חשמל | דנה מרקוביץ
לִבִּי דּוֹפֵק.
לִבִּי דּוֹפֵק אוֹתִי.
לִבִּי יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ.
לִבִּי יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַתַּיִל שֶׁגָּזַרְתִּי עָלָיו.
לִבִּי הוֹפֵךְ אוֹתָהּ גָּדֵר חַיָּה. גָּדֵר חַיָּה מִדַּי.
"הַלֵּב רָחוֹק מִדַּי מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם,
וְלָכֵן הַלֵּב לֹא יוֹלִיךְ.
הַלֵּב לֹא יוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוֹלָל".
לֹא כָּךְ. הַלֵּב מוֹלִיךְ שׁוֹלָל וָשׁוֹב,
מֵרִיץ אוֹתִי כְּרוּכָה אַחֲרָיו
נֶגֶד תְּנוּעַת מַדְרֵגוֹת נָעוֹת
נֶגֶד הֲמֻלַּת אוֹטוֹבּוּסִים
לִנְטֹש אֶת כָּל הֶעָרִים בְּאַחַת
וּלְהַגִּיעַ שְׁנַיִם לַקֹּטֶב.
מתוך ספר השירים "חיֵי הטַבַּסקו" שראה אור לאחרונה בהוצאת אבן חושן
פורסם במוסף 'שבת' מקור ראשון י"ג טבת תשע"ו, 25.12.2015
פורסם ב-27 בדצמבר 2015,ב-גיליון ויחי תשע"ו - 959, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

השארת תגובה
Comments 0