בפרשות ויקהל פקודי מתוארת בפירוט רב מלאכת בניית המשכן. על המלאכה ניצחו בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואהליאב בן אחיסמך למטה דן. אליהם נוספו אנשים נוספים המכונים "כל איש חכם לב".

היכן רכשו אומנים אלה את הידע לעבוד בזהב, בכסף ובנחושת? כיצד צמחו אומנים אלה מתוך עם של עבדים שעסק בבנייה ובליבון לבנים?

ובלשונו של ר' משה בן נחמן בפירושו לתורה:

והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג; כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כולם. והיודעים ורגילים בהם בבא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה (לא, ב).

אמנם, בתורה נאמר שה' "מִלא אֹתם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש וחשב…". ואכן, הרמב"ן רואה בבצלאל דמות ניסית שהוכשרה לתפקיד מששת ימי בראשית. האמנם היה זה מעשה נס בלבד, או שמא היה גם בסיס טבעי למלאכתם-אומנותם? ועוד: היו על פי התורה כמה וכמה חכמי לב פרט לבצלאל; מי הם היו? האם ייתכן שבכל זאת היו בבני ישראל אנשים שהיה להם ידע וניסיון בתחום?

אם נחפש מי הם האנשים שהיו מסוגלים לעסוק בזהב, בכסף ונחושת נמצא כי המועמדים הטבעיים ביותר הם הקינים. יתרו חותן משה היה שייך לקבוצת אנשים המכונים קינים, שהיו כנראה חלק מהמדיינים. על השתייכותו של יתרו לקינים אנו למדים מספר שופטים, שם נמצא כתוב: "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה…" (א טז).

הקינים מוכרים לנו בעולם הקדום כחרשי מתכת. המילים קנאה וקיני הוראתן העיקרית בארמית ובסורית היא חרש מתכת וגם צורף בזהב ובכסף. כך למשל מתרגם יונתן בן עוזיאל את המילה 'צורף' – קֵינָאָה (שופטים יז ד; ירמיהו י ט).

על הקשר בין הקיני למלאכת המתכת ניתן ללמוד גם מהגמרא בירושלמי במסכת בבא בתרא. הגמרא דנה בשאלה אם מותר לשים בדירה תנור של נפחים ללא הסכמת השכנים. אומרת הגמרא: "תנא רב קרנא, אין הוה כגון קיני או נפח מתחילה מותר" (ב ב). פירוש הגמרא הוא שאם הצורף או הנפח הניחו את התנור לפני שהשכן החדש הגיע הדבר מותר. לא מן הנמנע אפוא שגם משה בתקופת שהותו אצל יתרו רכש לו ידע בתחום עיצוב מתכות.

עדות ארכיאולוגית

כך כותב הארכיאולוג המנוח נלסון גליק:

כמעט ללא ספק, הקינים הם שפתחו לפני בני ישראל את סודות המטאלורגיה (מדע המתכות), ומפיהם למד משה לעשות נחש נחושת. יתרה מזאת: קיני היה היוצר הראשון של כלי נחושת וברזל. שמו היה תובל קין, לאמור תובל הקיני או תובל החרש (כאפיקים בנגב, עמ' 110).

על מעורבותם של המדיינים שהקינים היו חלק מהם בהפקת נחושת אנו למדים מהממצאים בחפירות בבקעת תמנע שמצפון לאילת. באתר זה התגלו כלי חרס רבים האופייניים למדיינים וכן התגלה מקדש מדייני שהיה מכוסה ביריעות בד בצבע אדום וצהוב שאל תוכן נארגו חרוזים. במבנה לא נמצאו עדויות לעבודת אלילים פרט לנחש נחושת שראשו מוזהב.

מספר דברי הימים נראה כי היה קשר מיוחד בין הקינים למשפחתו של חור משבט יהודה, סבו של בצלאל בונה המשכן. בסיום רשימות היחס של שבט יהודה המופיעות בראשית ספר דברי הימים א' מופיע פסוק שפירושו אינו חד משמעי. כך כתוב שם: "ומשפחות ספרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב" (ב נה). הפירוש המיוחס לרש"י מפרש שמשמעות המילה 'קינים' המוזכרת בפסוק היא 'צורפים'.

הפרשנים מתחבטים בשאלה אם יעבץ הוא שם מקום או שם אדם. אם נקבל שיעבץ הוא שם אדם הרי ששמו מופיע בפרק ד בפסוק ט, שם נאמר: " ויהי יעבץ נכבד מאחיו ואמו קראה שמו יעבץ לאמור ילדתי בעצב". מפסוק זה נראה שיעבץ היה אדם חשוב. חז"ל דרשו שיעבץ המוזכר בפסוק הוא למעשה כינויו של עתניאל בן קנז, אחיו למחצה של כלב בן יפונה. אם אכן כך, נראה שהקינים חברו למשפחתו של עתניאל בן קנז, אחיו למחצה של כלב בן יפונה, אביו של חור, סבו של בצלאל בונה המשכן (דבה"י א' ב יח-כא).

נגב הקיני

רמז נוסף לקשר בין הקינים למשכן נמצא בתל ערד, שם נחשף מבנה המתפרש כמקדש מימי הבית הראשון. מדובר במבנה אורכי שצירו מזרח-מערב, המחולק לשלושה חלקים בדומה למשכן: אולם, היכל ודביר (קודש קודשים). בחצר שלפני המבנה התגלה מזבח שמבנהו משקף את האיסור: "לא תבנה אתהם גזית". מזבח זה בנוי מאבני שדה ומלבנים ומידותיו קרובות למזבח הנחושת המוזכר בפרשת המשכן. בתוך תא קטן הנמצא במערב הבניין, הוא הדביר, התגלו שני מזבחות אבן קטנים שכנראה שימשו להקטרת קטורת.

החוקר בנימין מזר המנוח הציע שאת המקדש הזה בנו הקינים. הוא הסתמך על הפסוק המופיע בראשית ספר שופטים: "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם" (א טז). פסוק זה מצביע בצורה ברורה על הקשר בין יהודה לבין בני הקיני ומלמד שהם היו באזור ערד. ייתכן שכשנבנה המקדש בירושלים הקינים, שהיו בני המדבר, בנו את המקדש שלהם על פי מה שהכירו בתקופת הנדודים במדבר, וייתכן שגם היו מעורבים בבנייתו. זכר שמם נשתמר ככל הנראה ב'ואדי אל קיני' שמדרום לתל ערד, ועל שמם גם נקרא חבל נגב זה בשם 'נגב הקיני' (שמואל א' כז י).

אם אכן היו הקינים מעורבים בבניית המשכן ותרמו מידיעותיהם לייצור כלי המתכת, ייתכן שפנייתו של שאול אל הקינים לפני מלחמת עמלק – "לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים…" (שמואל א טו ו) – משקפת את החסד שעשו הקינים לבני ישראל, חסד שהתבטא לא רק בעצה כיצד יש לבנות את מערכת המשפט אלא גם בסיוע לבניית המשכן.

הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס הוא מחבר הספר "לחפור עם התנ"ך"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ'ח באדר א' תשע"א, 4.3.2011