אלים מודרניים

כנפיים

אמיר אור, הקיבוץ המאוחד, 93 עמ'

*

זהו ספר שיריו השנים-עשר של המשורר אמיר אור, מבכירי המשוררים כיום (אור הוא מתרגם ויוצר מוערך, שאף ייסד וניהל את בית הספר לשירה "הליקון" ושיריו תורגמו לעשרות שפות). כוחו הספרותי של אור מרשים וניכרת היכרותו העמוקה – הנדירה בספרות הישראלית העכשווית – עם השירה העולמית, מיתולוגיה וסוגות שירה מגוונות.

חלקו הראשון של הספר עוסק בשירי התבוננות בטבע ובהליכה בדרך, שתיהן כמטפורה קונקרטית לחיי האדם, ועל אף שיש בו שורות שיר יפהפיות ומבריקות ("עוֹדךָ צוֹעֵד, אֲבָל צבוֹעֵי הַנֶּפֶשׁ / מִתלַהֲקִים כּבָר אֶל נִבְלוֹת הַלֵּב"), וכולו – ככל הספר – כתוב ומלוטש ומהודק לעילא, אין בו חידוש רגשי או לשוני שאיתו יכול הקורא לצעוד בדרכו שלו. למרות כוחו הפואטי, הוציא אור תחת ידיו ספר שירה מאוד לא אחיד ברמתו, שחלק ניכר מהשירים בו – לו נכתב בידי משורר צעיר ובכיר פחות ממנו – נחשב היה כבוסר ממש. כדוגמת שורות יפות ובנליות כמו "מַשָּב קָרִיר לוֹטֵף עוֹרִי בַּלָאט / אוֹר שַׁחַר נָח עָדִין עַל הֶעָלִים / עוֹלָם פּוֹקֵחַ אֵיבָרָיו לאַט / בּכָל מָקוֹם פָּנַי שׁוּב מִתגַּלִים".

לעומת חלק זה, חציו השני של הספר כולל מחזור מרתק של סונטות (צורה זו, הדורשת דיוק וליטוש לשוני רב, היא הצורה השירית השלטת בספר, ובכך מתייחד הספר לטובה בנוף הספרות הנוכחי) הבוחנות באומץ ובשנינות פנתיאון אלים עשיר ומגוון.

בחלק זה ניכר כוחו השירי האיתן של אור, המצליח להעמיד בטורי שיר עיון ביקורתי, חכם ומעורר ביסודותיה הרוחניים של תרבות המערב שאותה הוא מכיר טוב כל כך. ולא רק הם זוכים לחיצי שיר שנונים. במחזור הבא האלים המודרניים של העבודה, הבורגנות ומערכת יחסי הניצול האנושיים זוכים לתיאור חריף ומדויק, ומסתיימים בשיר מבריק שבו בטלה ההפרדה בין החי למת – וכמה מרשימה עוצמתו של אור במלוא גדולתה.

לִבִּי חָדָשׁ הַיוֹם / ואֵין בּוֹ זִכָּרוֹן אַך הוּא יוֹדֵעַ. / כּמוֹ בַּחֲדַר מַראוֹת אֲנִי רוֹאֶה / כָּל יוֹם עָבָר. / כּמוֹ נוֹף שֶׁעַל פָּנָיו חוֹלֵף נוֹסֵעַ – / עוֹדֶנּוֹ שָׁם גַּם אִם לֹא יֵרָאֶה – / דָּבָר לֹא נֶעֱלָם, לָעַד נִשׂאָר כָּל רֶגַע; / שׁוּם סוֹף אֵינֶנּוּ סוֹף, / הַכּׁל רֵאשִׁית

——–

הקיום האנושי החי

פתוח כדי סדק

דניאלה ברפמן, פרדס, 69 עמ'

*

המילים בשיריה של דניאלה ברפמן מונחות זו על גבי זו בזהירות ובדיוק, כמתוך מחשבה עמוקה. ניכר שהן נחצבו מתוכה במאמץ נפשי, כמו נכרו מתוך האבן; יש בהן רגישות ופיוטיות רבה ואין בהן אות אחת מיותרת.

אבל לא רק מתוך מאמץ נפשי, אלא גם מתוך מאמץ גופני: ברפמן חלתה בגיל שנתיים בשיתוק ילדים, ומאז היא משותקת בידיה וברגליה. את עבודתה האמנותית המרשימה כמשוררת, ציירת, מתרגמת ופעילת זכויות אדם היא עושה ללא מגע יד, אך עם רגישות דקה כסכין ונשמה יתרה.

אלו שירים של רגישות עליונה, של חיים שכל מגע בהם משאיר חותם, הנפתחים בשאלה האם כדאי לעטות שיש על הנפש כדי לא לגעת ולא להינגע; האם לאפשר לעצמה להישמט או לאחוז – לאו דווקא בחיים, אלא בחיים שבהם כל דבר הוא מגע ומשל לפצע הקיום.

לֹא אֶתֵּן לָזֶה לִקרוֹת / שֶׁיִּשָּׁאֵר / כִּמעַט", היא משיבה. "אַשׁאִיר אֶת זֶה עָטוּף / בִּנשִׁימָה שֶׁל בֵּין לבֵין / זֶה יַמשִׁיך לִחיוֹת. / אַשׁאִיר אוֹתוֹ חָשׁוּך // זֶה יַמשִׁיך לִחיוֹת // רוֹטֵט להֵחָשֵׂף.

זהו רק חלק מן התשובה הדקה והאמיצה שבספר; עדיפה הרגישות, על הסכנה הקיומית שבה, על האטימות והקהות. מדובר בהכרעה אנושית ושירית המאפיינת את מכלול עבודתה (כאמנית וכמתקנת עולם): הניסיון להפוך את נקודת המבט המקובלת מזו הרואה את האדם הסובל ממגבלה כ"אחר" לזו המנכיחה את קיומו לא דרך המגבלה שלו, אלא דרך קיומו האנושי החי והשלם.

רבים בספר שירי ההתבוננות בטבע, שנופם הוא אחד עם חוויית האדם, והם באים יחד עם ציוריה של המשוררת עצמה שצוירו באחיזת מכחול בפה. השילוב בספר בין עבודתה כציירת לעבודתה הפואטית עושה את שיריה של ברפמן ליפים במיוחד, מכיוון שבשני התחומים היא מתייחדת באותה התבוננות דקה ורגישה מאוד המאפיינת את שיריה.

וּמִתַּחַת / בַּחֹשֶׁך הָאָדֹם / צִפּוֹר בּרִעָדָה נִברֵאת / מִתַּחַת לָעַפעַף / נִרשֶׁמֶת // מהַסֶּסֶת אִם // להִשָּׁאֵר / אוֹ / להִוָּצֵר / אֶל הַלֹא-כלוּם // בַּחֹשֶׁך / קוּרֵי עַכָּבִיש אוֹספִים לחֵיקָם / עוֹד גַּרגֵּר / אָבָק מיוּתָּם // והִיא / מִתמוֹסֶסֶת / אֶל נֶצַח יֵשׁוּיוֹת / שֶׁהָיוּ ואֵינָן

— 

שירת אהבה ואובדן

שירים לרעיה בשער השמיים

איתמר יעוז קסט, עקד / גוונים, 79 עמ'

*

ספר שירי אהבה לרעיית המשורר, פרופ' חנה יעוז קסט, שהלכה לעולמה לפני כשנה. "אין אישה מתה אלא לבעלה", ואיתמר יעוז קסט – משורר גדול ועשיר שאינו מוערך כראוי בשירה הישראלית – מתאר במסע שירי מדוד ומדויק את אובדנה של חברתו ואהובת נפשו.

זהו ספר קינה ובו שירי געגוע ושכול, שהקריאה בו מעוררת רוממות נפש. דחיסות הכאב של יעוז קסט מולידה יהלומי שירה מלוטשים המתארים סיטואציות יומיומיות מחיי הזוג, הפורשות עולם יפהפה ומעורר קנאה של אהבה, אמון וחברות של שנים. הכיסופים לרעיה המתה שהווייתה כה חיה בנפש ובבשר, והבחירה להמשיך בחיים בלעדיה (איתמר יעוז קסט, אולי יותר מכל משורר אחר בימינו, הוא משורר ששירתו מדגישה בכל מילה את הדבקות בחיים), יחד עם הרגשת השכול, שהיעדרה הוא כהיעדר חלק נפש ממש – הם הציר המרכזי של הספר.

אבל לא רק הציר הזה, שכן עמוק מתחתיו מצוי עורק הכאב הראשי של המשורר, והוא הוויית השבר שלו כניצול שואה. הנישואין לחנה, כפי שמובע בעדינות כה רבה, היו חלק גדול מהדבקות שלו בחיים והצמיחה בתוכם. האלמנות והשכול הם חלק מהמסע שהוא עושה בין יתמותו הראשונה לשנייה וזה המקום שבו ניכרות בכל עוצמתן סגולותיו כמשורר.

בשירה עמוקה ויפהפייה הוא מתאר רגעים קטנים מחיי היומיום – שההיעדר הנורא בהם מעיד על המלאות שבתוכה חיו יחד – המביאה את הקורא להכרה כי האהבה והחיים שחלקו יחד עמוקים אף מתהום המוות.

הַטּוֹב בּיוֹתֵר הָיָה… לִפנוֹת עֶרֶב, עֵת כִּי / אֶצבּעוֹת עֵצִים עָנדוּ טַבַּעַת אֲדוּמָּה. / עִם בּוֹא חֶרדוֹת–הַלֵּב – יָדַענוּ כִּי יַּגִּיעוּ / גַּם רעִידוֹת הַגּוּף, / לו גַּם הִסַּסנוּ לַחֲשׁוֹב עַל קַו הַחֲתִימָה. / בּלִי תַּאֲווֹת עַזּוֹת, עִם הִרהוּרֵי אֲנִי – אַתּ, / הַיָּד נָגעָה עִם בֹּקֶר בִּשׂמִיכָתֵך: "אַתּ פּׁה?" / עָמדָה שׁתִיקָה שֶׁל שׁעַת נִמנוּם, / אַך פִּיך סִנֵּן בּשֶקֶט: / "תָּמִיד!" – – / הַחֶדֶר הִתנַדנֵד, סוֹבֵב עַל חֲלוֹמוֹ. / נוֹפֵי הַמּגוּרִים בָּהוּ הַחוּצָה–פּנִימָה / וִישֹׁרֶת אַחֲרוֹנָה כֹּה מִהֲרָה לָבוֹא. / "הַתּוֹר צוֹפֶה  אַך לִי… כִּי בּרִית לִי עִם רָקִיַע". / טָעַנתִּי. אַת חִיַכת, אַך צֵל שֶׁל אַמבּוּלַנס הִרתִּיעַ / בִּמבוֹאוֹת שֶׁל מַעלָה, / ואוּלַי כַּדוּר פָּרוּעַ בּתוֹך דָּמִי דָּהַר: / כֵּיצַד חַיִּים בִּיחִידוּת, אִמרִי נָא, / בּישֹׁרֶת אַחֲרוֹנָה, לעֵת שֵׂיבָה, בּדוּמִיַת חָלָל?

פורסם במוסף ,'שבת' מקור ראשון, כ"ז אלול, 11.9.2015