העיתונאי והסופר צור שיזף בילה במקומות שבהם מתרחשים האירועים והביא משם רשמים ותובנות על האיום המגולם בארגון המדינה האסלאמית. סדר עולמי חדש

דאעש

מסע אל מפתנו של השטן

צור שיזף

הקיבוץ המאוחד, 2016, 362 עמ'

באחד ממסעותיו הנועזים אל מפתנו של השטן, דאעש, בדצמבר 2014, פגש סופר המסעות הישראלי צור שיזף לוחם דאעש שבוי שעיניו היו בתחילה קשורות אבל פיו לא היה סכור. שיזף הסתכן כשגילה לו שהוא יהודי, והשבוי הדאעשי לא היסס מיד לאיים עליו: "אם לא תתאסלם – אטבח אותך" (עמ' 176). לוחם דאעש אחר שנפל בשבי הכורדי אמר לשיזף: "אמרו לנו: 'אם תתפוס יהודי תערוף מיד את ראשו בחרב… ותיכנס לגן עדן'". "אתה רוצה לשחוט אותי?", התגרה בו שיזף שחשף גם בפניו את יהדותו. "לפי ההוראות של המדינה האסלאמית", השיב השבוי, "מי שלא מתאסלם עורפים לו את הראש בחרב" (183).

אחת עשרה שנים קודם לכן, שיזף כמעט נטבח כשהסתכן לחדור אל לב המאפליה של שוק הנשק בעיר פלוג'ה בעיראק, רגע לאחר שנכבשה על ידי האמריקנים. כששיזף ניסה לצלם, פרצה שם מהומה. "ג'אסוס! ג'אסוס!" (מרגל), צרח ההמון וחבט בו. רק בנס הוא ניצל מלינץ' אחרי שאקדח כבר הוצמד לעורפו.

תקווה‭ ‬משיחית‭ ‬להשלטת‭ ‬הח‭'‬אליפות‭ ‬על‭ ‬העולם‭. ‬לוחמי‭ ‬דאעש‭ ‬במחוז‭ ‬
א–רקה‭, ‬סוריה

אמריקה הולידה

ספרו של שיזף על דאעש מבוסס על תיאור מסעותיו בארצות במצבי הפיכה ולחימה, תחקיר שטח המלווה בראיונות רבים, איסוף חומר רקע ממקורות נוספים, ובעיקר רשמים ותובנות אישיות. כדי לכתוב ספר על דאעש ולחצות כישראלי מדינות עוינות מאפגניסטן במזרח ועד לוב ודרום סודן במערב ובדרום, ובתווך לבקר במדינות ערביות נוספות שכל פליטת פה מיותרת בהן עלולה לעלות לו בחייו, צריך לא רק תעוזה נדירה וקשרים מסועפים אלא גם כנראה דרכון זר. שיזף לא חושף כיצד הצליח לחצות גבולות, שבשנים האחרונות ממילא רבים מהם התאיידו באבק המדבריות וסוליות נעליהם של לוחמים ומהפכנים.

שלושים שנה נוסע שיזף בדרכי משי, שהפכו בינתיים לדרכים עקובות מדם. בספרו המרתק הוא משרטט באמינות את המזרח התיכון החדש, הרחוק מלהיות זה שעליו חלם שמעון פרס. מדובר במדינות שחלקן כבר לא קיימות, או כאלו שקיומן הצטמצם לשטח–ספר קטן ומעורער, ואחרות העלולות להיות הבאות בתור, וכל זאת בשל עלייתו המפלצתית של דאעש, מרובה הראשים והזרועות.

"האמריקאים עשו כל שביכולתם כדי לטעות… העולם של היום – יסודו בבורות ובטעויות האמריקאיות שנעשו באפריל 2003" (67), כותב שיזף. הוא מגיע למסקנה שהכיבוש האמריקני בעיראק, בשנת 2003, והטעויות הרבות שביצעו האמריקנים במהלך הזה, הם שהולידו למעשה את ארגון הטרור השטני דאעש. אחרי אלף שנה של וואקום, שואף דאעש להפוך לח'אליפות מוסלמית שתחזיר את עטרת הח'אליפות העבאסית ליושנה. אלא שהעבאסים סימלו את תור הזהב של האסלאם, ואילו דאעש צמא הדמים הוא חזרה לימים חשוכים.

לא פעם עורך שיזף השוואות בין דאעש לנאצים בגרמניה, הן בשיטות הרג ההמונים והן במנגנון התעמולה. ראשיו מספיק מתוחכמים על מנת להשתמש בכל שיטות המדיה והטכנולוגיה המודרניות על מנת להפיץ את תעמולתם הרעילה. דאעש מצטייר מהספר כארגון מסודר המושתת על חוקי שריעה מחמירים, המאפשרים הרג ורצח, הוצאה להורג כאמצעי הפחדה, הפקעת רכוש וביזה, אונס ועבדות. הוא גם ידע להתבסס כלכלית בזכות הכנסות ממקורות מימון רבים (נפט, שוד בנקים, ביזה, כופר נפש והטלת מיסים). לטענת שיזף, המדינה האסלאמית היא טקטיקנית קרבות משובחת. הגם שרבים מלוחמיה נפגעו בהפצצות האמריקניות, קמו להם מיד מחליפים בשל ההיררכיה המסודרת.

אינטרס תורכי

דאעש נלחם בסורים, בעיראקים, בכורדים וגם בארגוני מורדים אחרים ובמעצמות ובעתיד הוא לא יהסס להילחם גם נגד אלה שתומכים בו כעת. קרבנותיו של הארגון הם רבים, מכיוון שדאעש רואה בכל מי שאינו סוני וואהבי "כופר" או "עובד אלילים" או "שטן". דאעש רוצחים שיעים; סונים שאינם דתיים מספיק לטעמם (למשל ערבים שצופים במשחק כדורגל); כורדים, שבהם הם רואים "כופרים" הגם שהם מוסלמים סונים בעצמם (גם הדרוזים נחשבים בעיניהם ככופרים); וכמובן מיעוטים שאינם מוסלמים (כמו היזידים או הנוצרים).

הכיבוש האמריקני אולי הוציא את השד מהבקבוק, אבל הוא לא הגורם היחיד. שיזף מזכיר לקורא שממזרח תיפתח למעשה הרעה ואסיה היא מרחב שמתוכו הגיעו גם בעבר סופות הפולשות ומשתלטות על תרבויות. במרחב המסופוטמי, "הגיחו יותר עמים שפשטו מערבה ומזרחה מאשר מכל חלק אחר בעולם" (7).

דאעש בעצם לא לבד, ואם הפך למדינה אסלאמית הרי זה משום שמדובר במאבק גיאו–אסטרטגי, שבו מעורבות מדינות רבות: ארה"ב, רוסיה, סין, תורכיה, סעודיה, אירן ומדינות אירופאיות ואחרות, שאותן דאעש מנסה להחליש באמצעות סחר הפליטים. המדינה האסלאמית מקבלת תמיכה גלויה וסמויה ממדינות כמו תורכיה וסעודיה. דאעש, לפי הספר, הוא כמעט הזרוע של תורכיה, כפי שהחיזבאללה הוא הזרוע של איראן.

שיזף מציג את כל זרועות התמנון של רג'יב ארדואן, המנסה למצב את מדינתו תורכיה כמעצמה ולא מהסס להתעמת בכמה חזיתות גם עם מעצמות כמו רוסיה וסין (בנושא הטורקמנים והמוסלמים החיים בשטחה). דאעש משרת למעשה את האינטרס התורכי בהצרת צעדיהם של הכורדים ובגילום משאבי אנרגיה שעליהם תורכיה רוצה להשתלט, כדי להחזיר את עצמה לימי הזוהר של האימפריה העות'מאנית. הספר מפנה אצבע מאשימה גם כלפי הוואהביזם הסעודי הקיצוני, שהוליד למעשה את ארגון הטרור, הזין וחימש אותו ותרם לו מתנדבים רבים.

להיפגש על הפרת

בשלב זה שיזף רואה בישראל "שחקן משני במחזה" שייצר דאעש. הארגון שהפך למדינה עסוק כעת במלחמות פנימיות וישראל אינה בראש סולם העדיפויות שלו. הסכנה המוחשית ביותר שנשקפת לישראל לדעתו של שיזף היא מג'מעת אנסאר בית א–מקדס, הארגון הג'יהאדיסטי בסיני, המסונף לדאעש וזוכה לשיתוף פעולה של  חלק משבטי הבדואים בצפון סיני. מאידך, ישראל שראתה תמיד בכורדים בני ברית מקיימת בריתות נוספות גם עם מצרים, ירדן וסעודיה וכחלק מהריאל–פוליטיק שומרת על הפסקת אש עם ג'בהאת אל נוסרה היושבת על גבולה בגולן.

הברית עם הכורדים היא זו שאפשרה כנראה לשיזף לחצות גבולות לא קיימים ולגעת באש מקרוב מבלי להיכוות. הוא מצטט את אחד מזקני הכורדים בקמישלי שאמר לו: "על הפרלמנט שלכם, על הכנסת, כתוב… שישראל תגיע מהנילוס עד הפרת. גם אצל הכורדים ידוע שהגבול הוא על הפרת. יום אחד אתם תבואו ממערב ואנחנו נגיע ממזרח והגבול שלכם והגבול שלנו ייפגשו על הפרת!" (235).

לגבי עתידו של דאעש שיזף לא קובע מסמרות, אבל "דבר אחר ברור – הסדר הישן התרסק" (309). דאעש הצליח בעיקר במדינות מתפרקות, במקומות כאוטיים עם משטר רופף או באזורים בלתי נשלטים. שיזף לא רואה כרגע מי שיצליח לחסל כליל את דאעש (בשעת כתיבת שורות אלה המורדים המתונים מתקרבים לראקה, בירת דאעש, וראשי הארגון הכריזו על מצב חירום). שיזף סבור שגם אם ההפצצות האמריקניות יחלישו את דאעש ויצמצמו את הנכסים הגיאוגרפיים והחומריים של המדינה האסלאמית, היא עלולה להתפשט כרעיון, תוך שימוש מיומן בטכניקות הרשתות להמונים.

מאז יוני 2014 הופכת התקווה המשיחית של כ–1.4 מיליארד מוסלמים, להקמת ח'אליפות שתשלוט בחלק מהעולם, למציאותית יותר מכפי שנדמה בעבר. משום כך, שיזף סבור שמדובר במלחמת עולם ארוכה – מלחמה שגולשת לאירופה והיא ניטשת על אינטרסים, שטחים, זהות, מקורות אנרגיה ועל הכוח שישלוט בעולם בעתיד.

שיזף הוא סופר מסעות משופשף ומשכיל. ספר זה שונה מספרי המסע הקודמים שלו, והוא מעניק דגש לא רק לצד ההיסטורי ולמסע אלא גם לפרשנות מלחמתית ולניתוחים גיאו–אסטרטגיים, שמטבע הדברים נחוצים כאן מאוד. חשיבות הספר היא, אפוא, לא רק בחשיפה מאוד מקרוב של רשעת הפונדמנטליזם המוסלמי שטוף השנאה לאחר ולזר, ובתיאורים זוועתיים של הרס והרג שחולל, אלא גם בניתוח עומק ובתובנות מאקרו. אלה מציגות תמונת מצב של אינטרסים מסועפים שגרמו למלחמה על אנרגיה ומשאבים בכוכב לכת שהולך ומצטופף. מצד שני, שיזף אינו כתב צבאי כמו רון בן ישי, למשל, שחצה אף הוא גבולות רבים, כך שמיטב הספר בעיניי הוא כאשר שיזף עושה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – לכתוב ספרות מסע. חבל בעיניי שהספר לא זכה לעריכה מוקפדת יותר, אבל אין הדבר מקטין כהוא זה מחשיבותו.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ט באייר תשע"ו, 27.5.2016