גאולה משפחתית | אלישיב רייכנר

עד לפני כעשור ד"ר יחיאל הררי אפילו לא צם ביום כיפור, אבל הצעה מפתיעה שקיבל בנוגע לספר התניא החזירה אותו בתשובה הישר אל חסידות חב"ד, והפכה אותה לכותב רבי המכר על גדוליה. בשיחה לרגל הוצאת ספרו החדש בנושא חינוך הוא מספר על הדרך הנכונה להתמודד עם אתגר הסלולרי ומדוע הוא חי ביישוב מעורב ולא עם חב"דניקים

אחד הגורמים שהביאו את ד"ר יחיאל הררי להקדיש את ספרו החדש, והשמיני במספר, לתחום החינוך היה ביקור שקיים לפני שנה וחצי בפאלו אלטו, עיר בצפון עמק הסיליקון שבמפרץ סן פרנסיסקו, שבה שוכנות חברות הייטק רבות. שיחה עם צעיר כבן 18 שישב מולו בספרייה ומפגש עם מבוגרים וצעירים נוספים בעיר הביאו אותו למסקנה שמאחורי פאלו אלטו החיצונית של ההישגיות, ההצלחה והחיים הטובים קיימת פאלו אלטו נסתרת, מודחקת, של ציפיות מרקיעות שחקים של הורים מילדיהם, של העדר משמעות בחייהם של הצעירים, של מצוקות רגשיות בקרב בני נוער ומרדף אחרי כסף ועמידה בציפיות.

"הביקור בפאלו אלטו וגם מכתב שהשאירה אחריה ילדה בת 13 שהתאבדה בעקבות דיכאון תפסו אותי לגמרי", מספר הררי. "אמרתי לעצמי – מה אני יושב ומלמד מבוגרים איך לעבוד על רגשות שליליים כשיש פה אתגר כזה. בסוף, החינוך הוא הלב הפועם של כל תורת הנפש ביהדות".

צילום: לירון מולדובן

תפיסה מהפכנית של חינוך

כבר למעלה מעשר שנים, מאז חזרתו בתשובה, שהררי עוסק בתורת הנפש ביהדות, ובפרט בעולם החסידות. הוא מרצה ומנחה סדנאות בנושא, ואת ספרו הקודם ורב המכר, "לנצח כל רגע מחדש", הוא הקדיש לעקרונות הפסיכולוגיה היהודית של ר' שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. בספרו החדש, "אומנות ההגבהה" (הוצאת "ידיעות ספרים"), מנסח הררי שיטה חינוכית המיוסדת בעיקר על משנתם החינוכית של הרבי מלובביץ', חמיו הרבי הריי"צ, בעל התניא, האדמו"ר מפיאסצנה, הבעל שם טוב והרמב"ם.

איך מנסחים שיטה אחת מתורתם של כל ההוגים הללו?

"זו תמונה שהתבהרה בהדרגה. מסתבר שהאדמו"ר מפיאסצנה בתוך גטו ורשה כתב עקרונות דומים לדברים שכתב הרב קוק בתנאים של ארץ ישראל והרבי מלובביץ' בניו יורק, ואת אותם רעיונות מוצא גם האדמו"ר הזקן ברמב"ם. זו התמונה החינוכית של היהדות – להגביה את הילד ולגלות את הנקודה הפנימית שלו. תפיסה מהפכנית של חינוך, שיוצרת בהירות".

מה זו בעצם הגבהה?

"יש מכתב יפה של הרבי מלובביץ' שמגדיר את זה. הוא כותב שכמו שיש שני סוגים של רפואה יש שני סוגים של חינוך. יש רפואה וחינוך של תרופות, שמטפלים בבעיה רק אחרי שהיא התעוררה, ויש דרך שנייה שבה אתה לא מחכה שתתעורר בעיה אלא מגביה את הילד מראש למקום שבו הנטיות הלא טובות והבעיות הפנימיות שיש לו נעלמות. זה שיח שמגביה את הילד מהמצב שלו ולא מאפשר לו להמשיך להיות בתוך מצב אגוצנטרי בעייתי או עם רגשות לא רצויים. במקום השיח הרווח של גבולות אנחנו צריכים שיח אחר של הגבהה שיגלה את הפוטנציאל הפנימי ואת הכוחות של הילד כדי שיהיה לו מבנה רגשי שידע להתמודד עם מצבים שונים בלי להישבר".

בוא ננסה לתרגם את עקרונות ההגבהה להתמודדות עם אתגר הטלפונים הניידים, נניח.

"הסלולרי הוא לא הבעיה אלא רק סימפטום. האתגר המרכזי הוא לא תיקון ההתנהגות אלא שינוי הרצונות והרגשות המניעים את הילדים. הרגשות הם המנוע של האדם והם האחראים על דפוסי ההתנהגות השונים. לכן העבודה היא לא עבודה של התמודדות עם סיטואציות והגבלת זמני גלישה, אלא לשנות העדפות, רגשות ורצונות. במילים אחרות, השאלה היא לא כיצד להגביל את השימוש בסלולרי, אלא לָמה להגביל, ומה החלופה שנותנים למכשיר. זה תהליך שדורש יותר מאמץ ותשומת לב, אבל הוא עובד, מחזיק מעמד ופועל בצורה שיטתית ולאורך זמן רב יותר. נוסף על כך, שליטה עצמית הייתה תמיד חלק מהחינוך היהודי. בהיבט הזה הסלולרי שונה רק בעוצמת כוח המשיכה שלו".

לעורר את הרצון הפנימי

הררי מחלק את עקרונות ההגבהה ל"סור מרע" ו"עשה טוב". "כשאתה מגדיר את הילד, מבקר אותו ומציב לו גבולות בסגנון מתנצח ומשפיל, לעולם לא תשנה אותו. הוא יתחפר בעמדתו. אתה לא מגביה אותו כך, אלא מוריד אותו למטה. כשאתה אומר למישהו 'אתה כל היום נמצא בפלאפון', אתה רק מגדיר אותו ולא גורם לו להאמין בכוחות של עצמו. כל זה ה'סור מרע' והוא מאוד דומיננטי. בתחום ה'עשה טוב', צריכים לייצר מנגנונים שיעזרו לילד לצאת מתוך הסיטואציה. קודם כול הוא צריך לדעת שבכל מקרה מקבלים אותו באהבה בלתי מותנית.

"דבר נוסף, צריכים לשנות אצלו את ההשקפה, הרווחת מאוד, שמחלקת את כל העולם לנגדו ובעדו. השלב היותר חשוב הוא להוציא את הילד מהתרכזות בעצמו. כשהכול נע סביבי אז אני נפגע מכל מה שאומרים לי. מה שהכי חשוב ומרומם ילדים זה לעזור להם למצוא את השליחות הפנימית שלהם. הילד מבין שבתוך עולם אחר, מאוים פחות ועם יותר משמעות, יהיה לו יותר טוב. זה כמובן דורש מאמץ. אין כזה דבר בית שמח וילדים מאושרים בלי שהבית עושה מאמץ".

אתה מדבר על הצורך לתת לילד לבחור את הבחירות שלו, אבל השיקולים של ילד הם לא שיקולים של מבוגר.

"אתה לא יכול לבחור עבור הילד. אחד מעקרונות ההגבהה הכי חשובים הוא לעורר אצל הילד את הרצון הפנימי בטוב. כשאתה בוחר עבורו אתה לא מעורר את הרצון הפנימי אלא מונע את הבחירה החופשית והרצון להתפתח. לבחור זה לקחת אחריות על המצב, ולכן אם תפתח אצל הילד את המנגנון של לקיחת אחריות הוא יֵדע לבחור. חייבים לסמוך על הילד ולהאמין בו ולתת לו מקום בלי להפיל עליו את מערכת הרצונות שלנו. המטרה היא לעורר את האדם לאמונה בעצמו, להאמין שהוא יכול לחיות טוב ולהרגיש טוב.

"אם ניקח, לדוגמה, ילד שנוטה להשמנה, הסכנה הגדולה, יותר מההשמנה, היא רגשות שליליים שיתפתחו אצלו כתוצאה מהמאבק הזה. גם אם לא תאהב את מערכת הבחירה שלו היא תהיה הרבה יותר ברורה ונכונה עבורו. לא צריכים לפחד מבחירה לא נכונה אלא מכך שהילד לא יבחר ולא ייקח אחריות על החיים שלו. המשימה המרכזית של היהדות היא להעמיד אותך איתן בנפשך ללא תסביכים וקרעים, ואחד הגורמים לתסביכים הוא כשלוקחים לך את העצמאות ואת האחריות ולא גורמים לך להאמין בעצמך".

הררי מגדיר את עקרונות "אומנות ההגבהה" כ"גאולה לחיי המשפחה". "השיטה הזאת יוצרת שינוי אמתי אצל מבוגרים וילדים. זו רפואת נפש אמיתית. אני יכול להעיד שאצלנו בבית היא עשתה פלאים. הבית שלנו השתנה".

אש מהראש מול זאב צחור

קשה להאמין אבל מחבר רב המכר על הרבי מלובביץ' ("סודו של הרבי") והמרצה המבוקש, גם בחוגי חב"ד, הוא חוזר בתשובה שעד גיל 33 אפילו לא צם ביום הכיפורים. הררי (43) נולד וגדל בראשון לציון במשפחה חילונית ואת ילדותו הוא מתאר כ"ילדות עם רוק כבד ושיער ארוך". לאחר שירותו הצבאי הוא החל ללמוד מדעי המדינה וניהול באוניברסיטת תל אביב, המשיך לפילוסופיה פוליטית, ורק אחר כך הגיע ללימודי יהדות. במקביל ללימודיו הוא עבד כעיתונאי ברשת "ידיעות תקשורת", היה יועץ פרלמנטרי של חברי כנסת במפלגת העבודה ויועץ מקצועי בכיר בכמה משרדי ממשלה. בגיל 24 הוא עבר להתגורר במודיעין כדי לנהל קמפיין של אחד המועמדים לראשות העיר וכך הכיר את ענת ישראל, מי שלימים תהיה אשתו, שהייתה אז חברת מועצת העיר מטעם מרצ.

"הכרנו בפעילות מחאה נגד בנייה של בתי כנסת במודיעין. ענת בדיוק עזרה לספי רכלבסקי להוציא את ספרו 'חמורו של משיח' (ספר שהזהיר מפני נטיות משיחיות וגזעניות בציבור הדתי בישראל. א"ר), ומאוד אהבה את מה שהוא כתב על היהדות. ההיכרות איתה גרמה לי לבחור לכתוב דוקטורט על הרטוריקה של המשיחיות. אחד השופטים של הדוקטורט אמר לי שבשביל לכתוב על המשיחיות אני צריך לנסות להבין אותה. התחלתי לכתוב טיוטה חדשה מתוך ניסיון להבין וזה התחיל להשפיע עליי".

הררי נישא לענת ישראל, סיים את הדוקטורט והחל ללמד באוניברסיטת תל אביב ובמכללת ספיר, אבל לא הרגיש טוב עם עצמו. "הייתי נשוי באושר לאישה מקסימה, היו לנו שני ילדים, הייתה לי עבודה טובה, אבל הרגשתי לא שמח". בני הזוג החליטו לקחת פסק זמן וטסו עם הילדים "לרענן את הראש" בהודו. כשחזרו התכונן הררי להתחיל פוסט דוקטורט, אבל אז הגיעה אליו פנייה מפתיעה. רב חב"דניק ביקש ממנו לכתוב ביאור לספר התניא על בסיס שיעורים שהעביר בראשון לציון.

"אמא שלי שמעה את השיעורים של אותו רב וכך הוא הגיע אליי. הוא רצה דווקא עורך חילוני שתהיה לו זווית אחרת על הדברים. בשביל לכתוב את הביאור התחלתי ללמוד 'תניא' לעומק והרגשתי פתאום שמישהו מבין אותי באמת, מבין לעומק את מבנה הנפש ומדבר אליי. האדמו"ר הזקן וה'תניא' פשוט טלטלו אותי".

וכך, ביום בהיר אחד, החליט הררי לחבוש כיפה וללבוש ציצית. "יום למחרת נכנסתי עם כיפה למכללת ספיר שבה לימדתי. זה היה יום רצח רבין וראש המכללה פרופסור זאב צחור הביט בי כאילו יוצאת לי אש מהראש וכאילו רצחתי את ראש הממשלה. פתאום הרגשתי מה זה תיוג אמיתי".

גם אשתו של הררי, שהייתה אז חברת מרכז המפלגה של מרצ, נדהמה. "מההתחלה קיבלנו החלטה שלא מתגרשים על ענייני דת. מה שחיזק אותה היה שהיא ראתה שהלימוד עושה לי טוב". בני הזוג החליטו לעבור ליישוב המעורב אליאב במזרח לכיש, שהיה אז בשלבי הקמה. "יישוב דתי חילוני היה נשמע לנו מתאים בגלל הזוגיות המעורבת שלנו". הררי החל להעמיק את לימודיו ולהוציא לאור ספרים וחוברות על תורת הנפש. "התחלתי לכתוב כדי להבין יותר. זו הדרך שלי ללמוד".

לפני כשנתיים וחצי, גם אשתו של הררי הצטרפה אליו לתהליך התשובה. "נפלה עליה הארה משמים. בבת אחת היא החליפה את הלבוש שלה מלבוש חילוני לפאה וחצאית. בעבודה שלה היו בהלם. כעורכת דין היא נפגשה עם אנשים שביום חמישי ראו אותה עם מכנסי ג'ינס ושיער גלוי, וביום ראשון היא הופיעה להם עם פאה. היום היא יותר חב"דניקית ממני". לבני הזוג שלושה ילדים. הגדול עומד לפני סיום שירותו הצבאי ושני הצעירים לומדים במוסדות של חב"ד בקריית גת.

חיים בתודעת שליחות

הררי עטור היום זקן וחבוש קסקט. "בחסידות לימדו אותי – אל תסתכל על הכיפה אלא על האדם. זה אחד היסודות. אני לא שם את עצמי במקום מסוים. בעבודת הנפש זה לא משנה מה הלבוש שלך ואני לא עוסק בזה. אני עוסק בפנימיות ומנסה לחיות כך, למרות שזה קשה. אצלנו ביישוב יש הרבה אנשים שלא רוצים שיגדירו אותם".

ובכל זאת, הגעתם ליישוב מעורב כזוג מעורב והיום אתם שניכם חב"דניקים.

"הייתה תקופה, לפני שהייתי בטוח בעצמי, שהיו לי הרהורים על המשך המגורים ביישוב, אבל היום אני מאוד אוהב את היישוב ומרגיש נינוח בו. בעיניי הסכנה הגדולה ביישוב מעורב היא לא חילולי שבת אלא היעדר חיות, כשכבר לא בא לאנשים ללמוד יהדות ולא מעניין אותם רוחניות. אני מנסה מדי פעם לארגן שיעורים ביישוב. אדם צריך לחיות בכל רגע מתוך תודעת שליחות, אבל לא שליחות מיסיונרית".

הררי בן בית בחסידות חב"ד. הוא מרצה פעמים רבות בפני קהל חב"דניקי, וזכה ששני ספריו האחרונים על הרבי מלובביץ' ועל האדמו"ר הזקן קיבלו "הכשר" מאנשי החסידות ונמכרו אצלם באלפי עותקים. "חב"ד מאוד משמעותית בחיים שלי, אבל אני לא יודע אם הייתי יכול לחיות בקהילה חב"דניקית. גם בספר החדש, למרות שאני נעזר בהרבה הוגים ואנשי חינוך, יש דומיננטיות חב"דניקית. אני מאמין שאת העומק הכי גדול של תורת הנפש מוצאים בעיקר בכתבים של אדמו"רי חב"ד. בכל זאת, לא מיתגתי את הספר עם חב"ד כי אני מביא בו שיטה שעולה מכל הוגי היהדות. הספר הוא לא רק על פי משנת אדמו"רי חב"ד ולכן לא הגדרתי אותו כך, למרות שאולי זה היה מביא לי יותר קוראים".

בשנים האחרונות יש חדירה משמעותית של תורת חב"ד לתוך הציונות הדתית. איך אתה מסביר את זה?

"זה טבעי. גם בכתבים של הרב קוק אתה יכול לראות את ההשפעות של חב"ד. אחת המשענות המרכזיות של תורת הציונות הדתית היא התורה החב"דית. יש כמובן נקודות הבדל, בעיקר בסוגיות הכלל, אבל את התורה של החיות הפנימית, החיות של האדם, החדרת המשמעות בכל רגע, לא תמצא במקום יותר טוב מאשר בחב"ד, והציונות הדתית צמאה לחיות הזאת".

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"א מרחשוון תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 בנובמבר 2017,ב-גיליון חיי שרה תשע"ח - 1057. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: