ארבע מצבות מקים יעקב במסעו לחרן ובחזרתו לבית אביו. מה משמעותה של עבודה זו, ומדוע נאסרה לאחר שנים לבני ישראל?

מילה מנחה, החוזרת בסיפור מספר פעמים, מסייעת ללומד לחשוף את מגמת הסיפור ופעמים שהיא יכולה להפתיע. שמונה פרקים (כח–לה) מקדישה התורה לתיאור מסעו של יעקב אבינו, מיציאתו לחרן ועד חזרתו אל בית אביו. בשמונה פרקים אלו נראה שאין ליעקב אפילו רגע אחד של יציבות ורוגע. יעקב נאלץ להיטלטל מאירוע אחד למשנהו, תוך מאבקים קשים, הרודפים זה את זה. אף על פי כן, נראה שהמילה המנחה, המאגדת את הסיפור כולו, מסמלת דווקא עמידה איתנה וקבועה. שש עשרה פעמים מוזכרת המילה יציבות (בהטיות שונות) במהלך הסיפור.

איור: מנחם הלברשטט

כמיהה לרוגע

ארבע מצבות מציב יעקב במהלך מסעו: הראשונה בהגיעו לקרבת העיר לוז, שם מתגלה אליו הא–ל. התגלות זו מורכבת מקול (= דיבור) וממראה: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה… וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (יב–יג). ממרומי הסולם מבטיח הא–ל ליעקב את הארץ ואת ריבוי זרעו ומוסיף הבטחה לשומרו ולהשיבו אל האדמה הזאת. יעקב אבינו מגיב אף הוא בדיבור ובמעשה. ה' ניצב בראש הסולם ואילו יעקב מציב מצבה לרגליו: "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה" (יח), וכנגד הבטחת ה' נודר יעקב נדר. בסיום דבריו כורך יעקב את המצבה שהקים עם הנדר וקובע כי "הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ–לֹהִים" (כב).

את המצבה השנייה מקים יעקב בשובו מחרן, במפגש עם לבן, על אם הדרך: "וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה" (לא, מה). בעוד המצבה הראשונה היא עדות להבטחת ה' להשיבו אל הארץ, המצבה השנייה היא הבטחה שלא יצא ממנה עוד לכיוונו של לבן. מצבה שלישית מקים יעקב עם חזרתו לבית אל: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן" (לה, יד); ומצבה רביעית ואחרונה מקים יעקב על קברה של רחל, אשתו האהובה: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ" (לה, כ). מה פשר ריבוי המצבות שמקים יעקב? ומדוע נבחרה מילה המסמלת יציבות לאגוד סיפור שכולו טלטלות?

ייתכן שהמצבה מסמלת את בדידותו של יעקב. בניגוד למזבח הבנוי מאבנים רבות, עשויה המצבה מאבן אחת שיוצקים עליה שמן כדי לסמנה ולהפרידה מן האבנים האחרות, "כי כתם השמן לא יימחה במי המטר" (רד"ק כח, יח). מסתבר עוד שהצבת המצבות והחזרה על ההטיות השונות של המילה "יציבות" מסמלות את כמיהתו של יעקב ליציבות בחייו, וקובעות את מגמת כל פעולותיו ומאבקיו של יעקב לבסס את חייו ולייצבם. אלא שיציבות זו נקנית במאבקים קשים. מדוע?

מבוא לעבודת ה'

הפרשנים האריכו לדון בשאלת הצבת המצבות בידי יעקב. הרי התורה אסרה את המצבות: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱ–לֹהֶיךָ" (דברים טז, כב). "ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה" (ר"א אבן עזרא)? רש"י (דברים טז, כב), בעקבות חז"ל, מפרש ש"אף על פי שהייתה [המצבה] אהובה לו [=לקב"ה] בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חוק לעבודה זרה" (ספרי, שופטים). רמז לשינוי זה במעמדה של המצבה ניתן לראות בדברי יעקב, בעת שהציב את המצבה הראשונה: "הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ–לֹהִים" (כח, כב). יעקב יודע שהמצבה לא תישאר יציבה לעד, ובסופו של דבר תהפוך להיות איסור. לכן כשהציב את המצבה הראשונה קבע שהמצבה תהפוך לבית א–לוהים. אולם הסבר זה מעורר את השאלה: כיצד מה שהיה מותר ליעקב אסור לבניו? ומה משמעות המעבר ממצבה לבית?

שני מאפיינים למצבה: המצבה היא אבן אחת (רמב"ן כח, יח) ובכך היא מסמלת את עבודתו של הפרט העומד מול א–לוהיו. לעומתה, המזבח עשוי אבנים רבות ומסמל את עבודת ה' הציבורית. בנוסף, המצבה היא אבן אחת שהכול מתאספים סביבה לעבודה, כל אחד במדרגתו הוא. בהזדמנויות שונות קראו האבות להתקבץ סביבם ולעבוד את ה'. אולם קריאה זו "לא הייתה קריאה מפורטת בדרך עבודה מיוחד להלכותיו, כי אם להפנות את הלבבות בכלל לשם ה' אל עולם" (הראי"ה קוק, איגרת תשמ"ו). הפניית הלב לאמונה בא–ל אחד לא הייתה מלווה במצוות מפורטות התובעות את תקנתו המוסרית והרוחנית של האדם, אלא קריאה לכל באי עולם, כל אחד במדרגתו הוא, להפנות את ליבו לא–לוהי אברהם. קריאה זו היא רק מבוא לעבודת הא–ל, המרימה את האדם מהשפלות המוסרית והרוחנית.

בתקופת האבות עדיין לא היה העולם מוכשר לעבודת ה' המפורטת, התובעת מן האדם את הטהרה המוסרית. לכן הסתפקו האבות בקריאה בשם ה' בלבד. אולם מטרתם הייתה הקמת אומה שהיא יודעת את ה' (רמב"ם, הלכות עבודה זרה א, ג) והולכת בדרך אברהם לשמור "דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (יח, יט). המצבה מסמלת את היציבות סביב המדרגה הנמוכה של האמונה. ומה שהיה טוב בעוד האדם היה במדרגה נמוכה, הופך להיות איסור כאשר האדם רוכש לו יכולת לעלות למדרגה גבוהה הימנה.

נשוב אל יעקב. המאבקים והקשיים שהוא חווה בדרכו אל היציבות הנכספת מלמדים שיעקב אינו מסתפק ביציבות שמקנה המצבה, אלא שואף למדרגה גבוהה ממנה בהרבה: הוא אינו מסתפק בעבודת ה' הפרטית, אלא שואף לעבודת ה' הציבורית המסומלת בבית. מקריאה בשם ה' הוא מתרומם לעבודה מפורטת של הטבת המידות והתיקון המוסרי והרוחני. עלייה זו תובעת מאמצים ניכרים שבאים לידי ביטוי באתגרי חייו של יעקב.

הרב ד"ר אוריאל טויטו הוא ראש תוכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך במכללת אורות ישראל

פורסם במוסף 'שבת', מקור ראשון, ו' כסלו תשע"ח