לאה תמיר אנגלרד

מראה

קָמָה לִרְאוֹת אֶת דְּמוּתָהּ בַּמַּרְאָה
מִסְתַּכֶּלֶת וְלֹא רוֹאָה
הַאִם הֵיטִיבָה אוֹ הֵרֵעָה לָהּ
אוֹתָהּ זָרוּת, אוֹתָהּ אַשְׁמָה?
הוֹלֶכֶת אֶל הַבֶּרֶז בַּמִּטְבָּח
מְמַלְּאָה בְּמַיִם קָרִים שֶׁל בֹּקֶר אֶת הַנַּטְלָה
שׁוֹפֶכֶת טִפָּה טִפָּה וּמְסַלֶּקֶת
אֶת זֻהֲמַת הַמָּוֶת מִפִּרְקֵי יָדָהּ
הָאֲוִיר לֹא מָתוֹק בַּבַּיִת. הַיּוֹם לֹא מֵאִיר
מְנַסָּה לְפוֹגֵג אֶת מַה שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם
לְקַלֵּף אֶת קְרוּם הַלֵּב הַדָּבִיק
לְפָרֵק אוֹתוֹ לַחֲלָקִים
לְהַשְׁלִיךְ אֶת רֻבָּם, לְהֵאָחֵז בְּאֶחָד
וּלְהַתְחִיל בּוֹ אֶת יוֹמָהּ
וְאָז שׁוֹמַעַת צְלִיל קָטָן, מָתוֹק
ומַנְגִּינָה שְׁלֵמָה
וְהִיא זָרָה פָּחוֹת, פָּחוֹת אֲשֵׁמָה

מתוך ספר השירים "ועכשיו שקט" הרואה אור 
בימים אלו בהוצאת גוונים

אפרת גרבר–ארן

השקט הזה

לֹא
זֶה לֹא אֲמִתִּי
הַשֶּׁקֶט הַזֶּה.

דַּי
תַּפְסִיקוּ כְּבָר עִם
הַשֶּׁקֶט הַזֶּה
אֲנִי צוֹעֶקֶת לַשְּׁכֵנִים מִלְּמַעְלָה
יֵשׁ לִי פֹּה יְלָדִים
שֶׁמְּנַסִּים לִישֹׁן.

אֲנִי עֲיֵפָה
מַסְפִּיק
לָמָּה עַכְשָׁו?

כָּזֶה שֶׁקֶט
מַחְרִישׁ
לֵב.

פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון כ"ד אדר א' תשע"ו, 4.3.2016