שכן עלו לארץ ישראל ובזכותם זכינו לפליטה מהצורר הנאצי. וגם היום הסנהדרין תקום לא "בזכות הרבנים" אלא למרות הרבנים.
אם גדולי הדור לא מקימים בעצמם סנהדרין מהחשש שהמערכת שהם יושבים עליה תתפרק , אז המערכת הישנה והגלותית תתפרק גם בלי סנהדרין.
אם הם ירצו או אם הם לא ירצו , פשוט כל אחד יתחיל לעשות מה שבא לו , עד שהכל יתפרק מעצמו , ובא לציון גואל.

(אגב , היום עשרה בטבת , שזהו יום שאני חוגג לכבוד בניין ירושליים. את תשעה באב אני עדיין צם משום שבית המקדש עדיין חרב ,
אבל את י' בטבת , צום גדליה שנתקן על גלות שארית הפליטה , ויז' בתמוז שנתקנו על חורבן ירושליים אני חוגג. כייושבים זקנים וזקנות ברחובות ירושליים וגם נשמע בחוצות ירושליים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.
לכן אני מאחל לך חג שמח).

אגלה לך סוד קטן : השעה לעולם לא תגיע אם זה יהיה תלוי ברוב הרבנים . . .:-)
בהחלט אפשר לעשות סיכומים וספרים אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר , אבל מעשים אמיתיים ולא בכאילו ? נאדה.
לכן אני לא בונה על רבני ישראל דהיום.
מה שחשוב לי אישית זה הקשר עם ריבונו של עולם , ולהשתדל להגיע לנבואה. בשביל זה אינני צריך רבנים ולא אף אחד אחר. אני צריך רק את הקשר עם ריבונו של עולם ואת עצמי. אני מאמין שחידוש הנבואה הוא המפתח לכל השאר.
כולי תקווה שעוד ועוד אנשים יצטרפו לשאיפה זו , יחקרו ברצינות את הנושא ויחדשו דרך עתיקה – חדשה זו.

אני אנסה לענות בקצרה.
כפי שהדגשתי במאמר עצמו, אני לא מתנגד באופן טוטאלי לאותם חיבורים. אני חושב שחלקם טובים. אני גם לא מדבר על חיבורים שנעשו במפורש ע"י המחברים, כמו הדוג' שנתן רועי ל על אריסטו והרמב"ם ומקרים אחרים.
הרב קוק עצמו עסק רבות בהשוואות מן הסוג הזה (כתבתי משפט או שניים בעניין במאמר, אולם משום מה מערכת 'שבת' בחרה שלא להכניס אותו), אולם אני חושב שאפשר לראות בעקביות גם את הזהירות שלו בדבר הזה וגם את המסקנות ואת המטרות לשמן הוא מבצע את אותה ההשוואה. הדברים הזכירו לי (ואף את זה כתבתי במאמר ו'שבת' לא הכניסו) את דמות ה'חכם' של הרמח"ל בתחילת מסילת ישרים סדר ויכוח ואת דמות ה'חכם' הסטריאוטיפית ב"מעשה מחכם ותם" של ר' נחמן (ראו בספרו של ד"ר אליעזר מלכיאל, "חכמה ותמימות" בהוצאת ידיעות אחרונות), דמויות שמשופעות בידע מסוגים שונים, אך הוא לא מהווה באמת חלק אמיתי ומרכזי מעולמם הפנימי, אלא התכנים נשארים כחיצוניים להם.
השימוש בשפה האקדמית גם כשאין צורך ממשי בזה נותנת לי את אותה תחושה. אני לא נגד זה באופן טוטאלי, ואף אני עצמי, לצורך העניין, השתמשתי במילים לועזיות כשראיתי שהן מתאימות יותר. מה שמפריע לי הוא שעושים את סתם, כדי להישמע טוב יותר.

אגב, הפסקה על הרב שג"ר הייתה במאמר המקורי הערת שוליים. הבחירה של מערכת שבת להכניס אותה אל תוך המאמר כפסקה מרכזית שעל פיה נבחרה תמונה עם ציטוט ממנה קצת צריכה עיון בעיני.

תודה רבה על התגובות וכל טוב,

יוסף