עומקים של בריאה | שלום רוזנברג

 

הרלב"ג, ספר יצירה ופירושו של מקובל מתכנסים למפגש אחד הדן בשפה הפלאית של הטבע

היום מבקש אני להזמין למפגשנו שלושה הוגים. הראשון הוא רבי לוי בן גרשון, הידוע בקיצור שמו: הרלב"ג (1288–1344). לפנינו אחד מגדולי האסטרונומים של ימי הביניים. יש בירח הר הנושא את שמו ככבוד לגדלותו האסטרונומית. אכן, היו לו תרומות חשובות בתיאוריה האסטרונומית וגם בבניית כלים אסטרונומיים, ביניהם בולט המכשיר שנקרא באירופה "מקל יעקב", והרלב"ג קרא אותו "מגלה עמוקות".

פרט אחד יכול ללמד אותנו רבות על גדלותו וחשיבותו: בספרו הפילוסופי – עיינו בו – "מלחמות ה'", שהודפס אחר מותו, חסר חלק ט"ו. זהו החלק הדן על האסטרונומיה, ובגלל היקפו הוא הפך ליחידה עצמאית. האפיפיור קלמנס השישי ביקש שיתרגמו אותו ללטינית, ואכן הוא תורגם. זמן לא רק לאחר מכן תורגם הספר כולו.

הרלב"ג היה מתמטיקאי חשוב, שפיתח את תורת הקומבינטוריקה, ומן הראוי להעיר שנשאר מיצירתו חיבור אחד שלא זכה להגיע לדפוס. חיבור זה עוסק בתורת ההיגיון ונוגע בתחומים שלא זכו למחקר מספיק ועליו דנתי בעבודת הדוקטורט שלי.

הזכרתי את הרלב"ג ומעט מיצירתו כדי להדגיש את הטרגדיה של יהדות צרפת, שבכמה שלבים גורשה מהארץ שבה ישבה ובה פיתחה את המדעים. מרכז גדול זה של המדע היהודי, שהיה כתוב בעברית, נחרב. אני חושב הרבה על יורשיו.

הממד החמישי

ועתה האורח השני, שעליו אני לא יודע הרבה. היו לו אינספור פירושים אך הוא לא השאיר יורשים. וכך קוראים אנו בחיבורו:

עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף:

עומק ראשית ועומק אחרית

עומק רום ועומק תחת

עומק מזרח ועומק מערב

עומק צפון ועומק דרום,

עומק טוב ועומק רע.

אדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם, ממעון קדשו ועד עדי עד.

קטע זה מקורו בטקסט מופלא: ספר יצירה (פרק א, משנה ה) והוא מתייחס לעשרה עומקים. במילים מודרניות היינו אומרים שהוא מתייחס לחמישה ממדים, אלא שהממדים נגזרו לשניים. הם בנויים בפרספקטיבה של אדם העומד באמצע, המבחין בין שני החלקים של כל ממד הנקראים כאן "עומקים": צפון ודרום, מזרח ומערב, רום ותחת (מעלה ומטה). כל אחד מהחלקים, מחלקי הממד, נקרא "עומק".

אך כיצד מקבלים אנו עשרה עומקים, או בשפתנו חמישה ממדים? אל הממד הרביעי כבר התרגלנו במאה הכ"א: ראשית ואחרית, כלומר הזמן. והממד החמישי? התשובה של הספר מפתיעה. זהו הממד המוסרי: "עומק טוב ועומק רע". אכן, המרכיבים האמיתיים של העולם.

מבקש אני לסיים את רשימתי עם האורח השלישי, ממנו נלמד קורטוב של קבלה. עיינתי בפירושיו לפני זמן רב, והם חזרו אליי לאחרונה בלבוש אחר לחלוטין. הם מהווים מעין פירושים לפסוק המתייחס לאיסור שעטנז (דברים כב, יא): "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו", ומתקבלים על ידי שינוי בסדר האותיות שבטקסט, ולפעמים בדילוג על כמה מילים. בכתבים מסוימים מתווספת ל"שעטנז" המילה "גץ", הנושאת תגים וסכנות. לדעתי, הפירוש היפה ביותר הוא המבנה הקורא: "שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים = שטן עז צר ומשטין". עד כאן, לעת עתה. הדרן עלך.

קריאה כפולה

באופן מפתיע, אחת הדרכים שדרכן הטבע כותב וקורא את הנתונים שלו היא השפה, ובה הוא מעביר את ההוראות הנצרכות. אני משתמש במילה טבע, אך אני מבקש לשתף אתכם באמונתי השלמה שבמקרה זה ניתן לראות ממש שמאחורי הטבע פועל הקב"ה. והנה, עובדה מעניינת. לעיתים יש בגנום של הווירוסים קטעים של גנים, מעין צירוף של אותיות, שהטבע קורא בשתי צורות שונות ומייצר מהם שתי מולקולות שונות. הדבר מזכיר מאוד את האופן שבו המקובלים קראו ופירשו את המקרא.

אלא שיש הבדל מיוחד במינו. אופן הקריאה של המקובלים את הטקסט מקרבם לרעיונות שאותם הם רוצים לבטא; מקרב, אך אינו מצליח לדייק. והנה הצורה שבה קורא הטבע (בגימטרייה א–להים) את האותיות היא מדויקת. הטבע קורא את הגנום, כלומר את מכלול הגנים, בצורה פלאית. בתרשים המצורף כאן רואים אנו כיצד בגנום של הווירוס יש 11 גנים, שאותם אני מכנה "הגנים האריסטוקרטיים", אשר להם מושבים מיוחסים. אבל 11 הם מעט מאוד כדי לבנות את החלבונים ההכרחיים. והנה מופיעים שלושה גנים נוספים – B, E, K – החופפים חלקית לשלושה מהגנים האריסטוקרטייםA, C , D ולוקחים, או מעתיקים, את האותיות הנצרכות להם. וכך, אותן האותיות משרתות שני גנים בקריאות שונות של אותו ה"טקסט". בדיוק? כן. הגנים נלקחו ממקומות שונים אך מדויקים.

שאלתי שני מומחים חשובים בתחום. הם ענו לי את מילת הקסם – אבולוציה. הם לא ראו שום מוזרות בכך! אך אני רואה כאן פלא. אחד מהמומחים אמר לי: הווירוסים תפסו גנום אחר וניצלו אותו. אני מתאר לי שהם או מומחים אחרים לימדו את אותם הגנים לקרוא, ואולי היו אלה דווקא המקובלים מסוגיית "שעטנז". על כל פנים, על הפלא הזה אני לא אוותר.

פורסם במוסף 'שבת'מקור ראשון, כ"א מרחשוון תשע"ח

מודעות פרסומת

פורסם ב-12 בנובמבר 2017,ב-גיליון חיי שרה תשע"ח - 1057, מילה לסיום / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: