דניאל בוקובזה

זכרני לחיים

אַתָּה זוֹכֵר

לִפְנֵי חֳדָשִׁים אֲחָדִים

הִתְפַּתַּלְתִּי לְפָנֶיךָ

זָכְרֵנִי לְחַיִּים

וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לְחַיִּים יָדַעְתִּי

שֶׁאֵינִי מְבַקֵּשׁ לֹא לָמוּת;

מִלּוֹתַי נָהֲמוּ בְּרָעָב

מְרַשְׁרְשׁוֹת בְּמַטְבְּעוֹת תְּפִלָּה

כִּמְשַׁדְּלוֹת סוֹחֵר נָדִיב: הִגָּלֶה נָא

בַּפֶּלֶא, בִּדְבַשׁ וּבְחָלָב

בְּמִמְטְרֵי גְּאֻלָּה

הֵן לֹא נִשְׂבַּע בְּפָחוֹת

מֵעוֹלָם בִּמְלוֹאוֹ

כָּעֵת בָּאוּ לָנוּ יָמִים אֲחֵרִים.

תְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ נְבוֹכוֹת

לְטַפֵּס עַל הַשְּׂפָתַיִם

פְּשׁוּטוֹת כִּידֵי קַבְּצָן

שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ מְחָרוֹ

כסלו תשע"ו, תחילת האינתיפאדה

יפעה רגב (אשרת)

ציפייה מקננת בי

תִּקְוַת צִפִּיָּה מְקַנֶּנֶת בִּי

בַּנָּשִׁיּוּת שֶׁל חַוָּה הַמִּקְרָאִית

כְּמוֹ אֵין מָנוֹס וְנוֹעַדְתִּי לְצַפּוֹת

וּלְחַכּוֹת     וּלְהִתְנַחֵם.

וְנוֹעַדְתָּ אַתָּה בֶּן–אָדָם

לֹא לִרְאוֹת

וּלְהַרְגִּישׁ רַק מְעַט אֶת חוּט

רְצוֹנִי לְאוֹחֲזוֹ בְּקוֹצוֹ

(וּלְהַרְפּוֹת)

וְשׁוּב

לִמְתֹּחַ בַּעֲדִינוּת בְּעִתּוֹת צָרְכְּךָ

לְלַבּוֹת אֶת הַגַּחֶלֶת

לָדַעַת שֶׁעוֹדֶנִּי מְצַפָּה

וּלְהַרְפּוֹת.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ח בסיון תשע"ו, 24.6.2016