בענין המלבושים…

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה: (לט, יב)

הנה, על אף שלא שייך כלל להשיג מהותו של יוסף הצדיק, ובשכלינו הדל לא שייך כלל לדרת לעומק כוונת פעולותיו, בכל זאת שומה עלינו להתבונן במעשיו וללמד מהם ארחות חיים, שהרי התורה נצחית היא, ואם נכתבו מעשיו בתורה ודאי שיש בהם הוראה גם לדורות, וכל דור כפי בחינתו ומדרגתו יכול להפיק מהם לקחי חיים.

וקודם שנעיין באותה נקודה שרוצים אנו להוציא מהכתוב הנזכר נביא את דברי רש"י לעיל על מאמר הכתוב (לט, ו) ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, וז"ל: כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך? אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' עכ"ל.

באלו הדברים מגלה לנו רש"י הק' את הסיבה שהביא את יוסף לידי נסיונו המר, יוסף שראה בהצלחתו התחיל ליפות את עצמו, והיה בזה טענה על אותו צדיק שעשה כל זאת בשעה שאביו מיצר ודואג עליו, ולכן נענש על ידי זה, שאותה אשה ארורה התחילה להתגרות בו והוצרך להתמודד עם נסיונו הקשה.

ועל פי הקדמה זו אפשר לומר, כי מאחר שמטרת הסלסול היה כדי להתייפו להתייפות, כמו כן אפשר ששינה גם את בגדיו, שגם על ידם יתכבד על הבריות, וכיון שזה היה הסיבה לנסיונו, לכך 'ותתפשהו בבגדו'.

כי איתא בספרים הקדושים הקדושים כי הסטרא אחרא רודפת אחר כל אדם מישראל שיש בו ניצוצות של קדושה, וברצונה להתגרות בו כדי להפילו ולינוק על ידי זה מן הקדושה, אך כל עוד שאין היא מוצאת בו איזה פגם, אין היא יכולה להתגרות בו, ורק אחר שנמצא בו פגם אז יש לה אחיזה באותו אדם ובכך בנקל להתגרות להתגרות בו ר"ל.

וכעין זה היה ביוסף הצדיק, כי האשה הארורה זו היתה שליחה של הסטרא אחרא, ויוסף הצדיק הרי היה אדם השלם, ולולא אותו מעשה (של הבגדים ולסלסל השערות וכו) לא היה לה מקום להתגרות בו, ורק מכוח אותו מעשה היתה לה אחיזה בו, ולכך תפסה אותו בבגדו, אך אותו צדיק הבין מיד מה הביא עליו אותה צרה, ותיכף ראה לנכון להפשיט מעליו את אותם הלבושים, וזהו שממשיך הכתוב ואומר 'ויעזוב בגדה אצלה' כי מאחר והבין שזה הוא הגורם לנסיונו מיד הסירם מעליו, ובכך זכה להינצל מצפרני הסטרא אחרא 'וינס ויצא החוצה'. כאותן הדברים רואים אנו בזוהר הק' בפרשתן (ח"א קצ:) שכשהיצר הרע חפץ לקבל שליטה על האדם מסית אותו תחילה בענין הנ"ל ע"ש.

הרי לנו מכאן שענין הלבוש אינו ענין של מה בכך, ושנוי הלבוש הוא פתח להתגרות היצר הרע באדם, ובכדי לבאר הענין הטמון בלבוש, נביא מקודם את דברי האר"י הקדוש (שער הכוונות- דרושי ברכת השחר, ברכת מלביש ערומים) שכתב בזה"ל: 'ודע שאין טוב לאדם ללבוש שני מלבושיו ביחד, והעושה כן קשה לשכחה, וסוד הדבר הוא, כי הנה מלבוש האדם הוא מן הקדושה, ועל ידי העבירות שהאדם עושה, גורם להתלבש בקליפות, ושיתאחזו הקליפות במלבושיו, והנה המלבושים יש בהם בחינת אור המקיף מחוץ להם כנודע, כי יש אור פנימי בפנים, ונכלל בתוך הגוף, והמלבוש סובב את הגוף, ועל המלבוש הם האורות המקיפים, ועומדים מחוץ המלבושים.

והנה לכל לבוש ולבוש, יש בחינת אור מקיף, ואין לך דבר שדוחה את הקליפות כמו אור המקיף, לפי שאין יכולת בקליפות, לינק ולהתאחז באור המקיף, לכן הוא עומד בחוץ, ואין לו פחד מן הקליפות, ונמצא כי המחבר שני מלבושיו ולובשם ביחד, אינו נותן מקום לאור המקיף ליכנס תוך שני המלבושי המלבושים יחד, ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועל ידי כן אין הקליפות נדחות משם' עכ"ל.

מתוכן אלו הדברים אתה למד ענין הלבוש מהו, רואים אנו כאן כי מלבד מה שהלבוש משמש לגוף, משמש הוא גם לנפש האדם, ולאורות הפנימיים שבו, והלבוש עצמו הוא 'אור המקיף' המגן על האדם לבל יתאחזו בו החיצונים, ולאור האמור מובן טעם הדבר שיש בכוח שינוי הלבושים פתח לסטרא אחרא להתגרות באדם, כי מאחר ועצם הלבוש אינו כדבעי ובו בעצמו יש פגם, לכן אין ביכולתו לעשות את פעולתו ולהגן מפני כוחות הטומאה, ואלו הכוחות הרי רואים הם לעיניהם כי אלו הלבושים הם מחסום לפניהם, לכן תחילת דרכם הוא לפתות את האדם לשנות מלבושיו, כי זה כל חפצם לאחוז באלו האורות הפנימיים, ויודעים הם כי רק ע"י הפגם בחומת השמירה יהיה ביכולתם לחדור בתוך תוכו של אדם ולהתגרו ולהתגרות בו.

ולכך יזהר מאוד האדם לא לשנות ממנהגי האבות בלבושים, הן בלבוש הגברים, שלא ישנה ממה שהלכו אבותיו, והן בבגדי הנשים, שלא לשנות מצניעות, דהיינו מצניעותן של האמהות אפילו כלשהו, כי יש לאלו הבגדים יסוד גדול בקדושה, ובאמת ענין זה רואים אנו בחוש, שאדם שרוצה לעזוב את דרכי אבותיו, הדבר הראשון שהוא עושה הוא החלפת בגדיו, וכך הוא מתחיל להתדרדר ברוחניות מטה מטה. כי כאמור היא הגורמת להסרת כל האורות המקיפים מהאדם, ומאז יכולים הקליפות והמזיקין לשלוט עליו ח"ו. ויה"ר מלפני אבינו שבשמים, שכשם שזכו אבותינו במצרים לגאולתם בזכות שלא שינו את לבושם, כך יזכה אותנו השי"ת בזכות האחיזה באלו המלבושים, לגאולה השלימה במהרה בימינו בקרוב ממש אמן.