חיים ס,

אתה חוטא בדבריך. ישיבת מעלות ותורת א"י שבה מחוללת שינוי משמעותי בעולם התורה ובעולם המעשה.

ראה איך חתנו של הרב וייצמן בעכו, חתנו באשדוד, תלמידיו בישיבת חולון ובנצרת עילית משנים את הסביבה

ע"י גירוש והרחקת הערבים והפצת תורת א"י.

דווקא תורת א"י של הרב וייצמן שאותה אביב זגלמן מפיץ בביהמ"ד לבוגרים היא התקווה ללימוד משמעותי אחרי

הישיבה. תורה שבה הלימוד הטכני של הסוגייה מקבל משמעות פנימית מפנימיות התורה. ד' אבות נזיקין הם

בעצם השתלשלויות של עניינים פנימיים ועמוקים וכדומה. כך הלומד לא מרגיש שהוא רק עוסק בסוגייה טכנית \

אלא ביסודות הביראה והפנימיות.

כמות המלל של הרב אביב זגלמן היא עצומה כדי להצדיק מפעל שלא ברור צרכו

כלל וכלל. ממא נפשך: אם ביהמ"ד תורני לבוגרי ישיבות הסדר הוא כזה גליק והמצאה חשובה שלא

שערום אבותינו, אין צורך להרבות בדיבור על כך הלא כן? הרי הדבר היה תופס מעצמו. ואם זה לא

המציאות, למה להרבות בדיבור בכלל?

כותב המאמר מתעלם מהשאלה העקרונית העומדת ביסוד "הבעיה". השאלה היא לא מדוע בוגרי

ישיבות הסדר לא ממשיכים ללמוד גמרא (או כל דבר אחר), אלא לשם מה הוקמו ישיבות ההסדר?

הרי בוגרים בעלי בתים משכילים ת"ח לא ראינו שיצאו מהם (על הרוב). אליטת ת"ח גדולים גם לא ראינו

שיצאו מהם (על הרוב). אז מדוע לשלם כ"כ הרבה כסף על חשבון ההורים למוסד ישיבות ההסדר,לממן

ר"מים שעובדים בוקר (ואלי כמה שעות בערב – המשרה המשלתמת ביותר הקיימת היום בעולם התורני..),

לדחות את כל מהלך ההתפתחות של הצעיר הדת"ל, ועוד לשרת שנה וחצי פחות בצבא.

השאלה העקרונית השלובה יחד עם הראשונה היא: מה יש בלימוד הגמרא שלא רלוונטי? מה המשמעות

של לימוד תורה בכלל היום? איזה סוג "תורה" צריך ללמוד וכהנה וכהנה. במקום זאת מתמקדים במעלות

(כדוגמא עקרונית לישיבות עבור דתיים בורגנים ולאינטגרציה עבור מיעוט מהפריפריה) "בתורת א"י"

שעד היום אחרי 20 ומשהו שנה במעלות חוץ מהרב ווייצמן אף אחד לא מבין מה זה אומר, לא יצא שום

חיבור משמעותי מתחת ידיו או תלמידיו מעניין. אולי זה עוזר לתלמידים להדחיק ולסבול את ההסדר, אבל

התוצאה ברורה ביותר אח"כ.

"העובדה" שיש למעלות הרבה תלמידים מוכיחה משהו? זה כמו להגיד שחצי מהעולם מאמין בנצרות אז צריך להתנצר? גם לחב"ד ולברסלב יש הרבה פופולריות מה זה אומר על ערך האמת שבהם? גורנישט מן גורנישט.

הטיעון שלך רק מוכיח שאין לך מושג מה זה תורת א"י (לא שאני מאשים אותך, אני בטוח שגם לרב ווייצמן אין מושג), ולכן אתה בורח לטיעון הדמוגרפי. לדידי דווקא די ברור היתרונות שמספקת ציביליזציה מסוגה של מעלות לתלמידיה: ישיבה שכביכול חורתת על דגלה פתיחות בשם תוכנית המתקראת "בחפץ לב". ישיבה שבה מצמידים לכל תלמיד "מלווה" לשפוך את ליבו בפניו. ישיבה שבה אין אליטיזם לימודי, ומצד שני הווי חברתי עשיר יחד עם קמפוס מושקע. מה רע? סה"כ ללמוד תורה, לשרת רק שנה וחצי, ללמוד לפסיכומטרי במהלך ההסדר, לשמוע מראש הישיבה שאין טעם להישאר אברך וצריך להיות בעל בתים לומדי תורה, גם אין ערך בללמוד לרבנות, והלכה בקושי לומדים בישיבה, שהרי הדגש צריך להיות על גמרא שבה יש "סודות ופנימיות עמוקה",
להרגיש טוב עם עצמך על כך שאתה רפלקסיבי כביכול כלפי לימוד הגמרא, שהרי לך יש את "הסוד" ללימוד "הנכון" – תורת א"י. והופה הסתיים לו ההסדר ואתה בדר"כ נשוי… לדתי הבורגני המצוי זו הנוסחה המושלמת! ישיבת מעלות פיצחו את הקוד הגנטי לדתיים הבורגנים תוך כדי שילוב לימוד תורה והכוונה לעולם הזעיר בורגני-קפיטליסטי הדת"ל בישראל.

מילה ברשותך על תורת א"י, אני שוב חוזר על טענתי: תראו לי בוגרי ישיבת מעלות שנחשבים לפורצי דרך בלימוד תורה, שחידשו משהו מחשבתי-הגותי, הלכתי, תלמודי בעשרים השנים האחרונות. תראו לי ספרים שנכתבו ע"י רבניה, לא הספרים שמכנסים מתמלולי הקלטות ראש הישיבה על מדרש רבה.
מה זו תורת א"י? מישמש של דיבור (לא לימוד, אף אחד לא לומד קבלה בצורה מעמיקה תוך כדי ההסדר במעלות, זה פשוט לא אפשרי) על "פנימיות" מעורפלת מיסטית, שמספיק שתלמיד תמים בהסדר שומע ומיד נכבש.. מספקים לו שני ימי עיון בשנה על כך: בפורים, ועוד אחד בו שוב מדברים על הקבלה. ודוק, מדברים לא לומדים. אח"כ יש חבורת לומדים אצל ראש הישיבה שלומדת סוגייה כביכול ע"פ הזוהר או משהו כזה. אף אחד לא מבין כלום, ולא אתפלא אם המעביר בעצמו מבין מה שהוא אומר..

לגבי הרב אביב, מקבל את מה שאתה אומר על מסירות הנפש שלו וכו' . סה"כ אני לא מכיר אותו אישית.
מקבל גם את מה שאתה אומר על הפרויקט שלו, ההצלחה השקה וכל זה.

——
תגובה זו נערכה על ידי ונמחק ממנה ביטוי שאינו הולם.
אשמח להמשך דיון פורה ומרתק.
יהודה.

נתי וידידיה,

א)אני רוצה להסיט את הדיון מביהמ"ד הקהילתי ומדמותו של הרב אביב זיגלמן. שניהם לא מעניינים אותי (ונדמה לי שגם לא אותכם). הדברים המעניינים הם מה ששניכם כתבתם בנוגע לשיטת הלימוד של ישיבת מעלות. כאן אני רוצה לחדד את העניין ולעבור לדבר על המשבר העקרוני של דת ומודרניות, על הניסוי הדת"ל, על פתרון מסוים שהוצע דרך ישיבות ההסדר ועל מקרה המבחן של מעלות שהוא חשוב לעניין.
ב)המודרנה נתקלה בדת במאה ה-19 ומאז לא פסק החיכוך בין השניים. הדתי לאומי הציע התמודדות משלו: שילוב הקודש והחול. אין במודרנה כחול לאיים על הדת ואין בדת כדי לשלול את המודרנה. הגותו של הראי"ה שחקה תפקיד חשוב בכך שנתנה את העוגן התיאולוגי-קבלי לכך. אחר קום המדינה ובעיקר אחר מלחמת ששת הימים ברנסנס של הרצי"ה וגוש אמונים מפעל ישיבות ההסדר גדל והתפתח וביטא בהוויתו את החיבור בין קודש לחול, שירות צבאי ולימוד תורה. עד כאן הדברים ידועים.
ג) אך כרסומים רבים חלו באידיאולוגיה הדתל"ית, והקוקניקית. אני רוצה דרך הפריזמה של ישיבות ההסדר ומעלות לדון בכך. הכרסום באידיאולוגיות בכלל, הכרסום באתחלתא דגאולה, התעצמות הקפיטליזם וכו' וכו'. אך ההסדר נותר כאי שבו לא נוגעים והוא ממשיך לצמוח. כעת ברזולוציה מצומצמת מאוד אני רוצה שנפנה לציביליזציה שנוצרת בישיבת מעלות כארכיטיפ לכוח ולכשל של ההתמודדות בין דת ומודרנה בזמן הזה.
ד)במעלות שילבו יסודות אינדיבידואליים כלימוד "בחפץ לב", ובליווי אישי שיש לכל תלמיד, עם קמפוס מושקע והוואי חברתי עשיר. עד כאן בנוגע לכניסה לחממה הישיבתית מנסים לרכך ככל הניתן את המעבר. אך התלמיד נתקל בקושייה הבוערת ביותר ללומד תורה באשר הוא: מה המשמעות של לימוד הגמרא בו מושקע עיקר היום? התשובה שנתנה במעלות מגובה בכתבי הראי"ה: "תורת א"י". מושג אמורפי לחלוטין, שכמ"ס האנשים כך מ"ס הפירושים לו. במעלות כרכו את הפופלריות לקבלה שהתעצמה בשנות ה-90 יחד עם הראי"ה ונתנו תשובת פלאים: יש עומקים פנימיים לכל סוגיה בהכרח. אחרת מה הטעם בלימוד? כל הוא-אמינא, וכל קושיה הכי רחוקה שיש חייבת להיות לה משמעות. כאן גם נעוץ תחילתו של הכשל. כמובן שצריך להיות בקיא ביסודות הבניין לפני שעוסקים בפנימיות. כאן נוצר הצידוק לשלב המעבר בו מירב הזמן מושקע בלימוד גמרא (ודוק גמ' ולא הלכה). כך גם עובר לו רוב ההסדר. מידי פעם מבליחים שיעורים כללים של ראש הישיבה ורבניה (חלקם, ישנם גם אחרים שלא מסכימים עם שיטה זו:הרב פרומר, והרב אנגלמן), ומידי פעם יש ימי עיון על לימוד קבלה וזהו בגדול.
ה)גישה שטוענת שחייבת להיות משמעות לכל דבר, מובילה את עצמה ללא מוצא (כטענת הרמב"ם על פרטי המצוות וכלליה). אך זהו ויכוח עתיק יומין בין הפילוס' בדת כסיעת הרמב"ם למקובלים. כוח האחרונים היה בכך שהטעינו כל דבר ודבר ביהדות במשמעות. זהו כוחם וזהו חולשתם: כאן אני מצטרף לדברי ידידיה, נוצרה כאן שפה הרמטית סגורה, שפת סוד, שמובנה ידוע כביכול לכולם, הרי כולם מדברים על "תורת א"י". אך בדיוק בכך שכולם מדברים עליה בישיבה, היא נשארת לא מובנת. יש כאן משימור המתח בקבלה עצמה בין הפצה ושימור, עממיות מחד ואליטיזם מאידך. במעלות זו צבת סתירות שלא ניתנת להתרה: מחד הפצת הפנימיות כבשורה לדור, מאידך לימוד פנימיות לפי הפרשנות המתנגדית שלו(הגר"א,בעל הלשם). מכאן גם האוטיזם הקומיניקטיבי המוזר לכאורה בין ראש הישיבה לתלמידיו, ובין האליטה הלמדנית של מעלות כלפי הציבור הרחב.
הדיסוננס בקצרה: מחד תלמידי הראי"ה שדגל בהפצה (מבצע "פנים אל פנים" והקמת שלוחות בערים מעורבות שיזם הרב וייצמן), כמו כן לימוד קבלה לסייע להבנת המשמעות ההכרחית של הסוגיה בגמרא. מאידך, פרשנות ליטאית לקבלה שאיננה חסידית-קיומית (הקונסטרוקציה הקבלית היא ממשית ואיננה משל פסיכו' לנפש האדם).
זהו הסבר נוסף לגידול המרשים של הישיבה: דיבור כביכול קיומי אישי תוך הבטחה למשמעות טוטלית, ופנייה מאסיבית לפריפריה(עיין "רוח חדשה").
ו)המשמעות הטוטלית הניתנת לכל פרט במכלול של היהדות מסיטה בצורה מתוחכמת את השאלות הקיומיות הבוערות: שינוי הלכתי בעימות הנוצר עם ערכי המודרנה והליברליזם,מעמד האישה וכו'). כאן אין טעם להתעסק בשאלות אלו, כיוון שתמיד יש עומק נסתר מאחורי ההלכה והסוגיה הבונה אותה. משום כך עיקר האנרגיה תופנה לבדיקת המימד הפנימי בסוגיה. אולם בסופו של חשבון האכזבה כפולה: לא מגיעים אף פעם למימד הפנימי וגם אם כן הוא תמיד לא יספק, מכיוון שתמיד תהיה שארית לא מוסברת. וגם כשכבר יש מימד פנימי פתאום מגלים שלרוב הוא איננו קיומי ועונה על צרכי האינדבידואום. לרוב תלמידים מגלים זאת ללקראת סוף שנה ה'.
זו גם התגלית המפציעה שבמעלות "החברתית" יש ניכור גדול בין התלמידים לבין מושא לימודם – התלמוד ולבין רבניהם, יחד עם כאלו שזה לא כך. הדבר לא נובע רק מגודלה של הישיבה. אלא גם מתוכן הלימוד הממשי שלה.
כך גם מוסבר חוסר הפומביות הקיצוני של הרב וייצמן, רב שידו בפרוייקטים תורניים וחברתיים רבה ביותר, אולם הוא מתרחק כמו מאש מכל שיג ושיח עם הסובב אותו מחוץ למילינ הקרובה אליו. הטוטליות המאפיינת את הפנימיות חלה לא רק ביחסיו כלפי הגותו, או הסביבה, או השפה הסגורה שבה הוא מתנהל. אלא גם ביחס למימד התקשורתי-הציבורי. במקום מסויים פחות מסוכן לשמוע על הגיגיו של הרב מלמד ורבני הקו תחת כל אתר, מאשר לא לדעת כלום על הרב וייצמן…
ז)כאן אני חוזר להיבט הסוציולוגי-חברתי של ראשית דברי: מהו פתרונו של הרב וויצמן לעימות דת-מודרנה? מחד הוא איננו מאיים על הסדר הקיים ובכך הוא גורם ממתן לכאורה. משום כך רבים וטובים מבני הבורגנות הדתית מוצאים אצלו מקום וממשיכים לאקדמיה ללא הפרעה אחר שיעור ה (דמותו של אמיר מסרוגים בוגר מעלות בסדרה מכוונת לכך במידה מסוימת). הוא מדבר על משיכת התורה לכלל תחומי החיים במובן של גידל בעלי בתים ת"ח. דבר זה בהיבט השטחי שלו מאפשר מעבר זורם מהישיבה ("הדת") לאקמיה ולעולם המעשה ("המודרנה"). אולם בעומק זה ערעור מתמיד תחתיה, מצד הטוטליות של הגותו, "לכל יש משמעות פנימית נסתרת" משמעות מסויימת ע"פ הקבלה שאיננה קיומית. ברגע שהוא נתקל במציאות וצריך לתקשר עמה או אז מתגלה ההיבט "הסודי", או הטוטלי והאטום של הגותו מול ההתמודדות עם המודרנה. את התוצאות רואים בתלמידיו: מחסור חמור בממשיכי אליטה שהנם לא רק אנשי שטח אלא גם הוגים מעמיקים. בוגרים בינוניים, והרבה נזקים נפשיים בניכור של מעלות היודעים למי שלמד בה.

ד)מילה אחרונה על המאמר הנ"ל של הרב אביב זיגלמן, ועל המגיב "יגאל". ביהמ"ד הקהילתי לא נושא שום בשורה משמעותית עמו, הוא שכפול רק ברמת ארגון יותר גבוהה של מוסדות קיימים. אביב עצמו, כותב ארוך מידי ומשעמם מידי.
לגבי המגיב "יגאל" (משום מה נדמה לי שזה הרב אביב זיגלמן), הבחור מצוי בבלבלת עמוקה בהפרדה בין "עובדות" ל"משאלות לב" ". הוא מציין "כעובדה" את היות ספר מסוים עבה ורב כרס כדי להסיק מכך על היותו "בשורה משמעותית במציאות התורה" [!]. וכי למה? האם הוא נימק משהו? התשובה היא כמובן: לא.

אגב, אני מזמין אותכם לאתר הפרוייקט ושיפטו בעצמכם:
http://www.betmidrash.org/

הצלחה וחג -מתן תורה- שמח!