מרטין בובר (שיר) | יונתן ברג
הָבָה נַעֲמֹד הָאֶחָד מוּל הַשֵּׁנִי. מַשֶּׁהוּ חָג סְבִיבֵנוּ,
נִדְחַף קָדִימָה, מַשֶּׁהוּ מְבַקֵּשׁ לְהֵחָלֵץ וּלְהָגִיחַ בִּכְדֵי
שֶׁנּוּכַל לְהַאֲמִין כִּי כֹּל זֶה עֲבוּרֵנוּ.
אֲנִי נִזְכָּר בְּךָ מוּל
הַצֶּבַע הָאָדֹם הַנִּתְלָשׁ בְּתוֹכִי בַּבֹּקֶר, צוֹעֲקִים
וְאָז צוֹעֲקִים שׁוּב, מְחַפְּשִׂים הֵיכָן לְהָנִיחַ אֶת הָרַגְלַיִם,
מַשֶּׁהוּ לֶאֱחֹז בּוֹ, מִישֶׁהוּ שֶׁיַּקְשִׁיב. הַסִּפּוּרִים,
הֵיכָן הֵם? אוֹתָן אַגָּדוֹת בָּהֶן הָאוֹר חוֹדֵר אֶל פָּנָיו
שֶׁל הַיְּהוּדִי כְּשֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ, כְּלוֹמַר, מָחוּץ עַל יְדֵי הָאַקְלִים,
הָעֲיֵפוּת, הַמֶּרְחָק. רַק כָּךְ אָנוּ מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה,
הֲרֵי לָזֶה הִתְכַּוַּנְתָּ, לֹא? לַדָּרֶךְ שֶׁבָּהּ הַכֹּל נֶעְלָם
וְנוֹתָר רַק הַמַּבָּט, הַצָּמָא, הַבַּקָּשָׁה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִהְיֶה עֵד,
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַאֲמִין. אֲנִי מַאֲמִין לְךָ: הָאֵל הוּא אוֹסֵף הַקְּרִיאוֹת
שֶׁלָּנוּ אֵלָיו, מַפָּה אִישִׁית וּבָהּ מִקְרִים סִפּוּרִים שֶׁל תְּבוּסָה
שֶׁאַחֲרֶיהָ הַשְׁלָמָה. אֵין טָעַם בְּהִתְכַּנְּסֻיּוֹת, בַּחֲתִימוֹת עַל מִסְמָכִים,
אֵין טַעַם לְהִתְגּוֹנֵן שׁוּב וְשׁוּב בֶּהָמוֹן, בַּאֲמִירַת הָאָמֵן שֶׁלּוֹ.
הַאִם כְּבָר הִגַּעְנוּ הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי? אֲנִי מוֹסֵר לְךָ אֶת עַצְמִי:
תָּמִיד כִּמְעַט שָׁם, כָּבֵד, מַעֲדִיף אֶת הַמִּיָּדִי עַל פְּנֵי הַמִּתְמַשֵּׁךְ,
נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֲבָל לֹא מוּכָן לְהִתְמַסֵּר, תָּמִיד מַשְׁאִיר פֶּתַח,
תָּמִיד מוּכָן לַעֲזֹב. פְּעָמִים רַבּוֹת מִדַּי מִתְחַזֶּה. אוֹהֵב אֶת הַשָּׂפָה,
אֶת הַנְּסִיעָה בַּלַּיְלָה, הֵיכָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַאֲמִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ גָּדוֹל עוֹד
צָפוּי. אוֹהֵב אֶת הַפְּסַנְתֵּר, אֶת הַגּוּף הָרוֹקֵד, נוֹתָר תָּמִיד לָשֶׁבֶת
כְּשֶׁהַדְּבָרִים תַּמִּים, בָּטוּחַ שֶׁנּוֹתָר תָּמִיד עוֹד דָּבָר
אֶחָד לְהַגִּיד. כּוֹתֵב, מְבַקֵּעַ אֶת הַדְּמָמָה, מִתְגַּעְגֵּעַ.
הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי, הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי
רוֹאֶה אוֹתְךָ?
פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, י' חשוון תשע"ו, 23.10.2015
פורסם ב-26 באוקטובר 2015,ב-גיליון לך לך תשע"ו - 950. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.
מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות 
השארת תגובה
Comments 0