תנועת המוסר מוכרת כיום במודל הישיבתי שלה, אך בתחילת הדרך היא נועדה דווקא לציבור הרחב. על זאב קלמן ויסוצקי, סוחר התה המפורסם ותלמידו של ר' ישראל סלנטר, שהוציא את המוסר אל השוק

בפעם הבאה שבה אתם מתחממים מכוס תה מהבילה, ראוי שתזכרו את מי שאחראי למתנה הטובה הזאת שאתם מחזיקים בידיכם – קלמן זאב ויסוצקי, מייסד פירמת "תה ויסוצקי", עובד אדמה, ובנוסף לכך חניך מופתי של תנועת המוסר בראשיתה, תלמיד מובהק לרבי ישראל סלנטר ויושב ראש אגודת חובבי ציון במוסקבה. ויסוצקי היה איש של עמל ועשייה, והצטיין בנתינה וברגישות חברתית מפעימה לנזקקים ולסובבים אותו.

תודעה‭ ‬ציונית–חלוצית‭. ‬קלמן‭ ‬זאב‭ ‬ויסוצקי
איור‭: ‬גונן‭ ‬מעתוק

עבודת המידות

תנועת המוסר מיסודו של רבי ישראל סלנטר מוכרת בעיקר במודל הישיבתי שלה, קרי כמתכונת עבודה רוחנית שנבנתה בישיבות המוסר שפעלו במרחבי ליטא. מדובר בישיבות כדוגמת קלם, נובהרדוק או סלבודקא, שהותירו את חותמן בעולם היהודי עד ימינו אנו. ואולם, בתחילת הדרך מגמתו של מייסד התנועה לא הייתה הבניית רשת ישיבות לאליטה רוחנית צעירה תוססת, החיה בתודעת פער מהותי בין העולם לבין בית המדרש, אלא עיצוב דרך של תיקון אישי וקבוצתי המתאימה לציבור הרחב, ובכללו גם אלו שאינם ממיתים עצמם באוהלה של תורה.

נקודת המוצא של רבי ישראל סלנטר הייתה הבנת הערך הרב שיש בעבודת תיקון אישית תמידית של האדם עם עצמו ובחבורה (מעין קבוצת תמיכה במושגי ימינו), ואמונה ביכולתו להשתנות ולשלוט בעצמו. אחת מעצותיו הנודעות מובאת בתיאורו של תלמידו, רבי נפתלי אמסטרדם: "פעם אחת שאלתי ממנו תרופה למידת הכעס והרגזנות והשיב התרופה היא שישים האדם אל לבו תמיד להיות איש טוב להיטיב עם הבריות… בזה יקל עליו ההסכם לעצור עצמו מן הכעס והרגזנות" (אור המוסר כרך א' עמ' עו–עח).

דוגמה יפה ליישום מודל עבודה זה אצל אדם העמל לפרנסתו – ולימים סוחר אמיד – הוא דיוקנו של קלמן זאב ויסוצקי. היה בויסוצקי שילוב מעניין של חריצות ועמל, תודעה ציונית–חלוצית, השתייכות תודעתית לתנועת המוסר ונתינה לזולת כדרך לתיקון המידות. בספר זיכרונותיו של הרב יעקב מזא"ה, שכיהן (מטעם) כרבה של מוסקבה והיה מקובל על כל החוגים היהודיים באותם ימים, נכתב:

בשחרית ימי לימודי באוניברסיטה נתוועדתי אל ר' קלמן זאב ויסוצקי, שהיה אז היושב ראש לאגודת חובבי ציון במוסקבה… כפי שידעתי היטב היה בלול מתכונות טובות ורעות הבאות כאחת. הוא היה תלמידו וחניכו של ר' ישראל סלנטר אשר השפיע עליו באופן נחרץ עד שנעשה באמת לבעל חובת הלבבות במלוא מובן המילה (זכרונות, כרך א', עמ' קלב).

תיאור זה של תכונות טובות ורעות הבאות כאחת מאפיין היטב את איש המוסר המודע לתמהיל המורכב של אישיותו ובעקבות זאת הוא עמל על תיקון מידותיו. אלא שבמקרה זה עבודה זאת נעשתה במקביל לעסקיו של ויסוצקי, וכפי שהוא מתאר: "כמה פעמים כשבריאותו כבר הייתה לקויה שאלתיו למה הוא עובד כל כך ומייגע את עצמו בעניין התה? על זה השיב לי כי כך קיבל מבית מדרשו של מורו המובהק ר' ישראל סלנטר כי מחויב האדם לעבוד עד הנשימה האחרונה".

תורה ועמל כפיים

ויסוצקי גדל בצעירותו בעיירה זאגר בפלך קובנה ולמד תקופה מסוימת בישיבת וולוז'ין הנודעת. הוא הכריע לשלב בחייו בין תורה לעבודה ולהתפרנס מיגיע כפיו – בתחילה בעבודת השדה ולאחר מכן במיון ומסחר תה. מעט על קורות חייו מספר ויסוצקי עצמו בספר זיכרונות שכתב לבניו, וחלקים ממנו הודפסו בחוברת שיצאה לאור על ידי בניו לכבוד חתונת הזהב של הוריהם תחת הכותרת "מופת לרבים – ביום מלאת יובל שלם ליום חתונת הרב הגביר הנדיב אוהב עמו וארצו… עם רעייתו הכבודה", פרנקפורט תרנ"ד. וכך מצוטט שם בשמו:

אך דעו נא בני כי לא רק לרכוש רכוש הייתה מגמת פני בעמלי הרב שעמלתי תחת השמש, כי אם גם לבעבור תהי לאל ידי להטיב לאחרים מטובי, ולא אהיה כמתהלל במתת שקר אם אודיעכם– ואתם ידעתם זאת – כי זרעתי לצדקה ככול אשר השיגה ידי וכל אשר היה בכוחי לעשות עשיתי (מופת לרבים, עמ' 7).

ויסוצקי מתאר כיצד בתחילת דרכו הוא עבד בחקלאות: "כל היום חרשתי את האדמה ובלילה היה מקום מנוחתי בגורן כי טרם היה לנו בתים לשבת בלתי אם בגורן האטד ההוא, עד אשר קניתי לי בית לשבתי" (שם, עמ' 9). תיאור נוסף על תקופה זו מביא גם הרב מזא"ה על סמך ההיכרות ביניהם: "מילדותו הסכין להסתפק במועט, קיבל חינוך דתי כנהוג בימים ההם, ואם כי לא הצטיין בידיעת התורה, ידע בכל אופן משנה וגמרא עד שראוי היה להיקרא בן אורין ובר אבהן. אחרי שנשא אישה התפרנס מעבודת אדמה שהתחיל בה על פי השפעת ריב"ל בספרו 'תעודה בישראל' והיה מתגאה מאוד כי בניו הראשונים נולדו תחת כיפת הרקיע בשדה. בשעה שהיה האב עסוק על יד מחרשתו, שמע את הצווחה הראשונה של ילדו הראשון".

הרב מזא"ה מתאר את השפעתו של ריב"ל – רבי יצחק בר לוינזון, מראשוני המשכילים ברוסיה, ששמר על זהותו הדתית וקרא להתחדשות במגוון נושאים. ריב"ל חיבר עשרות ספרים, וביניהם "לתעודת ישראל", ספר שעוסק בערך עבודת הכפיים וקורא לעדכון תלמודי התורה ולהוספת לימודי שפות ומקצוע. אלא שבנוסף להשפעה זו ממשיך הרב מזא"ה ומזכיר את רבי ישראל סלנטר כמשפיע על עיצוב דמותו. תימוכין לכך ניתן למצוא בדבריו של ויסוצקי עצמו בזיכרונותיו:

אחר כך לקחתי רשיון מאת אשתי לעזוב את ביתי לשלושה חודשים ושמתי פני לקאוונא ואשים לי מקום בבית המדרש אשר שמש בכהונה גדולה הגאון החסיד האמיתי ר' ישראל סאלענטער ז"ל כי נכספה וגם כלתה נפשי לקחת לקח ודבר ד' מפי האדם הגדול ההוא… ובהגיעי אל מחוז חפצי קיבלני הגאון מהר"י סאלאנטער ז"ל בכל אותות האהבה ואקשיב מפיהו לקח טוב בתורה ומוסר השכל.

הוא למד ממורו לפעול למען הזולת ובמקביל להיאבק ביצריו הרעים היא התמסרותו המרשימה לטובת הקנטוניסטים – ילדים יהודים שנחטפו לשרת בכפייה במשך עשרות שנים בצבא הצאר הרוסי. הרב מזא"ה מתאר את עיסוקו של ויסוצקי במסחר התה ולצד זאת את מסירותו להם:

באותה שעה בחר לו מקצוע ציבורי מיוחד במינו: לבקר את הקסרקטין ולמצוא שם נפשות מישראל משל הקאנטוניסטיים וה"נחטפים" והתחיל ללמדם תפילות ומתרגם להם את פירוש המילות ואת התוכן וגם ללמדם עברית. היה משחד את הפלדפבלים בתה להתיר לו לבקרם בימי השבתות והיה עובר לפני תיבה ומתפלל עמהם בציבור… והעיקר מה שלא יכלו לשכוח אותם הזקנים החיילים מה שהיה ויסוצקי בא בלילות של פסח לסדר עמהם בקסרקטין את הסדר והיה מספר עמהם ביציאת מצרים והיה משעשע את נפשם באגדות חז"ל על דבר השעבוד הקשה ועל הגאולה… עורך לפניהם שולחן עם מכשירי פסח עם הגדות מצוירות וקורא באוזניהם.

מחויבות אל התלמיד

כדי לחדד את השוני בין תפיסת העולם המוסרית של ויסוצקי ובין המתכונת המוסרית שהתפתחה לאחר מכן בעולם הישיבות, אפשר להשוות את דרכו למחויבות לזולת המתוארת אצל הסבא מנובהרדוק בספרו "מדרגת האדם". דבריו של הסבא מבוססים על המובא בתלמוד הבבלי על אמורא בשם רבי פרידא ששנה לתלמידו קשה ההבנה ארבע מאות פעם (עירובין נד). הסבא מסלבודקא מעמיק בביאורה של אגדה זו תוך שהוא מתאר את הפער בין עולם התורה והישיבה והמוסר לבין העולם שבחוץ:

והיה צריך באמת כל עובד להטיח פניו בקרקע כי כל מסירת נפשו כקליפת השום נגד המסירות נפש של רבי פרידא, מכל זאת ישתומם איך היה יפה להפקיר הזמן על תלמיד כזה, איך לא חס על עבודת עצמו? אדרבא הקושיא הוא עליך, למה תביט על זה כעל ותרנות ופזרנות והפסד לעצמו, הלא שם אתה רואה ההיפוך, כי רק על ידי הסבלנות והמסירות נפש זכה למדרגה גדולה בעבודת ד' ותיקון המידות, ואתה שקשה לך למסור כל נפשך בעד הרבים ותמיד אתה מחשב חשבונות שמא יהיה הפסד, הלא הסוף שאין לך עבודת ד' ואין לך תיקון המידות (עמ' תמז).

מסירות הנפש בעולמה הישיבתי של תנועת המוסר מתפרשת דרך דיוקנו המרשים של רבי פרידא המתמסר לאותו תלמיד קשה הבנה ללא התחשבות בהצלחתו האישית. פרשנות זו ממשיכה את יסודות תפיסת המוסר של רבי ישראל סלנטר, את המחויבות לזולת והדאגה לצרכיו, אלא שהרקע לכך הוא עולם של לימוד תורה וישיבה, ועל כן ההתמסרות נמדדת בעולם מושגים זה. לעומת זאת, בעולמו של ויסוצקי תורת רבו איננה קשורה לעולם של לימוד בהכרח, אלא ליכולת להתמסר להצלת הזולת והצלחתו הן במישור החומרי והן במישור הרוחני. אולי יום יבוא ומודל זה של ויסוצקי, הכורך עמל של תיקון מידות עם עמל של פרנסה בהיקף רחב, תוך מסירות נפש לטובת הזולת, יזכה לתחייה והתחדשות.

הרב נתנאל לדרברג הוא מראשי מדרשת "אור תורה סטון מתת" ובית המדרש לתורה ועשייה בכרמיאל

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ט אדר ב תשע"ו, 8.4.2016